עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
לפרשת זכור
[רמא] (א) איתא בפרקי דר"א. כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא זה זכור לקדשו, וזה זכור למוחקו, ותמוה, ונ"ל לפרש דהנה זרעו של עשו אינו נופל אלא ביד זרעו של רחל והוא זרעו של יוסף, וטעם הדבר איתא במדרש שיוסף שמר אות ברית קודש ותמיד הזהיר על המילה ונתן ג"כ למצרים מצית ברית מילה, וכתיב בעמלק שאמר משה ליהושע צא והלחם בעמלק לפי שהוא היה מזרעו של יוסף. וכתיב אצלו ג"כ ושוב מול את בני ישראל שנית, ועמלק זרק מילות כלפי מעלה, ועשו זקנו משך ערלתו, א"כ הי' צריך כח המילה לדחות אותו, וידוע כי אין מילה בלא שבת כמ"ש (רבה פ' אמור) דמילה נתנה תורה לח' ימים כדי שיעבור עליו קדושת שבת, וגם מבואר בזוה"ח דיוסף הצדיק הוא מז' אישפוזים שלכל אחד ואחד מהם מכוון יום אחד בשבוע ויוסף בחינת שבת כי כל שומר הברית יש בו קדושת שבת, ובזה פי' באו"ח שבתותי תשמורו כלומר שניהם השבת והברית קדושה אחת הוא. ומעתה א"ש אם תזכרו את השבת לקדשו שמרמז ג"כ לברית מילה כדאמרן תזכו להתגבר על עמלק למוחקו, ובזה נ"ל לפרש (רבה תולדות) ע"פ ויצא הראשון אדמוני כיון שראה שמואל את דוד מלך ישראל אדמוני אמר אף זה שופך דמים כעשו אמר לו הקב"ה עם יפה עינים עשו מדעת עצמו הוא הורג ודוד הורג מדעת סנהדרין כמד"א עיני העדה ותמוה, ונ"ל לפרש דהנה עשו נולד במזל מאדים והיה רוצח שהרג את הנפש כי לא תיקן את המיל שיהא טבחא או מוהלא אלא רוצח ממש, אבל דוד מלך ישראל אף שנולד במזל מאדים וג"כ נולד מהול כמו שאמרו רז"ל מכתם מכתו תם שנולד מהול, לכן פחד שמואל הלא העיקר למנות להם מלך שנצטוה ישראל בכניסתו לארץ טרם שיבנה ביהמ"ק הוא להכרית זרעו של עמלק, וכיון שדוד נולד מהול ובמזל מאדים שהיה אדמוני ואיך יוכל להגביר על המזל ולהכרית את עמלק, ואמר לו הקב"ה עשו מדעת עצמו הי' הורג אבל דוד מדעת סנהדרין, דאמרו חז"ל אצל פינחס ויכפר על בני ישראל איזה קרבן הקריב פינחס שכיפר על בני ישראל אלא כל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן, ועתה אתי שפיר הלא תיקן מזל מאדים שלו ע"י ששפך דם הרבה של רשעים ותיקן מול מאדים לכן יש בכחו להכרית זרעו של עשיו והוא עמלק כמו ע"י מילה, וגם אחרי שנתלה המן ובניו כתיב ליהודים היתה וגו' וששון זה מילה, וקצת הדברים נרמזו ביערות דבש ע"כ:
[רמב] (ב) עוד נראה לי לפרש בדרך אחר, הנה בשבת מלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה ובשביל זה הקורע אינו חייב אלא על מנת לתפור הסותר אינו חייב אלא על מנת לבנות. ולר' יוסי אינו חייב בסותר אלא דוקא לבנות במקומו ואם סתר ע"מ לבנות שלא במקומו ג"כ פטור, הרי דעיקר תלוי בהמחשבה ומחשבה אינה נגלית אלא להקב"ה בעצמו והיודע מחשבות ית' נפרע מהמחלל שבת דיודע מה הי' כונתו ומחשבתו, ואיתא במכילתא ע"פ על נסותם את ד' לאמר היש בקרבנו אם אין שאמרו, אם יודע מחשבות שבקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו, ובטענה זו יכולין לחלל את השבת שיאמרו אין מחשבתינו לבנות ולתפור, ומיד בא עמלק בשביל עונש שבת כדאמרן, ומעתה הכי פירושא זכור את יום השבת לקדשו א"כ מאמין דהקב"ה יודע מחשבות, א"כ בזה יוכל להגביר על עמלק כדאמרן וכשימחה. את שמו אז והיתה לד' המלוכה אמן:
[רמג] (ג) והנה אמרו חז"ל (מכילתא פ' בשלח) שעמלק בא ע"י הכפירה שנסו את השי"ת שאמרו אם יודע מחשבותינו, ובספרי (פ' דברים) איתא והובא ברש"י שם וז"ל אם שקרת בריבית ובמשקלות הרי דואג מגרוי האויב דכתיב מאזני מרמה תועבת ד' וכתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון, ופירש הגה"ק המלבי"ם זצ"ל דהיינו שהאנשים שעוסקים בתרמית בענין המדות והמשקלות שעי"ז כופרים בההשגחה עיי"ש, וידוע שעיקר קבלת שבת להאמין בהקב"ה שברא העולם ונותן ביום הששי משנה לחם השגחה פרטית לכן בשמירת שבת דוחים כח של עמלק ופשוט וברור בעזה"י: