אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף פט.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף פט.

דף פח.

כי אתי וכו' והלכו להם למדה"י א"ל אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא ובריב"ש סימן ק"ע ז"ל והרמ"ה כתב דאף למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ היכא דלא אשתכח רעותא דמבטל לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא דצד ספק הוא דחיישינן ללעז אבל היכא דמתברר דשקר הוא מפומא דהנך דאזלו למדה"י דתלי בהו עיקר קלא דאתי ואמרו להד"ם א"נ בפחות מש"פ קידש א"נ ע"ת קידש ואנן ידעינן דלא איקיים תנאה דכ"ע מבטלינן דלא תהא אלא עדות גמורה כי אתבריר דשקרא הוא מי לא מבטלין לה לגמרי דיקא נמי דנקט והלכו להם למדה"י הא לא הלכו סמכינן עלייהו ודוקא דאמרו דבר ברור דמבטל לקלא לגמרי ע"כ והובא ג"כ בטור א"ע סמ"ו בקיצור ותמה אב"מ דא"כ מה פריך בע"ב מאי והעמידו דבר על בוריו אילימא דאי מיגליא דקדושי קמא לאו קדושי מעליא מבטלינן קלא והא נהרדעא אתרא דשמואל ולא מבטלין קלא ולרמ"ה נימא אי מגליא בבירור גמור דגם שמואל מודה והניח בצ"ע ונ"ל דזה פשוט דלא גרע מעדות גמור ולא היה צריך שמואל לזרזם ע"ז ועוד נ"ל דבל"ז קשה מה ראיה מייתי רמ"ה מדנקט והלכו לורה"י הא זה אתמר משמיה דרב דאתריה סורא דס"ל מבטלין קלא וצ"ל דהוכחת רמ"ה על מה דמבעיא לאביי ור"י הוכרח לפשוט מדר"ח דאמר עד שישמעו מפי הכשרים ה"ל להוכיח מן רב דנקט והלכו למדה"י דמוכח דמבטלין קלא ועכצ"ל דאם יבורר ע"י אותם עדים גופייהו לכ"ע מבטלין ולא מספ"ל בכה"ג ומעתה אומר אני דהא דכתב הרמ"ה דזה הוא בירור גמור ע"י אותם עדים גופייהו דמכחשי למוציאי הקול בלהד"ם או שקידש ע"ת דהוי ג"כ הכחשה דמוציאי קול אמרו סתם קידש לחלוטין זה רק לרמ"ה לשיטתו דגם אחד או אשה שאמר ששמע מפלוני ופלוני הוי קול כמ"ש הטור שם בשמו כגרסת ב"י ורש"ל שם וגם בלא"ה מאן דס"ל לא מבטלינן קלא ס"ל דגם ע"י נשים הוי קול וכמ"ש הלח"ם דזהו ממש דברי רב יוסף כאן וע"כ כשבאו השני עדים ומכחישן אותם הוי בירור גמור ומודו כ"ע אבל אם הקול ע"י שני עדים כשרים ששמעו משנים כפסק הרא"ש וש"פ א"כ הוי תרי נגד תרי אף דבאים ומכחישם אותם דגם לומר היה תנאי הכחשה הוא כמו דעדים החתומים על השטר אין נאמנים לחזור ולהגיד תנאי היה דברינו וא"כ ליכא בירור גמור ואף דמבואר ביו"ד סימן קכ"ז וסימן קפ"ה באשה שאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם ובא החכם ומכחישה החכם נאמן כיון דתלאה עדותה בפלוני חדא גם שם יש פלוגתא והרא"ש מחלק בין איסור לממון כמובא בב"ש סימן קט"ו ובשו"ת רמ"א כתב דלענין איסור דרבנן אין החכם באמן יותר ממנה והובא בטו"ז יו"ד סימן קכ"ז הרי דאינו דבר ברור ובכולם לא מצינו רק לענין אשה או ע"א ולא בשנים שאמרו משנים דראשונים נאמנים יותר וא"כ מ"ש הרמ"ה לבטל הקול ע"י עדים הראשונים דוקא דהמוציאו קול הם נשים ופסולים או ע"א והנה מה דס"ל לרמ"ה דגם ע"י אשה או ע"א הוי קול אף דמלשון רב דאמר פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני משמע דוקא תרי ומדר"ח נשמע ג"כ דצריך כשרים דוקא עכצ"ל משום דפסק לא מבטלינן קלא אבל לרב ור"ח מבטלינן קלא והא בהא תליא וא"כ לרב צ"ל תרי מתרי וכשרים וא"כ כשיבואו ויכחישו הוי תרי נגד תרי והוי ספק ומ"מ נקט רב והלכו למדה"י דהא לרב מבטלין קלא אף דלא נתברר לגמרי דהקול שקר רק נעשה ספק ובאמת לא ומ"מ לא הוכיחו אביי ורב יוסף ממימרא דרב דמבטלין קלא מדנקט והלכו למדה"י דהא י"ל דס"ל לא מבטלין וממילא נעשה הקול גם ע"י פסולים ואפשר שיתברר ע"י אותם העדים שנאמר משמם ובזה לכ"ע מבטלין אבל למסקנא דרב ס"ל מבטלין קלא וצריך שיהא הקול ע"י עדים כשרים שיאמרו ששמעו משנים לא משכחת בירור גמור וא"כ לקמן דשלחו מבי רב לשמואל יצא עליה קול מראשון ע"כ על ידי שנים כשרים וא"כ אין לפרש העמידו על בוריו אי מיגליא ע"י הראשונים דיאמרו להד"מ דיבטלו הקול גם אליבא דשמואל וצ"ל דס"ל להרמ"ה דגם בקידושין צריך עדים תרי מתרי וכשרים דוקא למ"ד מבטלין קלא ול"מ רגל"ד וגרס בברייתא דלעיל ובני אדם נכנסין ויוצאין כמ"ש תוס' ד"ה עד וכ"כ הרשב"א:

ועדיין צ"ע דהא משכחת שיתברר שהקול שקר ע"י שחזרו מוציאי הקול ואמרו ששקר העידו ואם אלו אין יכולים לחזור ולהגיד מ"מ הראשונים שלא העידו בב"ד יכולין לחזור וכ"ש לומר תנאי וי"ל דס"ל להרמ"ה דזה ל"ה בירור גמור דעדיין לא נדע באיזה פעם אמרו אמת וכ"כ הב"ש סימן מ"ו סקי"ג דדוקא שבאו העדים ממדה"י אבל אם באו המוציאי קול וחזרו ל"מ אלא דהב"ח כתב דמהני וצ"ע איך יחזרו כיון שהגידו בב"ד דהא ל"ה קול רק אם אתחזיק בב"ד אבל עדים ראשונים ודאי יכולין לחזור וכמ"ש בשו"ת הר"ן סימן מ"ז והובא בח"מ וב"ש סימן י"ז ס"ח אלא צ"ל כמ"ש משום דאפשר עתה משקרים וסברא דתחלה לא שיקרו להוציא קול בחנם ועל ידם אתחזיק אח"כ הקול ע"י השנים בב"ד וכמו שנסתפק החלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק י"ז די"ל כוונת הר"ן דעד ראשון אינו נאמן לחזור בו רק קודם שהעיד השני בב"ד ונראה טעם הב"ח כיון שעדים השניים הן עד מפי עד ואין עדותם עדות מן הדין כלל אף שהעידו בב"ד יכולים לחזור ועיין בשו"ת הר"ן סל"ד דכיון שנחקרה עדותן בב"ד א"י לחזור היינו שנגמרה עדותן וכאן ל"ח גמר דלא החזקנו עי"ז לודאי ול"ד לע"א מעיד ששמע מעד אחר שמת בעלה דא"י לחזור דהתם נגמר העדות להתיר על פיו לומר ודאי כן היה ובחת"ס חלק ראשון חא"ע סימן ע"ה כתב דזה היה בכלל התקנה שלא יוכל לחזור בו דאל"כ אם יחזור אחר שתנשא יקלקלה ודרכיה דרכי נעם אבל מן הדין כיון דעדותו ל"מ מה"ת ל"ח הגדה בב"ד ויכול לחזור עיי"ש וא"כ כאן אין חילוק בין ראשונים לשניים ושניהם יכולין לחזור ומ"מ כתב הב"ש דאם חזרו השניים לא מבטלין קלא ה"ה הראשונים וכן הב"ח פשיטא ליה יותר לבטל הקול ע"י שבאו הראשונים ואמרו להד"ם מאם האחרונים חוזרים וכן משמע לו מרש"י ותוס' רק מהרא"ש משמע לו דגם בחוזרים מבטלין הקול עיי"ש בב"ח וכ"ז רק למאן דס"ל דמבטלין קלא אפילו ליכא בירור גמור אבל להרמ"ה דפסק דלא מבטלין רק ע"י בירור גמור א"כ ע"י חזרה ליכא בירור גמור כיון דפ"א ודאי אמרו שקר אפשר עכשיו משקרים ועדיין איכא רינון ולעז: ועדיין יש להבין בדברי הרמ"ה דהוכיח מדנקט והלכו למדה"י דמשמע הא לא הלכו סמכינן עלייהו דהא הרמ"ה ס"ל דוקא הלכו הא מתו לא דלא מרתתו כמ"ש בטור שם בשם הרמ"ה לפי גרסת ב"י ורש"ל וב"ח וא"כ להכי נקט והלכו למעוטי מתו ולא לדייק דא"ל הלכו סמכינן עלייהו דאלו הוי אמר סתם ה"א אפילו מתו ועוד הלכו רבותא דלא מרתתי כ"כ כיון דהן במדה"י ועוד כשלא הלכו י"ל דאין מחזיקין הקול ע"י האחרונים דיחקרו הב"ד הראשונים וכשיראו ששקר הוא לא נחזיק הקול דהא אר"א ל"ה קול רק באתחזיק בב"ד ופרש"י שחקרו אחר הדבר וגזרו לחוש להקול אבל כשהלכו ונתחזיק בב"ד אפשר אף שחזרו ואמרו להד"ם לא סמכינן עלייהו: ולזה י"ל דס"ל להרמ"ה מיד שהעידו בב"ד הוי איתחזיק בב"ד ואם בהלכו למדה"י לא סמכינן עלייהו כשבאו ואמרו להד"ם ה"ה בלא הלכו מיד שהעידו אחרונים בב"ד לא הוי לו תו לסמוך על הראשונים ולשלוח אחריהם כלל ולקושיית הראשונים י"ל דהא בהא תליא דהא דמרתתי האחרונים משום דעבידא לגלויי היינו אם כשיבואו הראשונים ויכחישום נסמך על הראשונים ונבטל הקול יתגלה ותראה לעיני כל דעדים האחרונים בשקר הוציאו קול אבל אם נאמר דלא סמכינן על הראשונים להכחישן ל"ח עבידא לגלויי ול"ש בין הלכו למתו וכ"מ סברא זאת בישיע"ק יו"ד סימן קכ"ז:

או י"ל מדנקט הלכו ש"מ בלא הלכו סמכינן עלייהו ועדיין הל"ל רבותא יותר דמתו דלא מרתתי האחרונים כלל ועכצ"ל דכה"ג באמת ל"ה קול דלא מרתתי כיון דלא על"ג ומהר"ם אלשיך סימן מ"ם גרס בטור הרמב"ן כגרסא שלפנינו:

ועיין בקו"ע לסימן י"ז בא"ע מתשובות הב"י סימן קנ"ט וז"ל עוי"ל דהא דאמרינן עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור ה"ד בשאר עדות שאין ב"ד דנין עד שישמעו מפיו הלכך הגדתו חוץ לב"ד לאו כלום הוא ויכול לחזור בו אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד שמגיד העד הראשון בפני השני הוה כנחקרה עדותן בב"ד הלכך כל שבא העד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שמת פלוני אעפ"י שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי עד המעיד ששמע כך מפיו עכ"ל ולפ"ז י"ל ה"נ לענין קול דהוי ע"י עד מפי עד לא מעיל חזרת הראשונים כיון דלענין הקול האמינו חכז"ל עד מפ"ע אף מה שהעיד הראשון בפני השני חוץ לב"ד והשני לבד בא לב"ד וכמ"ש הב"ש דמוציאי הקול שחזרו בהן דלא מבטלין הקול אף דל"ח הגדה בב"ד דהוי עד מפי עד אלא כיון שלענין הקול הוי נאמנים חשוב הגדה ה"נ לענין הראשונים ועכ"פ הוי ספק אם נסמוך על האמירה ראשונה או האחרונה ואין זה בירור גמור והרמ"ה לא קאמר דלכ"ע מבטלין רק בבירור גמור:

ועדיין צ"ע דמשכחת כגון שיצא הקול פלוני שמע מפלוני ופלוני וגם השני אמר ששמע משנים ואח"כ באו הראשונים ואמרו להד"ם דכה"ג איתא בב"ק דף ע"ג דאסהודא תרי בחד ותרי בחד דבזה לא אמרינן תרי כמאה כיון דכ"א בפ"ע מוכחש משנים ובזה היה מקום לישב הגרסא בטור א"ע סימן מ"ו דכתב שם דצריך שיצא הקול דיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני וגם השני יאמר דשמע מפלוני ופלוני דה"ד חד מתרי וחד מתרי ונתקשה הלח"ם בפ"ט מאישות הכ"ז בזה דהל"ל דפו"פ שמעו מפו"פ דבשלמא לרשב"א דסגי אם כל חד שמע מחד רבותא קמ"ל אבל להטור דצריך שכל אחד שמע משנים הל"ל דתרי שמעו מתרי ותירץ דיש בזה רבותא שיצטרפו אף דכ"א בפ"ע שמע משנים עיי"ש ותירצו לא נראה דהא סיים הטור ע"ז אבל חד מתרי כתב הרמ"ה דהוי קלא וכיון דדי בחד לבד ל"צ צירוף ולהרא"ש שהביא אח"כ דצריך תרי מתרי אינו כסברת עצמו כלל דלהרא"ש די בכ"א שמע מחד אבל לפמ"ש י"ל דאזיל בשיטת הרמ"ה דהקול אינו רק אם מרתתי דעל"ג וזה רק בחד מתרי וחד מתרי אבל תרי מתרי כשיבואו ויכחושים מה חזית דסמכת אראשונים יותר מהאחרונים וכיון דהוי עד מפ"ע לא מהני רק היכא דמרתתי ועל"ג אלא דלא מיסתבר להאמין יותר בשמע חד מתרי מאם שמעו תרי מתרי אף דלא מרתתי כ"כ:

ומ"מ י"ל דל"ק על הרמ"ה גם מזה כיון דמשכחת הקול ע"י תרי מתרי דאף דלרב צריך תרי כשרים מ"מ סגי תרי מתרי או כל חד שמע מחד וכיון דשלחו לו סתם יצא קול מנ"ל לשמואל דיצא הקול ע"י שכל אחד שמע בפ"ע מתרי שיכרוחם להעמיד דבר על בוריו אדרבה שכיח יותר בתרי מתרי בב"א או חד מחד והל"ל אם הקול יצא מחד חד מתרי ותרי אזי יעמידו הדבר על בוריו: ואי בעינא אמינא לפמ"ש בירושלמי דרב ס"ל דלא התירו בעדות קול רק עד מפי עד ופירש בח"ר דצריך כל דיני עדות זולת עד מפי עד מהני לאחזוקי קול דרב ס"ל כר"ח דצריך כשרים א"כ י"ל דצריך תרי מתרי בפעם אחת לא מיוחדת דזה לא מצינו לרב לאחזוקי קול בעד מפי עד ועדות מיוחדת תרתי לריעותא ומה דאיתא הכא פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני מזה אין ראיה דכבר נבוכו בגרסא זאת וכמה גרסאות יש בזה עיין לח"מ פ"ט מה"א וב"ח א"ע סימן מ"ו ובר"ן פרק מי שאחזו כתב דלא מהני עדות מיוחדת בעדות קדושין וכן ס"ל מהרא"ש ואף לש"פ דגם באישות מועיל עדות מיוחדת כאשר מסיק נוב"ק בחא"ע סע"ב בסתירת היתר ג' דמדמי לדיני ממונת ולרב גם בממון פסול עדות מיוחדת כדאיתא בפז"ב למ"ד ע"ב:

ובדרך קרוב יותר נ"ל לתרץ קושית האב"מ שעל הרמ"ה דאיתא בא"ע סימן י"ז ס"ח דאם מעיד עד מפ"ע שמת בעלה אף שהוא בעיר אין ב"ד צריכין לשלוח אחריו אלא סומכין לכתחלה על העד מפי עד וכן העלו הב"ש ואחרונים והנה נאמנות ע"א באשה משום דעל"ג ומרתת כדאיתא ביבמות וברמב"ם סוף פי"ב מה"ג ולהרמ"ה גם כאן מה דמחזיקין הקול עפ"י עד מפ"ע משום דעל"ג ומרתת לשקר וא"כ כי היכא דסמכינן אהך טעמא להתיר א"א ולא מצריכנן לברורי אף דאפשר משום דברירא דלא משקר ה"נ ל"צ לברר אם מוציאי הקול לא אמרו שקר ששמעו מפלוני ופלוני וע"ז ל"ה אמר שמואל שיעמידו על בוריו דאם לקולא הדין כן כ"ש לחומרא וע"כ א"צ לברר רק אם ימצאו אמתלא ואיזה ספק ובזה פריך שפיר והא לא מבטלינן קלא ותדע דאמר רק אי מגלי דקדושי קמא לאו קדושי מעליא ולמה לא אמר אי מגליא דהקול שקר כפרש"י מוכח דלזה לא חששו וא"צ לברר ומ"ש הרמ"ה דלפיכך אמר והלכו למדה"י דאם לא הלכו סמכינן עלייהו והא א"צ לשלוח אחריהם ה"ט דודאי צריך לשלוח אחריהם דשמא יתברר דודאי מקודשת אבל במעשה דשלחו מבי רב דקדשה שני וע"כ ס"ד אף אם קדושי ראשון ודאי אמת צריכה גט משני כדר"ה כיון דפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר רק ס"ד דצריך לברר אי קדושי קמא לאו קדושין ובזה א"צ לברר מחמת חשש דשקר הוציאו קול רק שמא נמצא איזה אמתלא וצד ספק מה דעדים לאו דינא גמירי ועולין דברי הרמ"ה כפי מה שהובא בטור יפה וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר היה כגון אותן שתלה בהן הקדושין שנתקדשה בפניהם אמרו להד"ם אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באמתלא וצד ספק וכו' אינה מבטלת הקול עכ"ל דלפ"ז י"ל רק בכה"ג דהוכחשו ששקר הוציאו הקול מעיקרא בזדון לכ"ע מבטלין קול ובזה שפיר י"ל דא"צ לברר אבל בריב"ש הוסף בדברי הרמ"ה א"נ בפחות מש"פ קידש א"נ ע"ת קידש ואנו ידעינן דלא נתקיים תנאה דכ"ע מבטלין דלא תהא אלא עדות גמורה כי אתברר דשקרא הוא מי לא מבטלינן לה לגמרי עכ"ל ובזה עדיין י"ל דצריך לברר ולהעמיד על בוריו אלא די"ל דזה חזרה הוא כיון דתחלה אמרו סתם פלונית נתקדשה ועתה מתברר שהיה פחות מש"פ או ע"ת ולא נתקיים ובכה"ג אלו העידו מקודם בב"ד אין חוזרין ומגידין וכבר כתבתי לעיל מהב"ש סימן מ"ו סקי"ג דדוקא אם באו עדים הראשונים והכחישו לאחרונים מבטלין הקול אבל אם מוציאי הקול חזרו בהן אין מבטלין הקול וכתבתי לעיל משום דזה אינו בירור לסלק החשד ולעז ורינון די"ל מה חזית לסמוך אדבריהם של עכשיו אפשר תחלה קושטא אמרו וי"ל נוקים להם אחז"כ והשתא אתרעו וכבר כתבתי לעיל דכן הדין בעדים ראשונים שחזרו בהם דלא עדיפי עדים אחרונים שאמרו בב"ד כיון דהוי עד מפ"ע ל"ח הגדה מדינא אבל אם הראשונים מכחישין לאחרונים זה הוי בירור גמור לפי קבלת רמב"ן בפרק המדיר דף ע"ב דכל עד מפ"ע ובא הראשון ומכחישו הראשון נאמן ולפ"ז ה"נ מיירי הרמ"ה דעדים ראשונים הכחישו לאחרוני' ואמרו אנו לא אמרנו נתקדשו סתם רק נתקדשה ע"ת או בפחות מש"פ וכן משמע לשון הרמ"ה דתלי טעמא בהכי דאתברר דשקרא הוא מפומא דהנך דאזלו למדה"י דתלו בהו עיקר הקול ולמה לא צייר ג"כ בהך גוני בעדים אחרונים שחזרו בהם או אמרו ע"ת היה או פחות מש"פ א"ו דזה ל"ח בירור גמור רק כשהוכחשו מוציאי הקול מהראשונים כיון דתלי בהו עיקר הקול הם נאמנים וזה ברור ומוכרח בלשונו ולפ"ז א"ש גם לדברי חלקת מחוקק בא"ע שם סי"ז סקח"י דמצריך לשלוח אחר העד הראשון כיון דיכול לחזור בו עיי"ש מ"מ כאן אם יחזרו לא מבטלין קלא וג"ז מוכרח מדברי הרמ"ה דאם הראשונים הודו שאמרו שנתקדשה רק אמרו שקר וחוזרים בהם עכשיו דלא מבטלין קלא דאל"כ למה לא צייר גם הך גונא כיון דלא הגידו בב"ד י"ל מבודין היינו וכדומה א"ו בזה לא מבטלין קלא למאן דס"ל לא מבטלינן ועיין חלקת מחוקק וב"ש סימן י"ז ס"ח שכתבו דאם שני עדים אמרו ששמעו מפי אחד שמת פלוני ובא זה והכחישם אינו נאמן משמע דאם שנים אמרו מפי שנים הראשונים נאמנים ואינו מוכרח די"ל דהוי תרי ותרי וממילא אסורה להנשא משא"כ בכאן לומר דודאי השנים ראשונים נאמנים אינו מוכרח וצ"ע:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה