ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
ביצה · דף יב:
בב' קינין זו למעלה מזו לפ"ז לדידן דרוב עדיף אצ"ל בב' קינין ולקמן דכ"ה פרש"י בב' קינין ועמד בל"ע פ"ב ע"ז ונ"ל לפמש"ל דגם אם רוב עדיף שמא של עכו"ם הן כמ"ש ועלה בדעתי דגם הרשב"א לא אמר רק משום דמוקצה דרבנן אבל אם דאורייתא אין לחלק וכ"מ בדה"ח דכיון דצריך הכנה אדרבה עכו"ם לא היכין וכ"ז לרש"י דלרבה מוקצה מה"ת דיליף מוהכינו דסעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה מבע"י וכ"ז לדידן אבל לעיל מוקי רבה פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ר"ל הכנה וא"כ לקמן דתני מודו ב"ש א"כ נימא של עכו"ם עכצ"ל בב' קינין:
ובלא"ה י"ל שמא אותם שזימן יצאו לפני הקן ואת"ל מעלמא שמא של עכו"ם והוי ס"ס או מה שזימן ישראל אחר ואף דרוב עדיף מקרוב מ"מ ס"ס מהני אף דס"א אינו שקול כמ"ש פנ"י בפ"ק דכתובות ד"ט אכן אי מהני ס"ס באיסור תורה רבו הדיעות ולע"ד לפמ"ש אחרונים דרק על הודאי דיברה תורה ובאיסור ל"ת רק מדרבנן אסור ספקו כשיש עוד ספק מותר משא"כ בעשה כהכא והכינו צריך ודאי הכנה וספקו מה"ת לחומרא גם ס"ס לא מהני דהוה ספק שני ספקא דאורייתא ואפשר אף מה"ת ל"מ ס"ס בזה דעדיין אינו ודאי וכמ"ש לעיל דס"ד אסור לרמב"ם גם בס"ס משום דנאמר חיה אכול ודאי חיה וע"כ א"ש כאן דל"מ ס"ס לדידן דהכנה דאורייתא משא"כ לקמן דנ"ה דמודו ב"ש דל"ל הכנה עכצ"ל בב' קינין:
הלכה כר"י להבין למה נפסק כיחיד ולא כסתם משנה גם במה נחלקו ר"י ואינך לומר כל מר להיפך במחלוקת ב"ש וב"ה ודוחק לומר שכך קבלו דע"כ חד ליתא ונ"ל דלטעמייהו אזלו דיל"ד במשנתנו מה ראיה הביאו ב"ש מתרומה למתנות דתרומה י"ל דאסור ליתן לכהן דכ"ז דלא נתנה יכול למתשל והואיל אי בעי למתשל כשלו דמי כדאיתא בפא"ע דמ"ו ע"ב וכשבא ליד כהן תו ל"מ למתשל כדאיתא בנדרים דנ"ט א"כ כשנותן לכהן הוה כמתנה ודמי למו"מ וכ"מ בפ"י דטעם איסור הולכה דהוי כמו"מ ובצל"ח כתב כיון דנתינה ליד כהן גורם דא"י למתשל הוה כמקדיש ביו"ט אבל מתנות א"י למתשל אלא די"ל דתליא בברירה דכשנותנה לכהן ולא נתשל הוברר למפרע דבגמר לבו הקדישה ול"ה עומד למתשל עלה ממילא אינו עכשיו מו"מ או מקדיש דמשעה שהקדיש יצאה מרשותו אך קי"ל א"ב ע"כ לר"מ ור"י דס"ל בעירובין דף ל"ו וגם רבי בגיטין דמ"ח י"ב שפיר מביאין ראיה ב"ש מתרומה אבל ר' יוסי דס"ל בעירובין שם א"ב ל"ל דפליגי במתנות ולמדו מתרומה ע"כ מודו במתנות וחלה ופליגי בתרומה וב"ה למדו תרומה ממתנות וחלה דל"ל שאני מתנות דאינן בשאלה מ"מ מחלה דבכלל מתנות נלמד וקבלת כולם היה דחד מינייהו או ב"ש או ב"ה ילפי גז"ש מתנות ותרומה ולפי מה דס"ל לכל חד בעלמא פרשו כאן ואנן דקי"ל א"ב פסקינן כרבי ור"י: