עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
פרשת ויצא
[ה] לפרשת ויצא, איתא במדרש רבה בזה הלשון בשעה שיצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה אמר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה לקח עשרה גמלים ואני לא נים אחד ולא צמיד אחד חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו לית אני מובד מן בריי אלא עזרי מעם ד', ותמוה וכי יתכן לאמר שח"ו דיעקב אע"ה יאביד בטחונו בהקב"ה אפי' רגע אחת דהמדרש אומר חזר ואמר משמע שקודם חלילה לא וכן אני שמעתי מקשין, ונראה לי לפרש דהנה בספר יפה תואר פירש אשא עיני אל ההרים וז"ל וליכא למימר ההרים ממש אין זה עוזר אלא אין הרים אלא אבות כמו שדרשו במדרש מדלג על ההרים אלו אבות עכ"ל, והנה יעקב אבינו היה תמיד מתיירא שמא לא יצא ידי חובתו ודימה לו תמיד שאין לו זכות כמו שכתוב קטונתי מכל החסדים, ופירש"י נתמעטו זכיותי וכו' לכך אני ירא שמא נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו ואיתא בגמרא (סנהדרין פ"א ע"ב) אל ההרים לא אכל שלא הי' צריך לזכות אבות ולא אכל בזכותם אז נקרא בשם צדיק, וזהו שאמר אללי לי שאין לי שום זכות אלא אשא עיני אל ההרים כלומר בזכות אברהם כי אין לי עצה אחרת, ואח"כ אמר מה אני מוביד סברי מן בריי הלא יקבל ג"כ קצת זכותי' שיגן בעדי חוץ מזכות אבות וא"ש, וכן התפלל יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי יצחק כלומר זכותם יעמוד:
עוד אפשר לומר כמו שפירש"י על ואתחנן אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם, ולכן התפלל יעקב ואמר לית אני מוביד סברי מן בריי, כלומר לא בזכותי ולא בזכות אבותי אלא מתנת חנם חנני ונתקבלה תפלתו שאמר לו השי"ת והנה אנכי עמך כלומר בזכותך ושמרתיך בכל אשר תלך, ויעקב אמר עוד הפעם ושמרני בדרך הזה הלא כבר הובטח מפי הקב"ה אלא כך אמר ושמרני בזכותי שאהי' כדאי לכך ואתי שפיר:
איתא במדרש רבה (פרשת ויצא) לכן ישכב עמך הלילה אמרה לה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך עי' שם. כלומר את תהא קבורה במערת המכפלה עם יעקב ולא אני, וקשה להבין איזה שייכות יש לדבר הזה בפעם ההוא שאמרה רחל ללאה את תהי' קבורה במערת המכפלה אצל יעקב ואני לא אהי' קבורה עמו, דבשלמא אם נאמר שהי' הדבר הזה ברוח הקודש כמו שאמרו חז"ל (במגילה ט"ו ע"א) דאמהות היו נביאות שפיר, וכן י"ל שחכם עדיף מנביא על פי דברי הרמב"ן ז"ל דהאבות הק' שמרו את כל התורה בארץ ישראל ולכן כאשר יעקב אבינו ע"ה נשא שתי אחיות בחוץ לארץ ובא לגבול ארץ ישראל מתה רחל מטעם שנשאת לו באיסור שתי אחיות שהיא היתה השני' ובשביל זה פחדה ואמרה ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. כלומר כיון שראתה שהגיע זמן שיעקב ישוב לאבותיו לארץ ישראל והיתה צריכה תיכף למות לכן רצתה לזכות לבנים קודם. מיתתה והיתה במעלת חכם עדיף מנביא, וזה שפיר ניחא אבל מאי שייכות קבורת לאה כאן דוקא במעשה דהדודאים, אמנם נראה לי לפרש דהנה בסה"ק תורת משה מבעל חתם סופר זי"ע פירש הפסוק וילך ראובן בימי קציר חטים דמרמז לחג השבועות כמו שדרשו חז"ל בכמה מקומות דהוא זמן שתי הלחם המובאים מחטים. ויששכר שהי' עמוד התורה נתעברה ממנו לאה בחג השבועות עכדה"ק עי' שם, ולכן נ"ל לפרש על אופן זה דעיקר עמוד עבודה היתה מרחל כי בחלק שני בני' היתה השראת השכינה משכן שילה בחלקו של יוסף. ובית המקדש של עולמים בחלקו של בנימין, והי' בדעתה תמיד כיון שעמוד העבודה שיוצא משני בניה יהי' מקודם בזמן מהעמוד התורה כי קרבנות הקריבו כל הצדיקים והאבות הק' אשר היו קודם מתן תורה וכן בענין האבות הי' אברהם עמוד גמ"ח ויצחק עמוד העבודה ויעקב האחרון שבאבות הי' עמוד התורה כידוע, ולכן אולי בשביל זה תזכה היא להיקבר עם יעקב, אבל כיון שראתה שכינה באהלה של לאה כמו שאמרו חז"ל (שבת נ"ו ע"א) שיעקב אבינו לא בא באוהל של שום נשיו אם לא ראה שם השכינה הק', וכדפירש"י ז"ל שם דבאותו אוהל שראה שם השכינה הוא בא ולן אותה הלילה, והבינה ג"כ ברוה"ק שיצא מזה יששכר עמוד התורה והבינה. ג"כ שתלמוד תורה כנגד כולם ולאה ראוי' שתקבר עמו כי יעקב עמוד התורה יושב אוהלים וגם יששכר הוא מלך על כל מלכי רבנן ונאה לאמה של תורה שתיקבר אצל יעקב עמוד התורה ואתי שפיר, ועפ"ז נבין שפיר שאמרה רחל ללאה הנה אני רואה שאתה תזכה להיקבר עם יעקב ועמך הוא דמיך כי התורה כנגד כולם ואני לא אזכה לכך ואתי שפיר, וכן מצינו שת"ת גדול מן העבודה אצל יהושע בן נון שהמלאך אמר ליהושע לא באתי על שלא הקרבתם אמש תמידין אלא על תלמוד תורה שבטלתם היום שנא' עתה באחי כמו שאמרו חז"ל (מגילה ד ע"ב), וכן מצינו בגמ' (שבת ל ע"ב) שדוד המע"ה ביקש מהקב"ה שימות בערב שבת היינו יום קודם אמר לו הקב"ה. כי טוב יום בחצרך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח, וכן לשכת הגזית הי' בחלקו של יהודה ושם ישבו הסנהדרין שכולן משבט יששכר, וכדאיתא במדרש ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם כהלכה למשה מסיני עכ"ל. ועוד שם במדרש ובוא וראה מה יפה הי' סרסורתן של דודאים לפני מי שאמר והי' העולם שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל שהי' יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל, וכן הקריב קרבנו בנשיאים שני למלך ביום הראשון יהודה בשני יששכר כמו שהיו סמוכים בבית המקדש וכדאמרן וא"ש:
ותאמר לאה עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי. פירש"י ז"ל וז"ל לפי שהאימהות נביאות היו ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב וד' נשים אמרה מעתה אין לי פתחון פה שהרי נטלתי כל חלקי בבנים עכ"ל. ותמוה לי אדרבה כיון שהיא לא תלד עוד אלא שאר נשיו של יעקב א"כ מעתה צריך יעקב ללות עם שאר נשיו ולא עמה, ומאי דכתיב על כן קרא שמו לוי ופירש"י וזה לשונו בכולן כתיב ותקרא שמו וזה כתיב בו קרא ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו ויקרא לו שם זה ונתן לו כ"ד מתנות כהונה ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי עכ"ל, ויש להתבונן למה שלח לו הקב"ה גבריאל דוקא ולא מלאך אחר, וכהאי גוונא דקדק בספר יערות דבש על שבא גבריאל ועשה לו שתי זנב שאמרו אז"ל בגמ' (מגילה ט"ו ע"א) ולמה גבריאל דוקא ולא מלאך אחר עי' שם מה שתירץ, והנה קודם אתרץ קושיא זו ואח"כ נחזור בעזה"י על הראשונות, ונראה לי לפרש דהנה בפרשת קרח אצל הכ"ד מתנות כהונה שנתן הקב"ה לאהרן ובניו ברית עולם כתיב זה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש, ופירש"י ז"ל לאחר הקטרת האישים, פירוש שאין הכהנים זוכים בחלקם אלא אחר הקטרת האימורים באש, ואיתא במדרש (דב"ר פרשה ה) וזה לשונו אמר ר"ל מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש עכ"ל, ועתה אתי שפיר שגבריאל שהוא מלאך אש מזכה להכהנים את חלקם מן האש ברשות הקב"ה, וניחא מאוד שהי' זה על ידי גבריאל דוקא שהוא שר של אש ולא על ידי מלאך אחר וא"ש:
ועתה אפרש ג"כ מה שנראה לי לתרץ מה שאמרה לאה עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים. דהנה יעקב אבינו ע"ה אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ואיתא במדרש (פ' ויצא) שהפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, והטעם שהשבט לוי הוא העשירי היינו שאם תחשוב מבנימין למפרע נמצא שלוי הוא העשירי כמו"ש במדרש (פ' קרח), וזהו שיעקב אבינו התפלל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, כלומר שיהי' לו שבט לוי מעשר שיוכל לעבוד עבודתו בבית אלקים, וג"כ התפלל לחם לאכול דמרמז ללחם הפנים ועוד שכל הקרבנות נקראים בשם לתם שנאמר את קרבני לחמי, והתפלל על בגד ללבוש היינו בגדי כהונה, ולחם היינו הקרבנות ולחם הפנים והתפלל יעקב אבינו שכל זה יתקיימו על ידי לוי, ומה שאמרה כי ילדתי לו שלשה בנים נ"ל דמרמזים על כהנים. בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן, ועתה שפיר אמרה כיון שילדתה את לוי ונתקיימה כוונת יעקב בתפלתו שהתפלל על בית אלקים ושלשה בנים שילדתי שהם מרמזין על כהן לוי וישראל בלי ספק ילוה לי בעלי, וכיון שבא גבריאל והסכים על ידה ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וקרא המלאך בשם הקב"ה את שמו לוי, ועוד נראה לי להסביר הדבר דהנה שכל עצמו שאהב יעקב אבינו את רחל בשביל שראה ברוה"ק שיצא ממנה שני בנים אשר יזכו שיהיה השראת שכינה בחלקם והיינו יוסף משכן שילה ובנימין בית העולמים, ועתה שגם לי יש חלק ע"י שבט לוי בעבודת בית מקדש ועל ידי אהרן שרתה שכינה במשכן בודאי ילוה לי בעלי וגם יאהבני כמו את רחל ואתי שפיר:
והנה מה שהעלה המלאך גבריאל את לוי לשמים והקב"ה בעצמו קרא לו שם לוי, והלא לכאורה הי' יכול לקרוא לו שם הזה ע"י גבריאל המלאך מלמטה, אלא הראה לו בזה רמז שהכ"ד מתנות כהונה הכהנים משלחן גבוה קא זכו ואתי שפיר, ועוד נראה לי לרמז שיצא ממנו משה רבינו שיעלה למרום לקבל את התורה מתוך שלהבת אש, וכדאיתא בירושלמי (מס' שקלים פרק ו) ר' פנחס בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקב"ה למשה ניתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מוכללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב מימינו אש דת למו עכ"ל הגמרא. ופירש בספר תקלין חדתין ההלכות דאורייתא כמו שנא' הלא דברי כאש נאום ד' כלולה מאש וחצובה מאש פירוש שהיא מכוללת כלומר מלובשת בשרשי נשמות ישראל שהן לבושין למחצב התורה שהנשמה חלק אלקי ממעל שהן ג' חלקי התורה כידוע ואש 'ד'ת 'ל'מ'ו אותיות 'ת'ל'מ'ו'ד שמרמז שגם תורה שבע"פ ניתנה באש ועלי' רמז שר של אש, ועוד מרמז מה שאיתא במדרשות שמשה רבינו ע"ה כשהיה קטן ולקח כתרו של פרעה מראשו נתנו לו גחלי אש לנסיון נ"ל דבא גבריאל המלאך והצילו כדמצינו בגמרא (פסחים דף קי"ח) דרש ר"ש השלוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמי שר הברד לפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו מכבשן האש אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר הברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא שאני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס אמר לו הקב"ה רד עכ"ל הגמרא, הרי שהקב"ה מציל את הצדיקים מן האש ע"י גבריאל המלאך וכן לעתיד יציל ג"כ למשה רבינו ע"ה ומרומז בזה כנ"ל, ולמוד הוא אותו שבט לוי להיות נמנה מן הבטן, כמו שאיתא במדרש (בר"ר פ' צ"ד) ולכן תיכף כשנולד לוי עלה לשמים לרמז כנ"ל, וגם בא לרמז כשנולד משה רבינו ע"ה נתמלא כל הבית כולה אורה כדאיתא בגמ' (סוטה י ע"ב) וזכה ג"כ לקרני הוד שקרן אור פניו מאש של תורה של שני לוחות הברית הנתונים באש כדאיתא בשמו"ר (פ' כי תשא), וגם ביום השמיני למלואים יצתה אש מן השמים וכו' שמרמז שע"י משה ואהרן בני בניה של לוי היה השראת שכינה במקדש ואתי שפיר: