אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף נט.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף נט.

דף נח.

אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות ובתוס' הקשו מה שיאטי' לנגעים ואהלות י"ל דבהקדמה לזהר דטען דומה על שלא המתין תלתא ירחי שמא מעוברת אך ב"ש קטנה היתה וקי"ל בנים סימן גדלות ובקידושין דף ע"ט בספק בגרות מוקמונין לה אחזקת קטנה ואף דרוב מתעברות זה לא שייך בקטנה עד שגדלה ובפ"ק דחולין איתא דחזקה ילפינין מנגע ואף דקי"ל אפילו קטנה צריכה להמתין ג"ח זה גזרת חכמים משום ל"פ ואולי בימי דוד עדיין לא גזור וכן מוכח בזהר שם דף חית ע"ב דהליץ הקב"ה דב"ש לא היתה מעוברת והא לגזרת לא פלוג אפילו קטנה ואפילו ארוסה צריכה להמתין ג"ח לכן אפילו כשעוסקים בנגעים דמשם נלמד חזקה ולא חטאתי מקטריגין דהיתה א"א ומכחישין הא דכל היוצא למלחמות ב"ד ג"כ כותב לאשתו והנה דחז"ל דעכו"ם אינו מטמא באהל והטעם דהטמאה מאחיזת החיצונים וישראל דיש בו קדושה נאחזין בו כשמת וא"כ מזה מוכח כל הגדול מחברו יצרו גדול ואחז"ל אל תדין חברך עד שתגיע למקומו ואפשר אם היו קדושים כדה"מ ג"כ לא היו עומדין בנסיון וע"כ הקדים נגעים אף דמאוחר בסדר המשניות דמנגעים מוכח דלא חטא ואאת"ל דחטא מוכח מאהלות דכל הגדול מחברו יצרו גדול וז"ש בתלים ד' בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב כי לא חטא משום מעוברת והיינו ריק תבקשו כזב שאומרים שהיתה א"א ודעו כי הפלה ד' חסיד לו וכל הגדול מחברו וכו':

וכד הוינא טליא אמרתי לבאר פליאה הובא באור חדש בפתיחה לקידושין לא נתקררה דעתו של דוד עד שראה פרק בתולה נשאת דקשה נהי דב"ש היתה גרושה גם פנויה אסורה דלא תהיה קדשה כמ"ש רמב"ם פ"א מאישות ה"ד ובמ"מ שם וצ"ל שקידשה בביאה וכ"מ בשבת דף נ"ז לקוחין יש לך בה ובזה מתורץ קושית הרי"ף בע"י שם דמאי ראיה דלו יהא דא"א היתה מ"מ אינה אסורה על בועלה באונס דלא נאסרה על בעלה ולענין מה אמר לקוחין יש לך בה ולפמ"ש א"ש והנה קי"ל בגמר ביאה מקדשה דדעתו על ג"ב כדאיתא פ"ק דקידושין דף יו"ד והקשו אחרונים א"כ איך משכחת עדים דמנא ידעו דגמר ביאתו עיין מהר"ם מינץ אך לפימ"ש רבינו נסים גאון והר"ן ונמ"י דאם פירש שרוצה לקדש בהעראה או פירש בלא הכרח מקודשת דהרי לא היה דעתו על ג"ב א"כ ממ"נ יש עדים שקדשה והנה בהקדמה לזהר מבואר דדומה קטרג שלא המתין ג"ח משום הבחנה ולזה י"ל בהעראה ליכא איסור הבחנה דאינה מתעברת ובג"ב ידע דפתחה סתום ובתולה היתה וליכא חשש מעוברת אא"כ הק"ל דפנויה בעל דל"ל שקידשה בביאה דעדים לא ידעו דשמא לא גמר ביאתו משום דמצאה בעולה ובהכרח פירש משום הבחנה דאף דבאמת בתולה היתה עדים לא ידעו אמנם חופה היינו הבאה לביתו ויחוד וזה היה לפני הביאה ואר"ה בריש קידושין חופה קונה מק"ו כסף דאינו גומר קונה חופה דגומר לא כ"ש וכתב שם הר"ר יו"ט דלמ"ד אין חופה לפסולות ליכא ק"ו דמה לחופה דליתא בפסולות עיי"ש בר"ן אך רמב"ם וש"פ פסקו דיש חופה לפסולות ונראה להוכיח כן מבתולה נשאת ליום הרביעי שאם היה לו ט"ב ישכים לב"ד וכתבו תוס' משום אשת כהן דליכא רק ספק תחתיו או אשת ישראל פחות משלשה שנים כשנתקדשה ע"כ והנה כיון דאסור לקדש בתו כשהיא קטנה לא שכיח וודאי עיקר התקנה משום אשת כהן ואחרונים הקשו נימא ודאי לא תחתיו זינתה והוי מקח טעות ואוקמוה בחזקת פנויה ונ"ל דמ"מ ע"כ קדשה בביאה דא"א עושה בב"ז כמו קדשה ע"ת ובעל בכתובות דף ע"ד ופסקו הפוסקים דצריכה גט מה"ט אלא עדיין נימא עד הביאה היתה פנויה אלא בלא"ה כתבו מלחמות ואס"ז רפ"ב דכתובות דחזקת פנויה אינה חזקה טובה דלא חשב פנויה לעולם ועשוי להשתנות וכתב הטו"ז בהלכות אבלות דבעומד להשתנות ונשתנה י"ל כבר נשתנה וכ"כ תוס' בקידושין דף ע"ט בד"ה קידשה אביה דאם בודאי נתקדשה לא אמרינן דנוקמה בחזקת פנויה עד עכשיו אך עדיין קשה דא"ל תחתיו זינתה והיה מק"ט עד שנתקשה בביאה וקי"ל ביאה אירוסין עושה כמ"ש הרמב"ם פ"י מה"א ועדיין ברשות אביה ואם תחתיו זינתה נעשית ע"י חופה וביאה נשואה ברשות בעלה לכמה דברים ונוקמוה בחזקת רשות קמא אך י"ל ממ"נ עדיין רק ארוסה היא דגם אם תחתיו זינתה לא נעשית נשואה דאסורה עליו ואין חופה לפסולות אך זה ליתא דמבואר ביבמות בפרק הבע"י דע"י ביאה נעשית נשואה דאמר שם אי דקני לה ובא עליה עיי"ש בראשונים לכן נראה כיון שכבר החזקנוה לנשואה משעת החופה דלאו ידענו דפ"פ תו ליכא חזקת ארוסה וכמ"ש ריב"ב בכתובות דף כ"ו בתוס' שם דאם התירוה להנשא ואח"כ נולד ספק למפרע אין לאוקמוה בחזקת א"א ועיי"ש בראשונים דאם כבר ניסת לכ"ע אתרע החזקה ואדרבה יש לה חזקת נשואה עיין תב"ש סימן י"ח ס"ק כ"ט אמנם לשמואל דס"ל אין חופה לפסולות ואף אי תחתיו זינתה ל"מ החופה ועד הביאה ארוסה היתה ובשעת החופה בטעות החזקנוה לנשואה ומיד שבא עליה נודע הספק כיון שמצא פ"פ א"כ ל"ל כיון שהחזקנוה לנשואה דהא ודאי בטעות החזקנוה דבי"כ ובי"כ ודאי רק ארוסה היתה ול"ד להתירוה להנשא וניסת דגם עכשיו אינו ודאי טעות אכן באס"ז הקשה מאי פריך פ"ק דכתובות דף טית דהוי ס"ס הא היא ספק סוטה ותרצו אחרונים דהיא מכחישיתו רק הבעל שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא דהוי רק כנדר וליכא איסור סוטה אך לשמואל דס"ל בכתובות דף יוד דנאמן להפסידה כתובתה דחזקה אא"ט בסעודה ומפסידה הדר דינא דיש איסור סוטה ול"מ ס"ס וחזקה כמו בספק טומאה ברה"י דילפינין מסוטה עיין תוס' ריש נדה אמנם לדידן דקי"ל דאשת ישראל מותרת וכר"א דאינו נאמן רק לאוסרה הק"ל דגם אשת כהן נוקמוה בחזקת ארוסה וודאי לאו תחתיו זינתה וצ"ל שהחזקנוה לנשואה אלא אם אין חופה לפסולות ל"ל כן ומוכח דיש חופה לפסולות ולכן אשת כהן אסורה וע"כ תקנו בתולה נשאת ליום הרביעי וממילא חופה קונה מק"ו דכסף ולכן בזה נתקררה דעתו של דהע"ה וכ"ז משום דמוקמונין אחזקה דילפינין מנגע ע"כ אמר אפילו בשעה שעוסקים בכגעים דמוכח דלא חטא בפנויה והבחנה אומרים הבא על א"א:

תוס' ד"ה נוח קשה דאף אם בא על ודאי א"א טוב ממלבין ונ"ל לפמ"ש הר"י הובא בא"ח סימן תר"ג ספק עברה צריך יותר תשובה מודאי דיותר מתחרט כשיודע דודאי עבר ולכן קרבן אשם תלוי ביוקר מחטאת ולכן אמר אף בספק א"א דתשובתו קשה מודאי יותר טוב ממלבין:

ואני אומר להם קשה הא כתב הרמב"ם הלכות תשובה דגדר תשובה לשמוע חרפתו ולשתוק ואחז"ל הנעלבין ואין עולבין עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואיך התנצל בזה לפני הקב"ה ונראה דנתכוין להודיעם גודל העון למען ישובון ועיין מהר"ם שיף דלפיכך המלבין אין לו חלק לעוה"ב דאינו דומה בעיניו לעברה שישוב:

פרק א"נ דף סמך ע"ב ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בל"נ הקשה מהר"ם שיף הא משכחת בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא עביד למיגר או להיפך ובלח"ם פ"ו מהלכות מלוה הקשה לפמ"ש הב"י ביו"ד סימן קס"ו בדעת הרמב"ם וכ"פ דבהלוינו אף דקיימא לאגרא לבד או עביד למיגר לבד הוי ר"ק א"כ כה"ג הוי נשך בלא תרבית או תרבית בל"נ עיי"ש וזה י"ל דטעמם דהוי כשוכרו מעתה והוי קיימא לאגרא ועביד למיגר עי"ש בב"י וברא"ש לקמן דף ס"ד בלשון רמב"ן אבל לרמב"ן דל"ה ר"ק דאינו כשוכרו עתה קשה ונ"ל דלקמן דף ס"ד באס"ז בשם ריטב"א דאם אמר בשעת הלואה דור בחצרי חנם ולא בשכר הלואה מ"מ הוי ר"ק דמערים ורמב"ן ס"ל דגם בהלויני ודור בחצרי סתם אינו ר"ק וברא"ש מבואר הטעם דאוקמונין לו אחזקת כשרות וכונתו דור בחצרי משום דלא קיימא לאגרא ולא באגר נטר וא"כ את"ל נשך בלא תרבית או תרבית בל"נ אסור הרי אינו בחזקת כשרות וא"כ אדרבה חזינין דמשכירו עתה דא"ל עושה משום לחץ ההלואה לא היה עושה איסור וא"כ הוי נשך ותרבית:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה