ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף כד:
רש"י ד"ה אם יש מאותו המין במחובר אסור משום מוקצה ומלחמות דחה דברי רש"י רק הטעם שמא יעלה ויתלוש אח"כ הקשה דלר"פ א"צ לטעם מוקצה וסגי משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט ואח"כ השיג על רש"י במשנה שחילק באו"נ בין בין אפשר מעיו"ט ואח"כ חזר לענין ראשון דא"צ כאן לטעם מוקצה להבין קשרי מלחמות נ"ל דבתוס' ריש מכלתין הקשו למה צריך טעם מוקצה ודי בטעם דשמא יעלה ויתלוש ולרש"י דבאפשר מעיו"ט גם או"נ אסור ולפי הבנת המלחמות סובר רש"י כן בכל המלאכות והטעם כיון דאפשר מעיו"ט הוי שלא לצורך יו"ט ותינח שלו אבל של גוי ולא רצה לחלוש מאתמול מי יכופו והוי לא אפשר מעיו"ט והל"ל דישראל עצמו יהא מותר לתלשן ביו"ט מה"ת וליכא גזרה דיעלה ויתלוש עכצ"ל משום מוקצה וגם ל"ל משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט דאם מותר לתלוש מכ"ש ליהנות מתלישת גוי ע"כ נתחכם רש"י וכתב משום מוקצה ביומו ממלא אינו צורך היום ואסור לתלשו ביו"ט ואסור לערב בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת יו"ט והכא ל"ש לומר משום דשל נוי ל"ה ברשותו הוא מוקצה דשל גוי א"צ הכן רק ס"ל לרש"י אם במחובר של ישראל הוי מוקצה דאקצנהו לא פלוג וכעין שכתב הראב"ד בהשגות על הת"ה כאן ואף אם מדרבנן אסור לתלוש מטעם הר"ן או שאר טעמי מ"מ אם תלש גוי אף אם צוהו הוא רק שבות דשבות ובצורך ה"ל להתיר גם ביומו לכן לדחות זאת דחה המלחמות טעם רש"י לחלק באו"נ בין אפשר מעיו"ט או לא אפשר ואסור מה"ת בלא"ה לתלוש ע"כ הטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט קמה וגם נצבה ופירות הנושרין של גוי ג"כ אסורין שמא יעלה ויתלוש וא"ש ודברי רש"י מובן ממלא וגם לפמ"ש בחידושי לא"ח סימן תצ"ה בדברי רש"י מ"מ סובל פירש זה לענין מחובר:
אמנם איך יהא מלאכה דאורייתא כיון דמוקצה בשל גוי רק מדרבנן וגם לפמ"ש בכונת רש"י במשנה א"כ כיון דשל גוי אינו מוקצה לולא דל"פ משום של ישראל וא"כ בשל ישראל ה"ל להתיר ג"כ אף דאפשר מעיו"ט ככל או"נ דל"ש בין אפשר א"ל ומשום מתוך שהותרה לצורך או"נ בלא אפשר בפירות שאינן שלו הותר גם שלא לצורך ונ"ל דזה ודאי עכ"פ מדרבנן אסור וכמ"ש הר"ן א"כ אקצנהו מאתמל דלא יתלשם ביו"ט והוי מוקצה ואסור ביו"ט ולעולם הוא שלא לצורך ול"ל מתוך שהתורה לצורך או"נ הותרה ג"כ שלא לצורך כלל לשיטת רש"י לעיל דף י"ב דמלאכת קצירה תו לא משכחת שיהא לצורך או"נ ושוב כל שלא לצורך אסור מה"ת וכמ"ש מהרי"ו הובא ברמ"א סימן תקכ"ז דמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים ביו"ט דל"ל מתוך שהותרה לצורך ומבואר שם במג"א דמן התורה אסור וכ"כ צל"ח לעיל די"ב ולפ"ז הרוחנו בפרש"י ריש הפרק בטעם איסור צידה משום דאפשר מעיו"ט וכתבתי בסימן תצ"ה דה"ט דלפיכך הוי שלא לצורך ומתוך שהותרה לצורך ל"ל דלצורך היינו בלא אפשר מעיו"ט כשלא היה ברשותו כלל ואזי הוא מוקצה גמור וגרע מנולד ואסור גם לר"ש ורש"י לשיטתו דמוקצה דאורייתא אך למאן דלא ס"ל מוקצה מה"ת כר"ח בפסחים דף מ"ז ב' מ"ט דאיסור צידה ואיך יפרנס ר"ח המשנה ולפמ"ש כאן א"ש דמ"מ מדרבנן אסור מוקצה כשלא היה ברשותו דאזי הוה לצורך ממילא לא הותר לצורך ולא עדיף ממתענה דל"א מתוך וע"כ ס"ל לרש"י צידה אסור מה"ת כמבואר בפרק בכל מערבין וזה עדיף ממ"ש המג"ש לענין אופה מיו"ט לחול אחר שגמר סעודתו דלוקה דתו ל"ל מתוך דהיום לא משכחת אצלו לצורך או"נ וגם צידת צבי שלא היה ברשותו כלל אסור מה"ת אף דל"ה אפשר מעיו"ט דעכ"פ מוקצה הוא והוי שלא לצורך יו"ט ומתוך ל"ל והדר לאיסור תורה וגם לפמ"ש הר"ן לעיל די"ב דלפיכך אופה מיו"ט לחול לוקה ול"א מתוך דאינה מלאכה של היום רק למחר א"כ ה"נ דמוקצה הוא וע"כ הצידה למחר ול"ל מתוך ואסור מדאורייתא. רש"י ד"ה ולערב וכו' מותרין ממ"נ קשה נימא מגו דאתקצאי ביה"ש עד בכדי שיעשו אתקצאי לכל היום ומוקצה משום יום דלהבא ונראה כיון דהאיסור שלא יהנה הוא מדרבנן ורש"י ס"ל לקמן דף ל"א באיסור דרבנן ל"א מגו דאתקצאי ביה"ש עוי"ל דממ"נ מהני גם לטעם מוקצה דאם יום שני חול מותר מוקצה ואם קודש א"כ יום ראשון חול ולא צריך בכדי שיעשו רק מחמת חסרון ידיעה והוי כגרוגרת שיבשו ביה"ש ובעלים לא ידעו דמותרין שו"ר בבל"ע הקשה כן: