אור ברסלב

עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש

לפסח

לפרשת פרה

מה שחנני השי"ת בענייני קדושת חג הפסח:

[רנז] (א) הנה בפסח באו המלאכים לבשר את שרה וסרטו סריטה בכותל דלשנה האחרת כשתבא החמה לכאן והוא בפסח לשנה הבא כעת חיה ובן לשרה אשתך והוא יצחק אבינו, וכן יסד הפייטן דלתיו דפקת כחום היום בפסח, הסעיד נוצצים עגות מצות בפסח ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח, ובאמת פלוגתא בברייתא אם הביא לחם, לר' מאיר דנטמאת העיסה ולא הביא לחם משום דלא נזכר כלל בקרא שהביא לחם, אבל רבנן פליגי וס"ל בהדיא מק"ו מה דברים שלא אמר הביא דברים שאמר עאכו"כ, והפייטן פירש שנתן עוגות מצות להמלאכים בפסח והיינו כרבנן, ונתן להם ג' לשונית בחרדל ונדחקו המפרשים בזה מהיכן למדנו זאת, ונ"ל דהנה שלשה אנשים א"א להם לאכול שלשה פרים, ואף דלהלכה סבירא לן כרבה דמלאכת אפייה ובישול מותר ביו"ט אפי' הרבה מטעמא דהואיל מ"מ אם ברור לן שאי אפשר שיאכלו כל כך בודאי אסור ביו"ט לכתחלה וא"כ קשה למה הכין ג' פרים, אלא ודאי דמותר לשחוט פר גדול כדי לאכול הלשון שלו שהוא מאכל מלכים, ומזה למדנו שודאי נתן להם הטוב מן כל הפר ובאופן זה מותר לשחוט ביו"ט וברור, ושלשה סאים קמח סולת פירש הרמב"ן שהוציא סולת נקיה מעט מהשלשה סאין עכ"ל, ונראה דקמ"ל דמותר לרקד את הקמח ביו"ט כדאמרינן בגמרא חזי דאנא רפתא מעליא בעינא לשמחת יו"ט. ועוד נ"ל לרמז כיון דבליל ט"ז היא ליל קצירת העומר נתן להרמז שהעומר הי' בא משלש סאים כדאיתא במנחות, אכן יש לדקדק כיון דנטמאת העיסה ביו"ט של פסח ולא היתה ראוי' לתתה לפני האורחים כיון דאאע"ה הי' אוכל חולין על טהרת הקודש ושרה אמנו ע"כ הפרישה חלתה בטהרה כדפירש"י על ויביאה יצחק האהלה שרה אמו דברכה מצויה בעיסה בשביל שהפרישה חלה ובשביל הטהרה הי' הענן קשור על פתח האוהל, א"כ יפיל פה השאלה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט של פסת, וכאן השאלה יותר חמורה דבשלמא לדידן דאנו אוכלין חולין בטומאה אין השאלה אלא על החלה, אבל כאן כיון דלא אכלו שום חולין טמא א"כ אינו ראוי נאפות ביו"ט כלל ולהניח ג"כ אסור שמא יחמץ והרי הוא חמץ דמוזהרין עליו, דבשלמא חלה דהיא של כהן אינו שלו ואינו מוזהר עליו כר' יהושע אבל כאן דהכל שלו א"כ יש חשש בל יראה, וצ"ל דודאי עשתה כבן בתירא להטיל כל העיסה לצונן עד הערב, ואפשר עוד שבשביל זאת לא נתנה את הלחם לאורחים דאינו נראה דגם לאורחים נתנו חולין על טהרת הקודש, אלא כיון דלא יכלה להפריש החלה בטהרה לא נתנה להם הלחם כלל כנ"ל, ובמדרש שנדמה לו לאברהם אבינו המלאכים כדמות ערביים, וקשה לפ"ז כיון שהיה ביו"ט כדאמרן איך שחט ובישל להם הלא לכם ולא לעכו"ם ומשמע מקרא שהכל עשו בשביל אורחים נכרים שודאי אסור ונ"ל דהנה מפורש במדרש איך אאע"ה הי' מגייר גרים דאחר שאכלו אמר להם לברך ברכת המזון לאל עליון וגדול כחו של אאע"ה שידע בודאי שיגייר אותם ויהי' דינם כישראל גמורים שמותר לבשל בשבילם וברור, ובפיוט איתא ואל הבקר רץ [אברהם] זכר לשור ערך פסח, ופירש במטה לוי וז"ל זכר לחגיגת י"ד הבאה מן הבקר עם הפסח עכ"ל והוא תמוה הלא חגיגת י"ד באה דוקא בערב פסח, ואף דקיי"ל דלא כבן תימא אלא נאכלת כשאר שלמים לשני ימים ולילה אחד ומותר לאכלו ביום א' דפסח, מ"מ הלא שוחטין אותו בע"פ כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ולי נראה לפרש דקאי על חגיגת ט"ו דמביאין ביום א' דפסח וגם מביאין שני מיני שלמים שלמי חגיגה ושלמי שמחה, ואפשר דבשביל זה שחט שלשה. פרים לשני מיני שלמים כדאמרן לזכרון שמחת יו"ט, כלומר חגיגת י"ד וחגיגת ט"ו ושלמי שמחה לרמז כנ"ל:

[רנח] ועוד נראה לי לתרץ דאף אברהם אבינו לבדו אכל חולין על טהרת הקודש אבל לאורחיו לא היה צריך לתת להם לאכול על טהרת הקודש, אכן יו"ט היה ולא הי' יכול לאפות בשביל האורחים כי לעת הזאת לא היו עוד ישראלים בעולם כי אחד היה אברהם וצריך דוקא ליאפות בשביל עצמו וראוי לזמן אורחים עליהם, וכיון שהוא לא היה יכול לאכול העיסה שנטמאת, בע"כ לא יכול לתת להם לאכול כל מר לאפות בשבילם, וביה א"ש דהלא באו אצל אברהם כחום היום ואיתא במדרש דהוא בששה שעות, ואיתא בפסחים דזמן סעודה של תלמידי חכמים הוא בששה שעות וא"כ כיון שבאו לעת הסעודה מותר לזמן עכו"ם להסעודה אבל באופן למיני מאכלים שהבעה"ב ג"כ יאכל, ועוד כי ילידי ביתו של אברהם היו שי"ח אנשים והכל אכלו מהפרים אשר שחטו לפניהם לכן להאורחים נותן את המובחר הג' לשונות בחרדל כדאמרן: [רנט] ומה דבפסח נולד יצחק, דעיקר פסח הוא על שם הקרבן פסח שבא מן הכבשים, ואיתא במדרש דשה של פסח לזכרון העקידה שבשביל זכותו יצאו מארץ מצרים, לכן שפיר נולד יצחק בפסח שזכותו יעמיד לישראל בעת יציאת מצרים, ונ"ל דבשביל זה נצטוו לעשות חגיגת י"ד דכתיב תזבח לד' אלקיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה ומקודם צריך לאכול החגיגה מן הבקר ואח"כ הפסח כמו שאיתא במדרש פר בזכותו של אברהם וכבש בשביל יצחק כלומר בזכות האב והבן יצאו ממצרים וא"ש:

[רס] ונראה לי לפרש מחלוקת ר"מ ורבנן הנ"ל, דר"מ ס"ל דלא נתן להם הפת להאורחים מפני שנטמאת העיסה, ורבנן ס"ל דנתן להם את הפת לחם שהבטיח להם לר"מ היינו טעמא אף דפשיטא שאברהם אבינו דוקא ובני ביתו אכלו חולין על טהרת הקודש מ"מ לא נתן להם לאכול כמו שבארתי כיון שב"ב של אברהם לא יכלו לאכול מפני שנטמאת העיסה דאסור הי' לאפות בשביל העכו"ם דדוקא לכם, אבל רבנן ס"ל דבאמת מותר היה לתת להם אחר אפיה והפרשת חלה כדס"ל לר' אליעזר דהסל מצרף לחלה ומפני לכם לא איכפת להו כיון דבטוח הי' אברהם אבינו שיברכו לד' ובזה יקבלו גירות כדרכו של אבינו הזקן שהרגיל לכל באי עולם לקרוא כולם בשם המיוחד, ונראה שבשביל זה באו המלאכים בפסח כיון שתכלית יציאת מצרים היתה קבלת התורה כמו דכתיב בהוציאך וגו' יעבדו את אלקים על ההר הזה, ותחלת תורה היא אשר הוציאך מארץ מצרים לכן נזדמנו האורחים היקרים ההם לאאע"ה בפסח וא"ש:

תוכן העניינים

עשירית האיפה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה