ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף יט.
וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי מכאן למדו הראשונים דלא אמרינן אייתי ראיה אימת מטי לידך רק כשאתרע בנפילה דאל"כ מה ק"ל להמקשן הכא יותר הא בכל מקום י"ל אייתי ראיה ואם לא ידע המקשן די"ל אייתי ראיה יקשה בכ"מ כן לכן הקשו תוס' על פרש"י בגיטין י"ז ע"ב דלר"י דאין לבעל פירות משעת נתינה ל"ל דתקנו זמן משום פירות דעדיין תצטרך להביא ראיה עיי"ש ונ"ל דכיון שלא נמסר בזמנו עידי מסירה מפקי לקלא כדמסיק שם עיי"ש ברא"ש ותוס' וכ"ד הרמב"ם דע"מ מפקי לקלא גם בלא שליח כמ"ש בב"ש סימן קכ"ז ולפ"ז י"ל גם בליכא קול יכול הבעל לטעון שלא נמסר בזמנו כדקי"ל דנאמן לטעון נאנסו אף דאונס קלא אית לו וליכא קול ועתוס' בב"ב דף עין ע"ב בד"ה מאן דליתומים לא טענינן שמא נאנס דאם איתא דנאנס ה"ל קול לפ"ז ה"נ אם בעצמו טוען ברי שלא נמסר בזמנו צריך להביא ראיה לטרוף מידו או מלקוחות לכן לא שייך לתקן זמן מה"ט דלא יועילו בתקנתן דעדיין יוכל הבעל למכור הפירות ויטעון שלא נמסר בזמנו אבל הכא דבעל מודה לא טענינן ללקוחות מלתא דלא שכיחא שלא יהא לו קול רק כשנפל דלא שכיח בלא ריעותא שלא ישמרנו בעליו וע"כ חיישינן גם לפרעון תוך זמן אף דלא שכיח כדאיתא בחו"מ סימן ס"ה להכי מקשה רק בנפל דאם יטעון הבעל אייתי ראיה נשמע לו ואם לא יטעון לא נחוש בשביל לקוחות בטענת שמא והלא בנפל יש לחוש גם בשביל לקוחות ומשני דהלקוחות ידעו מהנפילה וגם ב"ד ידעו שנפל דקלא אית לו ויאמרו אייתי ראיה:
עוי"ל גם לתרץ קושיית התוס' דיקשה גם אמתניתין ועל משנה דכותבין שטר ללוה ועיין בת"ח דבאמת נאמן על למפרע ולא שנא בזה בין המשנה לברייתא וקשה שפיר ונ"ל דודאי אי צריך עדי מסירה מפקי לקלא דלא נמסר בזמן שנכתב ובדליכא קול לא מהימן אך רוב הפוסקים ס"ל דא"צ ע"מ אף דקי"ל כר"א דעמ"כ משום דאיכא עדי חתימה אנן סהדי דנמסר לידה כיון דעדי חתימה מוסרין הגט להבעל איך בא הגט לידה כמ"ש הר"ן בפרק המגרש אמנם נ"ל דכ"ז לפי מה דקי"ל דלנפילה דחד לא חיישינן דהיינו שיפיל מיוב"ש זה וימצאנו יוב"ש אחר וה"נ בגט וכדומה שיפול מהבעל ותמצאנו אשתו אבל לפי הברייתא חדא בב"ב דף קע"ב דחייש לנפילה דיחיד תו ל"ל אנן סהדי וצריך ע"מ והנה קשה לר"ז דמוקי באין שי"מ ולא הוחזקו וכן לרב אשי דמוקי בנקב יש בו בצד אות פלוני מאי קמ"ל כדהרגיש בזה הריטב"א וי"ל דקמ"ל דלא נחוש דכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי אך אם בכל דוכתי י"ל אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך ל"ל הכי וא"ל דזה גופא קמ"ל דא"כ למה נקטיה בנפל וכעין זה כתב מהרמשי"ף ועכצ"ל לדעת רש"י דהך ברייתא אזלא בשיטת ברייתא הנ"ל דחייש לנפילה דחד וצריך ע"מ ואם לא נמסר בזמנו יש קול ובעלמא ל"ל אייתי ראיה וקמ"ל בנפל דלא נחוש לכתב בניסן ולא מסרו עד תשרי ובזה י"ל דבהא פליגי הא"ד דלעיל אליבא דר"ז אי דוקא אין שיי"מ ולא הוחזקו או סגי בחד דתליא בשני תירוצים בב"ב דף קע"ב על ברייתא דאין מוציאין על אחרים שט"ח דחד אוקימתא משום דס"ל אין אותיות נקנית במסירה וחדא אוקימתא משום דחיישינן לנפילה דחד וע"כ פריך שפיר על הברייתא דכאן וליחוש אף דבעלמא נמי ל"ל אייתי ראיה הכא בנפל כחוש לשמא כתב וא"ל דבכ"מ י"ל אייתי ראיה א"כ מאי קמ"ל ועכצ"ל דלהאיד דאין שיי"מ ולא הוחזקו ס"ל כהך אוקימתא בב"ב דסתם ברייתא ס"ל לנפילה דחד חיישינן וכל תוספתא דלא נשנית בה תני ר' פלוני סתמוה ר"ח ור"א וסתם תוספתא ר' נחמיה כדאיתא בסנהדרין פ"ו ובכללי ש"ס וא"כ ס"ל דצריך ע"מ ומפקי לקלא ועכ"פ קשה ממ"נ ומשני דכאן דלקוחות ישמעו מהנפילה יאמרו אייתי ראיה אבל על המשנה לק"מ דהא ס"ל בב"ב שם דלנפילה ל"ח ובלא"ה אינו מוכרח כאן כיון דרק מדיוקא אתי א"צ שום רבותא כדפרש"י בגיטין דף כ"ז ותוס' כאן דלא תני בהדיא דאומר תנו נותנין לכן ק"ו נחוש שמא כתב וכו' דלנפילה דחד ל"ח וא"צ ע"מ וליכא קול ובעלמא נמי י"ל אייתי ראיה אימת מטי לידך ויש ראיה מכאן לפרש"י בגיטין דף י"ז:
וא"ל מאי קאמר הניחא למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה דא"כ מה קמ"ל כיון דליכא חשש דלא נמסר בזמנו דלק"מ דאף דתוס' לעיל ד"ה האמר תנו כתבו דלמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה ליכא רבותא דאזלי לשיטתייהו בגיטין דף ח"י גבי אנחיה ואותביה בכיסו וגיטין הבאין ממדה"י דלמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה גם כשכתב אדעתא דלינחיה בכיסו דאם תתפייס לא יגרשה מ"מ אין לו פירות אבל שיטת רש"י שם די"ל פירות א"כ קשה מה אמר הניחא דעדיין יש חשש דדעתו אם תתפייס לא יגרשה ועכצ"ל דלא חייש לזה דלא יקדים פרעונתא לנפשו כמבואר בגיטין שם רק פריך וליחוש דתחלה כתב ע"ד ליתן מ"ד אלא דאח"כ נשתנה דעתו מאיזה סבה ונתעכב עד תשרי וע"כ א"ש דלמ"ד אין לו פירות משע"ח ליכא חשש דכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואי שלחו למדה"י קלא י"ל וקמ"ל דל"ח שמא לא נמסר בזמנו אף דנפל:
אך לפימ"ש הטו"ז בא"ע סימן קל"ב דכתב ליתן גט לארוסתו ואח"כ נשאה וגרשה בגט זה דגם למ"ד אין לבעל פירות משע"ח הכא דנתחרט י"ל פירות עד שע"נ עיי"ש א"כ קשה מאי הניחא דעדיין יש לחוש מדנפל ולא מהר בו דאח"כ ניחם ודר עמה ועכשיו רוצה לגרשה ויש לבעל פירות עד שע"נ ועמ"ש בחידושי לגיטין פ"ב דף ח"י ע"ב להקשות גם על הרשב"א דס"ל כטו"ז אלא דרשב"א לא גרס הניחא זה:
גמרא דכי אתי למטרף יאמרו לה אייתי ראיה הקשה בעל עיטור שמא זינתה ויחפה עליה דלא נקטלה מספק ונ"ל כשאנו דנין על אשה זו אם זינתה מוקמינן לה בחזקת כשרות אף דיש ריעותא בגט דנפל גיטה אתרעי גופה לא איתרעי כדאמרינן בפ"ק דחולין סכין איתרעי בהמה לא איתרעי כ"ש כאן דאין הריעותא מורה על זנות רק שלא נתגרשה ביום שנכתב משא"כ בגיטין דתקנו זמן משום זנות דכמה פרוצות בעלמא דהתקנה לכלל העולם: