אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף סד.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף סד.

דף סא.

גמרא בעל אומר לפקדון ושליח אומר לגירושין פרש"י בעל אומר לפקדון נתתיו בידך ושליש אומר לגירושין נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי והאיש והאשה יחד בעיר ויל"ד למה לא ניחא לרש"י כפירש הרי"ף דשליח אומר שעשאו הבעל שליח הולכה גם יל"ד מה דמאריך ונתגרשה בקבלתי דממלא משתמע גם צריך להבין מה דפרש"י בסמוך דשליש נאמן בגט במגו דאי בעי הוה עביד מה דקאמר דא"כ ל"צ לטעם דהימניה ואם יש טעם הימניה ל"צ למגו ובתוס' ד"ה שליש הקשו על פרש"י דבלא מגו הימנוהו לשליש בפז"ב ועוד אי חשוב מגו לא היה חולק ר"ה דמודה היכא דאיכא מגו כדבסמוך דמודה ר"ה אי אמרה קמי דידי ובתוס' בד"ה בעל הקשו א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן לומר בפ"נ שלא יערער הבעל הא יכול לומר לפקדון נתן והנה תוס' כתבו דהימניה דעד"ז מסר בידו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אף שישקר ויל"ע דא"כ תלה באם ירצה השליש ובאמר ע"מ שירצה אבא קי"ל בפרק כל הגט דא"ב רק די"ל דכאן אפשר לחול כשיתברר משא"כ בע"מ שירצה אבא דאמר הרינו בועלך דאם לא יחול עכשיו א"א לחול אחר כלות הביאה וכמו בק"ס דצריך שיחול מעכשיו דאל"כ אינו חל אח"כ דהדרה סוררה למרה כמ"ש בחו"מ סימן קצ"ה ואח"כ מצאתי שכ"כ ישיע"ק סימן קמ"א אלא שהקשה עוד כיון שהבעל אמר תחלה לפקדון הרי ביטל הגט טרם אמירת שליח לגירושין ובאמת אין זה ביטול כלל כדמוכח מהב"ש סימן קמ"א סקי"ד וכ"כ תו"ג שם ועוד י"ל לפמ"ש הרשב"א דהיכא דאפשר שיחול לכשיתברר חל למפרע ולא מצי לחזור אמנם מה דק"ל לפמ"ש תוס' לקמן דס"ה ע"ב ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא וז"ל וא"ת ואם אינו רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גיטך מעג"ק וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם ואי מטית התם שוי שליח הולכה וקבליה א"נ מבבל עד מתא מחסיא הוי הכל שליח קבלה והוי כאומר לאשה הרז"ג ולא תתגרשי בו עד לאחר ל"י עכ"ל וזה לא שייך הכא דבעת שמסר לשליח מסר לפקדון וכיון דא"ב למפרע רצון השליח שקיבל לגירושין א"א שיחול כשיתברר דהוי כטלי גיטך מעג"ק ועו"ק לפמ"ש ריב"ש בתשובה שכ"ח הובא בהג"ה א"ע סימן ק"ס ס"י דאם נתן הגט לש"ק בתורת הולכה ל"מ כשאמר אח"כ שיהא ש"ק דדעת האשה שיקבלו מיד בתורת קבלה ואף דהרמ"א שם חולק וס"ל דכשחוזר ונוטלו ממנו יכול לחזור וליתנו לו בתורת קבלה ה"ד כשחוזר ונוטלו כמ"ש בתו"ג וא"כ ה"נ דתחלה לפקדון יהיב וא"ב למפרע שנעשה ש"ק כשמסרו לו הבעל לכן נ"ל דטעמו של ר"ח דאינו דומה לע"מ שירצה אבא דהאב לא ידע אז אבל כאן השליח אומר מתחלה לגירושין קיבל במחשבתו ואף דאומר דבעל נתן לו לגירושין פ"ד וכאן עדיף מפ"ד דפ"ק דסנהדרין ד"ט כיון דהימניה שאם יאמר לגירושין יהא לגירושין והשליח יודע בנפשו שקבלו מיד לגירושין הרי אמת דלגירושין יהביה לו אמנם עדיין קשה איך מהימן השליח דמעיקרא עד"ז קיבל אולי עכשיו נתחדש לו רצון זה וממלא ל"מ מה דהימניה דעכשיו א"א להעשות ש"ק מטעם שכתבתי אך כבר הקשתי למה צריך לטעם הימניה כיון דיש לו מגו וצ"ל משום דנגד סברת המגו יש סברא להיפך אם איתא דר"ה או דמגו להוציא מחזקת א"א ל"מ כמו בממון דילפינן דבר דבר מממון כמ"ש תו"ג כאן אך מבואר בהגמ"ר ריש פ"ק דב"מ דכשיש חזקה או ברי נגד שמא אמרינן מגו להוציא כדאיתא בכתובות גבי משארסתני נאנסתי וא"כ בשלמא נגד הכחשת הבעל בברי דלפקדון יהיב לו ל"מ מגו להוציא או משום סברא דאי איתא דר"ה ולזה מועיל טעם דהימניה דאפילו אומר הבעל אמת מ"מ עד"ז יהיב שיהא לגירושין אם ירצה השליח כמ"ש תוס' וגם רש"י ס"ל כן אלא דלזה לא מהני אם נתחדש הרצון של שליח אח"כ רק דשליח אומר מיד קיבל גירושין במחשבתו וזה אין הבעל יודע ול"ש סברת אם איתא ומהימן השליח במגו ע"כ צריך מגו והימניה משא"כ בפז"ב סגי בהימניה לחוד ומתורץ קושית התוס' מן פז"ב ור"ה לא ס"ל הימניה באיסור כדמשמע מפשטות לשונו א"כ יש הכחשת בעל בברי ול"מ מגו אבל כשהאשה אומרת קמאי דידי לגירושין יהביה יש ג"כ חזקה דאין אשה מקלקלת א"ע להיות יושבת באיסור כל ימיה כמ"ש הרא"ש בשילהי נדרים א"כ יש מגו וחזקה ומהני גם נגד ברי ע"כ מודה ר"ה ומיושב קושית התוס' שעל רש"י בתוס' ד"ה שליש וע"כ האריך רש"י דשליא אומר נתגרשה בקבלתי דבמה דאומר לגירושין נתת לי אין להאמינו מטעם דאם איתא ובעל מכחישו בברי ול"מ מגו רק במה דאימר עוד נתגרשה בקבלתי יש להאמינו דנהי דלפקדון יהיב הבעל הוא קיבל ע"ד גירושין מיד דע"ד והנה לדעת הרשב"א לא מ"ד רק באומר אשתך זנתה עמי דאפשר לחלק השני דיבורים אבל אני זנותי עם אשתך לא פ"ד עיין נוב"ק חא"ע סע"ב בסתירת היתר שני א"כ כשלא אמר רק לגירושין נתת לי לא פ"ד ועכצ"ל דאומר עוד ונתגרשה בקבלתי ומדויק דברי רש"י אמנם לפמ"ש הנו"ב שם דאף חד דיבור פלגינין א"כ אפילו אומר רק לגירושין נתת לי מהני צ"ל כונת רש"י דזה נכלל עכ"פ בדברי שליח דנתגרשה מיד שקבלו דעדא קבלו:

אמנם צריך להבין לפ"ז טעם ר"ה דנהי דמשום א"א מוכח דלפקדון יהביה מ"מ עד"ז יהיב שאם יאמר לגירושין יהא לגירושין ומה דמחלק שאני ממון דאתייהב למחילה קשה למה לא יועיל גם גבי גט כמו נאמנת עלי שלא פייסתי וכמו שהקשה הר"ן וזה י"ל דעכ"פ העדים לא ידעו כשמסר לו הגט לפקדון דדעת השליח לשקר והוי מגרש בלא עדים וכעין שכתבתי ריש הפרק אמנם בלא"ה י"ל טעם ר"ה לפמ"ש דהימניה לבד ל"מ זולת המגו דצריך נאמנות שכונתו מיד לקבל לגירושין א"כ י"ל דל"ד לשאר פ"ד כגון פלוני רבעני דאין הוכחה דמשקר רק גזה"כ אדם קרוב אצל עצמו ע"כ פ"ד דליהמן על אחר משא"כ כאן יש הוכחה דמשקר מכח אם איתא דודאי הבעל עצמו לפקדון יהיב לו א"כ אין להאמינו במגו שהוא היה בדעתו לקבל לגירושין כיון דחזינן דמשקר במקצת דכל סברת מגו דמה לו לשקר באופן זה הא יכול לשקר באופן יותר טוב וכאן חזינן דמשקר ולא טען בטענה המועיל יותר וזה סברת ר"ה ומ"ש שאני ממון דאתייהב למחילה היינו בממון אף דתחלת נתינתו לא הוה במתנה מ"מ אתייהב למחילה בזמן שהוא כבר ביד אחר ע"כ מהני טעם דהימניה דאם כן יאמר השליש יהא אז מחול אבל בגט אם כבר ביד שליח או בידה לא מהני וצריך שיהא תפלת קבלתו בדעת השליח עכ"פ לגירושין ולא שייך בזה טעם דהימניה ובזה מתורץ מה שהקשה התומים בסימן כ"ו ממ"נ אם ס"ל לר"ה טעם דהימניה מה יועיל אם איתא נהי דשליח משקר הא הימניה שיהא כן גם כשישקר וא"ל ס"ל הימניה באיסור ל"צ לטעם דאם איתא בלא"ה מהיכי תיתי להאמין לשליש יותר מבעל ונוקמה בחזקת א"א ולפמ"ש א"ש דס"ל שפיר טעם דהימניה ומהני רק אם עד"ז קיבל מיד לומר לגירושין מטעמים שכתבתי ועל זה אין השליח נאמן רק במגו ובעיר אחת דיש אי איתא אזדא המגו וכמ"ש והא דמודה ר"ה באומרת קמאי דידי לגירושין יהביה במגו הא אם איתא מגרע המגו י"ל משום דחזקה אינה מקלקלת א"ע עדיף מגו וחזקה שלה מהוכחת אם איתא:

עוד נ"ל מה דבשליח ס"ל לר"ה דא"נ במגו והאשה נאמנת כמו שהקשו תוס' על רש"י לפמ"ש בנה"מ סימן כ"ו סקח"י דע"א א"נ במגו די"ל דאומר בדדמי כמ"ש בסמ"ע סימן רכ"ב ורשב"ץ משא"כ שליש דהוא בע"ד אמרינן דמידק דייק כמ"ש בשו"ת מיימני לספר משפטים סימן מ"ד עיי"ש וזהו לר"ה אבל ר"ח ס"ל דגם בשליש י"ל דלא דייק דלא אחשביה כבע"ד וממלא א"ש מה דבגט ל"מ טעם דהימניה לר"ה כיון דליכא מגו י"ל מתחלה לא קיבל לגירושין ואח"כ לא אתייהב למחילה ומה דצריך לאם איתא דזולת זה טענת לפקדון טענה גרוע עיין ב"מ סימן קמ"א:

וי"ל עוד קושית התומים דלמה צריך אם איתא בלא"ה נוקמוה בחזקת א"א ורצונו דל"ל דצריך לטעם אם איתא שתהא ודאי אשת איש ולא ספק למי נאמין דבלא"ה יהא ודאי מכח החזקה ולפמ"ש י"ל דהוה ס"ס ספק שליח האמת אתו דבפירש יהיב לו הבעל לגירושין ואת"ל בעל אומר אמת מ"מ הימניה ושמא דעת השליח מיד היה לגירושין והג"פ נשתמש בס"ש כ"פ להתיר א"א וגם לטו"ז וש"ך בכלל ס"ס דל"מ נגד חזקה הרי כתב הש"ך שם סקנ"ח דחזקה לא מסלק רק ספק אחד ונשאר ס"א וצ"ל אם איתא שתהא ודאי א"א: עכ"פ היוצא ממ"ש דגם לר"ה ס"ל הימניה בגט אלא משים דלא נתברר דעת השליח אם מעיקרא קיבל לגירושין דאח"כ הוי טלי גיטך מעג"ק או דש"ק צריך לקבל מיד שתהא מגורשת בקבלתו מיד וכמ"ש מהריב"ש אך בשליח הולכה ל"ש זה דכל הקפידא בטלי גיטך מעג"ק משום דכתיב ונתן והכא שליח הולכה כמותו ונותן לידה ועיין רא"ש סוף פ"ב ובא"ע סימן קמ"א סעיף ס"ג דיכול למנות שליח הילכה ע"י כתב או ע"י גוי אף דלא בא מיד בעל ליד שליח וכן בכתבי ותנו וכן מצאתי אח"כ בחת"ס חחו"מ סימן קצ"ט דבשליח הולכה כשר טלי גיטך מעג"ק וא"כ גם לר"ה מועיל טעם דהימניה אם ישקר לומר דלגרש קיבל יהא לגירושין ונעשה שליח הולכה כשנתברר דעת השליח ע"כ פרש"י דמיירי בש"ק ומתורץ קושית התוס' מה הועיל תקנת בפ"נ ואולי מש"ה פרש"י ריש מכלתין דהמביא גט דצ"ל בפ"נ היינו בשליח הולכה דאם בש"ק תקשי קושית התוס' לר"ה ומפרט להפוסקים כר"ה דהוא רבו של ר"ח: ויש להמתיק יותר מ"ש לעיל לתרץ קושית התומים דממ"נ אם ס"ל לר"ה טעם דהימניה מה מועיל א"א ואי לא ס"ל ל"צ א"א וכתבתי משום דהימניה לא מועיל רק אם נאמין לשליח דדעתו היה בשעת קבלה לגירושין ועכצ"ל מגו ג"כ לר"ח דל"ל דליהמן בלא מגו כיון דבזה אין הבעל מכחישו דמ"מ אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ואתחזיק איסור א"א והנה לר"ה דלא ס"ל המגו כמ"ש לעיל ממילא א"כ ע"א אמנם כיין דיש ספק אחר מי אומר אמת אם הבעל או השליח דשמא באמת לגירושין יהביה נה דזו קמונין לה בחזקת א"א מ"מ הוי תו כודאי איסור בלא חזקה דע"י ספק אח נסתלק החזקה וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס סקנ"ח ונו"ב בחא"ע סמ"ג החזיק מאד בסברא זאת וא"כ לפמ"ש כ"פ דע"א נאמן בדבר שבערוה בליכא חזקה ועיין ב"מ ריש סימן קמ"ב א"כ הכא דליכא חזקה נאמן ע"א שהוא קיבל מיד ע"ד גירושין דבזה ליכא הכחשה עכצ"ל אם איתא ותו ליכא ספק וודאי יהיב לפקדון ממילא אינו נאמן השליח על ספק השני וע"כ אם אין שלשתן בעיר מודה ר"ה ולפ"ז י"ל לתוס' דהכא דליכא מגו דבזה פליגי ר"ה ור"ח דלר"ה ס"ל סברא דאם איתא וודאי בעל אומר אמת דלפקדון יהיב ונהי דהימניה מ"מ אינו נאמר דדעתו היה לגירושין מתחלה ור"ח לא ס"ל סברא דאם איתא ויש ספק אם שליח אומר אמת ונאמן השליח על ספק שני דקיבל מיד ע"ד לומר לגירושין דגם בדבר שבערוה נאמן ע"א בדליכא חזקה כמ"ש מהרי"ק ופנ"י ולרש"י דיש מגו לשליח אפ"ת דע"א לא מהימן אף כשאינו מעיד נגד חזקה י"ל בלא"ה דלר"ה ל"מ מגו דהוי להוציא מחזקת א"א וכמ"ש לעיל דמגו להוציא מחזקת א"א ל"א וכ"ד כנה"ג בכללי מגו בשם כ"פ אמנם כיון דיש ספק שמא שליח אומר אמת ומוקמונין בחזקת א"א תו ליכא חזקה בספק שני דעכ"פ שליח קבלו ע"ד לומר לגירושין ונאמן במגו וזה לר"ח דלא ס"ל אם איתא וכן לר"ה באינם בעיר אחת אבל בעיר אחת ס"ל לר"ה אם איתא וודאי אמת עם הבעל דלפקדון יהיב ותו לא מהני מגו להוציא מחזקת א"א לומר ע"ד גירושין קיבל עכ"פ: רש"י ד"ה ואמאי בעי עדים כלל לא באמירה ולא בקבלה ותוס' ס"ל דעדי אמירה צריך דבזה ל"ש הימניה ופנ"י הקשה דבזה יועיל מגו של השליח כיון דאשה יודעת דאמת אומר תרצה לקבל הגט ובתו"ג תירץ דתוס' ס"ל דמגו ל"מ להוציא מחזקת א"א רק היכא דיש גט שלם ביד שליח או אשה דמוכחת התפיסה ומהני מגו והקשה לעצמו מבעל אומר גרשתי דנאמן במגו דלשליח יש מגו דבידו כמו לבעל עיי"ש ולפמ"ש ריש מכלתין על דברי הספרי דלא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה לומר מת בעלה דס"ל לספרי דע"א אינו נאמן רק להוציא אשה מבעל דמשועבדת לו דהוי כמוציא ממון מרשות בעליו בזה ילפינן דבר דבר ממון אבל להעיד מת בעלה דאין לפנינו בעל לדין אם נוציא מרשותו דאם יבא חי אפילו מאה עדים לא יועילו בזה נאמן ע"א דלפי עדותו אינו מוציא מרשות ובזה הסברתי החילוק בין לאסור ובין להתיר ולפ"ז א"ש כאן דלתוס' ל"מ מגו להוציא מרשות בעל בלא רצונו משא"כ כשאומר בעצמו גרשתיה והנה מגו להוציא עם שטר מהני עש"ך ותומים בכללי מגו משום חזקה שטרך בידי מה בעי ע"כ ה"נ בגט ביד שליח או אשה אבל לומר דהיא אמרה לעשותו שליח קבלה אין הוכחה מתפיסת הגט ל"מ מגו ואף דבעל אומר שמא וברי עם מגו מהני להוציא כמ"ש בהגמ"ר ריש ב"מ מדנאמנת לומר משארסתני נאנסתי דע"כ התם טעמא או משום מגו וברי נגד שמא או משום חזקה עם מגו עכ"פ אינו מוכרח דמגו עם ברי מועיל להוציא די"ל התם משום מגו וחזקה ותוס' לא ס"ל חזקה דאינו מקלקלת א"ע שכתב הרא"ש אבל רש"י ס"ל דמגו עם ברי מהני או חזקה דאינה מקלקלת א"ע ע"כ א"צ עדי אמירה ומהני מגו דשליח כיון דאשה גופה אומרת דעשאתו ש"ק ובעל טוען שמא:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה