עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
לאסרו חג
[רסא] רמז לאסרו חג מן התורה נ"ל מדכתיב בתורה ופנית בבוקר והלכת לאהליך, ודרשו חז"ל מלמד שטעונין לינה הרי לילה שאחר יו"ט יש בי' עוד קדושת יו"ט שצריך לינה בירושלים מצד החג ובבוקר פנה לדרכו ונטל פרידת שלום מבית המקדש ומירושלים עיר הקודש הרי יש בו קדושה מהחג וא"ש:
[רסב] כתיב (תילים קי"ח) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח וא"ר חזקי' ארשב"י כל העושה איסור לחג באכילה ושתי' מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ושני פירושים לזה לפירוש אחד קאי על יו"ט גופי שעושה אגודה לחג באכילה ושתיה שקורא לחג עונג בזה. ויש עוד פירוש דקאי על יום שלאחר החג ודרש בעבותים בהמות עבות ושמנות עכ"ל רש"י, לפירוש הראשון קשה מה צריך ללמוד מדברי קבלה שצריך לשמח את החג באכילה ושתי' הלא מפורש בתורה, ונ"ל דקאי על זמן הזה דאנו בעוה"ר אין אנו יכולין לקיים שלמי שמחה ואין לנו מזבח, מ"מ למידין מדברי קבלה שהמשמח עצמו ביו"ט בזמן הזה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וא"ש, ולפירוש השני תמוה דדרש בהמות עבות ושמנות למה צריך דוקא ביום של אחר החג בהמות עבות ושמנות ועוד שמעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח, ונ"ל לפרש שבא ללמוד שישחט זבחי שלמים ביום אחרון של חג עבות ושמנות ושלמים נאכלים לשני ימים א"כ יושאר לו ג"כ ליום של אחר החג לאכול זבחי שלמים טרם יצא משם לאכול זבחי שלמים, וא"ש דמעה"כ כאילו בנה מזבח היום והקריב שלמים כיון שלכך נתכוון כנ"ל וא"ש:
[רסג] וכאשר הרבה פנים לתורה נ"ל לפר הפסוק הזה, דהנה מי שעלה לירושלים להראות צריך להביא עמו דוקא קרבן ויש חשש מעילה עד שיקריב אותו כהלל שלא מעל אדם בעולתו מעולם שהקדישו קודם הקרבה ממש, וזה אסרו חג כלומר שלמי חגיגה בעבותים ממש בחבלים שלא יצא אנה ואנה שלא יבואו לידי מעילה עד קרנות המזבח שמקריבו וא"ש, ועוד דרשו חז"ל דקאי על ההדס שהוא עבות והמקיים והאוחז ההדס בעבותו בלולב באגדו מעה"כ כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ונ"ל דקאי ג"כ על זמן הזה דבשאר הימים שאנו עושים זכר למקדש הרצאה גדולה ממש כמו בזמן המקדש וא"ש: