ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף לב.
אא"א צב"ח דאורייתא אמאי אינו זקוק באס"ז הקשה דלמא משום דיי"נ אסור בהנאה ומה שמסייע לנכרי חשוב הנאה דמחזיק לו טובה כדמוכח בפכ"ש דפריך הא לכלבו שרי ונ"ל דיכול להודיע לנכרי דמחויב משום המצוה דצב"ח ולא חשוב החזקת טובה דלא מיכוין לטובת הנכרי שו"ר ביו"ד סימן רכ"ג ס"ד בטו"ז בשם ב"י סברא כזאת:
בהמת נכרי ומשאוי ישראל וחדלת כתב באס"ז בשלמא אי צב"ח דרבנן י"ל לא גזרו בבהמת עכו"ם עד כאן לפ"ז משמע דלמ"ד לב"ח דרבנן ל"ג בשל גוי אלא די"ל דה"ט דאיתא בפ' הנשרפין דף ע"ו ע"ב המחזיר אבדת עכו"ם עליו נאמר למען ספות הרוה את הצמאה פרש"י שמשוה עכו"ם לישראל א"כ י"ל ה"נ במצות פריקה ל"ג רבנן משום למען ספות אבל במקום אחר י"ל צב"ח דרבנן גבי בהמת נכרי דכיון דליכא מצוה גבי ישראל כמו השבת אבדה ל"ש הטעם דמשוה עכו"ם לישראל דלמה יגרע הבהמה וכ"ש של הפקר:
פרק המפקיד דף ל"ד רש"י ד"ה נעשה כאומר לו בשעה שמסרה הקשה מהרש"א דסגי למ"ד דנעשה כאומר סמוך לגנבה והפנ"י תמה דבשלמא כשמשך אמרינן כן היה דעתם והוי כהתנו אבל סמוך לגנבה המפקיד אינו עוסק בזה וא"י מגנבה ונ"ל דעכצ"ל דנעשה מדרבנן דלב ב"ד מתנה ולא שהתנו בלבם כן דאל"כ תקשי נימא א"ב למפרע שנגנב ונתרצה ושילם ובכל תנאי דעלמא פרש"י בפרק כל הגט דאין בו משום ברירה דבידו ודעתו לקיים ואף לפמ"ש הראשונים דתנאי דמלתא אחריתי הוא ליכא משום ברירה מ"מ מידי דרצון מודו דתליא בברירה כמו ע"מ שירצה אבא כמבואר ברמב"ן ר"פ כל הגט רק במידי דבידו ודעתו לקיים גם במידי דרצון לא תליא בברירה והיינו בתנאי ע"מ שתתן לי דחזינן דנחתו ע"ד לקיים אבל כאן אין אומר ואין דברים ושמא מתחלה אין דעת נפקד לשלם הקרן על ספק ריוח הכפל וגם לפמ"ש הרשב"א בתשובה דבתנאי דאפשר לחול כשיתברר חל ג"כ למפרע ולא תליא בברירה ל"ל הכא דכשנגנב ונודע לו ונתרצה לשלם אזי אינו ברשות המפקיד להקנות דגזל ולא נתייאש אינו ברשותו להקדיש ועכצ"ל כמ"ש רמב"ן פ"ק דגיטין דף י"ג בנעשה כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דנעשה מדרבנן דלב ב"ד מתנה כן במידי דניחא לבעלים דאל"כ א"ב וכ"כ האס"ז כאן דלב ב"ד מתנה הכי א"כ י"ל מדרבנן דנעשה כאומר בשעת גנבה:
תוס' בד"ה אלא בסה"ד אם אמר הריני משלם אם נשבע תחלה אין הכפל שלו ורמ"ך באס"ז חולק דגם לאחר שנשבע אף דאטרחיה לב"ד ל"ח אטרחיה רק כששילם בע"כ כדלקמן דאגביה ר"נ לאפדנא מיניה וכ"כ תוס' לקמן דף ל"ה ע"א ד"ה אטרחיה וא"כ צ"ע מה ראו תוס' הכא לחלק ונ"ל דבלא טעם אטרחיה יש לחלק דהראשונים הוכיחו מכאן דבאומר איני נשבע והריני משלם א"י לחזיר בו דאל"כ כי אמר הריני משלם עדיין לא סמכה דעתיה ולא מקני לו כפילא עיין באס"ז ויש להבין איך בדיבור בעלמא לא יוכל לחזור בו עיין בחו"מ סימן מ"ם דאומר הריני מתחייב לך מנה יכול לחזור וצ"ל דבמחיר השבועה מתחייב מיד משא"כ כשכבר נשבע: