ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף צט.
גמרא אמר שמואל. פר"ח דשמואל פליג על רב ורא"ש דחק ליישב דנפסוק כרב ונ"ל דשמואל לטעמיה דהכישה במקל ולא משך ראוי לחייבו משום ערב דזה הוציא על פיו כמ"ש באס"ז אלא דערב חייב בהנאה דמהימן לו גמר ומשעבד נפשו כדאיתא בשילהי ב"ב וה"נ י"ל כן כמבואר לעיל דף צ"ד בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן מתנה ש"ח להיות כשואל אך שמואל פליג שם ובעי קנין וע"כ ס"ל דל"ד לערב דלא הימן ללוה רק לו או מטעם אחר ובפרט להתוס' בסמוך ד"ה כך דש"ח וש"ש מתחייב בלא משיכה רק שואל צריך משיכה ובאס"ז בשם רמ"ך משמע דגם בהכישה במקל למאן דפוסק כשמואל עכ"פ הוי ש"ח וש"ש וא"כ כיון דא"ל הכישה במקל וקיבל להיות כשואל א"צ קנין לדידן דקי"ל בש"ח שהתנה להיות כשואל א"צ קנין ודו"ק במרדכי ס"פ השוכר את הפועלים:
ומ"מ נ"ל דהדין עם הרי"ף ורמב"ם שפסקו בהכישה במקל דפטור ולא חייב משום ערב דהר"ן רפ"ק דקידושין דף זיין והנמ"י ואס"ז הקשו למה באומר זרוק מנה לים חייב משים ערב כדמוכח שם ובהכישה במקל פטור והביא הר"ן דעת ראשונים לפטור גם בזרוק מנה לים כיון שלא בא על פיו ליד זוכה אך כמה פוסקים חולקים עליהם וראייתם הלא המה כתובים בר"ן ורא"ש שם ונ"ל דזה תליא בשני טעמים שי"ל על חיוב ערב דלטעם פירשב"ם בסוף ב"ב בהנאה דמהימן לערב משתעבד נפשי ונעשה ולוה שלוחו של ערב להלוות ללוה וכאלו נטל הערב הממון מיד מלוה ונתנו ללוה ועקצו"ח סימן קכ"ט ולפ"ז גם בזרוק מנה לים חייב אך אם נימא דמלוה לא נעשה שלוחו של ערב דאינו יכול לזכות המעות שלו בעצמו לערב זולת שיזכה ע"י אחר אלא הטעם דלוה נעשה שלוחו דערב וזכייתו זכות הערב אזי צריך דוקא שיבא ליד זוכה והא דא"י לתבוע הערב תחלה דרק ע"ת כן משתעבד וא"כ לפי מה שהוכיחו הראשונים בפ"ק דקידושין דא"צ לבוא ליד זוכה מוכח דהטעם דמלוה נעשה שלוחו של ערב ולכן צריך מתן מעות דעי"ז נעשה שלוחו ועחו"מ סימן מ"ם בש"ך וא"כ בהכישה במקל דלא בא ליד זוכה ל"ל דנעשה ערב רק משום דמשאיל נעשה שלוחו של שומר והוי שאלה בבעלים כיין דעם השאלה נשאל בעליו עמו להיות שלוחי להכישה וכההיא דנפיק לדלויי טעונה בהדייהו דלעיל דף צ"ז וכההיא דר"פ זה דא"ל את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך ואף דהכא מדין ערב הוא היינו דמדין ערב רמינן עליו דין שואל דקיבל עליו להיות כשואל וכדמוכח באס"ז דכל הראשונים טרחו לתרץ למה בעבד כנעני חייב לרב כשא"ל הכישה במקל ליהוי שאלה בבעלים וכן הקשו תוס' ולא תרצו כמ"ש הר"ן דמדין ערב חייב גם בשיירה בבעלים א"ו כמ"ש והרי גם כשמשך עכ"פ הוציא המשאיל מרשותו עפ"י השואל ולמה פטור שאלה בבעלים וכן מתנה ש"ח להיות כשואל משום ערב מתחייב כמ"ש המרדכי ס"פ השוכר את הפועלים ובבעלים פטיר ואפילו להנה"מ סימן קכ"ט דערב א"צ לדין שליחות י"ל דוקא כשנהנה אחר על פיו הוי כנהנה בעצמו אבל זרוק לים א"א לחייבי אלא מטעם שליחות דאין אדם יכול לחייב עצמו במה שלא חייב בלא קנין כבחו"מ סימן מ"ם והמחייבים צ"ל דס"ל כמ"ש הריטב"א דנשאל לו בעליו לצורך שאלת הפרה לא הוי שמירה בבעלים: