ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף כח.
אלא א"ר ס"ד דכתיב והיה עמך יל"ד למה עזב דרש דשמלה דאם ס"ד מתניתין כפשטה דיליף סימנין משמלה ונ"ל דעדיין אין ראיה על תכריך של שטרות דיחזיר די"ל הא דלא חששה תורה שאחר יתן סימנין משום דניחא לבעל אבדה כדלעיל ועמדה תורה על סוף דעתם אבל בתכרך של שטרות ל"ל דניחא ללוה לכן יליף מעד דרוש דחזינין ע"י סימן מתברר שאינו רמאי ממילא גם בתכריך של שטרות כן:
את"ל ס"ד הנה א"כ הק"ל אתכריך של שטרות עיין ברא"ש שכתב לתרץ וי"ל דבזה יש שני סימנין כריכה ומנין מצטרף לס"מ:
גמרא אלא נקב אילימא בחוורי וסומקי קשה בלא"ה ל"ה סימן כמבואר לעיל על משנה דאין מעידין וברא"ש פלפל למה יועיל ארכה ורחבה דסל"ד וריף ורמב"ם פסקו דין זה ונ"ל דהכא ליכא חשש שחפץ של אחר הוא ונזדמן סימן כסימן רק אי מבעל כפל או מאשתו:
עוי"ל דבעלמא יש חשש בס"ב ושכיח יאמר כסומא בארובה כמ"ש ור"ן בחולין דף ע"ט ואינו ירא דיתפס בשקרן אם חפץ זה אין בו אותו סימן די"ל דאבד חפץ זה אין בו אותו סימן די"ל דאבד חפץ אחר בהסימן שאמר אבל כאן על"ג אם לא תכוין הסימן נדע דמבעלה נפל עוי"ל לפימ"ש הרא"ש בסוף נדרים דחזקה אין אשה מקלקלת א"ע לישב באיסור א"א כל ימיה לכן סגי בסימן כ"ד: