אור ברסלב
ערך שי שס סנהדרין › דף טז:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

סנהדרין · דף טז:

דף טז.

תוס' ד"ה ואר"ד תימא למ"ל לאתויי דר"ד וי"ל זולתו ה"א דהתם מיירי דקבלו עליו כתרי דהוי תר"ל וכתב מהרש"א ק"ב דהא קתני שלשה רועי בקר בהך מתניתין דליכא אלא חדא לריעותא ואפ"ה אר"מ דיכול לחזור וכן מוכח דל"ה בג' רועי בקר רק חדא לריעותא כפי מה שפרשו תוס' לקמן דרבנן דפליגי אר"מ מודו לו בתר"ל דיכול לחזור עכ"ל וכן הקשה בחידושי ר"ן ותירץ די"ל שלשה רועי בקר הוי תר"ל דכל חד רועה בקר ופסול וכבר נשאר המהרש"א מזה דלתוס' ע"כ ל"ל הכי ולדברי מהרש"א עכצ"ל דרש"י לא ס"ל כהתוס' דאל"כ מאי פירש לקמן דף כ"ד דר"ד קמ"ל דר"מ פליג גם בחדא לריעותא הרי מן ג' רועי בקר נשמיענה ונצמח פלוגתא חדשה בין רש"י ותוס' לא שערום אבותינו והאחרונים בחו"מ סימן כ"ב נבוכו בזה אם שלשה פסולים משם אחד הוי תר"ל לכן נ"ל דהנה בב"מ דף ה' ע"ב מבואר דסתם רועה פסול מטעם דמרעי בשדות אחרות אם רועה בהמות שלו והנה ג' רועי בקר סתמא קתני וא"כ להתוס' אליבא דר"ד דבתר"ל מודו רבנן עכצ"ל דמיירי ברועים בהמות של אחרים וליכא רק ריעותא חדא דלא גמירי ולא שכיחי בישוב אבל לולא דר"ד וה"א דמשנה מיירי בתר"ל מיירי רועי בקר שלהם דפסולי גם משום גזלן ולרש"י ג"כ הדין כן ולולא דר"ד ה"א דמיירי ברועה בהמות שלו ור"מ פליג רק בתר"ל ומתורץ קושיית מהרש"א ולפ"ז א"ש פרש"י לעיל ע"א דבדיינין מיירי דלפיכך הוצרך לאתויי דר"ד ומטעם שכתבו התוס' דלא נימא דר"מ פליג רק בתר"ל ושלשה רועי בקר שלהם והוי גזלן ולא גמיר אבל בעדים ליכא רק ריעותא דגזלן ועיין לקמן דף כ"ה ע"ב דאמר ה"נ מסתברא מאי לאו לעדות ומהרש"א שם דלפ"ז ע"כ הך מתניתין דשלשה רועי בקר מתנייה לבתר דהוסיפו עליהם ולא קאי הוסיפו רק על משנה דאלו הן הפסולים עייש"ה:

עוד י"ל קושית מהרש"א דודאי י"ל היכא דצריך שלשה או שנים כשרים מדינא ושנים פסולין אף משם אחד הוי תר"ל כמ"ש בחידושי ר"ן אבל שלשה רועי בקר הדין חלוק בזה בין לר"מ ורבנן דלר"מ הוי תר"ל דמבואר בנמ"י ריש מכלתין דאם קבל עליו שלשה רועי בקר או יושבי קרנות אף אם טעו דינם דין ופטורים כיון דידעו בהן דלא גמירי עיי"ש ולפ"ז א"כ קבלם לדון לפי שכלם והוי כפשרה ומבואר לעיל ד"ו ע"א בצוע בשלשה דר"מ וחכ"א פשרה ביחיד וא"כ הכא לחכמים א"צ שלשה תו אינו רק חד לריעותא לכן הוצרך דר"ד דאל"כ היא רק בתר"ל פליג ר"מ ומייתי דר"ד דלא מיירי רק בחדא לריעותא לרבנן ומ"מ פליג ר"מ ברישא ובשלשה רועי בקר לרבנן ל"ה רק חד לריעותא אלא דק"ל כיון דברור דדמי לפשרה הא מסקינן לעיל דיו פשרה צריכה קנין וא"כ בקבלו יושבי קרנות דהוי כקבלם בין לדין בין לטעות צריך קנין וכ"כ בנה"מ סימן כ"ה א"כ למה פליג ר"מ דיכול לחזור בו הרי קנו מידו וגם כל המשנה לא מיירי בקנין דאל"כ גם בתר"ל א"י לחזור לרבנן כמבואר בריף ופוסקים אמנם כבר נתקשה בחידושי ר"ן לעיל ד"ו בכיוצא בזה דאמר יפה כח פשרה מכח הדין דדין בשלשה וגם במאי דפליגי ר"מ וחכמים אי צריך שלשה הא בלא"ה צריך קנין ובחד סגי ותירץ די"ל דמיירי שקבלו בקנין על פשרה ולא הזכירו מי ומי המפשרין ובזה יפה כח פשרה מכח דין דדין בשלשה וכן י"ל בזה האופן פליגי ר"מ ורבנן עוד תירץ דודאי ר"מ ורבנן מיירי בלא קנין וס"ל דא"צ קנין אבל אנן קי"ל כרבנן דפשרה ביחיד סגי אבל לקיום המעשה שלא יוכלו לחזור בהן לא קי"ל כרבנן אלא צריך קנין עוי"ל דגם בלא סברת הנ"י הוי תר"ל לר"מ ולרבנן הוי חדא לריעותא דלעיל דף ה' אמר שמואל שנים שדנו דינהן דין, וכתבו תוס' דה"ה חד וקי"ל כן עיי"ש ולפ"ז סגי ביחיד בהודאות והלואות ולא הוי רק חדא לריעותא ואף דלכתחלה גם לשמואל צריך שלשה מ"מ הא לקמן בדף כ"ד מבואר דמחלוקת ר"מ ורבנן לאחר גמ"ד וכיון דסתקו כשנגמר הדין הוי דיעבד ועוד דבפלפלא חריפתא פ"ק כתב דלשמואל גם לכתחלה סגי בחד וב"ד חצוף הן משום דבע"ד יכיר מי שחייבו משא"כ בשלשה לא ידע מי מהרוב עיי"ש וא"כ בשלשה רועי בקר תו לא ידע ולענין הדין סגי בחד והוי רק חדא לריעותא וכ"ז לדידן וכן ע"כ ס"ל לרבנן דהכי הלכתא לדעת התוס' אבל ר"מ ע"כ ס"ל לעיל דף ואו דגם דיעבד צריך שלשה דמקיש פשרה לדין דצריכי שלשה א"כ הוי תרתי לריעותא אלא דזה יתכן לפי מה דפסקו תוס' כשמואל אבל לר' יוחנן דכל שקלא וטריא דש"ס כאן לר"י דמוקי לה בערכאות הא בירושלמי ס"ל שנים אין דינהן דין ומ"מ מייתינן דר"ד עליה וי"ל דר"י אפשר לא ס"ל כר"ד רק הש"ס רצה לאסוקי המשנה אליבא דהלכתא דקי"ל כר"ד ועוד גם לר"מ הדין כאן כשמואל דתוס' רפ"ק הקשו הא מה דמצריכין שלשה בהודאות והלואות משום דערוב פרשיות כתיב כאן ולר"י לית ליה ע"פ בב"ק דף ק"ז עוד הקשו דר"י יליף דגר צריך שלשה דמשפט כתיב בו כדין ונדחקו דיש לו ילפותא אחר שלא נזכר בש"ס ודחקו בסוגית הש"ס וכ"ז הלחץ משום דמקיש גר למשפט דקושיא ראשונה יש לה תירץ מרווח בלא"ה כמו שאבאר אמנם בקידושין דף ס"ב כיון דגר משפט כתיב בו ויש להקישו לחומרא לגזלות וחבלות מקשינן לחומרא א"כ קושיא ראשונה י"ל כמ"ש בחידושי ר"ן והכ"מ ומהר"ם שיף די"ל דבזה פליגי ר"י עם שמואל דלשמואל בדיעבד דינו דין ולר"י ס"ל כיון שעבר על תק"ח גם דיעבד אינו דין אף כ"ז בלא קבלו אבל כשקבלוהו דמותר לו לדון ולא מסרו חכמים וע"כ גם בתר"ל כ"ז שלא חזרו הבע"ד מותר א"כ לאחר גמ"ד אף דבע"ד חוזר מהקבלה תו הוי דיעבד כיון דנגמר הדין ובע"ד שתקו עד עכשיו וא"כ גם לר' יוחנן אוקמה אד"ת בדיעבד כיון דלא עבר אתק"ח ממילא די בחד וליכא רק חד לריעותא וכיון דשתקו וברצונם נגמר הדין תו א"י לחזור בהם בחד לריעותא ומפרט לפמ"ש לעיל דף ה' דברצון הבע"ד לא חלה כלל גזרת חכמים דכלום תקנו אלא לטובת הבע"ד והרי אי אפשי בתק"ח וכ"ז לדידן דקי"ל בחד סגי אף דקי"ל ערוב פרשיות משום דילפינן מבצדק תשפוט כדלעיל דף ג' או לר' יוחנן דלית לו ע"פ ורבנן ע"כ ס"ל כהלכתא אבל ר"מ ס"ל לעיל דף וא"ו דדין בשלשה מדאורייתא ומקיש פשרה לדין וכן הוא לקמן דף ל"ד ע"ב בברייתא דר"מ ס"ל דיני ממונות מן התורה בשלשה א"כ גם דיעבד הוי תר"ל ועכצ"ל דר"ד דלר"מ שלשה רועי בקר הוי תר"ל: ולפ"ז היה אפשר לומר דרש"י נמי ס"ל כתוס' לקמן דף כ"ד דרבנן מודו לר"מ בתר"ל דיכול לחזור בו דקשה טובא כיון דבלא"ה גם לרש"י מוקי לה למתניתין בחדא לריעותא למה נעשה פלוגתא רחוקה ולומר דלרבנן גם בתר"ל א"י לחזור ולר"מ גם בריעותא חדא יכול לחזור אבל מ"מ לא רצה לפרש כתוס' דר"ד קאי אדרבנן דמיירי רק בקבלו בחד וה"ט דס"ל כהתוס' לעיל דף ה' בשם בה"ג דדיעבד בחד סגי או כרמב"ם דמדאורייתא בחד סגי רק מדרבנן גם דיעבד צריך שלשה וא"כ לרבנן אף דקבל לאביו לבד ל"ה רק חדא לריעותא אלא לר"מ דצריך מן התורה ג' והוי תר"ל קמ"ל ר"ד רביתא דמיירי בקבלו בחד ומ"מ ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו אבל במקום דצריך שנים גם רש"י מודה אלא לפ"ז צ"ע דעת התוס' ודוחק לומר דס"ל כאן דצריך שלשה מדאורייתא וצ"ל לדדהו ה"פ כגון דקבלו בחד בגזלות וחבלות ויש תרי אחריני עמו או בהודאות והלואות דסגי בחד אבל אם קבלו בשנים או בשלשה בגזלות וחבלות גם לרבנן יכול לחזור בו אבל לרש"י י"ל דמוקי לה כד"מ הודאות והלואות וקאי על רישא דמשנה ריש הפרק דמתחיל ד"מ דהיינו הודאות והלואות כמבואר רפ"ק:

גמרא הא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו ש"מ דוקא קתני יל"ד למה נטר עד האידנא ולא פריך מיד דהוא מגופא דמתניתין ואין מקום לשבש ולמה מקודם הביא ממרחק והוצרך לדרב דימי וגם אינו קושיא כאשר תירץ לו משא"כ זה תשובה נצחת ומגופא דמשנה אבל עוד יל"ד למה צ"ל תני עדו לוקמה דחד כשר וחד קרוב וקיבל הקרוב בחד והכשר בחד והעידו יחד בב"ד ואח"כ חזר מקבלת הקרוב ולר"מ יכול לחזור בו ממילא נפסל גם הכשר כיון שהעיד עם הקרוב ותו לא יצטרף גם עם כשר אחר וכמבואר בחו"מ סימן ל"ז ושפיר תני זה פוסל עדיו אלא דר"ל לא מוקי לה הכי דס"ל לקמן לפני גמ"ד מחלוקת ומבואר בחו"מ סימן כ"ב ס"א דלענין עדות מיד העידו הוי גמ"ד וא"כ קודם שהעידו לא נפסל הכשר ע"י הקרוב משום נמצא אחד מהם קא"פ אבל א"כ לר"י דס"ל לקמן לאחר גמ"ד מחלוקת נוקמה כמ"ש אבל ע"כ הקדים דמאי קמ"ל תנינא וצ"ל דשם חזי לעלמא וחד כתרי לא חזי לעלמא אבל אם נוקים בקרוב וכשר עדיין חזי לעלמא ולענין פסול אחר ג"כ כבר תני שם שלשה רועי בקר ועכצ"ל דחזי ג"כ לעלמא דבידו לשוב ולגמור עיין בחידושי ר"ן ומהרש"א ועיין מ"ש לעיל דבדיינים לא אמרינן נמצא אחד קא"פ בטלו כולם ואף דחכ"א אימתי בזמן שמביא ראיה שהן קרובין י"ל היינו שגם השני קרוב ולא קבל רק חד קרוב אבל משום קורבתו של אחר שקבלו א"י לפסלו רק יביא ראיה ששניהן קרובין ועמ"ש ריש הפרק ומי שאמר בשם ר"י תירץ בערכאות לא ס"ל דר"ד ור"ד אר"י תירץ באופן אחר:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה