עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
לפורים
פורים [רמד] (ד) בהנס של פורים אמרתי לבאר בקצרה כפי שלמדתי מדברי רבותינו ז"ל הראשונים והאחרונים, והוא כי מעת שברא הקב"ה את עולמו עשה זה לעומת זה כחות הטהרה, וכחות הטומאה, והתכלית הכל שיגבר האדם על יצרו הרע הבא מכחות הטומאה, אמרו חז"ל המן מן התורה מניין דכתיב המן העץ וגו', כלומר בחטא עה"ד טו"ר אשר גבר על האדם גבר אז היצה"ר כי הנחש והמן שניהם ענין אחד כמבואר במדרשות חז"ל דעל הנחש רכב ס"מ והוא היצה"ר והשטן ומלה"מ וכן המן, ואיתא במדרש נחש והמן שניהם פתחו באף הנחש אמר אף כי אמר אלקים וגו' והמן אמר אף לא הביאה אסתר המלכה וגו' הנחש אמר לשה"ר על בוראו ולית מאן דידע לישנא בישא כהמן, הנחש ביקש להרוג את האדם ולישא את חוה וכן המן חפץ לבלוע את היהודים ושניהם מה שבקשו לא ניתנו להם ומה שבידם ניטל מהם, המן שתי אותיותיו הראשונות מן שמו הם 'מ'ה בגמטריא 'א'ד'ם, והיינו דאמרו חז"ל בקום עלינו אדם זה המן, וכן הנו"ן שבסופו מרמז לנו"ן שערי טומאה כי עשה א"ע עבודה זרה וחפץ שישתחוה לו וכן פי' באלשיך הקדוש שזרש אשתו וכל חכמיו התחכמו לצרף נו"ן כחות הטומאה אשר לעומת נו"ן שערי בינה שבקדושה להתגבר נגד מרדכי אולי יוכל לו, וכן פי' במגילת סתרים להגה"ק מליסא ז"ל, ובתוספות ביאור לרבינו המהר"ל ז"ל בספר אור חדש מה שנצחו את המן ונתלה ביום הבאת העומר, וזה לשונו הק' כי יום הבאת העומר מונין נו"ן יום עד העצרת ודבר זה הי' גורם מעלת ישראל שהיו גוברים על המן שעשה עצמו ע"ז והי' רוצה להגיע עד המדרגה של נו"ן וכאשר ישראל מביאים העומר לפני הקב"ה הם מתעלים עד חמשים והוא שבועות שבו ניתנה התורה משער החמשים לכך מונין הספירה עד יום מ"ת ומשם היו גוברין על זרע עמלק ע"י דביקות ישראל לד' על ידי התורה כי בכחו ההתחלה שהיא הבאת העומר וממנו מתחילין לספור נו"ן יום בכח זה, ולכן בכח יום ראשון של עומר הוא יום נו"ן של מ"ת שמשם גוברין על כח המן עכ"ל, ובזה תבין מה שאמרו חז"ל אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, כי בעמלק כל כחות הטומאה כדאמרן ואין אני והוא יכולין לדור, והוא כחו של ס"מ ותיכף מה שעבדו ע"ז בימי נבוכדנצר הי' ג"כ כחו, וסעודת אחשורש ג"כ להתגאל בפת בגו ויינו של עכו"ם וכולו משום סרך ע"ז, וכיון שנכשלו ישראל ע"י גירוי המן הזה עמד שרו של מעלה ושל מטה לקטרג, ואת עשרת אלפים כ"כ אשר נתן המן על ישראל לאבדם היינו דיש עשרה כחות דמסאבותא ג' עליונות וז' תחתונות שמרמזין עליהם ז' שרי פרס ומדי כמו שמפרש במגילת סתרים וכן פי' בחתם סופר שעשרת בני המן היו כנגד עשר ספירות דטומאה כנ"ל ול"נ לרמז ג"כ עשרת אלפים ככר כסף כנגד הנ"ל. ומרדכי התגבר מענין הקטרת עשרה זהב הכף האחת כנגד עשר ספירות קדושות וביטל כח עשר כחות הטומאה הנ"ל כי תרגום של מרדכי מרא דכיא היא מסממני הקטרת, כי י"א סממנים דקטרת להתגבר על בני המן והמן ימ"ש שהם י"א, ולכן עם בני ישראל בראיתם שצרתם צרה עשו תשובה לתקן את אשר עותו, ומרדכי ראש בשמים תיקן חטא ע"ז שמסר נפשו ולא יכרע ולא ישתחוה לו, ואף כי הי' יכול לברוח כמו דניאל שברח ולמ"ל לסכן עצמו, אבל בכיוון השליך נפשו מנגד לתקן חטא ע"ז כאמור, ועל שנהנו מסעודתו של אותו רשע צומו ע"ז שלשת ימים לילה ויום כנגד שבע ימים חוץ שבת וכמו"ש במנות הלוי דבשבת לא באו ישראל למשתה אחשורש, והדר קיבלו עליהם התורה בימי אחשורש ברצון, ואח"כ כששבו בתשובה גברו על המן ועל זרע עמלק והיתה אורה ושמחה וששון ויקר, אורה זו תורה שקבלו מחדש ועול המצות שהן העיקר לישראל מילה ותפילין שהם אותות ושמחה של מצוה לתקן שמחת סעודתי של איתו רשע ומשלוח מנות דברי מאכל כשרים, ומתנות לאביונים לתקן את עשרת אלפים אשר אמר המן כנודע ששקלי ישראל דחו את שקלי המן הרשע וכיון ששבו בתשובה שלימה חתם הקב"ה יתעלה על המגילה בסופו דברי שלום ואמת שהם שני שמותיו של הקב"ה שמרמז לאחר שימחה שמו של עמלק ויהי' אח"כ עולם התיקון כמו שמסיים בהגדה ש"פ ואתא הקב"ה ושחט למה"מ ויהי חירות כמו שהיתה במ"ת חרות על הלוחות חירות משעבוד גליות חירות מן מלה"מ, ויתעלה כסא של מלך מלכי הקב"ה ונשגב ד' לבדו באין ממשלת זרים ובא לציון גואל בב"א: [רמה] (ה) ובדברי מהר"ל ז"ל הנ"ל נבין היטיב מ"ש (פסחים ה ע"א) דתנא דבי ר"י בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, פירש"י ג' ראשון שביתת הרגל דפסח. ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון להכרית זרעו של עמלק, לבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, ופי' במהרש"א וז"ל עשו נקרא הראשון המשעבד אותנו והקב"ה ידין אותו ויכרית זרעו דבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, והוא טעם השבתת שאור בפסח כי שאור שבעיסה הוא היצה"ר כחו של ס"א שרו של עשו שיכרת בזמן הגאולה עכ"ל, וק"ל הלא המצרים הם הראשונים שעבדו בנו, אלא ודאי דקאי על עמלק דהוא זרע עשו וכתיב בו ראשית גוים עמלק והוא שאור שבעיסה, וגם המן הי' מפלתו ביום א' דפסח דעשה תיכף התליה לעצמו, וביום ב' ביום הקרבת העומר נגמרה מפלתו, והתנא חושב כסדר מצוה ראשונה בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק בזכות הפסח, ובנין ביהמ"ק אח"כ בזכות סוכות כי גם ביהמ"ק נקרא סוכת שלם, ולולב מרמז לעתיד לבוא כפי' המהרש"א שם ובמסורה וישבת המן ממחרת ביום הבאה עומר ומרמז להמן כדאמרן כי העומר ראשית קצירכם ודבר שבראשית דוחה הראשית כדאמרן, גם לכפר על סעודות אחשורש ששיעור מאכלו של הדם עומר לגלגולת ודחה עומר זה האיסור של הסעודה כאמור:
[רמו] (ו) והנה מרדכי מיחסו הכתוב משני שבטים שבט בנימין מאבי אביו ומצד אמו משבט יהודה. יטעם הדבר נ"ל כי זכות שני השבטים עמדו בזה להכרית עמלק, זכות בנימין הצדיק כמ"ש בגמרא ובמדרש שלא השתחוה לעשו, וזכות דוד מלך ישראל שלא הרג לשמעי ונולד ממנו מרדכי, וכיון שני השבטים זכו להכרית זרעו של עמלק שהוא במוקדם לבנין ביהמ"ק כמ"ש בסנהדרין לכך זכו שני השבטים להיות להם חלק בביהמ"ק כי כל העיר ירושלים והמקדש בחלקו של יהודה וגם בחלקו של בנימין דגם אמה אחת במזבח הי' בחלקו של יהודה והשאר בחלקו של בנימין להורות ששניהם יש להם חלק במחיית עמלק כדאמרן, ובשביל זה הטעם נ"ל דעושין שני ימים פורים דעיירות המוקפות חומה מימות יהושע ב"נ בט"ו והוא זכר ג"כ לירושלים שהי' אז מוקף בימי יב"נ, ושאר העולם בי"ד, כיון שיהושע הי' הראשון שלחם בעמלק וגם ירושלים עיר דוד שהוא ג"כ לחם בעמלק וגם בזכות שהחיה את שמעי כאמור נתנו ליהושע ולדוד זכרון ביום ט"ו, ולשבט בנימין ולשאר ארץ ישראל ולכל העולם בי"ד וא"ש כנ"ל, וברבה (פרשת בא) יפה כלבנה במלכות מדי שאסתר דומה ללבנה כשם שלבנה מולדתה לנ' יום כך כתיב באסתר ואני לא נקראתי וגו' זה נ' יום, ונ"ל דבשביל זה נעשה הנס בט"ו בניסן בעת שהלבנה במילואה וכן יהושע ודוד נדמו ללבנה כנודע דברי חז"ל פני יהושע כפני לבנה (ב"ב ע"ה ע"א) ובמלכות ב"ד כתיב כירח יכון לעולם ועד (כמו"ש רבה פ' בא):
[רמז] (ז) ומה שנעשה הנס על ידי אשה, נ"ל עפמ"ש במדרש כל השירות שעברו קרויות בלשון נקיבה לומר לך מה הנקיבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת כך הן ישראל הצרות באות עליהן והיו אומרות שירה בלשון נקיבה אבל התשועה העתידה לבוא קרוי' לשון זכר ואין אחריה שיעבוד שנאמר ישראל נושע בד' תשועת עולמים עכ"ל, והנה אנו אין אומרים הלל בפורים ומבואר בגמרא הטעם דאכתי עבדי אחשורש אנן, ואמרו חכמי אמת שבמגילה יש תי"ו גדולה במלת ו'תכתב אסתר המלכה וחי"ת גדולה במלת 'חור שמרמז על גזירת ת"ח שנשאר שם עוד מהעמלקים וכן כל הגזירות ר"ל והשמדות בשנת תתנ"ו וגזירות והשמדות ספרד בשנת רנ"ב וכמוהם הכל הי' מצד עמלק, וא"כ גאולת פורים לא היתה עדיין גאולה שלימה, ורמזה שמואל הנביא שאמר לאגג כן תשכל מנשים אמך, ופירש בתפארת יונתן שנאמר לו במראה הנבואה כמו שהיא הולך עתה לאבדון כן ילך נכדו המן לאבדון ע"י אשה צדקת שהיא אסתר, ובזכות נשים צדקניות נעשה נס לישראל כן נזכה במהרה לגאולה שלימה בב"א:
[רסח] (ח) כתיב בתורה ויאמר ד' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. וקשה להבין כיון דכתיב זכרון בספר הלא הדבר מפורש היטב ומה זה שאמר באזני יהושע ומה מסר לו, ובשם הגר"א ז"ל מפרשים שאמר לו שלא לקרות זכר בקמץ דמשמע דוקא הזכרים אלא זכר דוקא בסגול, וגם זה קשה מאוד הלא כל התורה כולה צריך למסור איך לקרות ומאי רבותי' דפרשה זו, ונ"ל לבאר דאיתא במדרש רות (פרשה ג) וז"ל מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה ואמרו מקבלים אתם עליכם להיות עושים את שני הימים [של פורים] שלחו ואמרו לא דיינו צרותינו של המן אלא שאתם מטריחים עלינו לעשות שני הימים האלה ואמרו להם אם בדבר הזה אתם מתייראין הלא הם כתובים על ספר דברי הימים מה עשו כתבו אגרת שנייה ושלחו להם את אגרת הפורים הזאה השנית ר"ח בשם רשב"נ פ"ה זקנים ובהם ל' נביאים היו שהי' מצטערים על הפסוק הזה אלה המצות אשר צוה ד' את משה אלו אין להוסיף ואין לגרוע ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשין ממנו לחדש דבר עלינו עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו אותו כתובה בתורה דכתיב זאת זכרון בספר. וריב"ל אמר אמרו המגילה הזאת אין נאמרה מפי ב"ד מסיני נאמרה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ומנין שהסכים הקב"ה עליהם רב אמר קימו וקבלו היהודים לא כתיב וקבל כתיב רבן של היהודים קיבל עכ"ל, ובמכילתא איתא בזה הלשון כתוב זאת זכרון בספר זאת מה שכתוב כאן, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגילה עכ"ל, ועתה א"ש דלא הי' אפשר ליכתב בתורה מגילת אסתר דהלא הי' עוד קרוב לאלף שנים ממ"ת לנס פורים, אלא כתב מחיית עמלק ונמסר ליהושע באזניו ממגילת אסתר כדאמרן כי הנביא אסור לו לחדש, ומה שכתיב וקבל אין הפירוש שמשה רבינו קבל המגילה הלא הכל שייך לנותן התורה ב"ה אלא כלומר שזאת ג"כ מהלכה למשה מסיני וברור כנ"ל, וכן איתא ג"כ בזוה"ק שרבן של ישראל קבל המגילה ויצאה בת קול שקיימו ג"כ למעלה, והנה הרמב"ם ז"ל בהקדמתו ליד החזקה כתב שם וזה לשונו דהמגילה אינו תוספות לאסרו בלא תוסיפו שהרי לא אמרו שהקב"ה צוה לקרות המגילה בעונתה ואלו אמרו כן הוי מוסיפין על התורה אלא כך אנו אומרים שהנביאים עם ב"ד תיקנום וצוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והי' קרוב לשועתנו כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים וכו' עכ"ל הזהב, ומזה נלמוד איך ומה צריך לכוון בקריאת המגילה וד"ל, ואיתא עוד את זכר זה המן, עמלק כמשמעו ר' יהושע אומר לא בא המן אלא זכר לדורות שנאמר וימי הפורים לא יעברו וגו' כן איתא במכילתא, כלומר מלת זכרון דכתיב בתורה מרמז שימי הפורים לא יעברו לעולם מן היהודים, ואיתא במדרש והובא בפיוט לפ' זכור שכל המועדים יהיו בטלים לעתיד מלבד ימי הפורים וי"א אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, ונ"ל לפרש למה דוקא שני יו"ט אלו. דהנה חכמי אמת כתבו דיום הפורים ויום הכפורים שניהם ענין אחד דבשניהם צריך לתת כופר נפשו, מחצית השקל קודם פורים דכתיב (בסוף פ' תצוה) מדם חטאת הכפורים וסמך לי' (בפ' כי תשא) מכסף הכפורים, וכן כתיב שנים במסורה כסף הכפורים מדם חטאת הכפורים ורמז הבעה"ט שצריך לתת כופר נפשו קודם יוה"כ, ובערב יוהכ"פ ובפורים אסור להתענות, ובשניהם ע"י גורל ביוה"כ ע"י הגורל השעיר המשתלח שהוא חלק עשו ובפורים הגורל של המן, ובשניהם עושים יו"ט, ובשניהם ניתנה תורה דהדר קבלוה בימי אחשורש וביוה"כ נתנו שני לוחות האחרונות, ונ"ל כמו שעיקר הלוחות הן השניות כי הראשונות נשתברו כן עיקר קבלת התורה בפורים כי התורה שקבלו מהר סיני הי' להם טענת אונס מחמת כפיית הר כגיגית, אבל בפורים קבלוהו בשמחה, והכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם והכל מודים בפורים כמו"ש (פסחים ס"ח) דבשניהם הוא מחמת שמחת תורה כדאמרן ומר ברי' דרבינא כולה שתא הוי יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורא. והכל ענין אחד בעצרת ניתנה תורה ונגמר הדבר ביוהכ"פ ע"י לוחות שניות ובפורים שקבלו ברצון וכאמור, ומאי דכל המועדות יהיו בטלין הטעם דהם זכרון לנסים ויהא לנו נסים חדשים, אבל שמחת התורה לא יבטל דהתורה קיים ולעולם ולעולמי עולמים וכן איתא במכילתא וכתיב מלחמה לד' מדור דור ופירש ר' יהושע דור אלו חיי העוה"ז מדור אלו חיי העולם הבא ר"א אומר מדורו של משיח, וטעם הדבר עד שיעקר ע"ז היא ועובדי' ואז יהא המקום יחידי בעולם ותהי מלכותו לעולם ולעולמי עולמים באותה שעה ויצא ד' ונלחם בגוים ההם והי' ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד וא"ש:
[רמט] (ט) ראיתי להעתיק כאן מה שאיתא בספר ראשית חכמה (שער התשובה פרק ג) על פסוק ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר את שקו מעליו ולא קיבל אמר איני מזיז את השק עד שיעשה הקב"ה עמי נסים כמו שעשה לראשונים כן איתא במדרש ואני שמעתי מהמקובלים כי ש"ק עולה ד' מאות, והענין כי יש בקליפה ד' מאות כוחות שעליהם נאמר בעשו ארבע מאות איש עמו ויש למעלה ארבע מאות עולמות של רחמים כדפירש בסוף האידרא, ובלבישת שק זה זכה להכפאות ארבע מאות דסטרא אחרא ולזכות לעוה"ב לארבע מאות עלמא דכסיפא שהם נקראים ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ועוד שם כי השק גורם ששומעין את תפלתו וכן שמע קולינו ר"ת שק עכלה"ק ועוד האריך בזה עיי"ש:
[רנ] (י) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, והרבה פירושים נאמרו בזה, ואען גם אני חלקי בזה, דהנה שני חטאים גרמו גזר דין בימי המן (א) על שנהנו מסעודתו של אחשורש בעצת המן הרשע כי הוא הי' היועץ להכשיל את ישראל ביין מלכות רב כיד המלך וכל כונתו ימ"ש להכשילם עם בנותיהם כמו"ש ביערות דבש כי קבלה ביד הראשונים דמי שנכשל בסתם יינם אין יוצא מן העולם עד שנכשל ג"כ בבנותיהן כדי להתקיים גזירת חז"ל, ועוד חטא שני בדבר ע"ז בימי נבוכדנצר, והנה מרדכי תיקן את שניהם כדאמרן, צום כנגד פת בגם ויין משתיהם ומסר נפשו על ע"ז של המן, ואיתא בסנהדרין (דף מ"ג) היוצא ליהרג משקין איתו קורט של לבונה בכוס יין כדי שתטרף דעתו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ונשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן ואם לאו משל צבור, ומעתה יש שני טעמים לשתות יין בפורים אי משום עצת המן שהביא לפניהם זונות ערומות כדאיתא במדרש ולהכשילם ע"פ יין המלך, וכששבו בתשובה שלימה צריך לשתות יין כשר, או משום מרדכי דתיקן חטא ע"ז ואם לאו הי' חייבים מיתה והרוגי ב"ד נותנים להם יין כדאמרן וכדכתיב ויין למרי נפש, ע"כ תקנו שישתה הרבה עד דלא ידע מפני מה הוא שותה אי משום ארור המן או משום ברוך מרדכי וא"ש כנ"ל:
[רנא] (יא) ועוד נ"ל לומר מה שתיקנו חז"ל לשתות יין בפורים, דהנה אין אומרים שירה אלא על היין, ופירשו בתוס' דהיינו אכילת מזבח מנחת נסכים ושתיית מזבח הנסכים, ואף דאין קורין הלל בפורים אבל קריאת המגילה הוא הלולא, ותקנו לתת משלוח מנות דבזמן שאין ביהמ"ק קיים שלחנו של אדם. מזבח כפרה שנותן לעניים, וכיון שנותן להם יין לשתות ודבר מאכל לאכול הרי היא אכילת ושתיית המזבח אחר שקורין את המגילה שהוא שירה כדאמרן והרוצה שינסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין וטוב לב משתה תמיד אמן:
[רנב] (יב) איתא במדרש (פ' אמור) כשרכב מרדכי על סוס של מלך אחשורש וכתר מלכות בראשו הי' אומר מזמור שיר חנוכת, אר"פ ובקריאת שמע הי' עוסק ולא הפסיק וכבר עמד היפ"ת בזה הלא כבר עסק בהלכות עומר כשהמן בא אצלו וכבר עבר זמן ק"ש, ונ"ל לפרש עפמ"ש הגאון נודע בשערים (פ' ויגש) כשראה יעקב אע"ה את יוסף כתיב שיוסף נפל על צואריו אבל יעקב לא נפל על צוארי של יוסף אמרו חז"ל שיעקב הי' עוסק אז בק"ש ופי' הוא ז"ל דיעקב אבינו הי' מתיירא פן תגבר אהבת יוסף אצלו גם על אהבת השי"ת לכן קרא ק"ש לקיים בכל נפשך ובכל מאודך המורה שבמדת אהבה היותר גדולה הוא להשי"ת להגדילה ולהאדירה עיי"ש, וזה כאן ג"כ כיון שנשא כתר מלכות בראשו ולבוש מלכות חפץ שלא ליהנות מזה כלל אלא שיתגבר בזה אהבת השי"ת ולכן עסק בק"ש והדבר ברור:
[רנג] (יג) נראה לי בעזה"י טעם מה שהבחורים נותנים על פניהם מאסקעס בפורים, כי הנם של אסתר הי' ששידה נכנסה במקומה לאחשורש כדאיתא בזוה"ק וכן אלי' הנביא זל"ט בא בדמות חרבונה, ולכן המנהג בישראל שהבחורים ג"כ מכסים פניהם שלא להכירם בפורים, ועוד דבאסתר נרמזה בכתוב ואנכי הסתיר אסתיר וגו' וגם בישראל באותו הדור אמרו בגמ' דלא עשו אלא לפנים:
[רנד] (יד) כתיב במגילה משפחה ומשפחה, ונראה לי לבאר כמו שנתפרש למעלה שהמן הי' באותו עצה להשקות את ישראל מיין רב כיד המלך כדי להכשילם בבנותיהן של עכו"ם, וכן בעצה שתבוא ושתי ערומה כמו"ש בגמ' דשניהם לדבר עבירה נתכוונו, וכיון ששבו בתשובה כתיב משפחה ומשפחה כמו שכתוב בתירה אחר המבול למשפחותיהם, ופירש"י קבלו עליהם ע"מ לידבק במינם וכן בוכה למשפחותיו דכתיב אצל המן ואמרו חז"ל להתיר להם עריות וכאן תקנו זאת לכן נאמר משפחה ומשפחה שהגדירו עצמן מן העריות ודו"ק וא"ש: