ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף פב.
גמרא כי אתו לקמיה דר"א א"ל צא והשלם עליו עבד מן השוק פרש"י גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים לפנינו ועדיין לא נמסר לה ובתוס' בד"ה צא בא"ד ומיהא בקונטרס פירש והסופר ועדים לפנינו משמע דסובר דבעינין זב"ז ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ר"ל שהעדים לא חתמו עדיין להכי לא נמסר לה וחותמין כולן זב"ז אך מה שפירש והסופר בפנינו בחנם פירש כן דמה לנו אם הלך לו הסופר עכ"ל והנה ידוע כמה מזוקקים לשון רש"י בכ"מ ואחר כל הדוחק שנדחקו תוס' בדבריו כתבו שלחנם פירש וכו' ולחומר הנושא נ"ל דרש"י ס"ל כיון דתקחז"ל דעדי הגט אין חותמין אלא זב"ז גזרה משום כולכם דאז אם לא חתמו כולם וניתן בשני עדים חתומים פסול וחששו שיחתמו שנים ויתן לה השליח הגט ותנשא בו ע"כ לא יחתמו רק במעמד כולם דאז כיון שכולם שם יחתמו כולם כמבואר לעיל דף יו"ד ע"ב בפרש"י וראשונים וס"ל לרש"י במקצת כדברי רבינו אלחנן ובמקצת כר"ת דהא מוכח כר"ת מלישנא דצא והשלם עליו דמשמע דראשונים כבר חתמו וגם סברת רבינו משולם נכונה אלא דס"ל ודאי שפיר כשחתם השלישי שהזמין אח"כ והוא לא ראה כשחתמו הראשונים דלא חל עליו התקנה כשחתמו הראשונים שיחתמו בפניו דהא עדיין לא הוזמן לעד ותקחז"ל על העדים היה שלא יחתמו רק בפני העדים כולם וזה לא היה עד אז אבל כשהזמין השלישי כבר ידוע שיש עוד שנים הראשונים חל על השלישי תקחז"ל שלא יחתום רק בפני הראשונים דכבר יש שלשה עדים דכללא הוא דתקחז"ל היה שאצל כל חתימה מהעדים יעמדו כל העדים שהזמין כבר דזה דומה לכולכם שכבר הזמין כולם לעדים ע"כ פרש"י דהעדים עדיין בפנינו וחותם בפניהם אבל הם כבר חתמו כמשמעות הלשון צא והשלם כראיות ר"ת:
ומה שפרש"י דהסופר ג"כ בפנינו ועדיין לא נמסר נ"ל דהנה כל חתימת העדים היינו שהבעל אמר כן לאשתו כמ"ש בגט דהכל לשון הבעל וכשכתבו הסופר הוי העדות שצוה הבעל לסופר שיכתוב כך בשליחותו וכמ"ש לבוש וב"ש בא"ע סימן ק"ל וא"כ איך יחתום אחד מן השוק שלא היה כלל בהתחלת המעשה לשמוע שהבעל צוה לסופר לכתוב כן ול"ל כיון דפסול כשר בזה לחתום א"צ שיראה העדות דנהי דהימנוהו לפסול בזה אבל לחתום שקר מה שלא ראה וידע אינו עד כלל דעכ"פ צריך שיהא בגדר עד שידע אמיתת הדבר דאלת"ה יכתוב שם של אחד מהשוק על הקשר אף שאינו כאן ואינו חותם בעצמו שלא יהא קרח א"ו צריך שיחתום בתורת עד שמעיד על הדבר באמת כעדים הכשרים אלא דהכשירו גם קא"פ ול"ל דסומך על העדים שחתמו לעדים דודאי אמת הוא מצוה הבעל לסופר א"כ מה הוסיף עדות על העדים דאינו יודע רק מה שיודע מחתימתם ואינו עד בפ"ע ע"כ צריך הסופר להיות בפנינו ונודע להעבד על פיו שצוה לו הבעל לכתוב ושם פב"פ ופלונית בת פלוני ואף דהוה עמ"ע כיון דפסול כשר גם עד מפי עד כשר:
ומ"ש רש"י דעדיין לא נמסר ס"ל כמ"ש הר"ן דל"מ השלמה רק קודם שנמסר דבאמר כולכם במקושר כונת הבעל שיהיו כולן משום עדים רק שנים יהיו כשרים והשאר יהיו קא"פ כהשלישי שבגט מקושר אבל מ"מ עדים יהיו וע"כ צריכים כולם לחתום קודם שנמסר וע"כ גם בלא אמר כולכם תק"ח כך היה משום גזרה דכולכם לפסול גט קרח כמבואר בגמרא לעיל עיי"ש בר"ן ומוכח נמי מזה דעכ"פ צריך להיות עד ולחתום שיודע העדות ולולא דברי הר"ן י"ל בכונת רש"י מ"ש שעדיין לא נמסר לפמ"ש דלפיכך צריך שיהא הסופר לפנינו שהעבד יסמוך עליו שהבעל צוהו לכתוב אלא דלכאורה עדיין אין זה בגדר עדות דהוה עד מפי עד וגם אינו רק מפי ע"א אך י"ל לפמ"ש בנה"מ בסימן כ"ח סק"ז דמש"ה מהני אמרו לפלוני ופלוני שיחתמו כדלעיל דס"ז אף דהוה עד מפי עד דלא שמעו העדים וסופר מפי הבעל ולא אשתמיט בשום מקום שאם יבאו שנים לשנים אחרים ויאמרו פלוני צוה שתכתבו שטר עליו או שיעידו ע"פ שלוה מפלוני מנה או שנתן במתנה שדה פלוני לפלוני וייחד אתכם לעדים ואנו רק שלוחים לכם שיהיו יכולים שנים האחרים להעיד עליו או לכתוב שטר שפלוני לוה או שנתן לפלוני שדה שלו והעלה דעמפ"ע דל"מ רק במעיד על גמר הדבר כגון לומר נתגרשה או ילוה או נתן אבל להעיד בהכשרו של דבר או בהכשר האיש שראוי לגרש ל"ד לדבר שבערוה כמ"ש הרי"ף ביבמות גבי ואשתמודענה דאחוה דמותנא הוא והרמב"ן גבי סימנין דנבדקת עפ"י נשים כיון שבשעת הגדתן לא הגידו להתיר דבר שבערוה רק שאיש זה ראוי לגרש או לחלוץ ומאחר דנאמן והחזיק נאמנותו אף דבא אח"כ לדבר שבערוה ולדיני נפשות אין בכך כלום כמ"ש הרמב"ם באיסור שהוחזק עפ"י ע"א דלוקין ע"י וכן חילקו הפוסקים בין קודם שבא הדבר לידי דבר שבערוה העידו ובין העידו אח"כ וע"כ מהימני נמי לומר שאילו שנים אחרים שלוחים הן ועומדין במקום הבעל לכתוב גט וראוין לגרש דהוי רק גילוי מלתא ומהני עד מפי עד וע"א את"ד דלפ"ז אף אחד היה מועיל לומר דבעל צוה שפלוני יכתוב גט דכן באשתמודענהו מהני ע"א אלא משום דל"ה גילוי מלתא גמור ואתחזיק איסורא צריך שנים ומ"ה מהני עדות חוץ לב"ד ועתופ"ע עיי"ש וכ"כ הפנ"י לעיל כ"ט ולפ"ז ה"נ יכול העבד לחתום בתורת עד עפ"י הסופר דהבעל צוהו לכתוב כיון דאין הגט עדיין ביד האשה ואף דהסופר רק אחד הא בלא"ה יש שני עדים וא"צ רק שיחתום העבד בתורת עד וגם בלא"ה באשתמודענהו נאמן ע"א ועפנ"י ריש גיטין דמה"ת י"ל דנאמן ע"א לבד בגט או בקיום חתימת העדים ומשום דאינו מעיד על עיקר הדבר וא"ש פרש"י ומ"ש מן השוק היינו אף דלא היה כשצוה הבעל לסופר ולא כשחתמו העדים:
ובזה יבואר נמי פרש"י ד"ה אמר לו וכו' כב"נ דיליד מה קמ"ל דודאי לרע"ק רק קרוב כשר וגם דברי התוס' בד"ה צא והשלם עליו עבד מהשוק צריכין ביאור במ"ש אור"י דהך דהכא פליג אדחזקי' דאמר בפג"פ מלאוהו בקרובים כשר דמשמע דוקא קרובים ומעשה וכו' דלכאורה אין שום התקשרות המעשה לאור"י ולא די שכתבוהו בחד דיבור כתבו נמי ומעשה דמורה דחדא באידך מישך גם לכאורה מאי קמ"ל ר"י דודאי מוכח דפליג דאל"כ לאשמועינן חזקיה רבותא אף בעבד כב"נ וכר' אמי וגם מניין לרש"י דצריך שיחתום בפני העדים ואין דרכו של רש"י נמי לומר פסק אלא המוכרח לפרש הגמרא ונ"ל דמוכח מדאמר כי אתו לקמיה דר"א א"ל דפתח בלשון רבים כי אתו וסיים בלשון יחיד אמר לו לבעל או לסופר ואם אתו היינו על הרבה מעשיות הל"ל ג"כ אמר להו ע"כ פרש"י דמוכרחים סופר ועדים להיות שם לכן נקט כי אתו ואמר לו לסופר או לבעל צא והשלם וכיון דמוכרח שצריכין העדים להיות כאן שיחתום בפניהן הרי דהעבד חותם בגדר עד עכצ"ל דגם הסופר כאן שידע העבד מפיו דבעל צוהו לכתוב ולכאורה היה אפשר לומר כר"מ ור"ת כיון דכבר נגמר הכשר הגט בשנים או שלשה עדים ולא הזמין יותר רק אח"כ מחתים עוד א"צ להיות לו תורת עד כלל ומותר לחתום שלא בפניהם ומהני גם כשלא חתמו בפניו כיון שכבר נכשר הגט ואף דבמקושר ע"כ צריך להשלים מנין קשריו וכנסה בגט קרח תצא מ"מ י"ל לפי המבואר בירושלמי דיכול להתיר קשר אחד ולא לחתום עליו ואם מתחלה עשה רק שלשה קשרים והחתים עליו עדים ואח"כ עשה עוד קשרים יכול להחתים גם פסולים אף לרע"ק עיי"ש א"כ גם בעשה שלשה קשרים והחתים שלשה עדים ואח"כ הוסיף קשרים יכול להחתימן שלא בפני עדים ראשונים ואפילו עבדים ואפילו לרע"ק אמנם מפרש"י שבמשנה נראה דלא ס"ל הך דירושלמי דמשמע להדיא מדבריו שלא עשה מקודם כל הקשרים רק קשר וחתם עליו עד ואח"כ קשר וחתם עליו עד ומ"מ פליג רע"ק ואזיל לשיטתו דכאן דס"ל נמי דגם עד המשלים בגדר והוכרח לפרש שחתם בפניהן ולא פירש דמיירי שהוסיף הקשרים אחר חתימת השלשה כשרים וכסברת ר"מ וע"כ דלא מחלק באם כבר נגמר הכשר הגט איל ולפי הנראה סברת ר"מ כסברת הירושלמי ממש ורש"י דלא ס"ל כר"מ לא ס"ל כירושלמי ולפמ"ש א"ש משום דכן מוכרח מלשון הגמרא דר' אמי פליג על הירושלמי וע"כ פרש"י דא"ל כב"נ דלא נימא דס"ל כרע"ק אלא מדהתיר להשלים עבד מן השוק שלא היה כשצוה הבעל לסופר גם לא ראה חתימת העדים ע"כ מיירי שהוסיף הקשרים אחר חתימת השלשה כשרים וכבר נגמר הכשר הגט אבל אחר שרש"י הקדים דצריך לחתום בפניהם ולא ס"ל כהירושלמי ורבינו משולם ע"כ דהורה ר' אמי כב"נ ועתה נבוא לביאור דברי תוס' דר"י חידש לו ג"כ רבותא דר"א פליג על חזקיה דלא נימא דחזקיה שאני שהעדים חתמו ברחוק שני שיטין דפסול ולא נגמר הכשרו ע"כ דוקא מילאוהו בקרובים כשר ולא בפסולים אבל כאן מיירי דהוסיף קשרים אחר חתימת השלשה כשרים דנגמר הכשרו גם עבד כשר או משום דיכול להתיר קשר אחד חשוב ג"כ נגמר הכשרו אלא דר"י לא מחלק בהכי וקמ"ל דחזקיה פליג וממילא דלא ס"ל לר"י כרבינו משולם ע"כ הביאו מעשה דר"מ ורש"י ורבינו אלחנן פליגי עליו ולפ"ד א"ש דברי ר"י ובזה א"ש עוד מ"ש תוס' דר"ת הביא ראיה מדאמר צא והשלם אלמא כיון דכבר הוכשר הגט יכול לחתום זה שלא בפני זה דקשה דבמקושר עדיין לא נכשר דע"כ צריך להשלים והרא"ש להכי הוסיף דמתורת כ"ש יליף אבל בתוס' ליתא להכ"ש משמע דה"נ כבר הכשיר ולפמ"ש נכון הדבר די"ל או כיון דיכול להתיר הקשר כבר הוכשר או כשהוסיף קשרים אחר שחתמו שלשה כשרים כבר הוכשר קודם שהוסיף וס"ל דע"כ מיירי באופן דכבר הוכשר דאל"כ לא מצי להחתים זה שלא בפני זה גם במקושר ולפ"ז א"ש יותר מה שכתבתי לעיל בכונת רש"י דרק העבד צריך לחתום בפני עדים ראשונים והם א"צ לחתום בפניו וה"ט דמה דפסלו חכז"ל גט שחתמו העדים זה שלא בפני זה אף דלא בא מכשול עי"כ דלא אמר כולכם ואף בכולכם כיון שלא ניתן עד שחתמו כולם מ"מ כיון דחכז"ל אמרו דצריכים לחתום זה בפני זה והם עברו פסול וזה יתכן כשעברו כשחתמו שכבר יש עדים יותר וחתמו שלא בפניהן אבל כשלא הוזמן עדיין עדים יותר א"כ בשעת חתימתן לא עברו אדברי חכז"ל וכן במקושר קודם שהוסיף הקשרים היה די בחתימתן לבד ואח"כ שהוסיף קשרים ועדים עשו כתקחז"ל דהנוספים חתמו בפני הראשונים כיון שכבר נודע מן העדים:
פרק המגרש משנה המגרש וכו' בשו"ת הרא"ש כמ"ה סכ"ו ראובן גירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לפלוני לבטל התנאי אינו יכול כיון שניתן הגט בתנאי ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אינה אשתו כי נתן לה גט גמור בלא שיור אלא שהטיל בו תנאי אין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי והובא בא"ע סימן קמ"ג סט"ז ויל"ד כיון דא"י לגרשה פעם אחרת מחמת דכבר אינה אשתו ולא הטיל בו אלא תנאי איך יועיל הגט אחר שיקדשה נהי דיועיל לקדושין הללו איך יתיר התנאי שנעשה מכח קדושין ראשונים ואולי י"ל לפמ"ש האחרונים בשם המכמ"א הטעם דא"י לגרשה בלא קדושין אחרים שתוכל להנשא לפלוני ויתבטל גט ראשון למפרע וממילא היתה אשתי ומהני הגט שניתן פעם שנית כאשר תמה ומהרי"ט סמ"ט ונון משום דהוה כדשלב"ל כיון דלא נתבטל עדיין התנאי א"כ עתה אינה אשתו והוה כמגרש אשה דעלמא לכשיכניסה דל"מ כמבואר בא"ע סימן קל"ב וכ"כ בתו"ג סימן קמ"ג ולפ"ז לפמ"ש המרדכי במקנה דשלב"ל עם דשב"ל ביחד דמגו דחל הקנין אבא לעולם חל נמי על דשלב"ל וי"ח וכתב הנוב"ק סכ"ו דבגוף אחד לכ"ע אמרינן מגו ולכן יקדשה שנית דהיא אשתו עכשיו מכח קדושין הללו חל הגט גם על אישות הראשון במגו אם תעבור על התנאי ותנשא לפלוני ויתבטל גט ראשון למפרע ואף דאז יתבטלו גם קדושין שניים ולא אהני הגט לקדושין שניים מ"מ ממ"נ אם בתר לבסוף אזלת הרי נתבטל גט ראשון והיא אשתו ואהני גט שני ואם בתר השתא אזלת דלא נתבטל עדיין הגט ראשין ועתה אינה אשתו יחשוב דשלב"ל מה שיתבטל אח"כ א"כ עתה היא אשתו מחמת קדושי שניים ומגו דמהני הגט לקדושין הללו אהני גם לקדושין ראשונים לכשיתבטל גט ראשון כשתעבור על התנאי:
ולפמ"ש עוד המכמ"א דהטעם משום דא"ב י"ל לפמ"ש הרמב"ם אהא דאמר לסופר כתוב גט לאשתי לכשאכניסנה אגרשה דל"מ משום דלאו בת גירושין היא עתה אינה כתיבה לשמה וגם הרא"ש ותוס' שכתבו ביבמות פר"ג דנ"ב משום דלא מצי למשוי שליח בדשלב"ל כבר כתבו האחרונים דמש"ה אף שנכתב אחר שכנסה לא מהני עיין ב"מ ותו"ג אבל לכתוב קודם שכנסה ודאי ל"ח כתיבה לשמה משום דעכשיו אינה בת גירושין ואינה אשתו ולפ"ז ה"נ כ"ז שלא נתבטל התנאי אינה אשתו כלל ולאו בת גירושין היא והסופר אינו יודע אם ישאנה פלוני ויתבטל התנאי א"כ איני כתיבה לשמה רק אם ה"א י"ב הוברר למפרע דבת גירושין היתה והוי לשמה ולפ"ז כשמקדשה ומגרשה דבת גירושין היא ממ"נ אם יתבטל התנאי היא אשתו מכבר וא"ל יתבטל התנאי היא אשתו מחמת קדושי שניים הוי כתיבה לשמה ומהני הגט גם להתיר אגד קדושין ראשונים דהסופר ידע דבת גירושין היא והיא אשתו בממ"נ וכתב לה לשמה דאטו אם קידש אשה ספק קדושין וחזר וקדשה לא יועיל גירושין דסופר אינו יודע אם הגט יתיר קדושי ראשונים או שניים:
כיצד יעשה יטלנה בפנ"י הקשה כיון דע"מ מהני יתן עצה לומר ע"מ שלא תנשא לפלוני ונעשה רצונו ומכח זה חידש דכשיטלנה המינה ל"מ ע"מ ולע"ד לק"מ דממ"נ אם אין רצונו שתתגרש לעלמא באו ופן שתוכל להנשא לפלוני א"כ לא יגרשנה עתה כלל כיון שאומרים לו שלא יאמר חוץ אלא מדמגרשה שנית לכ"ע גם לפלוני הרי דלא קפיד כולא האי לתלות היתר דאחריני בפלוני א"כ איך יאמר ע"מ דהא בזה יתלה היתר דכ"ע בפלוני ואדרבה אין רצונו בזה ובלא"ה מנלן דרצונו להתנות תנאי זה שעי"ז אפשר יביא לידי ממזרות כקושית רע"ק ור"ט ונהי דקי"ל דמהני ע"מ ול"ח להכי היינו דלא מבטלינן לתנאו אבל לא נשיאו עצה לזה וגם אפשר בעצמו חייש: