אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף סו.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף סו.

דף סד.

רנ"א אף לאחר מתן מעות קנה הכל א"ל א"א וכו' אלא למניומי קשיא ובתוס' הקשו דלר"נ בלאו מניומי הדר בו בב"ב גבי המשליש שטרו ונ"ל דבתוס' מבואר תירץ ר"י דשא"ה דעשה לו טובה ובב"ב סתרו זה דגם בפרע מקצת חובו עשה לו טובה ונ"ל דתוס' וראשונים הקשו דהוי כבית כמו לכשארצה למוכרם אמכור לך ותירץ הראב"ד באס"ז דהכא תנאי מכירה הוא ואין אונאה לקרקעות משא"כ כשארצה למכור בידו שלא למכור כלל וריטב"א וסייעתיה תרצו דשאני הכא דהיא רק דרך קנס ואינו אגר נטר וב"י ביו"ד סימן קע"ז הביא דעת בעה"ת וכ"פ להתיר דרך קנס והאוסרים משום הערמת רבית ונראה עיקרן של דברים אם כונתו לא משום אגר נטר שעשה לו טובה רק קנס אזי שרי אבל אם הכונה להתחייב בקנס משום אגר נטר שעשה לו טובה אסור והכא דהוי אסמכתא דלא גמר ומקנה רק תאמר משום דהלוהו ועשה לו טובה גמר ומקנה ול"ד לקנס דעלמא א"כ אסור משום רבית דמה דגמר ומקנה הקנס משום טובת הלואה הוא אגר נטר ומ"מ לא ימנע מחד או מרבית או מאסמכתא ואף דיש נ"מ בין רבית לאסמכתא דברבית יורשים פטורים להחזיר מ"מ ודאי י"ל לא גמר להקנות משום שעשה לו טובה דאחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן וכמבואר ברא"ש לעיל לענין הלויני ודור בחצרי ומתורץ דר"נ אדר"נ דהכא קנה משום שעשה לו טובה ואינו רבית דתנאי מכירה היא אבל בפרע מקצת חובו ל"ל כן ולפ"ז א"ש מחד מה דר"נ השיב לרבא אני אומר ומניומי אומר כיון דלמניומי ע"כ יש תירץ גם ר"נ יתרץ כן ולמה חזר בו ואם לא ניחא לו לומר מתניתין ר"י דאינו להלכה מ"מ תירץ מעכשיו קי"ל להלכה אך מהתירץ מתניתין דא"ל מעכשיו הוכיחו הפוסקים דמעכשיו מסלק אסמכתא בכל מקום ולא ניחא להו כהתוס' דשאני הכא דעשה לו טובה דזהו דוחק דאם הסברא טובה דגמר ומקנה משום שעשה לו טובה ל"צ מעכשיו וכן אם מעכשיו ראיה דגמר ומקנה א"צ לטעם דעשה לו טובה וכל שלא יצדק בנפרד לא יצדק במחובר אלא דעכצ"ל כן מדאמר בנדרים דקנו מיניה בבד"ח והרי קנין ע"כ מעכשיו ומ"מ דוקא בבד"ח ולולא דמסתפינא ה"א דאין ראיה מכאן דמעכשיו מסלק אסמכתא גם לא חזי לאצטרופי רק בזה דעשה לו טובה לבד מסלקינן האסמכתא אלא דא"כ הוי אגר נטר דאינו קנס לבד אבל כבר העלו התוס' והרא"ש והג"א ובאס"ז דעיקר התירץ דשאני הכא מהא לכשארצה למכור אמכור לך דהוי רבית וכאן ל"ה רבית משום דהכא אומר מעכשיו הוי מכר למפרע ולא היה הלואה מעולם עיי"ש לכן זהו דמשני כאן מתניתין דא"ל מעכשיו ממילא אינו אסמכתא דגמר והקנה בשביל שעשה לו טובה אבל בלא מעכשיו דיש איסור רבית עכצ"ל דאינו כלל משום שעשה לו טובה רק קנס הוא ממילא הוי אסמכתא אך לראב"ד בלא"ה אינו רבית כיון דתנאי מכירה הוא ואין אונאה לקרקעות ונ"ל דמה דמיאנו הראשונים בתירוצו דכבר כתבתי בפרק הזהב הא דאין אונאה לקרקעות היינו כשנתאנה לוקח משום דקרקע שוה כל כסף אבל נתאנה מוכר אדרבה הסברא יותר בקרקעות להיות בהן דין אונאה אלא דגזה"כ למעט גם אונאות מוכר ומ"מ ביטול מקח יש בנמכר בזול דבזה ליכא גזה"כ דלא מיירי תורה רק באונאה ולא בביטול מקח ובזה תרצתי שם דר"נ אדר"נ דמחלק כן ולכן הכא דנמכר בזול הוי רבית אמנם בלא"ה אפילו יהא אונאה לקרקעות מ"מ כיון שלא פירש בשביל שהקדים לו המעות מוכר לו בזול הוי כטרשא דר"נ דמתיר ר"נ הן למכור בזול בשביל הקדמת מעות והן למכור ביוקר משום המתנת המעות כיון דלא פירש ואין לו שער ידוע כמבואר לעיל דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה וא"ל וה"נ לא פירש דבשביל שהקדים לו המעות מוזיל גביה רק דהראב"ד הוכרח לטעם דאין אונאה לקרקעות משום דלא קי"ל כטרשא דר"נ כמו שפסקו הרי"ף ורמב"ם אלא בקרקעות מודה הרמב"ם דטרשא שרי כמ"ש הה"מ פ"ח מהלכות מלוה ה"א דלפיכך כתב הרמב"ם אם מכר לו מטלטלין שוה תשעים במנה בהקפה דאסור דבקרקע שרי טרשא וזה נ"ל ג"כ דעת הראב"ד אבל לפמ"ש ה"ד לענין טרשא ביוקר א"ש דמותר בקרקעות דשוה כל כסף ולא מחזי כרבית אבל בזול אדרבה מחזי יותר כרבית ועכ"פ אינו מותר רק לר"נ וא"צ לטעם קנס ול"ק דר"נ אדר"נ לכן אין לתרץ דמתניתין דא"ל מעכשיו דגם בלא מעכשיו שרי מטעם דהוי טרשא דרך מכירה וע"כ כשהקשה לו רבא חזר בו לומר דזהו רק סברת מניומי לכן אמר ולמניומי קשיא מתניתין ומשני אבע"א אף דיסבור כמו ר"נ דטרשא שרי י"ל מתניתין ר"י ואבע"א דלית הלכתא כטרשא דר"נ מתניתין דא"ל מעכשיו ועכצ"ל הכא מטעם קנס ל"ה אגר נטר ובמעכשיו ליכא הלואה וי"ל דגמר ומקנה משום טובה שעשה לו:

גמרא בב"ד הקשו המפרשים למה צריך ב"ד כיון דלא אסרו חכמים א"ר ביתומים ועיין מב"י שהוכיח דל"ג לעיל ונקטינן דהבא דאל"כ ישלם מתק"ה והקשה א"כ למה לא נקטינן מיניה הזהב ויצטרך לשלם מתק"ה ונ"ל כי הקשו דהוי ר"ק דמקבל עליו כל הפסד כהלואה ותרצו רמב"ן וריטב"א דהוי כמתנה ש"ח להיות כשואל והנה מבואר לקמן דף צ"ד דבהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן גמר ומשעבד נפשו וכתבו הפוסקים דמה"ט גם אסמכתא אינו או משום דש"ח אין לו שום הכרח וא"ל גמר ומשתעבד למה מקבל עליו להיות כשואל כמ"ש הריטב"א פ"ג דנדרים אמנם הכא ל"ש הנאה דנפיק עליו שמא דמהימן לפמ"ש באס"ז לעיל דף נ"ח בגזבר שנתן לשמור דכך יש להאמין לזה כמו לאחר דאין לו בעלים וה"נ ביתומים לכן צריך ב"ד דיש הנאה דמהימן גם לענין מעות יתמי כדאיתא בגיטין דף נ"ב ע"ב והנה איתא בב"י חו"מ בס"ס ר"ז על שו"ת הרא"ש בראובן שאמר לשמעון שחוט פרתך ואם תמצא טרפה אשלם לך דפטור אפילו נתן משכון והקשה ב"י יהא כערב דשמעון שחטה על פיו והפסיד ע"י ותירץ דבערב צריך לטעם הנאה דמהימן לו ובמשכון לא הימניה ע"כ ולפ"ז מתורץ קושית הפנ"י דלפיכך לא אפשר לנקוט משכון דיהא אסמכתא על ההפסד ולפי הגרסא דנקטינן דהבא מיניה צ"ל דשייך הנאה דנפיק עליו שמא דמהימן אף במשכון משום דיכול להעלים הריוח דלא יועיל בזה המשכון דלפיכך בדקינן גברא דמהימן כמ"ש המפרשים:

והריטב"א כתב דלטעם הרמב"ן דהוי כמתנה ש"ח להיות כשואל אם בא הפסד ע"י חובות פטור דהוי כמתה מחמת מלאכה עיי"ש וצ"ל דס"ל דלא מהני להתנות שיתחייב במתה מחמת מלאכה כיון דאינו מדין שומרים ולפע"ד בשלמא לענין אונס צריך טעמים שיועיל החיוב שהתנה דמשום ערב אין לחייבו דכאן לא הפסיד על פיו דאונס יכול להזדמן גם בבית בעלים דמש"ה פטרה תורה ש"ש מאונסין דלא ע"י שמירתו נאנסה רק שואל דכל הנאה שלו הוי לענין אונסין כשלי לכן צ"ל בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן הוי כקיבל הנאת שואל אבל לענין מתה מחמת מלאכה דהוא גרם יש לחייבו מדין ערב כשהתנה ומשכו מרשות בעלים:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה