ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
פסחים · דף כג:
גמרא וריה"ג גיד דמותר בהנאה מנ"ל אבע"א ה"נ דאסור ואבע"א ק"ו מחלק הקשה בח"ר בחולין דף ק"א דא"ר האוכל ג"ה של נבלה ר"מ מחייב שתים וחכ"א א"ח אלא אחת ומודים באוכל ג"ה של עולה וסור הנסקל דחייב שתים מאן האי תנא דאיסור כולל לית לו ואיסור חמור אית לו ריה"ג עכ"ל הגמרא וא"כ לאבע"א ראשון דג"ה אסור בהנאה לריה"ג מה חומר של עולה עכ"ל ונ"ל דיל"ד לימא התם בחולין דס"ל להאי תנא אין בגידין בנ"ט כדקי"ל לכן בנבלה פטור משום נבלה ובעולה חייב לפימ"ש בח"ר שם דמ"מ טעם קלוש יש לו רק לא חשוב אכילה ומבואר בתוס' כאן דף כ"ב ד"ה ור"ש דעכ"פ י"ל דאסור משום הנאה וכ"כ האחרונים לכן בעולה חייב משום הנאה וצ"ל לפמ"ש אחרונים בטעם הרמב"ם דמחייב שתים באוכל גיד של נבלה אף דפסק אין בגידין בנ"ט משום דהתורה אחשביה לאכילה לענין גיד ה"נ חשוב אכילה לענין נבלה אך למ"ד דאסור בהנאה י"ל דלא אחשביה תורה למאכל רק משום הנאה א"כ יש לפוטרו משום נבלה דמותר ליהנות א"כ מה דפריך מאן האי תנא דלית לו כולל אינו רק לפי האבמ"א שני דמותר בהנאה מק"ו דחלב ושפיר משני דריה"ג הוא דעולה חמיר:
פרק א"ע דף מ"ד גמרא אתביה שתי קדרות הקשו תוס' ולאביי דהמל"א מי ניחא ובנזיר יש קצת גורסין אלא מאי המל"א והכא בפסחים כ"ט ל"ג וצריך טעם עו"ק הא אביי ס"ל טכ"ע דיליף ממשרת או מגע"נ א"כ לדידיה נמי קשה למה נימא שא"א והרגישו בזה תוס' בנזיר וחולין דף צ"ט ובזבחים ולתרץ שתי קושיות הללו נראה דהנה פרש"י היכא אמרינן שאני אומר ותלינן לקולא בעון מיתה וקשה הא כל ספקא דאורייתא לחומרא אלא דק"ל הא יש לקדרה חזקת היתר וחולין לכן פירש בעון מיתה כפרש"י דף קל"ד דבעון מיתה ל"מ חזקה ובאס"ז נזיר דף ל"ה כתב דבהמל"א ליכא כרת וכן משמע בפסחים ונראה דמשמע דחזינין לר"א דיליף המל"א בחמץ מכל מחמצת כדלעיל מ"מ ס"ל על ערובו בלאו ה"נ בכל איסורין בין אם נלמד מחמץ או ממשרת ליכא רק לאו כנזיר לכן א"ש לאביי דס"ל המל"א וה"נ בטכ"ע בין נילף ממשרת או מגע"נ ליכא כרת:
אך הר"ש בפ"ב דט"י הקשה למה צ"ל לר"י דבכל איסורין אין המל"א דלא יליף מנזיר דהוי ש"כ הבכ"א הא בלא"ה הילפותא רק מק"ו מנזיר ואין עונשין מה"ד ותירץ דאינו רק גלוי מלתא דהיתר משלים השיעור וכן טכ"ע הוי ממש כגוף האיסור ולפ"ז י"ל כל איסור לפי דינו ושאני חמץ דאימעט מכל אוכל חמץ עיין ח"ה ור"ן ועלה בדעתי לתרץ קושית הר"ש לפימ"ש הרא"ם שבמל"מ פ"ח מחו"מ דכל לא תאכל משמעותיה אפי' כל שהוא ואתי הל"ל לפוטרו ממלקות עיי"ש וא"כ א"ל הק"ו למילף ממשרת רק לדעת הלל"מ איך הוא אם צריך כזית איסור לבד או משלימו ההיתר והדלקי מקרא דלא תאכל דמשמע אף כ"ש דהק"ו רק לגלות דבכה"ג לא מעיק הלל"מ ממשמעות הקרא ולפ"ז ג"כ י"ל דיש כרת בהמל"א ולפימ"ש המפרשים בטעמא דאין עונשין מה"ד משום דחמיר לא מתכפר בעונש זה הנאמר בקלה כמ"ש מהרש"א בסנהדרין דף ס"ד ע"ב בד"ה ומזרעך לפ"ז הכא בלא"ה לק"מ דל"ל כיון דחמיר מנזיר אינו מתכפר במלקות בהמל"א דאם חמור מנזיר מ"מ מאיסור עצמו אינו חמור דבכזית איסור שלם מתכפר במלקות כ"ש אם ליכא כזית איסור רק היתר משלימו וכן בטכ"ע לכן בכה"ג מזהירין מה"ד ולפ"ז עדיין י"ל דלא חמור מנזיר דדיו לבא מה"ד להיות כנידון וליכא כרת בהמל"א וטכ"ע ולכאורה עכצ"ל כן דהא חזינין לר"א דגלתה תורה כל מחמצת ל"ת לרבות ערובו ולהול"א ומ"מ ליכא רק לאו ולא אמרינן גלוי מלתא בעלמא הוא ועיין מהרש"א לעיל דף מ"ג על פרש"י בד"ה לענין כרת דכל אוכל חמץ לאו למעוטי אתי רק כיון דליכא רבוי על כרת ממילא פטור אבל נ"ל די"ל על ערובו דמסברא הל"ל דבטל ברוב רק דכתוב מרבהו וכיון דליכא רבוי לכרת ממילא הדרא לסברא אבל כשלא נתערב לשיטת רש"י דג"כ המל"א בזה ודאי י"ל כיון דלא תאכל גם כל שהוא במשמע רק הלל"מ אפקיה ממשמעותיה לענין מלקות וכרת דאינו חייב רק בכזית כיון דילפינין ממשרת דהיתר משלימו א"צ רק גילוי מלתא על הל"ל דלא אפקיה מהקרא לגמרי ודאי באיסור פחות מכזית והלל"מ דצריך להשלימו ואף בהיתר סגי וא"כ י"ל דחייב מלקות וכרת על המל"א א"ל נתערב ברוב ולפ"ז י"ל הגרסא בנזיר בשלמא לדידי דנפישי חולין ותמהו בתוס' הא גם בכותח ומקפה נפישי חולין והיתר ומ"מ ס"ל לאביי דהמל"א ולפימ"ש י"ל דאם כבא"פ דאורייתא עכצ"ל דכך הלל"מ כמ"ש רש"י והמפרשים כאן דל"ל מנזיר יליף דהא בנזיר מוקמונין להמל"א או לטכ"ע ובחמץ לר"א מרבה ערובו גם בדליכא כא"פ כדאמרינן הנח לכותח וכיון דכך הלל"מ על שנתערב בכא"פ ממילא גם כרת חייב דכך הלל"מ על שיעורו דלא בטיל אבל לאביי דס"ל די"ל דבטיל בכא"פ רק יליף להמל"א מנזיר וחמץ גם כשמעורב ברוב היתר כדיליף ר"א כותח וארבע מיני מדינה א"כ ליכא כרת דליכא לימוד על כרת אבל כשאינו מעורב א"צ רק גילוי מלתא על הלל"מ דהמל"א זהו שיעורו והנה חד בחד לא חשוב תערובות כמ"ש טו"ז וש"ך ביו"ד סימן ק"י דהוי כגופו של איסור ול"ש ביטול בזה וא"כ כשמעורב חד בחד דמסברא לא בטיל סגי בגלוי מלתא על שיעור הלל"מ דמצטרף היתר לאיסור וחייב כרת ועכצ"ל אביי בשלמא לדידי דאמינא המל"א דנפישי חולין דאי רק חד בחד ל"ח תערובות וישנו בכרת ג"כ תקשי למה אמרינן שא"א בעון מיתה דלא מוקמונין על חזקה אלא צ"ל דנפישי חולין ומן הסברא הל"ל דבטיל ברוב רק דילפינין ממשרת או מכל מחמצת כדיליף ר"א לענין ערובו ובזה ליכא רק לאו ושפיר מוקמונין על חזקתו נמצא דמודה אביי דהמל"א לענין לאו גם בנפישי היתר ולק"מ מכותח ומקפה:
ובזה מתורץ קושית הכס"מ בפ"א מחמץ דהרמב"ם בא למעט דלא קי"ל המל"א לענין בכא"פ רק כשאכל כל הפרס והרי בלא"ה גם מאן דס"ל המל"א מודה בנפיש היתר דלא מצטרף לגרסא בנזיר דף ל"ה בשלמא לדידי דנפישי חולין ולפימ"ש א"ש:
אמנם לפימ"ש הכס"מ בפ"א מחמץ דמשמע מדברי הרמב"ם דכזית בכא"פ עי"ת ליכא כרת בשום איסור ולא ס"ל כרש"י דבכא"פ יש עון מיתה הדרא קושית רש"י הנ"ל דנוקמה לקדרה על חז"ה ונ"ל דמבואר בטו"ז יו"ד סימן קכ"ז דע"א נאמן על הניקור דאינו נגד חזקה דגוף הבשר מעולם אינו אסור רק הגיד היה מעורב בו וא"כ ה"נ הקדרה של חולין מצד עצמה מותר גם עכשיו רק זר א"י לאכול מחמת שנתערב בה תרומה ולא נשתנה מחזקתה דמה שנתערב אפשר מעיקרא תרומה אלא אי המל"א צ"ל דנהפך ההיתר לאיסור כמ"ש מלחמות כאן וכן אי טכ"ע לר"ח ור"ת בתוס' חולין דף צ"ט דמהפך ההיתר לאיסור ולוקה על כזית לבד בזה י"ל אוקמה על חז"ה ולא נפל בקדרה תרומה ולא נשתנה ההיתר לאיסור אבל אם כזית בכא"פ דאורייתא דלקי על כזית האיסור ולא נתהפך ההיתר לאיסור קשה למה נימא שא"א דכמה פוסקים דגם בטכ"ע לא נהפך היתר לאיסור רק טכ"ע היינו כשיש כזית בכא"פ ואכל כל הפרס וכ"כ תוס' בנזיר וכ"ד הרמב"ם פט"ו מהמ"א וכן מסתבר כיון דקי"ל דכא"פ דאורייתא גם עי"ת א"כ מה דילפינין ממשרת לטכ"ע מנ"ל דנהפך ההיתר לאיסור דלמא קמ"ל רק דטעמו כעיקרו וכן אם נילף מנע"נ שמא צריך הגעלה משום הטעם אף דאין ההיתר נהפך לאיסור אבל אם נאמר כאביי דכזית בכא"פ ל"ד א"כ מה דאסרה תורה גא"נ או משרת לטכ"ע לרבנן עכצ"ל דטעם האיסור מהפך ההיתר לאיסור דאל"כ גם ממשו כשמעורב מותר גם כשיש כזית בכא"פ לכן פריך שפיר א"א כזית בכא"פ דאורייתא א"כ אינו מוכח דטכ"ע להפך ההיתר לאיסור למה נימא שא"א אבל לאביי דכזית בכא"פ עי"ת ל"ד דבטיל ברוב היתר ומדאסרה תורה כלי מדין ומשרת לטכ"ע עכצ"ל דחמיר טעם דמהפך ההיתר לאיסור והוי כולו איסור דאל"כ תו הוי עי"ת היתר ומותר גם כזית בכא"פ וע"כ ל"ק לאביי למה אמרינן שא"א דיש חז"ה:
ולפ"ז יש לתרץ קושית התוס' שם בנזיר דלמה לא מוקי בקדרות וקופות דליכא כזית בכא"פ עוד הקשו כאן וביבמות פרק הערל דגם אי כזית בכא"פ ל"ד תקשי לר"י דס"ל גם בלא רבו חולין על התרומה אמרינן שא"א דמוכרח שם לומר דתרומה דרבנן ולפימ"ש ניחא דהתם מוכרח לומר לפי המסקנא דקיי"ל כא"פ דאורייתא אבל אביי מותיב שפיר דאת"ל כזית בכא"פ ל"ד לק"מ גם בלא רבו לר"י דאזי טכ"ע והמל"א מהפך ההיתר לאיסור ומוקמונן על חזקתו דלא נשתנה ולפ"ז ל"ל דמיירי דאין כזית בא"פ דהא ר"י דאליביה שקיל וטרי הכא מוקי לה בפרק הערל בלא רבו חולין על התרומה והתוס' דהקשו י"ל דהיינו לפי הגרסא בנזיר בשלמא לדידי דנפישי חולין ומהרש"א כאן הקשה למה לא אמר אביי גבי מדוכות ג"כ לדידי דנפיש ולפימ"ש לק"מ דקופות דמיירי בקמח ותבואה חיין דעדיין ליכא טעם ולא נתהפך היתר לאיסור וגם משום המל"א נהי דכתב המלחמות דנהפך ההיתר לאיסור ודאי דוקא בשעת אכילתו עם האיסור דכשאכל זא"ז אינו מצטרף בלא טעם א"כ ל"ל אוקמה על חזקתה דקודם אכילה ההיתר מותר בפ"ע ועכצ"ל דנפישי חולין משא"כ במדוכות תבלין שנפלו בקדרה על האש דנ"ט ומהפך ההיתר לאיסור אם בכא"פ ל"ד ע"כ י"ל אוקמה על חזקתה:
אמנם כ"ז לפוסקים דטכ"ע לא מהפך היתר לאיסור וכמ"ש דה"ד אם כזית בא"פ דאורייתא אבל לפוסקים דמהפך אף דקי"ל כזית בא"פ דאורייתא א"כ עדיין קשה ממ"נ את"ל דלאביי מוקמונין על החזקה גם אם כא"פ דאורייתא נאמר כן לכן נ"ל דחזקה דקדרה לא מהני לתבלין דאין החזקה מברר דודאי כן הוא רק גזה"כ דלא נוציא הדבר מחזקתו ע"י ספ"ק וזה יש ללמוד מאס"ז פ"ק דב"מ דף זיין מהרא"ש והריטב"א לענין רוב דאינו ודאי רק ספק וגזה"כ דלא נוצא מהרוב עיי"ש וכ"ש חזקה דרובא עדיף ותה"ד סימן ר"ז כתב דחזקה שאינה פוסקת כגון חזקה דאא"פ תו"ז וכה"ג חשוב ודאי משא"כ חזקה דמעיקרא כגון חזקת א"א וכיוצא בו לכן נהי דנוקים הקדרה על חזקתה לא יועיל לענין התבלין ואי כזית בא"פ דאורייתא קשה למה נימא שא"א אבל אי כזית בא"פ ל"ד א"ש דתבלין לבד לא אסירי כיון דמוקמונין הקדרה על חזקתו שו"ר כן בספר ברוך טעם וכן מ"ש לעיל על פרש"י למה נקיל בעון מיתה:
ומ"מ צריך תבלין לפי מה דל"ג כאן דנפישי חולין וגם בנזיר ל"ג הרמב"ם כמ"ש כס"מ פ"א מחמץ וא"כ גם בנפיש היתר מצטרף לאיסור גם בדליכא טעמא דהרי לרמב"ם מכ"ע אינו מהפך היתר לאיסור וגם רש"י פירש דהמל"א גם כשאינו מעורב וא"כ אף דכזית בא"פ ל"ד היינו דלא לקי על כזית האיסור א"ל יצטרף ההיתר אבל מ"מ לאביי דמל"א ולקי על כזית ראשון מהתערובות אף דנפיש היתר א"כ הק"ל הא החזקה אינו מועיל לתבלין ואסירי א"כ אף דחזקה יש לקדרה עדיין יצטרף היתר לאיסור ונ"ל דאם כזית בא"פ לוקה עכצ"ל דזה חשוב אכילה של איסור לבד וחל עליו לאו דלא תאכל א"כ שייך לדון על התבלין לבד אי מותר לאוכלן ולא מועיל להן חזקת הקדרה ולא נגררין בתרה אבל בא"פ ליד דל"ח אכילה של איסור מה שאוכל כזית עי"ת בא"פ א"כ לא שייך למידן אי מותרין התבלין באכילה דהא לא חשיבי אכילה כלל במ"ע רק המל"א וע"י ההיתר חשוב אכילה וא"כ אין לנו לדון כלל על התבלין אי מותרין באכילה רק עם הקדרה והא הקדרה יש לה חזקת היתר ונגררין התבלין אחריה דוגמא לדבר כתב הת"ח הובא בטו"ז וש"ך יו"ד סימן ק"ב דבמין בא"מ ל"ח דשיל"מ דההיתר נקרא על א"מ הרוב וה"נ אי בכא"פ ל"ח אכילה מצד עצמו לבד א"כ אין אנו דנין אי מותר באכילה רק על הקדרה ומוקמונין על חזקתה שלא נפל תרומה לתוכה וממילא נגררו התבלין אחר הקדרה:
ולפימ"ש י"ל דשפיר גרסינן בשלמא לדידי דנפישי חולין ול"ק מכותח ומקפה דס"ל לאביי המל"א אף דנפיש היתר דה"פ דנפישי חולין א"כ אנו דנין על הרוב וההיתר נקרא על הקדרה ויש לה חז"ה וממילא תבלין נגררין אחריה אבל אי הוה רק חד בחד אף אי כא"פ ל"ד גם כה"ג מ"מ מה חזית לומר נידון על הקדרה ויגררו התבלין אחריה איפוך אנא לדון על התבלין דלית להו חז"ה וכן בסאות וקופות דגם ההיתר אינו חשוב אכילה בפ"ע וא"ש ועדיין יש לפקפק בזה כיון דאביי ס"ל המל"א גם כשהאיסור מיעוט הרי דחשוב אכילת איסור ועיין בשו"ת מהרי"ל סימן קנ"א דצ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דכה"ג מחלק רב אשי בהמדיר רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך אע"ג דבנגע ומקוה ופרה חשבינן לחזקת גברא יש לחלק דכל הני עיקרא אתא לבטל חזקת גברא ויתר חלוקים דמחלקי שם עיי"ש ועיין תוס' קדושין דף ס"ו בד"ה מאי חזית וז"ל וא"ת מ"מ תיהני ליה חזקה דאימיה לבנה דהא אמרינן בפ"ק דכתובות דף י"ג לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ולפ"ז מתורץ קושית התוס' דלותיב בלא"ה לר' יוחנן דס"ל דמיירי בלא רבו החולין על התרומה ולפ"ז א"ש דר' יוחנן ס"ל בפ"ק דכתובות שם דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת אם לבתה ה"נ מהני חזקת קדרה לתבלין ועדיין צ"ע דהא ה"נ כל השקלא וטריא לר' יוחנן אזלא אבל יש לחלק מהא דמכשיר בה מכשיר בבתה דהתם יש עוד טעם דנאמנת והוי כודאי לכן מהני ג"כ לבתה שו"ר בתוס' ביבמות דף פ"ב ד"ה שתי דהכא ל"ל אוקי חולין אחזקתיה דמה שנפל בקופה ספק הוא ואין לו חזקת היתר: