אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף פב.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף פב.

דף עח:

גמרא ותסברא אימר דארי"צ במשכנו שלא בש"ה פרש"י שקונה משכון וכל מילי להתחייב באונסין ולפירושו צ"ל הדתנן המלוה על המשכון ש"ש משום דהמסקנא דבשעת הלואה לא ארי"צ והמלחמות פרק שה"ד הרבה להשיג על רש"י דעכצ"ל דהאי ותסברא אינו על דרך בירור גמור ולמסקנא ארי"צ אף בשעת הלואה כדמוכח מההוא דהשולח דאין שביעית משמטת במשכנו בשעת הלואה וכדמוכח בפסחים פכ"ש דף ל"א בישראל שהלוה לנכרי על חמצו והרהינו אצלו דעובר עליו משום דקני משכון כדרי"צ וכדמוכח בפ"ק דקידושין ד"ח ודף י"ט בקדשה במשכון מקודשת ומשמע גם במשכנו בשעת הלואה עיי"ש ונ"ל לפמ"ש הריף בר"פ שה"ד להסביר דעת הר"י מיגאש דקנין משכון שאינו רק לשעבדן ולא קנין בגופו לחלוטין לא יתכן קניינו ע"י משיכה רק ע"י כסף בשעת הלואה או ע"י גביית ב"ד אבל לקנותו במשיכה לא יתכן ולפ"ז לרש"י דפסק כר"ל דלעיל דף מ"ח דד"ת משיכה קונה לא מעות ה"נ אינו קונה המשכון ע"י המעות כמו שאר מטלטלין וגרע משכון דמשיכה לא אהני ג"כ לכן אמר סתמא ותסברא ובפ"ק דקידושין דף י"ד ע"ב סתמא דש"ס אזלא אליבא דר"ל עיי"ש בתוס' ד"ה הואיל וכל קנינו בכסף אמנם שם בפסחים ישראל שהלוה לנכרי על חמצו חלוף הדברים להמבואר רפ"ב דבכורות דדריש מיד עמיתך במשיכה ומיד נכרי בכסף וכן עכו"ם מישראל קונה במעות א"כ עדיף שעת הלואה דקונה במעות מזומן וכיון דאשכחן קנין במשכון שלא בש"ה מדרי"צ אף דהוי מלוה כ"ש בש"ה במזומן וכ"ז התם לאביי ורבא דס"ל כר"ל דד"ת קונה משיכה בישראל מישראל כדאיתא ברפ"ב דבכורת דהכי ס"ל אביי ולעיל דף מ"ח אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל ולרש"י דהלכתא כר"ל ע"כ מסייע וס"ל הכי עיי"ש תוס' וסוגיא דפסחים אזלא אליבא דאביי ורבא ולפ"ז מתורץ נמי קושיות המלחמות שם בפרק שה"ד מפ"ק דקידושין דף חית ודף י"ט דא"ר אר"נ אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת מנה א"כ משכון א"כ אתביה רבא לר"נ קדשה במשכון מקודשת התם במשכון דאחרים וכדרי"ב דבע"ח קונה משכון ולא מחלק הגמרא בין שעת הלואה לבין משכנו שלא בש"ה ולפמ"ש א"ש דהא תירוצא דש"ס אליבא דר"נ ור"נ ס"ל בפרק הזהב דף מ"ח דד"ת מעות קונה בישראל מישראל א"כ עדיף שעת הלואה וכן מה שהקשה מקידושין דף י"ט דא"ר אר"נ המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר"י דאמר מעות ראשונת לאו לקידושין נתנו האי הלואה היא איהי גופה משכון וכי משייר בה ש"פ ומייעד מקודשת ה"נ ל"ש משמע במשכון בשעת הלואה דומיא דר"י עיי"ש ולפמ"ש א"ש דר"נ הוא בעל מימרא זאת ודר"י בעצמו בלא"ה א"ש דבאמה עברית יש לאדונה בה קנין ע"י הכסף כמבואר שם דף י"ד ע"ב:

עוי"ל ההיא דפסחים לשיטת רש"י לפמ"ש הר"ן ר"פ שה"ד דר"י מיגאש יליף דמשכון לא חשוב הילך מדינו של ר"נ דאמר התקדשי לי במנה והניח לה משכון אינה מקודשת דמנה א"כ משכון א"כ ותפסו עליו דהתם אינו חייב לה אבל בהילך בעד החוב מנ"ל ופירש הר"ן דבריו דמלוה אינו קונה אלא דה"א משיכה לשעבדו קונה כמו משיכה לקנין גמור זה יליף מדר"נ דלא מהני משיכה לקנות משכון ומשום דהוי קנין לחצאין וא"כ י"ל גם אם נאמר לרש"י לא שנא בין קנין מעות למשיכה ולעולם אין קנין לחצאין מ"מ היינו לר"נ אבל רבא דאותביה לר"נ וס"ל דקונה המשכון במשיכה לשעבודו א"כ ל"ש לרבא בין שעת הלואה לשלא בש"ה דאצ"ל שלא בש"ה דוקא קונה מגזה"כ וגוביינא דב"ד עדיף דלרבא שייך קנין במשכון וא"כ ההיא דפסחים דמסיק אליבא דרבא כדרי"צ שפיר גם בשעת הלואה קונה משכון:

גמרא אי דלא שוי משכון שיעור זוזי כ"ע לא ס"ל דשמואל והכא בדשוה ובדרי"צ קמפלגי והקשו תוס' לר"ח ולר"ת דגרסי בשבועות שמואל בדפריש לימא כ"ע ס"ל דשמואל ובדפירש ולא שוי והכא בדשוי ולא פירש ובדרי"צ פליגי ונ"ל דהתם דף ע"ב אמר לימא כתנאי המלוה על המשכון ונכנס שמטה אף דלא שוה אלא פלג אינו משמט רי הנשיא אומר אם היה שוה נגד חובו אינו משמט וכו' לעולם כנגדו ות"ק סבר כנגדו פרש"י וכ"ע לא ס"ל דשמואל והנה בב"מ דף מ"ט קאמר דלר"י דס"ל ערבון נגד כולו קונה ה"נ אינו משמט כולו וקי"ל כר"י וא"כ קי"ל נמי דאינו משמט כולו וכת"ק וע"כ קי"ל כשמואל לכן תמהו הראשונים על הפוסקים דלא כשמואל מדאמרינן כ"ע לא ס"ל כשמואל ובערבון קי"ל ע"כ כר"י ותירץ רמב"ן די"ל גם למ"ד ערבון נגד כולו קונה ואינו משמט כלום מ"מ יכול לסבור דלא הפסיד יותר משוי המשכון כיון דלא נפסד הלוה יותר ועיין בנמ"י ואס"ז ולדידי צ"ע טובא דא"כ מאי כתנאי ואת"ל דלס"ד לא נחית לזה למה מסיק בכנגדו פליגי מה דאינו לאמת לפי מה דקי"ל כר"י דערבון נגד כולו קונה ואינו משמט נגד כולו הל"ל דכ"ע לית להו דשמואל וכטעם הרמב"ן וודאי סברת רמב"ן טובה אם היה אפשר להצילו מקושיא זאת עוד ק"ל לשיטת ר"ח ור"ת דכן העלו התוס' דשמואל דוקא בפירש א"כ מה ענינו כלל לשמיטה דאפשר גם לשמואל בלא פירש ישמט יתר משוי המשכון רק פירש שאני משום התנאי שבממון והרגישו בזה התוס' שם עוד הקשו בתוס' שם דמה ענין שמטה אצל שמואל דמאן דלית ליה דשמואל גם נגד המשכון לא מפסיד ובשמטה לכ"ע נגדו משמט לס"ד דש"ס עיי"ש והנה בתוס' כאן ובשבועות ד"ה מתניתין בדפריש דכתבו דל"ה אסמכתא משום דהפסיד משכונו ע"כ גמר בדעתו שכל החוב יפסיד אם יאבד המשכון והנה דבריהם בשבועות תמוהין לכאורה דמ"מ מה שהתנה להפסיד יותר משוי המשכון הוא גוזמא כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי דהוי אסמכתא ונ"ל טעמן של תוס' כאן משום דמחל הוא כשיטת הרמב"ם וש"ע בחו"מ סימן ר"ז ודעת ר"ת לעיל דף ס"ו ד"ה ומניומי דבמחילה ליכא אסמכתא וטעמו של דבר מבואר לעיל בנמ"י ואס"ז פרק הזהב דף מ"ט דמחילה הוי מעכשיו דלית בו אסמכתא כדלעיל דף ס"ו ולפ"ז יל"ע איך מהני כאן מחילה ועכשיו בלא קנין לפ"ד רשב"א וריטב"א בקידושין דל"מ מחילה בחוב שיש עליו משכון וצריך שיחזיר המשכון דאל"כ הוי כתפיס בחוב וה"נ אימת מוחל כאשר המשכון בידו וצ"ל דכך התנאי אם יאבד המשכון אז יהא נמחל החוב א"כ הק"ל דהוי אסמכתא דאינו מוחל מעכשיו וא"ל דשאני הכא דמושך הלוה המעות והוי כקנין דהא המעות בלא"ה להוצאה ניתנה והקנין צריך לענין המשכון כיון שהוא ביד המלוה הוי כחובו בידו כמ"ש הריטב"א אך כ"ז לענין שוי המשכון אבל היתר מן שויו דאין בידו כנגדו מהני מחילה מעכשיו בלא קנין אלא דמ"מ קשה דנגד שויו הא מעותיו בידו יהא אסמכתא דל"מ מחילה מעכשיו וע"כ כתבו תוספות בשבועות כיון דמפסיד הלוה משכנו גמר מלוה ומשעבד נפשו דנגד שוייו אינו גוזמא ועל היתר משויו כתבו כאן דמהני משום מחילה אמנם נ"ל דמ"ש דמהני מחילה על היתר משוייו ה"ד למ"ד רק כנגדו אינו משמט אבל למ"ד דאינו משמט כלל דחשוב כמוחזק בכל החוב גם מחילה בלא קנין לא מהני ואין שם מחילה עלה קודם שנאבד המשכון כיון דמוחזק כולו בידו ולפ"ז עכצ"ל דשמואל ס"ל כר"י הנשיא דרק כנגדו אינו משמט ולפ"ז הלימא כתנאי היינו דשמואל יסבור כר"י הנשיא נמצא לפ"ז אנן דקי"ל כר"י דערבון כנגד כולו קונה וכרשב"ג דאינו משמט כלל ע"כ לא קי"ל כשמואל דאף דקונה נגד כולו מ"מ אין לו להפסיד נגד כולו וכסברת הרמב"ן הנ"ל ואפילו התנה דהוי אסמכתא:

אמנם נ"ל דסברת הרשב"א וריטב"א דל"מ מחילה בחוב שיש עליה משכון ה"ד לרי"צ דב"ח קונה משכון וכן מבואר בריטב"א פ"ק דקידושין דף חית ע"ב ודף ט"ו ע"ב ולהס"ד דגם במשכון דשעת הלואה שייך דרי"צ ולדעת מלחמות כן המסקנא לכן כיון דקונה משכון הוי שלו בידו ול"מ מחילה אבל אם אינו קונה משכון ואין לו עליו רק שעבוד בעלמא מהני מחילה וממילא פקע שעבודו וזה נראה דעת הפוסקים דגם במשכון מועיל מחילה דס"ל דלא קנה משכון בשעת הלואה ועיין חו"מ סימן רמ"א ס"ב בהג"ה ולפ"ז י"ל דשמואל ס"ל כר"י דערבון כנגד כולו קונה אלא דס"ל דרי"צ רק שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה אינו קונה ומהני מחילה מעכשיו ואינו אסמכתא ובזה יובן דברי הג"א מהרי"ח כאן דכתב דהלכה כשמואל בפירש דל"ה אסמכתא וכ"ז בש"ה אבל שלא בש"ה ל"ש דשמואל להפסיד יתר על החוב רק משום דרי"צ מפסיד כנגד משכונו ועמדו אחרונים מה חילוק בין ש"ה לשלא ש"ה לענין דשמואל ולפמ"ש א"ש דשלא בש"ה דקונה משכון ל"מ מחילה בלא קנין כשהמשכון בידו והוי אסמכתא כיון דא"א לחול המחילה מעכשיו עד שיאבד אמנם מה דאמר לקמן לימא כתנאי דרשב"ג ור"י הנשיא לענין שמיטה היינו משום דמוכח מברייתא דגם בש"ה קונה משכון ואינו משמט ולדעת רמב"ן ק"ל כרי"צ וגם בש"ה קונה משכון כמ"ש במלחמות בפרק שה"ד אך לפי הס"ד בלא שוי שיעור זוזי ובדשמואל פליגי ולא בדרי"צ דרי"צ ל"ס בש"ה ע"כ שפיר י"ל רע"ק כשמואל בפירש שיפסיד כל החוב דאינו אסמכתא אבל כיון דנייד מזה לומר דבשוה פליגי ורע"ק ס"ל דרי"צ שייך גם בש"ה א"כ כיון דקי"ל דערבון כנגד כולו קונה וכרשב"ג דכנגד כולו אינו משמט ממילא ע"כ רע"ק לא כשמואל ול"ל כ"ע כשמואל:

ודע דלסברת רשב"א וריטב"א דבמשכון ל"מ מחילה משמע דיכול לתבוע חובו אף דלוה אינו תובע המשכון ואף דאבד אח"כ המשכון כיון דבשעת מחולה היה המשכון ביד מלוה וכשמיטה אף דלאחר שמיטה נאבד המשכון באונס דגובה החוב ולפמ"ש הה"מ פ"י משכירות והלח"ם שם דשמואל ס"ל דגם כשנאבד הקתא באונס אבד כל חובו א"כ גם בלא סברת רמב"ן הנ"ל דכתב דאף דקונה משכון אין לו להפסיד החוב מ"מ א"ש לפמ"ש תוס' ופוסקים דרי"צ ל"ש לענין אונס לכן אף בהתנה שיפסיד הוי אסמכתא כיון דגזים לענין אונס. מ"מ העולה מכל מ"ש דרשב"א וריטב"א דס"ל דחוב שיש עליה משכון ל"מ מחיל בלא קנין ובלא החזרת המשכון אזלו לטעמייהו דריטב"א כתיב בשילהי שה"ד דהך ותסברא אימר דארי"צ שלא בש"ה דחיה בעלמא היא ולפי המסקנא גם בש"ה שייך דרי"צ וכ"כ הרשב"א שם ובאס"ז ג"כ הובא בשם הרשב"א. ואף אם נאנס אח"כ המשכון גובה חובו ואם החזיר אח"כ המשכון חל המכירה בשעת החזרה ונ"מ לכמה דברים ואם החוב יתר על שוי המשכון להתוס' דכתבו כיון דקי"ל דערבון כנגד כולו קונה קי"ל ע"כ כרשב"ג דנגד כולו אינו משמט והיא דעת הי"א בחו"מ סימן ס"ז סי"ב א"כ ל"מ המחילה גם על היותר משוי המשכון ולהרמב"ם וש"ע שם דמשמט היותר ה"נ א"צ קנין על המחילה כולו:

עוי"ל לתרץ קושית התוס' דלימא בלא שוה ופירש כ"ע כשמואל רק בלא פירש ושוה ובדרי"צ או בדר"י פליגי. לפמ"ש התוס' דלרע"ק אינו אסמכתא כיון דמפסיד לוה משכונו וכבר כתבתי דמ"מ יהא גוזמא על המותר משוייו וי"ל עפימ"ש הב"י סימן ר"ז מחודש מ"ז על שם הרשב"א אם קנס עצמו אם יעבור יתן מנה חצי לחברו וחצי לבני עיר ונתן ערבון על מחצה ל"ה אסמכתא כיון דעל המחצה שנתן עליו ערבון ודאי גמר והקנה ואין דיבור אחד מתחלק לשנים ודאי גמר והקנה כל המנה וכ"כ המל"מ פי"א ממכירה ה"נ כיון דנגד הפסדו של לוה ודאי גמר להקנות אלא דקשה למה באם אוביר אשלם אלפא זוזי פטור נימא נמי כיון דנגד ההפסד במיטבא גמר והקנה ודאי גמר על כל האלפא זוזי ונ"ל דהתם גם בלא תנאי חייב מה שגרם הפסד דכך תק"ח כמ"ש הפוסקים וכל תנאו א"ל רק על היותר ממיטבא וזה הוי גוזמא ומסלקינין כל דיבורו אבל הכא דלולא התנאי אינו חייב כלום וע"י התנאי מתחייב וגמר נגד קצתו ממלא אין דיבור אחד מתחלק שו"ר בתומים סימן ע"ב סקי"ב הסביר דברי תוס' כעין זה אך לא הביא הרשב"א והמל"מ ולפ"ז כ"ז אם המלוה ש"ח אבל לרי"צ ולר"י דש"ש הוא נגד מעותיו תו הוי כאם אוביר אשלם אלפא דהוי אסמכתא על יותר משוי המשכון וא"כ כיון דאמר דפליגי בדרי"צ או בדר"י ורע"ק ס"ל דנגד המשכון הוי ש"ש ל"ל כ"ע כדשמואל בפירש דהוי אסמכתא וממילא מובן ג"כ דברי הג"א דשלא בש"ה ליש דשמואל:

גמרא אלא למ"ד גזל עכו"ם אסור ובתוס' ד"ה אלא פירש בקונטרס פלוגתיהן בהגוזל ומאכיל וקשה דהתם אפילו מאן דשרי לא שרי רק הפקעת הלואתו ונ"ל דכל החילוק בין גזל להפקעת הלואתו מחמת שבא לידו בהיתר ומדעת המלוה אבל גזל היינו שבא לידו מתחלה בגזלה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות גזלה דעושק אינו לוקה ואין חילוק בין הלואה לפקדון כמ"ש הב"ש באה"ע סימן כ"ח סק"ה ובתומים סימן ע"ב ס"ק כ"ז בשם מהרי"ו ולפ"ז הכא דעכו"ם שכרו ללקט לוקט ברשות וגם כשקוטף בידו כדין פועל שרוצה לאכול מ"מ הוי בהיתר דמותר לקטוף לאכול רק כשכבר בידו ואינו רוצה לאכול צריך להחזיר לעכו"ם מ"מ ל"ה רק עושק ודמי להפקעת הלואתו ולפ"ז מתורץ דברי הרמב"ם פי"ב משכירות דלא כתב רק רעיך ולא של הקדש ותמה הכ"מ דלרמב"ם דפסק גזל עכו"ם אסור נדרוש הכא ולא של עכו"ם כדאיתא הכא בגמרא ולפמ"ש א"ש דבעושק מבואר ברמב"ם דמותר מה"ת והכא דמי לעושק וכפרש"י:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה