אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף קיב:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף קיב:

דף קיב.

שכיר בזמנו נשבע ונוטל בירושלמי א"ר בון בעה"ב ע"י שעסקיו מרובין תקנו שבועה לשכיר ודכוותיה תקנו לבעה"ב שאם עבר זמנו אינו נשבע ונוטל תני ר"ח לסיועיה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו אחר שנה נשבע ונוטל והובא ברי"ף ואס"ז ותמוה מאי דכוותיה הא כיון דחזקה שאין עובר על ב"ת ודייק אין מקום שיתקנו שישבע שכיר והדר לד"ת שנית מה סייעתיה לר' בון אם על הטעם דטרוד בעסקין מנ"ל מהך ברייתא ואם על שאמר דכוותיה תקנו לבעה"ב בעבר זמנו משנתנו היא וראיתי בגליון אלפסי בשבועות פרק כל הנשבעין מחק תיבת לסיועיה וקשה למחוק בכל ספרי אלפסי ואס"ז שלישית צריך להבין במאי פליג עם תלמוד בבלי דאין לו רק יום נגד יום ד' קשה הא מסקינן לעיל דוקא כשיש לו ממון עובר בב"ת ומבואר בחו"מ והוא מדברי הה"מ דדוקא כשיש לו מעות בעין א"כ כמו דחיישינן בכופר לאשתמוטי ה"נ אפשר לא היה לו מעות ואינו עובר ואיך נימא חזקה דאינו עובר ופרע ה' קשה קושית תוספות ור"ן מאי קאמר א"ה עבר זמנו נמי מאי אא"ב שייך כאן:

ונ"ל דהנה נסתפקתי אם היה לו לבעה"ב מעות לאחר שהשלים הפועל פעולתו ולא פרעו אזי וכשהגיע עמוד השחר לא היה לו מעות אי עובר ויש לפשוט מהאגודה שביו"ד סימן רל"ב בנדר לפרוע עד שלשים יום וארעו אונס לבסוף דאינו חשוב אנוס דה"ל לפרוע מקודם וה"נ היה לו לפרוע כשהיה לו מעות: שנית יש להסתפק אם יש לו קצת השכירות ואינו פורע אם עובר ונראה דעובר כמו אם פרע מקצת דעובר על השאר וראיה לזה מהמל"מ פ"ה משבועות ה"ב בשם הרדב"ז דנשבע לפרוע או ליתן לחברו מאתיים זוז לז"פ וכשהגיע הזמן לא היה לו רק מנה מחויב ליתן המנה דעל כולה או מקצתה נשבע כיון דיש הנאה במקצת וגם המל"מ הסכים בפרעון דחיוב פרעון על כל פרוטה עיי"ש:

שלישית נ"ל עוד אם יש לו פועלים הרבה ואין בידו שכר כולם רק מקצת כיון דמדינא צריך לחלק לכולם בשוה כדקי"ל בבע"ח א"כ אם פרע לקצתם הכל עובר בב"ת על שלא נתן לכולם המקצת שהיה בידו לחלק להם: ועפ"י הקדמות האלה רווחא שמעתתא דלפיכך לאח"ז חזקה דלא עבר על ב"ת ומידק דייק מאי תאמר דלא היה לו מעות בעין ממ"נ אם לא היה לו כלום בשעת גמר פעולתן לא נתן לשום פועל ולא טרוד בפועלים דע"י שפרע לפועלים אחרים טעה שגם לזה פרע ואם פרע לפועלים אחרים רק לזה לא פרע ויותר אין לו א"כ כבר היה לו מעות בתחלת הלילה ועבר בב"ת שלא חלק לכולם לפי ערך וכיון שכן מידק דייק שלא יעבור על ב"ת וטרח וזבין אף דעכשיו אין לו ומתורץ קושיא ד' ומזה יש להביא ראיה להפוסקים דגם בשכיר אין נשבעין רק על כפירת שתי כסף ולא על פרוטה עיין בטוחו"מ סימן פ"ט דאל"כ עדיין קשה אם כל שכרו רק פרוטה דאז לא שייך סידור דפחות מפרוטה אינו ממון ועבר זמנו למה לא ישבע אך זה רק לטעמא דטרוד בפועליו לשלם להם השכירות אבל לירושלמי דטרוד בעסקין הק"ל עבר זמנו נמי ול"ל דחזקה דאינו עובר דשמא לא ה"ל מעות בעין אלא דלירושלמי יש תירץ אחר דגם פועל טרוד בעסקין והיינו כשנתרשל ולא תבעו בזמנו וכמ"ש הר"ן בשבועות אבל בזמנו מידק דייק דאליו נושא נפשו לכן פריך הש"ס א"ה דטעמא דטרוד בפועליו ולא כירושלמי דטרוד בעסקין א"כ בשכיר ליתא טעמא דטרדת פועלין עבר זמנו נמי ומוכח כהתוס' דגה כשאין לו רק פועל אחד ל"פ וע"כ ס"ל דש"ס בבלי לא ס"ל טעמו של ירושלמי ולפ"ז עדיין לא אזלא חששא דבעה"ב טרוד בעסקין גם לאח"ז לירושלמי אלא דמ"מ חששו דכותיה גם בשכיר שמא שכח לכן ר' בון דאמר הטעם דשכיר נשבע ונוטל משום דטרוד בעסקין א"כ ל"ל בעבר זמנו משום חזקה דאינו עובר על ב"ת ומידק דייק דשמא אין לו מעות בעין ואינו עובר ומ"מ טרוד בעסקין ע"כ אמר ודכותיה ממש תקנו להבעה"ב ג"כ וחששו גם בשכיר מחמת שנתרשל ולא תבעו דטרוד בעסקין והשתא א"ש דקמ"ל בזה טעם למה בעבר זמנו פטור בעה"ב ורמזו במלת דכותיה דהיינו מחד טעם נמצא כיון דעכ"פ לא אזלא טרדת בעה"ב גם בעבר זמנו הל"ל דשכיר נשבע ונוטל מתקנה ראשונה דהוא א"י אם פרעתיך ע"כ אמר דכותיה תקנו תקנה אחרת לחוש גם בשכיר האי חששא בעבר זמנו אף דאין עסקי שכיר מרובין כשל בעה"ב ומתורץ קושיא ראשונה:

והנה הברייתא דמייתי בירושלמי דגם אחר שנה נשבע שכיר ונוטל כשתבעו בזמנו מוקי לה הרז"ה ומרדכי ואס"ז דמיירי כשתבעו אזי בזמנו אמר בעה"ב שפרעו עיי"ש ולפ"ז י"ל דלש"ס בבלי גם בזה אין לו רק יום אחד נגד יום דהנה הש"ס פריך ולעולם פרש"י וכי שכיר משהה שכרו כל כך והקשו בתוס' על זה דהא צריך שתי חזקות גם דאינו עובר על ב"ת וליכא ב"ת רק בוקר ראשון והנה לפמ"ש התוס' בד"ה השתא דגם כשתבעו בזמנו וא"ל פרעתיך נמתין עד מחר וידייק דחזקה אינו עובר על ב"ת ותרצו דלא די בחד חזקה ושכיר ע"כ משהה שכרו עד למחר ע"פ הב"ד עיי"ש וא"כ הכא א"ש פרש"י דגם אחר שנה לא אזלא חזקת דב"ת דמתחלה תו"ז כשא"ל פרעתיך ה"ל לדייקא כשאתא בוקר ואחר ששהה השכיר זמן מרובה כ"כ ולא בא לב"ד יש ג"כ חזקה דאין שכיר משהה שכרו ע"כ פריך שפיר ולעולם אף דא"ל בעה"ב בזמנו פרעתיך לכן מסיק הש"ס בבלי רק יום נגד יום אבל הירושלמי דס"ל טעם דבעסקין טרוד וליכא חזקה דאינו עובר בב"ת וכמ"ש וצ"ל דעבר זמנו אין השכיר נשבע ונוטל דשמא שכח גם הוא וא"כ כשתבעו בזמנו וא"ל פרעתיך ושכיר צווח דשקר הוא א"כ גם אחר שנה י"ל שכיר נשבע כיון דליכא רק טעמא דאין שכיר משהה שכרו וזה לחוד ל"מ דליכא טעמא דשכיר ג"כ שכח ולא דייק כיון דתבעו בזמנו ובעה"ב לא רצה לפורעו אז שוב לא פרע אח"כ ואזי בזמנו דאליו נושא נפשו שכיר דייק והבעה"ב היה טרוד מאז וע"כ תני ר"ח לסיועיה לר' בון מדקתני דגם אחר שנה נשבע שכיר ונוטל אם יש עדים שתבעו בזמנו ש"מ דטעמא דטרוד בעסקין דאם הטעם דטרוד בפועליו א"כ צ"ל בעבר זמנו דמידק דייק שלא יעבור בב"ת ואם אין לו מעות לא שייך טרדת פועלין דלשום פועל לא פרע ואם פרע לאינך ולא סידר לכולם הוי כיש לו מעות א"כ אף לאחר ששכח נותן לב לזכור שלא יעבור בב"ת א"כ אחר שנה דיש שתי חזקות חזקה דאינו עובר בב"ת וחזקה דאין שכיר משהה שכרו כ"כ לכן אין שכיר נשבע ונוטל וע"כ מברייתא דגם אחר שנה שכיר נשבע צ"ל דליכא חזקה דאינו עובר בב"ת דשמא לא היה לו מעות ומוכח דטעמא דטרוד בעסקין נמצא דהא דמסיק בבבלי דרק יום נגד יום היינו לטעמא דטרוד בפועליו ומתורץ קושיא שניה:

אמנם לפ"ז דוקא אם יש עדים שתבעו בזמנו והכחישו אבל אם בעה"ב דחהו למחר בלך ושוב ועתה אומר שפרעו אח"ז דליכא חזקה דאינו עובר על ב"ת א"כ גם לאחר שנה הל"ל דשכיר נשבע ונוטל וכקושית תוס' על רש"י דהבינו דמיירי שבזמנו לא אמר בעה"ב שפרעו עוד יל"ד לפמ"ש תוס' בשבועות דל"ל שימתין עד למחר דשוב לא יתן לב לזכור אבל מ"מ די בחזקה דאינו עובר על ב"ת א"כ ל"ל כמ"ש עוד הקשה הר"ן בשבועות על פרש"י דמשמע מפירושו דגם כשתבעו יום אחר יום לא נתנו לו רק יום אחד אח"ז דמ"ש יום מיומים כיון שתבעו לכן אפשר לומר באו"א קצת דמשמע מהרז"ה וראב"ד באס"ז דאח"ז ל"ש טרדת פועלים וי"ל דה"ט אף שישכור עוד פועלים אינו טרוד בתשלומין דדהו עד לילה א"כ כשטוען שפרע היום ה"ל להאמינו וזה נראה דעת רז"ה ומרדכי הנ"ל אבל מסתימת הפוסקים וש"ע משמע כשיש עדים שתבעו בזמנו לא מהני זה ג"כ ועכצ"ל דחזקה דאינו עובר על ב"ת ומדלא פרע אתמול לא ה"ל מעות כלל ולא פרע לשום פועל א"כ עדיין טרדתו מאתמול לא נסתלק גם היום והיינו יום אחד לבד אבל אח"כ י"ל כבר פרע אתמול לשאר פועלים והיום פרע לזה דכיון דאחר בקר ראשון אינו עובר תו לא טרוד בשאר פועל עד הלילה ומהימן בעה"ב וזה י"ל טעם רש"י וכ"ז לטעם דטרוד בפועליו אבל לטעם דטרוד בעסקין ל"ש יום מן שנה אם יש עדים שתבע בזמנו לכן גם לשנה נשבע שכיר ונוטל לזה תני ר"ח לסיועיה לר' בין מדקתני גם אחר שנה שכיר נשבע אם יש עדים שתבעו בזמנו עכצ"ל הטעם דטרוד בעסקין דאם הטעם דטרוד בפועליו לא שייך רק יום אחד אח"ז: אך יותר י"ל דמיירי שפיר שתבעו בזמנו והודה אז שלא פרע וגם חד חזקה היה די לפטור לבעה"ב רק הא דמצריך הש"ס תרתי גבי בעה"ב משום דחזקה דב"ת לא סגי דבלא"ה קשה מאי חזקה הא פסקינן לעיל דף קי"א דדוקא כשתבעו עובר וא"כ מה נעשה אם עבר זמנו והשכיר צווח שלא תבע אתמול או בעה"ב פייס אותי להמתין וצ"ל דהיינו דאמר וכי שכיר עובר בבל תגזול מה תאמר גם השוכר עובר בבל תגזול כמו שהקשו תוס' ד"ה וכי י"ל אדרבה מה"ט נימא דשכיר לא תבעו בזמנו וליכא ב"ת לכן לא דייק אבל השכיר דייק וע"כ משני אין שכיר משהה שכרו ודאי תבעו ואיכא חזקה דאינו עובר על ב"ת וממ"נ תבעו יש חזקה דב"ת לא תבעו יש חזקה דאיני משהה שכרו וע"כ לא די בחזקה דאינו משהה שכרו לבד כמו שהקשה בתומים דלימא דחזקת אין משהה אלים מלא תגזול ולפמ"ש א"ש גם מתורץ קושית התוס' ד"ה וכי שכיר דעדיין הוא ברי וברי ולפמ"ש א"ש הכל דחזקה דאינו משהה לא סגי אם השכיר צווח שתבעו ובע"כ השהה וכמ"ש הרז"ה ובב"ד אין לו פה עד בוקר אלא דממ"נ תבעו יש לבעה"ב חזקה דאינו עובר על ב"ת לא תבעו הרי השהה פועל מעצמו שכרו ויש חזקה דאינו משהה שכרו וזה שאמר הכא תרתי דממ"נ אחד כראי מוצק וע"כ אלים מן לאו של לא תגזול דבעה"ב מוחזק והוי ברי וברי:

והנה הר"ן כתב בשבועות כשלא תבעו השכיר י"ל כיון דנתרשל ודאי טרוד בעסקין ושכח השכר א"כ לא קשה מאי שהקשתי לעיל מאי חזרה דאין עובר על ב"ת שמא לא תבעו דא"כ מדנתרשל טרוד בעסקין ולא דייק גם שכיר ואם יאמר תבעתי בזמנו חזקה דבעה"ב אינו עובר אבל זה רק מטעם הירושלמי דטרוד בעסקין אהני דמש"ה לא דקר ה"נ י"ל בשכיר לכן אמר בירושלמי דכותי מה"ט דבעה"ב טרוד בעסקין חששו גם בעבר זמנו לשכחת שכיר וממ"נ אם תבעו חזקה דאין בעה"ב עובר בב"ת לא תבעו י"ל דטרוד בעסקין אבל לש"ס בבלי דהטעם דבעה"ב טרוד בפועליו זה ל"ש בפועלין וצ"ל חזקה דלא משהה שכרו וממ"נ אבל לאח"ז הרבה שפיר פרש"י וכי שכיר משהה שכרו כ"כ דה"ל להביאו לב"ד ודי בחזקה זאת לבד לכן מסקינין דאין לו רק יום אחד אח"ז אף שתבעו בעדים מדלא תבעו בב"ד ולק"מ קושית הר"ן דלעיל על רש"י אבל לירושלמי דא"צ לחדש כלל החזקה דאינו משהה שכרו וכמ"ש לא שנא בין יום אחד לשנה כשיש עדים דתבעו בזמנו דחזינין דבעה"ב עבר בב"ת כשידוע שלא פרעו בזמנו ולא שייך לומר דשכיר נתרשל ולא תבעו דהרי תבעו בזמנו ואח"ז י"ל תבעו כל יום וב"ת ליכא אחר בוקר ראשון והיינו סייעתיה לר' בון מדקתני כשיש עדים שתבעו בזמנו גם אחר שנה שכיר נשבע ונוטל צ"ל דאין הטעם דטרוד בפועליו אלא בעסקין:

תוס' ד"ה שכיר הקשו דבשבועות אמרו רו"ש ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שלא בעדים מתוך די"ל לא שכרתיך י"ל נתתי לך שכרך והא לטעם דטרוד ואומר בדדמי שנית דבשבועות שם מתקיף לו רבא לרמי ב"ח דאמר כמנה מעליא הא שמעתא דרו"ש א"כ שבועת שומרים דחייבה תורה האיך משכחת מתוך שי"ל להד"ם י"ל נאנסו ומשני דאפקיד בשטר ואנן קי"ל כרו"ש וקי"ל גם בלא שטר חייב שבועת שומרים ונ"ל דתוס' בד"ה השתא הקשו נמתין עד למחר וידייק שלא יעבור על ב"ת ותרצו כאן דלא די בחזקה דב"ת לבד ולפמ"ש לעיל בסמוך דסגי בהך חזקה לבד רק די"ל לא תבעו וצ"ל חזקה לא משהה שכרו א"כ כשתבעו לפנינו בב"ד הק"ל נמתין עד למחר וצ"ל כמ"ש תוס' בשבועות דשוב לא יודה ולא יתן לב לזכור דירא שיחזיקוהו למשקר עיי"ש ולפ"ז כ"ז כשאין לו מגו אבל כשיש לו מגו רק חיישינן דאומר בדדמי שוב אינו ירא שיחזיקוהו למשקר דכ"ע ידעו דלא שיקר במזיד דיותר היה משקר דלא שברו כלל וודאי משום דדמי לו שפרע טוען כן דמגו מלתא דמסתבר לכל העולם וא"כ למה ישבע נמתין עד למחר ודייק שלא יעבור בב"ת ומתורץ קושיא ראשונה אך לפ"ז קשה מה פריך ש"ש האיך משכחת הא כתב הר"ן דש"ש משום דאומר בדדמי דנאנס עיי"ש בר"ן פ' כל הנשבעין אלא דתוס' לעיל דף צ"ח ור"ן בשבועות שם הקשו למ"ד מחויב שבועה וא"י לישבע פטור ליהמן שומר במגו דאינו יודע ויפטר וכן במודה במקצת ותרצו דאינו טוען ברצון א"י דיאמרו שמשקר ונ"ל אף דמגו בדדמי לא אמרינן היינו שאינו רוצה לטעון בברי שהוא שקר מוחלט אבל מגו לטעון א"י י"ל אדרבה כיון דעכשיו טוען דבר שאינו ברי לו בברי יותר יטעון האמת דא"י ואחז"ל למוד לשונך לומר א"י ומתקיף רבא שפיר דגם בשבועות שומרים למה ישבע דממ"נ דליכא למיחש שמשקר במזיד די"ל מגו דלהד"ם וצ"ל דשמא אומר בדדמי הא י"ל מגו דא"י וצ"ל דירא לומר א"י דיאמרו שמשקרו והאמרת היכא די"ל מגו אינו ירא דיחזקהו למשקר במזיד לכן הוכרח לתרץ דאפקיד בשטר עוד נ"ל דל"ל דרמי רחמנא שבועה עליו שידייק דאכתי לא יצטרך לדייק יותר רק אי ברור לו דנאנסו או מסופק דהא מן התורה א"צ לברר טענתו ומה דאיתא בחו"מ ריש סימן ע"ה דאומרים לו ברור דבריך הוא מן התקנה: ועוד נ"ל דגם לחשש בדדמי היינו דהוי כאומר איני יודע כמ"ש התוס' ולרב ושמואל דס"ל משואי"ל פטור ל"ל דישבע משום חשש בדדמי רק דנחשד שיודע ומשקר במזיד והוי מגו וא"כ לדידן דמשואיל"מ אצ"ל דאפקיד בשטר ומתורץ קושיא שניה:

ועפ"ז נ"ל לתרץ קושית התוס' דמאי פריך א"ה קצץ נמי דמה אא"ב שייך הכא עוד הקשו בתוס' ד"ה קציצה בברייתא דמביא בסמוך אבל קצץ אי יש עדים נחזי מאי אמרו ואי ליכא עדים ליהמן במגו גם בפרעון עוד הקשו תוס' כיון דע"כ בקצץ דליכא עדים לימא דאה"נ גם בקציצה אם יש עדים ושכחו הקציצה נשבע שכיר ונוטל וברייתא מיירי דליכא עדים כלל כדאיתא בב"ב דאל"כ לחזי מה קאמרי עדים עוד הקשו בב"ב דף מ"ה למאי דמוקי שם הש"ס דקצץ בליכא עדים א"כ נאמן במגו דלא שכרתיך ולמה תני בברייתא שישבע האומן ליהמן בעה"ב במגו עיי"ש ולפמ"ש א"ש דא"ת גם בקציצה לא דכיר כדס"ד דש"ס וכדס"ל לר"י א"כ גם בליכא עדים הוי מגו בדדמי דבשלמא בטוען פרעתיך הטעם דנמתין עד למחר ורומי אנפשו ומדכר וכיון דיש לו מגו אינו ירא שיחזקהו למשקר אבל כ"ז משום חזקה דאינו עובר על בל תלין לכן ידייק ול"ל דאין לו מעות ואינו עובר דא"כ ע"כ לא פרע לשום פועל דאם פרע לקצתם ולא סידר לכולם לשוה עובר בב"ת על המקצת שהיה יכול ליתן גם לזה וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ לא משכחת שלא יעבור בב"ת רק א"ל פרע לשום פועל ותו ל"ש לומר דשכח מחמת דפרע לאחריני סבור דגם לזה פרע וכ"ז לענין פרעון אבל בקציצה לס"ד דטרוד ע"כ משום קציצת שאר פועלים א"כ גם לאח"ז ל"ל חזקה דאינו עובר דאם אין לו מעות בעין אינו עובר ומ"מ טרוד מחמת קציצה של שאר פועלים וא"ל דישליש מעות או דחזינן דיש לו מעות ונמתין עד למחר דאת"ל כן תקשי בשבועות מב"מ וכופר הכל משום אשתמוטי עד דה"ל זוזי אם חזינן דיש לו ועכצ"ל כמ"ש תוס' לעיל פ"ק דף וא"ו ואס"ז שם דל"פ וה"נ כתבו כאן אם אין לו רק פועל זה ל"פ ועוד שמא הוא פקדון ה"נ כיון דבאין לו מעות בעין ליכא ב"ת ושייך טעמא דטרוד ל"פ גם ביש לו משא"כ בפרעון ממ"נ יש לו עובר בב"ת ודייק ואם אין לו לא טרוד בפועליו לכן בקציצה גם בשכרו שלא בעדים שייך תקנה דישבע שכיר ומיירי שפיר דליכא עדים וליכא מי שיעיד על הקציצה וא"ש ברייתא דאומן דאתיא כר"י דגם בקציצה אומר בדדמי והוי מגו בדדמי ופריך שפיר א"ה קצץ נמי דל"ל דמיירי ששכרו שלא בעדים ומהימן במגו דבקציצה אין לחלק וכ"ז לטעמא דטרוד אבל לטעם דמשום כדי חייו אם שכרו שלא בעדים מהימן במגו לכן אמר א"ה דטעמא דטרוד ולפ"ז מתורץ קושית מהרש"א לקמן דף קי"ג על תוס' ד"ה השתא שהקשו מב"מ אמאי נשבע שכיר ישבע בעה"ב ומחמת השבועה ידיק והקשה מהרש"א גם בכופר הכל קשה. לרבנן דנשבע שכיר עוד יל"ד דבפרק כל הנשבעין הקשו תוס' גם אכופר הכל ותרצו דירא להודות שלא יחזיקהו לשקרן והכא לא תרצו רק דלא סגי בחזקה אחת וצריך גם חזקה דלא משהה שכרו ולפמ"ש א"ש דלא נעלם מהתוס' דלפיכך אינו מגו בדדמי דמ"מ נמתין עד למחר ורמי אנפשו ומדכר וכאן ידעו נמי דירא להודות אלא כיון דיש לו מגו ידעי כ"ע דבתום לבבו טען דאל"כ היה טוען לא שכרתיך לכן לא הקשו מכופר הכל לרבנן ישבע בעה"ב וידייק די"ל דירא להודות ואינו נותן לב לדייק וכן יש לתרץ קושיתם דנמתין עד למחר מה"ט לכן הקשו מן מב"מ דישבע בעה"ב דל"ל דירא להודות דהא י"ל מגו דכופר הכל ומגו דהעזה לפטור ממון אמרינן וכאן הוא פטור מממון דלא ישבע שכיר ויטול ול"ל דהוי מגו בדדמי דישבע וידייק לכן הוכרחו כאן לתרץ רק דלא די בחזקה דאינו עובר בב"ת אבל בשבועות הקשו לרבנן מכופר הכל נמתין למחר או ישבע ב"ה ורמי אנפשו ומדכר ותרצו שפיר דירא להודות דיחזיקוהו לשקרן כיון דאין לו מגו אלא הרגישו דעדיין תקשי מן מב"מ לר"י לכן הוסיפו שם עוד תירוץ דצריך עוד חזקה דאין משהה שכרו וע"כ כיון דצ"ל לשיטת התוס' דלא סגי בלא חזקה דלא משהה הקשו שפיר לרב ושמואל דהוי מגו בדדמי אלא לפמ"ש תוס' לעיל בשיטת ר"י דלא אמרינן מגו במב"מ לכפור הכל גם לפטור מממון לק"מ קושית התוס' ודי בתירוץ דלא יתן לב לזכור:

אמנם לפ"ז קשה בברייתא דקצץ דאתיא כר"י וקתני בה עבר זמנו אינו נשבע ונוטל, למה הא לענין קציצה ל"ל חזקה דאינו עובר בב"ת וכמ"ש אך בלא"ה תמהו התוס' בקצץ הא חזינן דשהה וליכא חזקה דאינו משהה שכרו וחזקה דאינו עובר בב"ת דהא קמן דעבר עוד תמהו תומים וקצו"ח על הרמב"ן דכתב דלפיכך אומן נוטל בלא שבועה כשהטלית בידו דקונה בשבח כלי דא"כ ליכא חזקה דאינו עובר בב"ת ולמה בעבר זמנו ונתנו לבעה"ב לא ישבע שכיר ויטול אבל לפמ"ש לעיל דף ד' על קושית התוס' אהא דמב"מ נשבע ואינו נאמן במגו דיכפר הכל משום דאינו מעיז דהרי גם עכשיו מעיז במקצת ותרצתי כיון דכשמודה מקצת מסייעו המגו דכופר הכל יכול להעיז כדאמרינן בשטר שכתוב בו סלעין כיון דהשטר מסייעו יכול להעיז לכן אמרינן אפשר משקר והא דאינו כופר הכל כדי שיוכל להעיז ומה"ט עצמו נסתר המגו דאם נחזיק למגו לא תהא מגו וא"כ הכא לר"י י"ל מגו דכופר הכל ואי דאין אדם מעיז הא גם עכשיו דכופר מקצת מעיז ואי דלפיכך מב"מ שיסייענו המגו ויכול להעיז הכא גם כשיכפור הכל יסייענו החזקה דאינו עובר בב"ת וחזקה דאין שכיר משהו שכרו משא"כ כשמב"מ ליתנייהו החזקות ומוטב יאמר פרעתיך כולו דנאמן לר"י ושתי חזקות עדיף ממגו דעד כאן לא נשאר הבעיא בפ"ק דב"ב אי אמרינן מגו במקום חזקה אלא במקום חזקה אחת אבל שתי חזקות ודאי עדיפי ממגו וגם לפמ"ש לעיל דבקציצה הוי מגו בדדמי לר"י מ"מ לר"י דלית לו שכיר נשבע ונוטל בכופר הכל רק במב"מ דצריך שבועה שמא משקר במזיד וע"כ בשמא שכח שכיר נשבע ונוטל בכופר הכל דא"צ לישבע מדינא גם שכיר אינו נשבע א"כ הכא דעבר זמנו דיכול לכפור הכל לומר פרעתיך הכל ויסייענו חזקות דב"ת ואין שכיר משהה שכרו ליכא למיחש דמשקר כיון די"ל דמגו רק החשש דאומר בדדמי ובזה לא ס"ל לר"י דישבע שכיר לכן גם על הרמב"ן לק"מ דעכ"פ יש חזקה דשכיר לא משהה שכרו לסייעו כשכופר הכל וי"ל פרעתיך הכל ונאמן עכשיו במגו: עוי"ל קושית התוס' לעיל בקצץ דאתיא כר"י דמב"מ דא"כ ליכא חזקה דאינו עובר בב"ת וחזקה דאין שכיר משהה שכרו דהרי עבר ושהה ובב"ב כתבו די"ל דטוען המקצת ברשותך לא פרעתי ולא עבר בב"ת אבל לא סגי בזה לבד בלא חזקה דלא משהה שכרו והרי שהה ובעבר זמנו למה אינו נשבע שכיר וגם הקושיא על רמב"ן דכתב דאתיא ברייתא דקצץ לאומן כמ"ד אומן קונה בש"כ דא"כ לית ב"ת ועבר זמנו למה ולרמב"ן י"ל דיש חזקה דלא משהה שכרו ומיד שפרע המקצת שהודה אף דהוי הילך דבמלחמות הסכים לש"פ דר"י מחייב שבועה גם בהילך מדאמר ששבועה נוטה אבל עדיין ליכא חזקה דב"ת ותרתי צריכין כמ"ש תוס' דמוכח בגמרא אבל הטעם מבואר בגמרא משום דכי שכיר עובר בבל תגזול והקשו תוס' דגבי בעה"ב ג"כ יש לא תגזול אבל י"ל דהא דאמרינן דאינו עובר בלא תגזול משום חזקת כשרות דרובא דעלמא ומבואר רפ"ג דבכורת דרובא דתליא במעשה אינו רוב וא"כ שאני רוב של שכיר דלא תליא במעשה משא"כ בעה"ב דצ"ל דפרע ועשה מעשה ובזה י"ל ג"כ מה שהקשו תוס' דעדיין הוי ברי וברי אף דנחשוב גבי בעה"ב בלא תגזול וב"ת לחד ולפמ"ש א"ש דרובא דבעה"ב לומר דרובא פורעים גם הוא פרע תליא במעשה לכן גם חזקה דשכיר לא משהה שכרו נגד חזקת שכיר וכ"ז בטענת פרעון אבל לענין טענת קציצה י"ל חזקה דאינו עובר בב"ת וודאי לא קצץ יותר ול"ל גבי שכיר יש לא תגזול דג"כ לגבי בעה"ב יש לא תגזול ועכ"פ הוי ברי וברי דמצד חזקת כשרות י"ל דאינו עובר בב"ת מצד רובא דעלמא ולא תליא במעשה רק לומר דלא קצץ יותר ועל המקצת הרשהו וסגי בחזקת ב"ת ולפ"ז גם לרמב"ן א"ש דלרמב"ן מיירי דפרע המקצת ומ"מ שבועה נוטה וא"כ אף דליכא ב"ת דאומן קונה בש"כ מ"מ יש חזקה דלא משהה שכרו ודאי לא קצץ יותר ואי דגבי שכיר יש לא תגזול ה"נ יש גבי בעה"ב ואף דבשבועות הובא הך ברייתא דר"י דאמר אימתי בזמן שא"ל התקבלתי דינר זהב מזה לק"מ דהיינו בבה"ג יש עכ"פ שבועה לשכיר דמודה בעה"ב במקצת אבל כופר הכל גם בזמנו אין שכיר נשבע ולא קאי על עבר זמנו דלא פליג על ת"ק בזה כלל:

וליתב לו בל"ש כתבו תוס' משום דהוי א"י א"פ והקשה תומים סימן ע"ה להשערים דבא"י א"פ צריך מלוה לישבע בנק"ח מאי פריך ונ"ל דהשערים כתב דצריך לשלם ואם ירצה לוה משביע למלוה בנק"ח דהיינו דאין הב"ד פוסקין שבועה רק אם לוה אומר אשתבע לי ופריך שפיר הכא דכל שבועת שבמשנתנו ב"ד פוסקין ומשני להפיס דעתו כשאינו יודע לטעון אשתבע לי:

לעיל הבאתי הירושלמי דהטעם דשכיר נשבע משום דבעה"ב טרוד בעסקין ודכותיה תקנו בעבר זמנו דאין שכיר נשבע דצריך להבין מאי דכותיה ובמה פליג עם ש"ס בבלי ונ"ל דהנה חקרתי לעיל באין לו מעות לשלם לפועליו כולם אם מחויב לחלק בין כולם ונ"ל דזה תלוי אם אמרינן בשתי שטרות שזמן שוה בשטרי הודאות והלואות דחולקין ה"נ א"ל יחלק עובר בב"ת אבל אם הדין שודא למי שירצה יתן והיינו כשאינו ביד אחר אבל כשהוא ביד שליש כתב הרא"ש בפרק הכותב דף פ"ז דהשליש יעשה שודא ולא הדיין כמ"ש הכא דמעיקרא השכירות כיד בעה"ב וקצת גאונים ס"ל גם בשטרי הלואה שזמנן שוה בשעת אחת ממש דעבדינן שודא והוא מהירושלמי דשמואל ס"ל שודא גם בשטרי הלואה גם כשזמנן שוה והרא"ש שם כתב דש"ס בבלי פליג על זה וכ"כ הה"מ פ"כ מהלכות מלוה ה"ג דכן דעת ר"ח וב"ע ורשב"א דגם שטרי. הלואה דזמנן שוה בשעה אחת ס"ל שודא. וא"כ לירושלמי ל"ל בעבר זמנו חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת אאת"ל דטעם טרוד בעסקין רק סניף לטעם טרוד בפועליו כמ"ש הר"ן מ"מ שמא לא ה"ל מעות בעין ואינו עובר בב"ת וא"ל ממ"נ אם פרע לשאר פועלים עבר בב"ת על שלא פרע חלק גם לפועל זה ואם לא ה"ל מעות כלל לא פרע לשום פועל ול"ל מחמת דפרע לשאר פועלים סבור שפרע לזה דהא רשאי לעשות שודא לכן השמיט ירושלמי טעם דטרוד בפועליו דא"כ עבר זמנו נמי דל"ל חזקה דאינו עוברי בב"ת ובשכיר ל"ל טרדת פועלין דלא שייך מחמת פועליו יטעה שלא נפרע מבעה"ב שלו אא"כ תאמר גם בבעה"ב טעם דטרוד בעסקין לכן בעבר זמנו י"ל גם גבי שכיר שנתרשל לתבעו משום דטרוד בעסקיו וזה שאמר דכותיה תקנו מחד טעמא דטרדת עסקין דוקא כיון דגם חשש בעה"ב מה"ט:

ולפי מה שביארתי לירושלמי לית לו חזקה דאין בעה"ב עובר בב"ת י"ל דעת רמב"ם וסייעתו שפסקו בשכיר חשוד או קטן אין בעה"ב נשבע והקשו שאר פוסקים עליהם הא מבואר בירושלמי בשניהם חשודים פלוגתא דר"מ ור"י אם חזרה שבועה למקומה הרי דגם אם השכיר לבד חשוד ישבע בעה"ב ולפמ"ש א"ש דהתומים כתב טעם הרמב"ם דלמה ישבע בעה"ב נמתין עד למחר ויש אצלו בל תלין דחמיר כשבועה אי דב"ת ל"מ בלא חזקה דשכיר לא משהה שכרו כמ"ש תוס' ה"ט משום דשכיר עובר בלא תגזול והכא שכיר חשוד בלא"ה וסגי בחד חזקה ולפמ"ש הוא דוקא לש"ס בבלי דיש חזקה דב"ת דהחשש רק משום דבעה"ב טרוד בפועליו אבל לירושלמי דחשש משום דטרוד בעסקין וגם בלא"ה אף לטעם דטרוד בפועליו ליכא חזקה דב"ת דאימר פרט לפועל אחר ויותר אין לו ומ"מ לא עבר אב"ת דהדין שודא לכן ישבע בעה"ב ואם גם בעה"ב חשוד הוא בפלוגתא דר"מ ור"י:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה