ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף קב.
קרי כאן כי יקרא פרט למזומן הקשו תוס' ליפרך נמי מסיפא אמאי אסורין מפני ד"ש לבד הרי גזל גמור הוא ונ"ל דיל"ד בסמוך דמשני אסור לזכות בביצים למה לא נימא חצרו קונה לו ונעשה מזומן ויכול לקנותו והזימון וקניינו באין כאחד דומה לגיטו וחצרו בכ"א בפרק הזורק וכ"כ הרשב"א בפרק מרובה דהא דגזלן שהקדיש אחר יאוש חל ההקדש משום שינוי השם משום דשינוי השם של הקדש גורם קניינו בא כאחד עם הקדשו וכל חד מסייע לחברו ועכצ"ל דקאי על דברי רבא מיציאת רובו איחייב בשילוח וקדם חיוב שילוח לקנין חצרו אבל להס"ד לא ידע מזה ע"כ בלא טעמא דפרט למזומן לק"מ מסיפא די"ל דידע המקשן דאסור לזכות אלא דק"ל דפרט למזומן ונימא הזימון וקניינו באין כאחד ובזה הטעם קשה מרישא וסיפא ופריך סתם מכל הברייתא וחידש רבא הא דמיציאת רובה ורצה לתרץ בלאו הא דאר"י א"ר דאסור לזכות ומקשה לו ומסיק דצדקו יחדו דברי רבא עם דר"י א"ר: פרק המקבל דף ק"ד ר"מ היה דורש לשון הדיוט אם אוביר אשלם במיטבא וכתב ר"ח דהיינו דלא כפל התנאי וכל דאי אסמכתא ומ"מ היה ר"מ מבטל האסמכתא בזו המשנה שהיה דורש לשון הדיוט כד"ת שאין צריכין חיזוק ותמה הרמב"ן חדא דאינו אסמכתא דלא גזים כדלקמן ועוד לענין ת"כ מה שייך כאן חיוב א"ל יוביר ועוד אדרבה כ"ש שיחויב גם א"ל יוביר כיון דלא כפל בטל התנאי ונשאר המעשה קיים ור"מ דורש לחייבו ונ"ל דמשכחת שיוביר ויכסף הקרקע גם אם יעבדנה ולא יצלח בעבודתו ויש בכלל החיוב אם אוביר ועיין באס"ז אלא מ"מ הרי התנה א"ל אעבוד רק מכלל לא נשמע לאו לר"מ כדאיתא בפרק האומר א"כ חייב גם כשיעבוד והוי גוזמא אסמכתא ובטלו כל דבריו גם מה דאינו אסמכתא כמאן דלא אמר כלל כמ"ש הרא"ש לקמן וסמ"ע סימן שכ"ח ול"ל כיון דהתנאי בטל וגם המעשה חיוב בטל משום אסמכתא הבא מחמת ביטול התנאי לא נצריך דיני תנאים דהא מה דצריך למשפטי תנאים משום דהתנאי בא לבטל המעשה וכאן הוי להיפך זה אינו דלר"מ מכלל הן לא נשמע לאו בשום דבר וכמ"ש בחידושי רשב"א בפרק האיש מקדש דף נו"ן לזה כתב ר"ח דר"מ היה דורש לשון הדיוט כאלו כפל דבריו וממלא אינו אסמכתא דתו אינו גוזמא: