ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
גיטין · דף לח.
תוס' ד"ה כל המשחרר עבדו עובר בעשה והא דאמר לקמן במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה ומסקינן דאי אמר בלשון שיחרור כופין את היורשים לכתוב לה גט התם כיון דאין היורשים רשאין להשתעבד בה משום מלקד"ה לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו ומשום נתינת גט לחודא ליכא איסור עשה עכ"ל לכאורה תמוה דלמה אין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקד"ה כיון דיש עשה להשתעבד בה משום דלעולם בהם תעבודו וכבר תמה גם מהריב"ל והגיה בתוס' עיין בביאור למהר"ם שיף ול"נ דכונת תוס' כך דהקשו נהי דמלקד"ה לעומתו יש עשה דלעולם בהם תעבודו ולמה ידחה זה מפני זה וכעין קושית הגמרא בברכות דף מ"ז מצוה בא בעברה הוא וע"כ הקשו דהל"ל שוא"ת עדיף ולא נזקק לכופם ותרצו דאסור להם להשתעבד בה דהוה שוא"ת שלא להשתעבד בה ממילא מותר לשחרר כיון דבנתינת הגט ליכא עשה דלעולם בהן תעבודו כלל: