אור ברסלב

עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

פרשת וישב

פרשת וישלח

[ז] לפרשת וישב. בפסוק וימצאהו איש וגו' ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה, פירש"י ז"ל וימצאהו איש זה גבריאל שנאמר והאיש גבריאל, ובבעל הטורים איתא וישאלהו האיש בגמטריא מלאך גבריאל שאלו עכ"ל, והנה על נלכה דותינה פירש"י ז"ל לבקש בכלי דתות שימיתוך בהם, ופירש הרמב"ן ז"ל שלא אמר המלאך בפירוש שעושין נכלי דתות שימיתו אותו בהם דא"כ לא היה הלך אבל הכוונה להם כי האיש גבריאל הגיד להם האמת ואמר לשון משמש לשני פנים ושניהם אמת והיא לא הבין הנסתר והלך אחר הנגלה עכ"ל, ומקודם יש לי לדקדק למה בא דוקא גבריאל המלאך ולא מלאך אחר, ועוד קשה למה צריך כלל למלאך לזה הלא ישנו שאר עוברי דרכים שראו והוא דבר קשה מאוד, ודברי הרמב"ן ז"ל ג"כ קשה אם לא אמר לו המלאך הנסתר בפירוש מה יועיל הלא יוסף לא הבין כלל מה שאמר לו:

ונראה לי לפרש עם דברי הספה"ק יערות דבש (ח"א דרוש ג') על מה שאיתא במגילה (ט"ז ע"ב) אצל ושתי דבא גבריאל ועשה לה זנב כיון שמחשבת ושתי היתה לדבר עבירה לכן בא גבריאל וכו' וזה לשונו כי נודע כי מלאכי השרת אינם יודעים מה בלבן של אדם כי לו לבדו יתברך ויתעלה נגלו מחשבות בני אדם כמבואר בזוהר הקדוש, אמנם הוכחתי כבר דלגבריאל נמסר מהשם יתברך הכח להבין מחשבות בני אדם ובמדרש רבה (פרשת מקץ) מבואר דגבריאל ממונה על החלומות ואמרו חז"ל דאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבי, וא"כ ע"כ צריך לדעת מה מהרהר ומה מחשבתו כדי להראות לו מענין חלומו, ולכך אמרו חכמינו ז"ל דגבריאל מכיר בשבעים לשון כי הוא יודע מה מהרהורי איש מכ"ש דמכיר בלשון של כל איש. ולכך אמרו דבא גבריאל ועשה לה זנב כי הוא יודע מצפון לבה לרעה והוא עשה לה קלון הזה עכ"ל. ולמדנו מדברי קדשו שני דברים שגבריאל המלאך הוא המלאך הממונה על החלומות ובודאי ג"כ על קיומן וגם יודע מה שבלבו של אדם, והנה הדבר ידוע שכל עצמו שנתעלה יוסף הי' ע"י החלומות והיינו ע"י שני החלומות בבית אביו האלומות והכוכבים, ושני החלומות של שר האופים ושר המשקים, ושני החלומות של פרעה, א"כ י"ל דבשביל זה בא גבריאל לשמור את יוסף שיתקיימו החלימות, והוא שאמר ברוה"ק ונראה מה יהיה חלומותיו כשאמרו אחיו הנה בעל החלומות הזה בא כדפירש"י ז"ל, רוה"ק אמר מה יהיה חלומותיו כלומר מלאך גבריאל:

ועתה שפיר מתורץ קושיית הרמב"ן ז"ל הנ"ל דלעולם המלאך לא שמע אלא מה שכתיב בהפסוק שמעתי אומרים נלכה דותינה וכך אמר ג"כ ליוסף ולא יותר, אבל הוא הי' יודע הדברים שבלב שיש להם עוד נכלי דתות להמית אותו ולכן בא גבריאל לשומרו שינצל ויתקיימו חלמותיו כנ"ל, ועוד אפשר לומר דלעולם חפץ הי' יוסף ללכת בחזרה כיון שאביו צוה לו שילך לשכם ונזדרז לקיים דבריו אע"פ שהי' יודע שאחיו שונאים אותו מ"מ עד כאן מצות כיבוד אב ולא יותר, לכן בא המלאך גבריאל כדי לקיים עצה העמוקה שבחברון ואמר לו שילך לדותן, וי"ל שגילה לו שיש סכנת נפשות בדבר אבל מ"מ אמר לו לך לדותן ואל תירא מנכלי דתות שלהן כי אני עמך לשמרך בדרך וטרח יותר ממה שנצטוה כדי להשיג רצון אביו כמו שפירש הספורנו ז"ל, ועתה בא וראה צדקת יוסף הצדיק שסיכן את עצמו לקיים מצות אביו ואתי שפיר, וכן מצאתי באגדת בראשית הקב"ה שלח לגבריאל שיהא שומר ליוסף:

וכך נוכל לומר ג"כ שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון מפני הטעם הזה בעצמו שילך לפרעה ויתקיימו ביוסף כל החלומות שבא לו ליוסף על ידי גבריאל כאמור:

ובבעל הטורים פירש מה דכתיב אצל יוסף וכ'ל י'ש ל'ו דנתן ביד'ו ס"ת ל'ש'ו'נ'ו' מלמד שבא גבריאל ולמד לו שבעים לשין ולכך הצליח בידו עכ"ל, הרי נראה לעין שהצלחת יוסף הי' על ידי מלאך גבריאל שניתן לו מן השמים לשמרו, ועל פי זה נבין מה דכתיב וירא אדוניו כי ד' אתו וגו'. ואיתא על זה במדרש עד היכן אמר רב חייא עד שראה שכינה עומדת על גביו הה"ד וירא אדוניו כי ד' אתו עכ"ל, וקשה מאוד וכי ס"ד פוטיפר שר הטבחים שחז"ל אמרו שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה יזכה לראות שכינה בהקיץ יותר מנביאי ישראל, אלא נראה לי לפרש שהמלאך גבריאל בעל החלומות הראה לו בחלום שאל יעלה על דעתו שיוסף עושה הכל בכישוף שהיה מלחש ונכנס ומלחש ויוצא אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין פושרין פושרין אלא הכל ברוח הקודש יעל ידי גבריאל שאני עומד ומשמשו ושר של אש אני רצה מקדיח אני את המים, רצה מפשר אני את המים, ומצינו כהאי גוונא בב"ר (פרשה נ"א) על פסוק וד' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ד' מן השמים זה הקב"ה, ופירש הרמב"ן ז"ל וז"ל והשליח נקרא בשם שולחו עכ"ל וא"ש, אף כאן נוכל לפרש שראה המצרי שד' אתו על ידי גבריאל המלאך בחלום וא"ש, וכן פירש בעה"ט ע"פ ויכירם בקש. לקבלם בסבר פנים יפות ובא המלאך שמצאו תועה כו' ויתנכר בגמטריא ע"י האיש גבריאל עכ"ל דלמד ג"כ סתום מן המפורש:

והנה פשוט שדרשו חז"ל על המלאך שנשלח להפוך את סדום הוא גבריאל כיון דכתיב וד' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ד' מן השמים הוא בודאי על ידי מלאך גבריאל שהוא שר של אש ומלאך הדין וכן איתא בפירוש (בב"ר פרשה.) נ) גבריאל נשתלח להפוך את סדום. אלא לכאורה קשה דהנה איתא במדרש והביאו רש"י ז"ל בחומש וזה לשונו נפטרים מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב אלא מלאכי רחמים היו והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות וכיון שלא מצא להם זכות באו סדומה בערב. וקשה הלא גבריאל הוא בחינת דין. אלא נראה לי לפרש דהנה המהרש"א ז"ל פירש בפרק קמא דברכות) על מאמרם ז"ל גבריאל בשתים כיון דהוא מלאך לעשות דין צריך ללכת לאט לאט בשתים כדי אולי ישוב החוטא בינתיים. א"כ הפירוש שמלאכי רחמים היו אלא כלומר כיון שהלך לעשות דין צריך ללכת ברחמים ואתי שפיר, וכה"ג איתא במדרש (ויק"ר פרשה כ"ו) דכתיב ויאמר אל לבוש הבדים, ויאמר. אל בינות לגלגל, מהו ויאמר שתי פעמים אלא הקב"ה אומר למלאך, ומלאך אומר לכרוב. ונמצא דעל ידי שתי האמירות נעשה הדין, והטעם בדבר זה בעצמו על ידי שתי האמירות כדי שאולי ישוב החוטא באם יחפוץ הקב"ה לעשות דין, ומסיים שם בזה הלשון אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ששה שנים היו אותן הגחלים עוממות בידיו של גבריאל סבור שישראל יעשו תשובה כיון שלא עשו ביקש לזרקן ולקעקע ביצתן ח"ו אמר לו הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושין צדקה ביד הרי יש בכחו של גבריאל שהוא מלאך הדין להשהות אצלו ששה שנים טרם שעושה דין ואתי שפיר:

וגודל שמירת גבריאל ליוסף שיתקיימו לו כל החלומות מבואר באגדת בראשית וז"ל וימצאהו המלאך (פירש בעץ יוסף) זה גבריאל שנמסר מן הקב"ה לשמרו, וכשבאו אצל יעקב בחזרה ואמרו לו השבטים מה אתה סבור שהמלך שבמצרים אמר לנו כלום אין רחמן הימנו אלא איש אחר (כלומר גבריאל) אין אנו יודעין מהיכן שלחו הקב"ה. הוא עומד ומקטרג עלינו בפניו שנאמר. דבר האיש, כי האיש אמר כו', אמר להן (פי' יעקב) איש הוא שמקטרג אתכם תהיו נושאין חסד לפניו שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש עכ"ל הרי שהמדרש דרש כל מקום שכתוב בקראי איש אצל יוסף מרומז לגבריאל המלאך וא"ש, ובזה נ"ל לפרש הפסוק בתהלים (קה) שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף, וקשה להבין איזה איש, אבל בזה יובן שפיר, שלח לפניהם איש זה המלאך גבריאל לשמרו מפני השבטים ואח"כ לעבד נמכר יוסף כדי שיתקיים עצה עמוקה שבחברון וא"ש:

ועוד נ"ל לפרש מה שהלך המלאך גבריאל למצרים ללות את יוסף, באופן אחר, דהנה נודע דדרכו של גבריאל המלאך להציל את הצדיקים מן האש כמו"ש בפסחים (קי"ח) שהציל את חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש אשר נבוכדנצר השליך אותם לשם (ע"ד שאש שלמעלה דוחה אש כמו שאיתא ביומא כ"א אש של גבריאל דוחה אש) ואיתא בקידושין (ד' פ"א) אצל רב עמרם חסידא שרמא קלא ואמר, נורא בי עמרם וראו דנפק מיני' כעמודא דנורא א"ל [ליצר הרע] חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך עכ"ל הגמרא, מ"מ למדנו דיצר דעבירה יש לו אש והאש הזה תוקד בגוף האדם עד שנזדמן לו ח"ו עבירה, לכן במעשה דאשת פוטיפר עם יוסף היה ג"כ גבריאל המלאך בצידו להציל את יוסף מן האש של יצר הרע כדרכו של גבריאל המלאך להציל מן האש את הצדיקים וא"ש:

ובאופן אחר נראה לי לפרש המדרש הנ"ל דאיתא שם אצל יוסף כשהביא הכום לפני אדונו שר הטבחים בזה הלשון, רבי הונא בשם רבי אחא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא הוא אמר לו מזוג רותחין והיו רותחין פושרין והיו פושרין אמר מה יוסף תבן לעפרים אתה מכנים, כלומר אתה מכשף, אבל באמת היתה על ידי תפלת יוסף כי תפנה נאמרת בלחש, ויש לפרש כי כבר נתבאר כי גבריאל נתמנה ליוסף לשמרו שיתקיימו החלומות וא"כ הכל עשה על ידי המלאך, ויש עוד לפרש שבאמת התפלל עפ"י שפירש בתפארת יהונתן וזה לשונו וגבריאל הוא לבוש הבדים ולכך כתיב וימצאהו איש זה גבריאל ושם התפלל יוסף ותפלתו הועילה על ידי גבו גבריאל [עי' שם בדבריו הקדושים לענין אחר], אף אני אומר כאן שהתפלל שיהא הכל כמו שאמר לו רבו המצרי היה תיכף מלאך גבריאל בצדו להעלות תפלתו כהרף עין והיה חמין או פושרין וא"ש (ע"כ השמטה):

והנה מעשה מכירת יוסף נסמך למעשה דיהודה ותמר, ואיתא במדרש על זה הרבה טעמים [כדאיתא בב"ר פרשה פ"ה] מפני מה נסמכה שתי פרשיות אלו [דהלא נשואי יהודה היה הרבה שנים קודם מכירתו של יוסף כדפירש במתנות כהונה] אלא כדי להסמיך ירידה לירידה, כדי לסמוך הכר להכר, כדי לסמוך מעשה תמר למעשה פוטיפר, ובפירוש רבינו בחיי ז"ל איתא הטעם כדי לסמוך גלגול לגלגול כי סוד היבום הוא סוד הגלגול, וסוד מכירת יוסף בא לידי גלגול עשרה הרוגי מלכות עי' שם, ואני אומר לסמוך מעשה גבריאל המלאך למעשה גבריאל המלאך, כי במכירת יוסף הי' גבריאל המלאך השומר שיתקיימו חלומותיו של יוסף כמו שנתבאר, ובתרגום ירושלמי איתא והובא ברבינו בחיי ז"ל היא מוצאת הזכיר כי הס"ם החביא הערבון כדי שלא תמצאם ותשרף, ותמר הצדיקת בקשה להמציא לה ג' ערבנות שנתן לה יהודה ורמז הקב"ה לגבריאל והחזירם לה והשליכתם לרגלי הדיינים וא"ש: ורמזו ג"כ ליהודה בשביל שהודה יהודה וניצולו שלשה נפשות מן השריפה יבוא ג"כ גבריאל להציל לשלשה מבני בניו היינו חנני' מישאל ועזרי' מכבשן האש כמו שאיתא בפסחים (דף קי"ח) שגבריאל המלאך שהוא כח של האש הציל אותם מן האש. אף כאן בא גבריאל להציל שלשה נפשות מן האש ואתי שפיר דנסמך מעשה גבריאל למעשה גבריאל:

באופן אחר נ"ל ע"פ דאיתא במדרש וזה לשונו השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח עכ"ל, וידוע דשני משיחים, יהא לנו משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וכן איתא במדרש רבה (פרשת ויגש) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו זה יהודה ויוסף ולכן שפיר נסמכו פרשיות האלו וא"ש, [ונ"ל פירושו דהנה יהודה אמר אני מלך כי דוד מלך ישראל ומלך המשיח יהי' מיוצאי חלצי ואיך מלוך תמלוך עלינו, ויוסף אמר שמשיח בן יוסף יהי' מוקדם בזמן וא"כ לי המלוכה הפעם וא"ש]: ואגב אורחא אבאר עוד מה שאיתא עוד שם בגמרא (פסחים קי"ח) דאמת ד' לעולם גבריאל אמרו בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה רבש"ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה אמר לו תזכה ותציל שלשה מבני בניו עכ"ל, ובמדרש (רבה פ' שמות) איתא מאמר הקב"ה שאמר להמלאכים שחפצו להציל לאברהם אבינו בזה הלשון אמר להם אלו ירד לשם אחד מכם לכבשן האש אתם הייתם מצילין אותו אלא לשמי ירד ואני יורד ומצילו עכ"ל שם, ותמיה וכי ס"ד שירד אחד מן הצדיקים לכבשן האש לשום נברא שבעולם חוץ מכבודו ית' אפי' בשביל מלאכים דדבר זה הוא ע"ז ממש כדאמרינן (בפ"ק דחולין) השוחט לשם מיכאל שר הגדול הרי זה זבחי מתים, והלא חנני' מישאל ועזרי' ג"כ חפצו להישרף על יחוד קידוש שמו יתעלה ואיך אמר אלו ירד לשם אחד מהם, אמנם נראה לי לפרש דידוע דאברהם אבינו הי' אחד שפירסם מלכותו יתעלה והוא הרגיל את שמו בין הבריות, לכן אמר שפיר הקב"ה אני יחיד והוא יחיד כלומר שיתגלה על ידי אברהם שהוא יתברך לבדו יחיד בעולמו. אבל בעת חנני' מישאל ועזרי' כבר ניכר הי' בעילם שם כבוד מלכותו, והי' צריך לפרסם גם גודל קדושת משרתיו יתעלה שגם מגדולת העבד ניכר כבוד גדולת רבו כידוע, ולכן אמר לשם אחד מהם כלומר לפרסם ג"כ קדושת המלאכים משרתיו עושי רצונו שגם על ידם יכול להיות נס וא"ש:

ודע עוד שבבראשית רבה (פרשה מ"ד) הגירסא שמיכאל ירד להציל חנניה מישאל ועזריה ולא גבריאל, ונ"ל דטעות סופר הוא דמוכח. וכן בתרגום ירושלמי כאן בפסוק וישמע ראובן איתא ג"כ מיכאל אצל הצלת תמר ובניה וליתא כי בפירוש איתא (ברבה פ' שמות) דלמיכאל ניתן שכרו על מחנה אשור בשביל שג"כ חפץ ללכת להציל את אברהם ולגבריאל להציל לחנני' מישאל ועזרי' ולשרוף את הכשדים שהשליכו אותם לכבשן האש הרי בפירוש שזהו גבריאל ולא מיכאל:

ועוד נראה לי לבאר מה שהס"ם החביא הערבון של יהודה שתשרף תמר ושני בניה, ולכאורה מה חטאם ומה פשעם ומאי איכפת לי' שאם יהא בחיים חיותם, אכן נראה לי דכיון שראה שהקב"ה עוסק לברוא אורו של מלך המשיח. והטעם איתא במדרש דנברא עתה אורו של מלך המשיח מטעם דהקב"ה בורא תמיד הרפואה קודם למכה, דהיינו קודם שנולד [פרעה] המשעבד הראשון לישראל נולד גואל האחרון דהוא מלך המשיח, ובימיו אז הרשעה כעשן תכלה. כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ, ומובן שפחד הס"ם לנפשו שיכלה ולכן נתן נפשו על זה והקב"ה הציל אותם ברוב רחמיו וחסדיו: ומה שאיתא במדרש הנ"ל דהקב"ה הי' עוסק ובורא אורו של מלך המסית, צריך להבין קצת מה הוא אורו של מלך המשיח ומה היה שירא הס"ם ממנו. יש לי לפרש עפמ"ש בילקוט (ישעי' סימן תקצ"ט) וזה לשונו שם מהו באורך נראה אור זה אורו של משית שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובתעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו אמר שטן לפני הקב"ה רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכליחך בבושת פנים א"ל רבש"ע הראהו לי א"ל בא וראה אותו וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בידאי זה משיח שעתיד להפיל אותי ולכל שרי או"ה בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח עכ"ל, הרי ממש שהס"ם הי' ירא מאורו של מלך המשיח שהקב"ה היה חושק בו, ולכן הטמין הערבון של יהודה למנוע לידת המשיח, וכן מרמז האור הזה על שיבנה בימיו של המשיח יחושלים עיר הקודש, ועל זה נאמר והלכו גוים לאורך ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה כדכתיב והיה לך ד' לאור עולם, ועל זה רמז דוד (שהוא מלך המשיח] לדוד ד' אורי וישעי שמרמז טל אור העתיד שנאמר בו וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל לצדיקים לעתיד (שם סימן תש"י תש"י), וכהאי גוונא איתא בסה"ק מגלה עמוקות בשם זוה"ק וזה לשונו פינחס נדב ואביהו משום רוב קדושתם נעלמו דהא אינון מרזא דאורה דראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בהן גנזו לצדיקים לעתיד לבוא עכ"ל, פירושו לפענ"ד פנחס זה אליהו שיבוא עם מלך המשיח ג"כ יש לו חלק ברזא דאורה של מלך המשיח שיתגלה לנו במהרה ושניהם יבואו כאחד וא"ש:

עוד לפרשת וישב הנה בענין שני החלומות שחלם ליוסף, לכאורה נראה דשניהם דבר אחד הן רק במלות שונות דבחלום הראשון כתיב ותשתחונה לאלומתי ובחלום השני כתיב להשתחות לך ארצה, ונראה לי לפרש דבאמת שני מיני חלומות הן החלום הראשון הי' מורה על גשמיות כמו שאמר הנה תסבינה אלומותיכם ותשתחונה לאלומתי, כי כשבאו השבטים למצרים לשבור בר ולא הי' להם מה לאכול כמו שאמר יעקב שברו לנו משם ונחיה ולא נמות, וברור שמרמז לגשמיות שיהיה להם בר ותבואה הרבה על ידי יוסף להחיות את יעקב וביתו, והחלום השני היה בדברי רוחניות כמו שאבאר אי"ה, דליכא למימר כמו אצל פרעה דכתיב על השנות החלום פעמים וגו' כי ממהר האלקים לעשותו, דהרי לא נתקיים החלום של יוסף אלא עד כ"ב שנים וכן לא מצינו שהשתחוה יעקב ליוסף אלא בסיף ימיו כשחלה השתחוה ישראל על ראש המטה, ונראה לי לפרש מה. שנראה לו השמש וירח וגו' ופירש"י ז"ל על הפסוק הבוא נבוא וזה לשונו כשם שאי אפשר באמך כך השאר בטל עכ"ל פירוש להוציא מלבו של אחיו אמר יעקב כן אבל באמת ח"ו שיהא בטל אפי' אות אחת מחלומו של יוסף הצדיק שהיה מן השמים בנבואה, אלא נראה לי רמז רמז ליוסף לאחיו שהוא יסוד הבנין שהכל תלוי בו השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי שיצא ממנו יהושע, וכתיב ביהושע (סימן י) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ובאיזה כח יכול היה יהושע שידום השמש מלפניו כיון שהשמש אומר שירה בשעה שהוא מהלך ולא נתנו יהושע שילך לומר שירה ואמר לו דום מלומר שירה. ואיתא במדרש בשם רבי יצחק דאמר יהושע להשמש עבדא בישא לאו זבינא דאבא את, הרי דבכחו של חלום יוסף היה כח ביהושע להעמיד השמש והירח וצריך היה לראות בחלומו ג"כ השמש והירח כאמור:

ועוד רמז רמזו לפענ"ד דהנה אמרו חכז"ל (ב"ב ע"ה ע"א) דזקנים שבדורו של יהושע אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ויהושע בן בנו של יוסף קיבל כל התורה כולה ממשה רבינו ע"ה, א"כ היה צריך לראות השמש שהוא משה רבינו ע"ה ומסר כל התורה כולה ליהושע שלמד אותנו ואמרו חכז"ל שיעקב הוא עמוד התורה שהאיר ומאיר לנו לכל ישראל בעוה"ז ובעוה"ב לכן נקרא בשם שמש, והנה במדרש ויצא (פרשה ס"ח) איתא בזה הלשון רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין אמר, שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש, אתי שימשא אתי שימשא, בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש עכ"ל, וקשה לי למה לי שתי פעמים שמש בלשון הקודש ושתי פעמים שמש בלשון ארמית וביפה תואר נדחק לפרשו, ונראה לי לתרץ שהיו שני מיני מלאכים וכל המלאכים אינם מכירים בלשון ארמי כמו שאיתא (שבת י"ב ע"ב), אבל גבריאל המלאך ג"כ הי' שם והוא הלא יודע כל שבעים לשון ובכללם ג"כ לשון הארמי כנ"ל, וא"כ שאר המלאכים אמרו בלשון הקודש וגבריאל בלשון ארמי כיון שהוא בעל החלומות בודאי הוא גילה ליוסף בחלומו שם אביו שנקרא בשם שמש ומזה ידע יוסף, ולפ"ז בשעה שיצא יעקב מחרן ואמרו המלאכים בא השמש היה ג"כ שם גבריאל כאמור והיא גילה הסוד הזה ליוסף ששמו של יעקב שמש כי הוא המלאך שגילה תמיד כל הסודות ליוסף והי' שומרו לראשו תמיד וכאמור וא"ש, וכאשר נתבאר באורך למעלה:

ומה שקראו המלאכים שני פעמים שמש, נראה לי, דכלל גדול מסרו לנו חכז"ל במדרש דבכ"מ שהשם כפול שני פעמים מרמז לעוה"ז וג"כ לעוה"ב כמו שכתיב בתורה יעקב יעקב והם אמרו בלשון חיבה בלשון שמלאכי השרת משתמשין בו וזהו שרמ"ו שני פעמים שמש בעוה"ז ובעוה"ב, ועוד נ"ל לפרש כיון שאיקונין שלו למעלה א"כ הוא השמש שמאיר בעולם העליון והוא השמש שמאיר לנו בעולם התחתון וכמו"ש במדרש שם שהמלאכים ראו אז שני איקונין איקונו של יעקב למטה ולמעלה תחת הכסה"כ, ויש לפרש עוד מה שנקרא יעקב בשם שמש דידוע מאמר חז"ל יעקב הוא עמוד התורה, ולכן נקרא בשם משה רבינו שקיבל לנו את התורה ועליו אמרו חז"ל פני משה כפני חמה, ושמש שמש שני פעמים מרמז לשתי תורות בכתב ובע"פ:

ובענין שהעמיד יהושע גלגל חמה מפורש יותר בילקוט (יהושע סימן כ"ב) וזה לשונו משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתוק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה וכל שהוא מקלס אין בו כח לעמוד א"ל יהושע דום א"ל השמש אתה אומר לי דום יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו דום, אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתה אומר לו דום, א"ל יהושע בן חורין קטן שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק לא קנה אברהם אבינו השמים וכל אשר בו שנאמר ברוך אל עליון קונה שמים וארץ ולא זו בלבד אלא שמשתחווים כעבד לפני יוסף שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי א"ל השמש אתה אומר שאדום ומי יאמר קלוסו של הקב"ה א"ל שתוק ואני אומר שנאמר אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר. משה עכ"ל, ונראה לי לפרש דבאמת היה יכול יהושע לומר לשמש שנשמתן של צדיקים קדמו הרבה ונבראו קודם השמש, אכן תירץ לו לפי דעתו שהוא זקן והוא קטן אבל באמת יהושע היה גדול שנברא מקודם, ואיתא עוד שם באמת במאי היה יכול לנצח את השמש אמר ר"ש בן יוחאי ספר משנה תורה היה שגנז יהושע נטלו והראהו לגלגל חמה א"ל כשם שלא דממתי מזה אף אתה דום מלפני, נראה לי לפרש דכך אמר להשמש הלא אתה אינו מקלס להקב"ה אלא ביום וממשלתך אינו בלילה אבל אני קיימתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה א"כ אני גדול ממך, ויוסף היה דומה ליעקב מכל וכל וקנה ג"כ את השמש לעבד ג"כ מהאי טעמא, ויעקב איתא במדרש שישב באהלי של שם ועבר ועסק בתורה ביום ובלילה וכתיב ויקץ יעקב משנתו היינו ממשנתו שהוגה בתורה גם בשנתו וכן יוסף, ולכן שפיר קנה את השמש שגדול ממנו וא"ש:

והנה בשנבין יותר הלא לכאורה אברהם אבינו קנה שמים וארץ כדאמרינן ומפני מה זכה ג"כ יוסף שקנה כל צבא השמים שישתחוו לו, נראה לי לפרש דהנה אברהם פירסם אלקותו יתברך בכל העולם כולו והיה זן ומפרנס גם ערלים שרצה לימול את עצמו וכל בני ביתו, גם יוסף הצדיק היה השליט ומשביר לעם הארץ שהיה זן ג"כ אפי' ערלים ונתן למצרים מילה ואמר אלקי אינו מפרנס ערלים כמו שפירש"י ז"ל ולא זכה שהשתחוו השבטים לפניו אלא עד שנכתב עליו בתורה ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, ואח"כ באו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה (בראשית מ"ב), והכי פירושא מפני מה זכה יוסף שיהא המשביר לעם הארץ מפני שהי' שליט ביצרו זכה להיות משביר ואח"כ השתחוו לו אפים ארצה, ואיך פירסם יוסף אלקותו יתברך ויתעלה מבואר ברבינו בחיי וזה לשונו יזכיר יוסף שם אלקים תמיד בכל דבריו אמר את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, ואמר עוד אשר האלקים עושה הראה את פרעה, ואחרי כן כי נכון הדבר מעם אלקים, וממהר אלקים לעשותו, ייחס המעשה לאלקים לבאר כי אין מעשה האדם מסורין לכחות העליונות כמו שהוא מכיר כי אם לשם אלקים ולכך פתח בתחלת דבריו בלעדי אלקים וסיים בסיף דבריו וממהר אלקים לעשותו כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחידוש העולם במעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלקים לעשות עכ"ל, הרי בפירוש מעשה אברהם אבינו לפרסם מעשה בראשית לכל העולם וחוץ מזה היה ג"כ עמוד התורה, אלה תולדות יעקב יוסף שלמד אצל יעקב אבינו כל התורה כולו שקיבל משם ועבר הן בנגלה והן בנסתר כמו שמפורש בבעל הטורים, ואיתא במדרש מגורי אביו מגיורי אביו שיעקב אבינו גייר גרים וביוסף ג"כ כן כאמור, ובזה נראה לי לפרש מה שאיתא במדרש אצל יוסף רב הונא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא פוטיפר היה נדמה לו שיוסף מכשף אבל באמת פירש"י ז"ל היה חוזר תלמודו שלא ישכח מה שלמד מאביו כי נשני אלקים מכל עמלי כל מה שעמל בתורה עכ"ל, הרי שלא פסק פומא מגירסא אפילו בשעה ששימש את המצרי וחוץ מזה איתא במדרשות כשנסעו ישראל במדבר היו שני ארונות מהלכין לפניהם ארון הקודש עם הלוחות וארונו של יוסף והכריזו קיים זה מה שכתוב בזה, וכמו שאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה כן יוסף הצדיק ע"ה, ולכן שפיר אמר זבינא דאבא אברהם אתה שקנה שמים ואני מקיים ג"כ הכל כאבי אברהם ואתי שפיר:

וברבה [פרשה צ"א] וז"ל כפאן למול רב שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב עכ"ל ופירש במ"כ במה שנימולו ע"י גזירתו נתן להם שני מיני חיים בעוה"ז ובעוה"ב כד"א בדמיך חיי. עכ"ל:

המשך בענין ויכוח של השמש עם יהושע בשעה שיהושע אמר להשמש דום:

הנה נתבאר לעיל, בשם (הילקוט רמ"ז כ"ב) שבשעה שיהושע אמר להשמש דום אמר השמש מי יאמר קילוסו של הקב"ה, א"ל שתוק ואני אומר שנאמר אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה עכ"ל ומבואר ג"כ שם מאי דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' כלומר משעה שיצא השמש עד מבואו. מהלל השמש את שם ה', ונ"ל לפרש מה שלמדו חז"ל דוקא משירת משה שאמר השירה הזאת אחרי קריעת ים סוף, שמתחלת באז, דהנה ישראל עברו את ים סוף ביום שביעי של פסח, ובקשו מלאכי השרת לומר שירה ואמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה (עירוכין י"ג) וכיון שנדחו המלאכי השרת מלומר שירה באותה לילה, אמרו בני ישראל בשבילם שירה. והיינו שירת אז ישיר וכן כאן אצל יהושע כיון שמנע יהושע השמש מלומר שירה אמר הוא בשבילו שירה וע"ש:

והנה בפרקי שירה מחשב שם כל מיני שירות שאומרים כל הנבראים, ואיתא שם ששירת השמש הוא שאומר, שמש ירח עמד זבולה לאור חיציך יהלכו לנוגה ברק חניתיך, וירח אומר שירה, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואה, וק"ל בשלמא הירח שפיר אומר שירה ומקלס להקב"ה שעשה ירח למועדים פירש"י שיקבעו ישראל בה מועדים ור"ח שפיר, וכן מה שאומר הירח שמש ידע מבואה ג"כ שפיר שזריחת הלבנה ניכרת אחר מבוא השמש, אבל מה שאומר השמש, שמש ירח עמד זבולה הלא כפי המבואר למעלה, שהשמש אומר שירה דוקא בשעה שמהלך אבל בשעה שעומד אינו יכול לומר שירה, וכן פירש"י ז"ל ביהושע, וז"ל שיהושע אמר להשמש דום מלומר שירה דכל זמן שהוא דומם עומד שבכל עת הילוכו אומר שירה עכ"ל, א"כ קשה למה מהלל השמש בהלשון שמש ירח עמד זבולה, הלא בשעה שעומדים אין בהם כת לומר שירה ?

, ונ"ל לפרש שכך מהלל השמש ואומר, אף שכח השמש גדול מאוד וישיש כגבור לרוץ אורח היינו בכח השירה כדאמרן, מ"מ מודה להש"י ואימר הלא אינו עוצם ידי וכחי אלא בכח הש"י, שאם ירצה, שמש ירח עמד זבולה דהוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כלומר שאין בכחי אלא להלך ולומר שירה אלא ע"י הקב"ה בעצמו ומהללים אנו לשם תפארתך שאתה הוא אלקינו שנתן לנו כח ללכת ולהאיר להארץ ולהדרים עלי', ולהיות מושלים בקרב תבל וא"ש:

ואיתא במדרש (ויקרא) שהמלאכים עומדים ומקדשים שמו הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה אומרים קדוש קדוש וכו' ומשקיעת החמה עד יציאתה בשחר אומרים ברוך כבוד וכו', יש לי לפרש ג"כ שכן אמר יהושע להשמש שהוא גדול מהשמש והירח ומכל צבא השמים אפילו ממלאכי השרת שהן אומרים בלילה ברוך וביום קדוש, אבל אנחנו בני ישראל אומרים ג"כ בלילה ברכו ואומרים ביום קדוש וברוך ומה שאיתא בחגיגה (יג) שמלאכי השרת עתים חשות היינו ביום מפני כבודם של ישראל, קשה דהלא ראינו דגם ביום אומרים המלאכים קדוש, ? אלא נראה לי לפרש, שישראל אומרים מקודם שירה ואח"כ הורשו שאננים לאמור כמו שייסד הפייטן, וכדאיתא בגמרא ברן יחד כוכבי בוקר, הייני ישראל שאומרים שירה מקודם, והדר ויריעו בני אלקים היינו מלאכי השרת שאומרים אח"כ, א"כ לפ"ז הי' צריך יהושע לומר שתי מיני שירות שירה בעד השמש שעמד ולא הי' יכול לומר שירה, ובן ברוך שאומרים מלאכי השרת בלילה דכיון שלא נשקע החמה אז, לא הי' יכולים המלאכי השרת לאמור ברוך שאומרים בלילה דוקא:

ונ"ל לפרש מה שהיה צריך יהושע לומר בעד השמש, הלא אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, היינו ממש שירה שאומר השמש, והיינו שמש ירח עמד זבולה, ומה שלמדין מגז"ש מאז ישיר היינו שירה אחרת אף דלא נתפרש בגמרא איזה שירה אמר עוד יהושע מסתבר לי שאמר ברוך מפני שמנע את המלה"ש מלומר ברוך בשעה שהעמיד השמש שאומרים בלילה, ונוכל לומר שאמר יהושע ברוך שעשה לנו ניסים, וכה"ג כתב ביערות דבש מה שאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם, להשלים שירת המלאכים שלא אמרו שירה בליל שביעי של פסח מפני שמעשה ידיו טובעים בים, דבלילה אומרים ברוך ולא אמרו אז מלאני השרת ברוך. וכן אצל יחזקיהו מלך יהודה שלא אמר שירה אז, וכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו להשלים שירת יחזקיהו. כן מפורש שם. אף כאן כן:

ועוד יש לי לפרש השירה שאומר השמש, שמש ירח עמד זבולה, עפ"י גמרא נדרים, (ד' ל"ט ע"ב) דאיתא אצל מחלוקתו של קרח מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה, ופריך שמש וירח מאי בעיין בזבול והא ברקיע קביעי (ופירש הר"ן כדכתיב ויתן אותם ברקיע השמים וזבול למעלה מן הרקיע הוא) מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירים, באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם בכל יום ויום משתחווים לכם ואתם מאירים, בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם, ובכל יום ויום יורין בהם חיצים וחניתות ומאירים שנאמר לאור חיציך יהלכון, ע"כ לשון הגמרא שם, ופירש"י ז"ל מאותו יום ואילך אינם יוצאים מפני שמשתחווים להם אומות העולם עד שיורין בהם חיצים וחניתות עכ"ל, א"כ י"ל שמאותו יום ואילך אומר השמש זה הפסוק שירה שמראין שמקבלים החיצים והחניתות באהבה לכבוד מלכות שמים וכדי לעשות מחאה לאומות העולם שניתנים להם כבוד, אינם יוצאים עד שיורין בהם חיצים וחניתות, ובזה מתורץ שיר השמש שאומר לברק חניתיך יהלכון:

עוד נ"ל לפרש מה שהשמש תבע כבוד משה רבינו יותר מכבוד שאר הצדיקים. הלא. נמרוד הרשע השליך את אברהם לכבשן האש וכדומה ולמה תבע השמש כבוד משה רבינו דוקא יותר מכבוד שאר צדיקים נ"ל לפרש כיון דפני משה כפני חמה ע"כ יש לו למשה רבינו שייכות להשמש, שפניו דומה הי' לחמה, לכן בא השמש לתבוע כבודו, והלבנה ממילא כיון דסיהרא לית לה מגרמא כלום כידוע שאין לה להלבנה שום אור בעצמה אלא מזהירתו של החמה, א"כ בע"כ היתה צריכה ללכת עם השמש, והיינו דכתיב שמש ירח עמד זבולה: עוד נ"ל לפרש שירת השמש שמשורר שמש ירח עמד זבולה לאור חיציך יהלכון לנוגה ברק חניתיך, עפ"י דברי הילקוט (רמ"ז תרע"ג) וז"ל אמר ריב"ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות פניהם מן האורה של מעלה והן מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהם חיצים והן מהלכים לאורו שנאמר לאור חיציך יהלכון ולכן שפיר אומרים הפסוק הזה כדאמרן (והיינו נמי שמודין שאין להם כח בעצמן לצאת ולהאיר והולכים לחור חצים של הקב"ה וע"ש) והיינו דאמרינן דעושין באימה רצון קונם נ"ל שבכל רגע ורגע עליהם אימה ופחד שיעדר מהם אור חיציו של הקב"ה והלא הוא יתברך נותן בהם כח להיות מושלים בקרב תבל, ולפי פירוש הזה מעת בריאת שמים וארץ אמרו השירה הזאת לנוגה ברק חניתיך יהלכון, עד היום הזה וא"ש: עוד נ"ל לפרש מענין שעמדה החמה למשה רבינו כדאיתא (בילקוט תרע"ב) יום ליום יביע אומר, מה טיבן של שני ימים הללו אלא זה יומו של' משה שבישר יומו של יהושע, שנאמר היום הזה אחל תת פחדך היכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבידים וכו' עד ביא השמש וכי עד אותו שעה לא בא השמש ד אלא מכאן שעמדה לו השמש זש"ה יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבישר ליומו של יהושע, שנאמר ושים באזני יהושע א"ל יהי רצון שתעמוד לך החמה כשם שעמד לי עכ"ל, וצריך להבין למה ליהושע לא חפצה החמה לעמוד ואמרה לי' אני גדול ממך ולמשה לא אמרה כלום, ונ"ל לפרש דהנה פני משה כפני חמה. ע"כ בודאי לא יכלה להעיז פניה ולאמור אני גדול ממך הלא גם משה כפני חמה אבל פני יהושע כפני לבנה וידוע חמה גדולה מהלבנה לכן אמר השמש ליהושע הלא פניך אינם אלא כפני לבנה, ואמר לו יהושע אני גדול ממך מחמת התורה כמו שנתבאר לעיל אי משום כח התורה של והגית בו יומם ולילה ואין להשמש שליטה בלילה אי משום שאין החמה אומרת שירה אלא ביום וישראל ביום ובלילה וא"ש:

וכן מצינו אצל יעקב אבינו ע"ה מה דאיתא (בילקוט כ"א) כך ברא הקב"ה עולמו שיהא יום יום בא יעקב ושקע השמש שלא בעונתו שנאמר וילן שם כי בא השמש עכ"ל, וקשה על יהושע קטרגה שלא תוכל לומר שירה כשיעמוד השמש, ק"ו אם השקיע שלא בזמנה תיכף הסירה השמש מגבורתה דבלילה אין ממשלת השמש כלל, ולמה אצל יעקב לא קטרגה, ונ"ל לפרש משום דיעקב אבינו נקרא ג"כ שמש, כי השמש שראה יוסף בחלום מרמז ליעקב אבינו, וכן אמרו מלאכי השרת בא שמש בא שמש (רבה ויצא) היינו יעקב אבינו פשיטא שלא יכלה החמה לקטרג עליו כי הוא גדול מהשמש וגם ממלאכי השרת אשר מנהגין את השמש וברור, וכמו שאיתא בילקוט דשני מיני מלאכים מנהגין את השמש ביום אחרים ובלילה. אחרים ויעקב גדול מהמלאכים כדאיתא (רבה שם):

עוד י"ל מה שלא קטרגה החמה אצל יעקב דאיתא במדרש, ששתי שעות ששקעה החמה שלא בעונתה כדי שהקב"ה ידבר עם יעקב בצנעה לא הפסידה כלום כדכתיב ויזרח לו השמש ששתי השעות זרחה בשביל כבוד יעקב מקודם, וא"ש: ועוד נ"ל לבאר דבר אחר, דיום שעמדה חמה ליהושע ערב שבת היתה כמו שאיתא בפרקי דר' אליעזר [והובא בילקוט רמז כ"ב:] עד שבא יהושע ועשה מלחמה של ישראל והגיע ע"ש וראה בצרתם של ישראל שלא יחללו את השבת וכו', מה עשה פשט את ידיו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם, ועמדו כל אחד על מקומו עד מוצאי שבת עכ"ל, וקשה דקייל"ן עד רדתה אף בשבת, (ספרי ק"ל) הרי שגם בשבת מותר לחלל אם הוא באמצע המלחמה, ונ"ל לפרש דידוע שיהושע היה בן בנו של יוסף הצדיק וז' אושפיזין מכוונים כנגד ז' ימים ויום ז' שהוא שבת כנגד יוסף ולכן זכתה קרבנו של בן בנו נשיא אפרים לדחות את יום השבת וכן וטבח טבח והכן שהכין יוסף לכבוד השבת (כדאיתא במדרש פ' נשא) לכן הי' ליהושע בן בנו ג"כ כח על השבת שיעמוד השמש ביום השבת. כנ"ל וא"ש:

כפי שנתבאר למעלה שבמחלוקת של קרח עלה השמש לזבול שתבע כבוד משה רבינו, קצת קשה להבין באיזה כח עלה השמש למעלה ממקומו כי בודאי כל צבא השמים יש להם לכל אחד ואחד מדור בפ"ע ואין כל אחד יכול ליכנוס בתחומו של חבירו וכש"כ לעלות למעלה למעלה ונ"ל לפרש דבאמת השמש תבע כבוד משה רבינו בודאי לשם שמים ובכח הזה עלה, והוא מדה כנגד מדה כמו שעדתו של קרח ירדו למטה למטה לשאול תחתית שמרדו בכבוד רבן. ורבן של כל ישראל, כן השמש שמחה בכבוד משה רבינו ושאל כבודו זכה באותו שעה לעלות למעלה למעלה, ומה שנענש הוא משום דבר אחר שלא מחה בכבוד שמים, אבל מה שתבע כבוד משה רבינו בודאי לצדקה נחשב לו, ומה שזכה לעלות שני רקיעים למעלה ממנו נ"ל כי לפי חשבון הגמרא (בחגיגה י"ג) הוא, כי הרקיע אשר שם החמה תמיד, נחשב לרקיע שני, ולמעלה מן הרקיע ישנו שחקים, ולמעלה מן השחקים הוא זבול אשר לשם עלה השמש, נ"ל לפרש שהשמש תבע כבוד שני הצדיקים היינו, כבוד משה רבינו וכבוד אהרן הכהן, שקרח חלק על שניהם (על משה ועל אהרן) לכן מדה כנגד מדה עלה שני רקיעים, וברקיע שנקרא זבול איתא שם בגמרא (חגיגה) מפורש ששם ישנו ירושלים של מעלה ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד שם ומקריב עליו קרבן, וידוע שמיכאל שר הגדול הוא כהן הגדול למעלה דוגמת אהרן הכהן למטה, ומפורש בגמרא (בתענית דף ה') דאמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה, נמצא דכהן הגדול המקריב למטה בבית המקדש או בהמשכן של מטה נותן כח למיכאל שר הגדול להקריב קרבן למעלה, ע"כ יפה תבע השמש כבודו של משה ואהרן למעלה בזבול, כלומר הלא הכל תלוי באהרן בעולם התחתון, לכן הלך לרקיע ששמו זבול, דידוע דמקדש של מטה הוא כנגד בית המקדש של מעלה, ואם יגבר כח קרח מי יהיה יכול לשמש בזבול הלא גם קרבנות של מעלה יבוטלו וראוי הוא שימחה קרח ועדתו, ומשה אמת ותורתו אמת וקדושת כהונת אהרן הכהן ברית מלח עילם וא"ש:

ומה שאיתא בילקוט שהבאתי למעלה יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע שנאמר ושים באזני יהושע מסיים בזה"ל אמר ליה יהי רצין שתעמוד לך חמה כמו שעמדה לי עכ"ל, ופשטות הדברים כיון שעמדה חמה למשה במלחמת עמלק ויהושע היה לו חלק במחיית עמלק לכן התפלל אז משה רבינו בגינו שגם לו יעמוד חמה, כדכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, אבל קשה להבין מאין למד מהפסוק ושים באזני יהושע שקאי על שיעמוד חמה ליהושע, ונ"ל לרמוז עפ"י מה דאיתא במדרש [רבה פ' האזינו י"א] כך ברא הקב"ה שמים וארץ שיהיו מקלסים אותו, מניין שנאמר השמים מספרים כבוד אל, כיון שבא משה שיתק אותם, מניין שנאמר האזינו השמים עכ"ל, הרי מלשון האזינו למדנו שישתוק השמים, והוא יאמר לפניו שירה מה שיאמר השמים, אף כאן אמר ליהושע, שים באזני יהושע כלומר כך אתה תדום את השמש בלשון האזינו, וזה הלשון שים שלחש לו באזנו, כלומר ע"י שירה שלך, כי האזינו אחת משירות התורה:

וכן מצינו אצל משה רבינו קודם מיתתו שבקשו מלאכי השרת לשלוט עליו ולקבל נשמתו כדאיתא במדרש (הנ"ל) פ' זאת הברכה י"א, מה עשה משה נטל את המגילה וכתב עליו שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד רגע שימות משה, (וספר השיר, פי' פרשת האזינו מ"כ), נ"ל ג"כ לפרש שהמלאכים חפצו לשלוט במשה רבינו כדאמרן בכח שאמרו, הלא אנחנו אומרים שירה. ואמר להם משה רבינו הלא ספר השירה בידי ואני אומר שירה, ועתה האזינו לי ואומר אני שירה וברחו מפניו כדאיתא שם:

ועוד י"ל עפ"י המדרש (רבה האזינו) דאיתא שם בזה"ל, אמר הקב"ה אם הטית אזנך לדברי תורה כשתבוא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך כשם שהטית אזנך לשמוע דברי תורה ומהיכן אתה למד ממשה רבינו, נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו דבריו, מניין, מה שקרא בענין האזינו השמים ואדברה עכ"ל, א"כ י"ל דהכי אמר לו משה רבינו ליהושע ושים באזני יהושע, חפץ אתה ג"כ להעמיד את החמה כמו אני, הטה אזניך לדברי תורה ויעמוד השמש לפניך, וכן איתא במדרש שהבאתי לעיל, אר"ש בן יוחאי, ספר משנה תורה היה שגנז יהושע נטלו והראהו לגלגל החמה א"ל כשם שאני לא דוממתי מזה אף אתה דום מלפני עכ"ל, הא בפירוש מפני שהטה יהושע ג"כ אזנו לדברי תורה עמד החמה מלפניו ושפיר כתיב ושים באזני יהושע שע"י שתטה אזנך לדברי תורה, תזכה להעמיד גלגל החמה וא"ש:

ועוד י"ל לפרש, ושים באזני יהושע, כל התורה כולה נגמרה ע"י משה רבינו ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ומסרה ליהושע, אבל זאת אמר ליה להוסיף אי אתה רשאי, אבל לחזק את דברי תורה ע"י גזירות דרבנן בידך הוא, כמו שאמרו חכז"ל (בעירובין כ"א) על שלמה המלך ע"ה, איזן וחוקר תיקן משלים הרבה, אמר עולא א"ר אלעזר בתחילה היה דומה התורה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, פירש"י ז"ל וז"ל תיקן עירובין ונט"י וגזר על השניות לעריות וע"י כך אוחזין ישראל במדות שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לה בית קיבול משאין לו, ולפ"ז יש לפרש כך אמר משה רבינו ליהושע שים באזני יהושע, כלומר תדקדק לעשות אזנים לתורה, ועי"ז יהא קיום לדברי תורה כמו אזנים לכלי, וממילא אם יתקיימו דברי תורה על ידך תמשול בעליונים ובתחתונים וגם השמש יהא מסור בידך וא"ש:

עוד מענין הזה ומאי דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, לכאורה קשה למה היה צריך חרב להחליש את עמלק הלא דרכן של ישראל להתגבר בתפלה ובתחנונים ולא בחרב ולא בחנות כי בקשתי לא אבטח וחרבי לא תושיעני:

ונ"ל לפרש כיון שעמלק היה בן בנו של עשו ונתברך ועל חרבך תחי', לכן בא עמלק בחרב וכן אצל בני עשו אמרו פן בחרב אצא לקראתך כי כך הורשני אבי עשו, לכן הראה לו משה, כי גם אנו נבוא בכלי מלחמתך וחרב להש"י ג"כ בעמלק מדור דור, אבל קשה עוד למה היה צריך משה להעמיד חמה הלא תשועת ה' כהרף עין אבל לעשות נס שלא כדרך הטבע להעמיד השמש למה היה צריך. ונ"ל דידוע כי אין השם שלם ואין כסאו שלם עד ש שימחה שמו של עמלק ואז כתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעי' כ"ד), לכן רמז רמז לו לעמלק שימחה שמו לעולם ועד, ואז ובושה החמה לכן העמיד אותה, ונאמר עוד קרא לאמור השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ב' ג') להתוודע ולהגלות שאין כח בצבא השמים ולו לבדו המלוכה, וכסאו שלום אחר מחיית עמלק כאמור וא"ש:

ומה שהעמיד יהושע השמש בגבעון וירח בעמק אילן נ"ל לפרש כמו שהמטיר הקב"ה על סדום ועמורה בעלות השחר, פירש"י בשעה שהחמה והלבנה שניהם ביחד מושלים שלא יאמרו עובדי החמה אלו היה ביום היו אנחנו ניצולים, ועובדי הלבנה היו אומרים אלו היה בלילה היה אנחנו ניצולים לכן נפרע מהם בשעה ששניהם עומדים עכ"ל, ובזה נ"ל לפרש ג"כ טעם שהעמיד השמש בגבעון והירח בעמק אילון כלומר, בשעה שהיו שניהם עומדים נפרע מהאמוריים ג"כ להודיע כי לו לבדו המלוכה:

מהרה בימינו יבנה בית המקדש של מטה כנגד בית המקדש של מעלה ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעת הימים ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ב"ב אמן:

עוד מענין הנ"ל איתא באגדת בראשית (פרק ע"ו סימן ג') וז"ל כתיב באליהו הנביא ויהי בעלות המנחה, אימתי בנה את המזבח, ואימתי שחט את השור, ואימתי התפלל ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדוניך בימי יהושע כשעמדת בשביל ישראל שינצחו את שונאיהן עמדת שנאמר (יהושע י') וידום השמש וגו' ועכשיו עמוד! לא בשבילם ולא בשביל ישראל, אלא בשביל קדושת שמו של הקב"ה, כיון שאמר לו כך מיד עמד שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעיהו כ"ח) כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה (יהושע י') שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון כי כעמק בגבעון ירגז, למה בשביל לעשות מעשיהו זר מעשיהו ולעבוד עבודתו נכריה עבודתו, לכך נאמר ויהי בעלות המנחה עכ"ל:

ופירש בעץ יוסף וז"ל, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' כשהיו בהר הכרמל בעמק בגבעון ירגז, כמו שעשה יהושע שמש בגבעון דגם וירח בעמק אילון למה בשביל לעשות, כצ"ל, ור"ל שמפרש כי כהר פרצים היינו כהר הכרמל שעשה הקב"ה שם ניסים, כעמק בגבעון ירגז כניסים דעבד ליהושע בעמק אשר בגבעון, עכ"ל, ויש לדקדק בזה, למה אצל יהושע לא חפץ השמש לעמוד ואצל אליהו עמד מיד, ועוד למה לי אריכות הלשון הזה בשביל אדוניך וכו' בשביל ישראל וכו', ונ"ל לפרש, דהנה המדרשות מחולקות באליהו מאיזה שבט היה, ואיתא בתוס' ב"מ דקי"ד (ד"ה מה שיסדרו לבעל חוב) מתד"א דמהגמרא משמע שכהן היה ומבני בניה של לאה, ובתד"א גופי' יש שאמר אליהו בעצמו שהוא מבניה של רחל, ואם נאמר שבא מבניה של רחל פשיטא שאין להשמש טענה על אליהו כי כבר אמר לו יהושע זבינא דאבא את, ואם היה כהן כדמשמע בגמרא מ"מ לא יכול השמש לקטרג עליו, ונ"ל טעם הדבר דהנה איתא בזוה"ק דנשמת נדב ואביהו נתגלגלו בפנחס זה אליהו ז"ל, ואיתא במגלה עמוקות וז"ל, פנחס נדב ואביהו משום רוב קדושתם נעלמו. דהנה רזא דאורה דראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בו גנזו לצדיקים לעתיד לבוא ע"כ, פירוש אליהו ג"כ עלה למרום בשביל זה, ואיתא במדרש ילקוט דהחמה אין לו אורה מצד עצמו, אלא מקבלת מאורה של מעלה דכתיב לאור חניתיך יהלכו כלומר, מעט מעט מקבלת מאיר הגנוז, חלק שראוי העולם להשתמש בו, וא"כ איך יאמר השמש אני גדול ממך ופשוט, ומה שאמר לו אדוניך פירש הלא כמו שאמר לו יהושע עבדא בישא זבינא דאבא את, פי' דיוסף את, כלומר רמז רמז לו שאל יקטרג כי כבר ידעת כי יש לך אדון לכן שמע בקולי, ועוד אמר, כי למשה רבינו עמד השמש וליהושע ג"כ עמד בשביל שינצחו את שונאיהן כלומר דהלא אם לא עמד ג"כ יכולין הי' לנצח כש"כ בשביל יהושע שהיה בשביל השבת, דאיתא במדרש ובפרט לפי שמביא עוד בתוס' שם מדרש אליהו רמז רמז ואמר שאותו תינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני בא תחילה ומשיח בן יוסף הוא מאפרים ואין לו כח לבוא טרם שאני בא תחילה, הרי גם אני גדול ואם לבן יוסף עמדת גם לי תעמוד, וזה שמסיים לא בשביל ישראל אלא בשביל קדושת שמו הגדול, ומה דהתפלל אליהו דוקא בעלית המנחה, פירש בכתנות אור דבעת מנחה שהתחיל אליהו להתפלל ובאותו עת כשפים שולטים בעת מנחת ערב כשנטו צללי ערב לכן אמר ענני ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא, וזה היה לרמז לנצח לעובדי הבעל שכל מעשיהם מעשה כשפים, עכ"ל, וזה נ"ל לרמז כיון שעובדי ע"ז משתחוים לשמש הראה אליהו שכחו גדול שיכול להקים את השמש עפ"י דבריו, ונ"ל עוד לרמז כיון שאליהו נענה באש וידוע שהמלאך גבריאל מלאך אש הוא והוא כולו דין, ולעת ערב הדינים מתגברים. ובזה פרשתי במק"א דבתמיד של בין הערבים מביאין שני גזרי עצים על האש בשני כהנים. שצריך אז זכית הרבה של שני כהנים שיגברו בכח זכותם על עומק הדין. וכן דרכו של גבריאל לבוא למנחת הערב כמו שכתוב (בדניאל ט') ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף נוגע אלי במנחת ערב. ג"כ נ"ל טעם הדבר להראות שתפילת דניאל נצח כח הדין וגם כאן אליהו הנביא נענע באש בודאי על ידי גבריאל מלאך האש ששולט אז ועשה נקמה בנביאי הבעל כלומר, אש של גבריאל המלאך שמראה על הדין ששלט בהן, אבל כל ישראל ענו אחריו ד' הוא אלקים ד' הוא אלקים: עוד נ"ל לרמז מה שאמר אליהו להשמש בשביל קדושת שמו של הקב"ה, רמז רמז לו כשאני אבוא בסוף הגלות לבשר ולגאול את בני ישראל כדי שיתקדש שמו של הקב"ה, יהיה אז אור הלבנה כאור שבעת ימי בראשית, ואפשר בכח הזה שאני מקדש הפעם ג"כ שמו הגדול, אזכה לזה אז גם לך יהי' תיקון שנאמר את שני המאורות הגדולים, ואפשר שמרמז ג"כ לשני דוד שיהא לנו כמו שאיתא בסנהדרין דף (צ"ח) כגון קיסר ופלגא קיסר, ופירש"י כגון מלך ושני לו, כן דוד החדש מלך, דכתיב ודוד מלכם אשר אקים, ודוד המלך שני לו, דכתיב נשיא ולא מלך עכ"ל כדכתיב ועבדי דוד נשיא להם ואפשר שזה מרמז את שני המאורות הגדולים מלך המשיח בשם שמש, ודוד מלך ישראל כירח יכון עולם ועד וזה נ"ל פירוש הפסוק כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד כי מלך המשיח מבני דוד כסאו כשמש, ודוד הנשיא כירח כדאמרן, ואפשר עוד לאמר דקאי גם על דוד המלך בעצמו והיינו בעוה"ז כירח יכון ולימות המשיח שיהא אור הלבנה כאור החמה ואז כסא דוד כשמש נגדו וא"ש: ובזה נ"ל לפרש מה דכתיב (בראשית מ"ח) וזרעו יהיה מלא הגוים ופירש"י וז"ל כל העולם יתמלא בצאת שמעו ושמו כשיעמוד חמה בגבעון וירח בעמק אילון עכ"ל, ונ"ל לדקדק למה רמז יעקב אבינו כאן דוקא ולא עוד הלא גדלו של יהושע יותר גדול מזה, שקבל כל התורה ממשה רבינו ומסרה לזקנים, והוא ודאי יסוד גדול וגדול מזה:

ועוד דכבר קודם בברכת הגואל הזכיר יעקב ואמר יברך את הנערים, ובמדרש זה יהושע וגדעון יהושע נקרא נער [כדכתיב נער לא ימוש מתוך האוהל] ועוד דכתיב וידגו ג"כ מרמז ליהושע, וידגו כדגים, מרמז ליהושע בן נון, ונון הוא דג, אלא נ"ל דהוא הדבר כי גמר חלום יוסף נתקיים כאן קודם מות יעקב אבינו דכתיב וישתחו ישראל פירש"י תעלא בעידניה סגיד ליה כלומר ליוסף שהיה מלך, דאילו קודם זה לא מצינו שהשתחווה יעקב ליוסף, אבל בזה נגמרה פתרון חלומו שחלם שהשמש והכ' משתחווים לו, אבל חלום יוסף נשתנה מכל החלומות, דבכל החלומות עיקר הוא הפתרון נתקיים, וכאן ג"כ פתרון השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי שפיר נתקיימו ע"י שיעקב ובלהה השתחוו לו הרי השמש והירח, ואחד עשר כוכבים הם אחד עשר אחיו, אבל חפץ לרמז לו כי עיקר החלום היינו השמש והירח ג"כ ישתחוו לו מה שראה בחלום דכך אמר יהושע לשמש עבדא בישא לאו זבינת יתך בכספיה דאבא את. לא כך ראה אבא אותך בחלום והנה השמש והירח וכו', אף אתה דום מלפני, מיד וידום השמש, הרי החלום גופי' והפתרון שניהם נתקיימו, לכן שפיר אמר יעקב ליוסף. אל תרמה כי הפתרון נתקיים ולא החלום גופי', וזרעו יהיה מלא הגוים שגם החלום יתקיים לך ע"י אחיו הקטן היינו בן בנו של אפרים שיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, ובזה נבין שפיר, למה היה ליוסף לראות שני חלומות באופנים שונים, ויוסף אמר אל פרעה אל השנות החלום פעמים. למדנו שטעמא בעי אם יראה החלום הזה בעצמו בשני אופנים, לכן עם האמור יובן שפיר, חלום אחד מרמז על החלום גופי', שיתקיים, וחלום שני שגם הפתרון יתקיים וא"ש:

ומדברי רבינו בחיי למדתי תירץ אחר למה אצל יהושע לא חפצה השמש לעמוד ואצל משה רבינו ושאר צדיקים עמדה מיד, וז"ל (בפ' בא) וכן מה שכתוב על יהושע (יהושע י"ד) לא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ד' בקול איש כלומר להעמיד החמה בדיבור איש, אבל העמיד הקב"ה ויתעלה שמו הגדול החמה למשה רבינו ולנקדימון בן גוריון מעצמו בלא דיבור איש עכ"ל:

מהרה בימינו, יבוא אליהו לבשרינו, עם משיח בן דוד, ותבנה עיר קדשינו ירושלים, על תילה עם בית מקדשינו, ותפארתינו ותשוב שם שכינת עוזו וסדר העבודה ב"ב אמן:

עוד מענין הזה איתא במדרש רבה (פ' ויצא) מאי דכתיב (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח זה יעקב, ובעד כוכבים יחתום אלו עשרת השבטים, פירוש יעקב אבינו נקרא בשם שמש ולא יזרח שנסתלק ממנו רוה"ק, ובעד כוכבים יחתום אלו עשרת השבטים שנקראים בשם כוכבים שהיו השבטים ג' ימים קרובים מיוסף ולא הרגישו שהוא חי, אבל יעקב בסוף ראה שיש שבר במצרים ומרומז על יוסף, וכן פירש"י במדרש (הנ"ל) שבסוף היה גלוי לפניו שיוסף קיים, ובמת"כ נדחק לפרש דברי רש"י, ונ"ל לפרש דהנה יעקב שמר את הדבר שחלומות יוסף בוראי יתקיימו כדכתיב בתורה, והרגיש ג"כ שנשלמו כ"ב שנה שהיה רחוק מיוסף מפני שלא קיים כיבוד אב כ"ב שנה (כדאיתא במגילה), לכן אמר יש שבר במצרים, אבל בניו שלא האמינו שחלומות יוסף יתקיימו בשביל זה לא הרגישו ולא ראו, ומה שיעקב חרד אולי יחסר לו אחד מבניו וכן חרד מגהינם אם ימות אחד מבניו ומה כולה האי, וכן מה שנמשלין בניו ככוכבי השמים בחלום יוסף, יש לפרש עם מה שאיתא באגדת בראשית שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ואמר לו הבט נא השמימה כשם שבשמים שנים עשר מזלות שהעולם מתנהג בהן שנאמר כה יהיה זרעך, וישמעאל היה לו שנים עשר נשיאים, וכן אצל רבקה כתיב למה זה אנכי זה בגימטריא י"ב וסבורה היתה שי"ב בנים שהבטיח הקב"ה לאברהם יצאו ממנה בצער הריון כ"כ לכן אמרה למה זה אנכי, אבל באמת שנים עשר נשיאים של ישמעאל פשיטא שנדחו וגם אצל רבקה כיון דכתיב ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק הרי שי"ב בנים הגיעו ליעקב מכח ברכת אברהם, וכיון שראה יעקב שנמכר יוסף ונחבש שמעון ובאו ליטול אף לבנימין התחיל יעקב לצווח, אוי לי מה אומר אני יודע כך איני עומד על הדבר הזה כמו שחשבתי מן אבותיי להעמיד אני י"ב שבטים והרי פוחת והולך וכו' והרני מחסר והילך פליאה דעת ממני וכו' ולא נשתייר בידי אלא ברכה שברכני אבא שאמר לי ואל שדי יברך וכו' עכ"ל, ומעתה יפה ראה יוסף אחד עשר כוכבים כי כן הבטיח הקב"ה לאאע"ה שיהיו ככוכבים וכשנים עשר מזלות שבשמים ויעקב חרד כשם שי"ב נשיאים של ישמעאל נדחו וכן אמו רבקה לא זכתה להוליד הי"ב שבטים אולי ג"כ הוא לא יזכה, לכן חרד כל החרדה הזאת שלא יתקיים גם בו ברכת אברהם וכל העולם כולו מתנהג בהן וכמו שא"א שיהא פחות מי"ב מזלות ג"כ א"א שיהיו שבטי ישראל פחות מי"ב וא"ש, ועתה מובן שפיר שכל יסוד בני ישראל הם כמו שנים עשר מזלות שהעולם נברא בשבילם וא"א שיחסר כדאמרן, ויעקב אבינו ובניו הם יחד שלשה עשר כמנין אחד והם המיחדים שמו של הקב"ה בכל יום תמיד ועליהם נאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכל העולם כולו עומד על זה, ובמהרה בימינו יהי' ה' למלך על כל הארץ וביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד:

פרשת ויחי נ"ל לפרש מה שמסיים יעקב ויברכם ביום ההוא לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וכו', ואיתא בתרגום יהונתן ית ינוקא ביום דמהילתא יברכו כלומר בעת שימולו בני ישראל את בניהם יברכו אותם עם הברכה ישימך אלקים כאפרים וכמנשה. ותמה בתפארת יהונתן מה זה דוקא ביום המילה, ונ"ל לפרש כי זרעו מלא הגוים מרמז על יהושע כפירש"י, כל העולם יתמלא בצאת שמעו ושמו כשיעמוד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, עכ"ל, וידוע שעיקר קדושת מילה בבני ישראל הוא הפריעה לא כערבי וכגבעוני מהול ומי נתן פריעה לישראל, זה יהושע [כדכתיב ומול את בני ישראל שנית, ולמדו חז"ל (יבמות דף ע"א) מכאן למילה ומכאן לפריעה], לכן שפיר מברכין ביום המילה ישימך אלקים כאפרים שיצא ממנו יהושע ואז נגמרה מצות מילה וא"ש:

ועוד נ"ל לפרש באופן אחר, דהנה מה שזכה יוסף ששני בניו יתחלקו לשני שבטים. דהיינו חלק הבכורה משום דכתיב ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף (ד"ה א' ה') שהיא שומר הברית היה וכדמתרגם אונקלוס בנות צעדה עלי שור, תרי שבטין יפקון מיניה, והיינו בשביל שלא הסתכל בבנות מצרים כמו שפירשו רש"י והמדרש, והבא על ארמית מבשקרין לי' ערלתו א"כ עיקר המילה שלא יהא בו פגם וזה שמברכין ביום המילה כאפרים וכמנשה כלומר במאי זכה יוסף שהיה לו שני שבטים אפרים ומנשה ששמר הברית ומברכין שיזכה בן הרך הנימול זה להיות שומר הברית, ובזה נבין מה דאיתא במדרש (רבה פר' צ"ח) אצל שמשון, ויקרא שמשון אל ד' ויאמר אתה נתתה ביד עבדך, אמר לפניו רבון העולמים, אם אינו ביני ובינם אלא המילה כדאי הוא שלא אפול בידן עכ"ל המדרש, (פירש מ"כ דייק מסיפי' דקרא ונפלתי ביד הערלים ולא כתוב פלשתים עכ"ל), ויש לתמוה הלא שמשון יש לו הרבה זכיות חוץ מזה (כדאיתא בסוטה ד"י ע"א) שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר שמש ומגן ה' אלהים, מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין על כל ישראל וכו' וכן במדרש כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אין צריך סיוע כך שמשון בן מנוח אין צריך לסיוע, אלא נ"ל לפרש עפ"י דברי הרמב"ם (פ"ג מהל' איסורי ביאה הל' י"ד) מגמרא דיבמות וז"ל אל יעלה על דעתך ששמשון מושיע ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים בגיותן וכו' אלא שמשון גיירה ונשא אותה, וזה שאמר שמשון הרי מילה הזאת ביני ובינם, דלא היה לו שום פגם בזה, כי גיירן וא"ש, וגודלו של שמשון מסיים בירושלמי דסוטה וז"ל אמר ר' אחא, אמר לפניו רבש"ע תן לי שכר עיני אחת בעוה"ז ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לעתיד לבוא, הרי שצדיק הזה זכה ע"י שתי עיניו לשני העולמות, לעוה"ז ולעוה"ב:

תוכן העניינים

עשירית האיפה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה