אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף כו.

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף כו.

דף כד:

גמרא דשתיך טפי פרש"י דכולא האי לא שביק להו וראב"ד פירש דהגל וכותל של חורשים ואין בעלים לגל וכותל והקשה ריצב"ש א"כ למה צ"ל דשל אמוריים דסגי בשתיך דנתייאש ועכצ"ל דאל"ה ה"א בעה"ב הניח שם והר"י הקשה מה מהני דשל אמוריים אם יבא אחד ויתן סימן ונ"ל דיש לחוש דהטמונו אחד ולא נתייאש ומת ולא צוה ליורשיו וכעין שכתב הראב"ד וא"כ ליכא יאוש דליורשיו הוי ישל"מ ויהא מונח מספק כמו בספק הינוח לכ"פ וזה יותר שכיח מלהניח ולשכוח עד דשתיך וא"כ גם בליכא בעלים לכותל י"ל כן אלא דאם בא אחד ונותן סימן הרי שלו היה רק כיון דשתיך הרי נתייאש וכל החשש כשאין שום אחד אומר איזה סימן לזה צ"ל משום דשל אמוריים:

בהר הבית לעולם חולין בקצו"ח סימן רי"ש הקשה ע"ד רמב"ן בשם ר"ש דחצר הקדש זוכה להקדש ליזכי הר הבית להקדש וא"ל כתירץ התוס' דשלא מדעתו לא זכי בדבר שאפשר לא ימצא לעולם דהא בהקדש דעת שכינה איכא וי"ל דהא בא שם באיסור דהיינו קודם יאוש רק דמהרש"ל כתב בחצר לא אכפת לנו במה שבא לפני יאוש ונראה הטעם דאיך נחוב אותו שלא מדעתו לומר חצרו כידו שלא יוכל לזכות בו אחר יאוש דלזכות אמרינן חצרו כידו ולא לחוב אבל בהקדש דאמרת דעת שכינה איכה מתחלה נמי הוי מדעת קודם יאוש: אלא דקשה לרמב"ן גופא דכתב במלחמות דבאבדה מה דאינו יכול לזכות אם באיסור בא לידו משום דנתחייב בהשבה וכפקדון בידו הוא ולפ"ז בחצר הדיוט שלא מדעתו דלא נעשה שומר יכול לזכות אחר יאוש שלאח"כ וא"כ בהקדש ליכא דין שומרים אף מדעת:

רש"י סתם שוכר בית כשהוא יוצא מחפש ונימא האחרונים שכחו דאלו קמאי כבר מצאו אחרונים והקשה מהרש"א לימא דמה ששכחו ראשונים מצאו אתרוגים ודי בכך ובאס"ז הקשה על פרש"י דלדידיה לא הוי כיבוד יפה והא שוקי ירושלים מתכבדים בכל יום וקמאי אזלו ועוד הא חזינין דאחרון יצא ולא כיבד יפה ונ"ל דהראב"ד פירש ואמר רב שמעי' מ"ט היינו למה כל ימות השנה חולין שמא בשעת הרגל נפל עיין באס"ז מיאן בפרש"י דלפירוש רש"י מה קושיא אימר ספק הוא או בשער ימות השנה נפל או עכשיו לכן הוא מעשר מספק וכמו שפרש"י לענין מעות הנמצא לפני סוחרי בהמה בפסחים דף זיין ובהר הבית הטעם כדאיתא בירושלמי דודאי מכהנים נפל שלקחו ממעות הלשכה עיי"ש וחזקה קודם חיללם על בהמות לכן פירש דהקושיא בהיפך אבל דעת רש"י נראה לפמ"ש דבהר הבית אזלינן בתר רובא דשתא דיותר תלינן דנפל כל השנה מלומר דנפל במקצת ימים וא"כ קשה מנ"ל דחיפוש חד יפא ולא נשאר כלל דלעולם בכיבוד חד אפשר עוד שיזדמן שישאר רק ע"י כיבודים הרבה פעמים לא שכיח שישאר וא"כ מה שנפל באמצע השנה דהיה אח"כ כמה כיבודים זה ודאי לא נשאר אלא דאפשר נשאר מה שנאבד מתמול שלשום לפני רגל מ"מ לענין זה ל"ה רוב נגד ימי רגל והוי מעשר מספק ומה קושיא ניזל בתר בתרא לכן מיאן רש"י בפירש תוס' דמיירי שבעה"ב הוא אחרון אלא דגם אחרון יצא ואם נפל מראשונים נתכבד אח"כ כ"פ ול"ש שישאר אבל אחר כיבוד חד של האחרון אפשר נשאר:

תוס' ד"ה לעולם מעשר ואין לתלות דמן המוכרים נפל דתלינן בתר לוקחים דרובא הן דמוכר אחד מוכר לכמה לוקחים ועוד חזקה של מעשר יש להן ורש"י בפסחים תירץ דמספק הוי מעשר ותמהו תוס' שם דא"כ נצרף מיעוט דמעות חולין שבעיר לפלגא מוכרין והוי רובא להיתר וצריך להבין עוד למה מיאן רש"י בסברת התוס' דעינינו רואין דאחד מוכר לכמה בני אדם ונראה כיון דמיעוט חולין בתוך העיר ומעט מוכרין הוי תרי מיעוטא חשיבי כפלגא וכמ"ש לעיל בשם ר"ן וריטב"א ומה שמיאן רש"י בטעמא דמוקמונין על חזקתן י"ל משום דהחזקה עשוי להשתנות ועומד לכך דע"כ יתחלל וחזקה העשוי להשתנות ל"ה חזקה כמ"ש מהרי"ט ואף דחילק מהרי"ט וטו"ז בהלכות אבלות סימן שצ"ז בין ידעינן אם שנשתנה כבר או אפשר עדיין לא נשתנה דבכה"ג הוי חזקה נראה דשאני הכא דהובא לפני סוחרי בהמה לחללו ועדיף ממ"ש בשו"ת הר"ן בטבלה במקוה דהוחזקה להתמעט משיעור דלא מוקמונין על חזקתה כיון דעלול לכך:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה