אור ברסלב
ערך שי שס גיטין › דף יד.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

גיטין · דף יד.

דף יג:

גמרא כהלכתא בל"ט בטוח"מ סימן קכ"ו אם אמר ראובן לשמעון הן מנה ללוי סתם ולא א"ל מנה שי"ל בידך ושמעון מודה שי"ל בידו אלא שאומר כיון שלא פירש מנה שי"ל בידך ל"ה דעתו על מנה שי"ל בידי רק שאלוה לו מנה ואתן לך כתב הרמב"ן דקנה דמסתמא על מנה שיש לו בידו קאמר והרמ"ה כתב דלא קנה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כיון דמעמ"ש תק"ח היא הלכתא בל"ט אין לנו אלא מה שתקנו מנה לי בידך תנהו לפלוני אבל בשלא הזכיר המנה לא מחזי אלא כערבות עכ"ל משמע דתלו טעמא במה דהוה הלכתא בל"ט ותמוה לי דבשו"ת הרא"ש כס"ט ס"ו מפורש בין לפי הטעמים דמפרש בפ"ק דגיטין בין לפ"מ דמסיק דהוי הלכתא בל"ט אין לנו אלא מה שאחז"ל מנה לי בידך אבל כשלא הזכיר המנה לא מחזי אלא כערבות וצ"ע והנה הרמב"ן הובא בבע"ת שכ"ח הקשה על דיעה זאת מדתנן תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאח"מ ומוקי לה ר"ז במעמ"ש אף דלא קתני שיש לי בידך ולעיל תרצתי דלר"ז דרק בפקדון תקנו הוא הלכה בטעם ואצ"ל מנה שי"ל בדרך ואולי משום זה נקט הטור ה"ט לעיקר אך בדעת הרמ"ה י"ל באו"א ואדרבה ראיה לדבריו מכאן דהנה בתוס' לעיל בד"ה קסבר ר"פ הקשו דאמאי לא מוקי רב אף במלוה ובמעמ"ש עוד הקשה הפנ"י לר"ז דמוקי למתניתין במעמ"ש אמאי קתני יתנו לאח"מ גם מחיים יתנו ונ"ל דהנה דעת רבינו ירוחם הובא בא"ע סכ"ח דאם קדשה במעמ"ש אינו רק בדוננו דרבנן:

והנה מצינו כ"פ דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא כשל תורה אמנם גם לרי"ו אינו רק במעמ"ש כיון דאיתקן גם במלוה דל"ל בזה הפקר ב"ד כיון דבעל הממון גופא נמי אינו יכול להפקיר דאינו ברשותו אבל היכא דבעלים יכולים להפקיר ה"נ רבנן עשו הפקר ב"ד ומועיל כקנין תורה וכן כסברא זאת כתבו אחרונים בכ"ד וא"כ בפקדון י"ל דאלים קנינו כד"ת והנה כשלא אמר מנה שי"ל בידך הוא ספק אם כונתו על המנה שי"ל בידו והמהר"י באסן כתב הא דספק ממונא קולא לנתבע ולא הוי ספק איסור גזל משום דאם יתן לתובע יהא אצלו ספק איסור גזל ואחרים תרצו משום חזקת ממון א"א להוציא מהמוחזק ותירץ זה ל"ש כאן דהנמחה ע"כ צריך ליתן לזה או לזה והממחה אינו מוחזק והנה כבר הקשו דלימא דמתניתין טעמא דמלקד"ה ותרצו קצת ראשונים דאינו רק מצוה ואין כופין ואין הב"ד מחויבין לכוף ופנ"י החזיק מאד בסברא זאת דכ"ד רי"ף ורש"י אמנם במעמ"ש ולא אמר מנה שי"ל בידך דספק אם כונתו על מנה שי"ל בידו ומת יש לנו לכוף את היורשים משום ספק איסור גזל וביד המקבל לא יהא ספק גזל דבלא"ה מצוה לקד"ה וכיון שיהא ביד המקבל לא יהא גזל וגם לפמ"ש הרמב"ם פ"ב מה"ג דגט מעושה כשר כיון דע"כ מגרש גומר ברצונו לקיים דברי חכמים לפ"ז אנו מחויבין לכופו ליתן המנה למקבל כדי להפרישו מספק איסור גזל דלגבי מקבל לא יהא ספק איסור דכיון דבע"כ יתן גומר בדעתו ורצונו לקיים המצוה לקד"ה אלא דבלא"ה ע"כ הך דעה ס"ל דרק אין כופין להוציא אבל כשתפס המקבל א"צ להחזיר וכדמוכח מההוא דהשליח דאם אמר שפחתי יעשו לה קורת רוח דכופין היורשים ועושים לה קורת רוח וכדכתבו רמב"ן ופ"י רק דהפנ"י ס"ל דכשהוא ביד שליש כופין אותו ליתן כיון דא"צ להוציא מיורש המוחזק והרמב"ן לא חילק בהכי וכן הרמ"ה יכול לסבור דאין הב"ד עושין שום כפיה להוציא גם מיד השליש רק כשכבר בא ליד המקבל לא מפקינן כיון דמצוה לקד"ה זכה המקבל וכן משמע להדיא ברמב"ן לדעה זאת עיי"ש ולפ"ז שפיר קתני רק יתנו לאח"מ משום דלא אמר מנה שי"ל בידך דאזי צריך ליתן משום ספק איסור גזל כיון דחכז"ל תקנו מעמ"ש הוי גזל מן התורה אלא דלפ"ז מה אמר דר"פ לא אמר כר"ז דס"ל דמעמ"ש גם במלוה מ"מ הא הוכרח רב לאוקים בצבורין דבמלוה לא אלים קנינו כשל תורה וספק איסור דרבנן מותר אך א"ש דזה ודאי ל"ל בתקנה חדא לאפסיקה בסכינא חריפא דבמלוה אינה כשל תורה ובפקדון הוא כשל תורה דבחד תכסיסא תקנו שניהם בפ"א וכמ"ש הרא"ש דסתמא באותו ענין שתקנו במלוה תקנו גם בפקדון וע"כ רי"ו סתמא קאמר במעמ"ש אינו רק קדושי דרבנן ולא חילק בין פקדון למלוה כיון דבמלוה דל"ל הפקר ב"ד לא אלמוהו כשל תורה תו ל"פ בין מלוה לפקדון אבל למ"ד דרק בפקדון תקנו י"ל דאלמוה כדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר ככל קנין דרבנן דאלמוהו כשל תורה ולכן שפיר קאמר ר"פ דרב ס"ל גם במלוה תקנו מעמ"ש וע"כ לא תקנו שיהא קנינו כשל תורה בשום אופן א"כ ליכא לאוקמוה מתניתין במעמ"ש כיון דלא אמר מנה שי"ל בידך והרמב"ן שהקשה מהמשנה לשיטתו דמסיק כאן דכופין להוציא משום מלקד"ה רק משנתינו ע"כ לא ס"ל מלקד"ה ואף דמהטור סימן ר"נ משמע דהרמ"ה מחלק ג"כ בין הושלש מתחלה לכך י"ל דס"ל דלעולם מלקד"ה רק בלא הושלש מתחלה לכך אין כופין להוציא דאל"ה רשות הנפקד כרשות המפקיד או דס"ל כמ"ש מח"א בהלכות זכיה סימן כ"ט בד"ה איברא דא"ל נתן המצוה ליד שליש ליכא רק מצוה לקד"ה ולא זכה המקבל אלא שמצוה על היורשים להקנותה אבל כשנתן ביד שליש משעה שמת זכה השליש בעד המקבל מכחו של מת ואפילו אם מת המקבל ינתן ליורשיו עיי"ש ועיין בפרק הנזקין נ"ה ע"ב דמבע"ל כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גנבה או משעת הקדישה למאי נ"מ לגיזותיה או וולדותיה מוכח דלא פלוג בחדא תקנה דהא סתם אלמוה כשל תורה כי היכא דליחייב עלה כרת מדאורייתא פרש"י משום קנס דהפקר ב"ד הפקר ותוס' פרשו שלא יהיו כהנים עצבים וא"כ ה"ט ליתא לענין גיזות וולדות ומ"מ כיון דאלמוה כשל תורה בחדא מלתא ע"כ לכל ענין הוי הפקר ב"ד והוא כשל תורה ואין להקשות מהתם דאיך יהא כשל תורה משום הפקר ב"ד הא הבעלים א"י להפקיר הגנבה דאינה ברשותם דמ"מ יכול ליתנה לגנב או להפקיר ברצון הגנב וכמ"ש ב"ש בא"ע סימן כ"ח ס"ה סקט"ז משא"כ מעמ"ש במלוה דגם ברצון הלוה א"י ליתן לאחר או להפקיר כיון דביד שניהם אינם בעין ועיין בתוס' פ"ק דב"מ דף כף בד"ה שובר דאלמוהו רבנן לתקנתם כשל תורה משום לא פלוג אף דל"ש הטעם שנעשה התקנה בשבילו וא"כ כ"ש להיפך אם בחדא מלתא א"א לאלם שיהא כשל תורה דלא פלוג לעשות בחד צד כשל תורה ובחד צד לא יהא כשל תורה:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה