ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף יא.
מעשה בר"ג פרש"י שהיה ירא וכו' והקשו בתוס' למה היה צריך ליתן לזקנים יקרא שם ותו לא ונ"ל דהראשונים הקשו הא א"ב כמו בהלוקח יין וכו' ונ"ל לפמ"ש הרשב"א בשו"ת ת"א ספ"ב דכל שאפשר לקנין לחול כשיבורר חל ג"כ למפרע וכה"ג כתב בנה"מ סימן ס"א והנה איתא במרדכי ב"ב באם הקנה לאחד מעות ומטלטלין בחליפין דגם למ"ד בקני את וחמור קנה מחצה היינו משום שלא תלאן זב"ז אבל כשתלאן זב"ז קנה הכל ואיתא בחו"מ סימן ר"ג דלדעה זאת ה"ה בהקנה דשלב"ל עם דשב"ל או דבר שאין בו ממש עם דבר שיש בו ממש וכתב נו"ב ס"כ דגם החולקין ל"פ רק בשני דברים נפרדים אבל שני ענינים בדבר אחד כגון שהקנה שדה שאינו שלו עדיין וגם שעבדו אם לא יקיים קנינו כ"ע מודו מגו דחל על אותו שדה השעבוד חל נמי הקנין עיי"ש וא"כ ה"נ גם אם לא יחול שם מעשר מ"מ אפשר שיחול הקנין לר"י ורע"ק שיהא העישור שלהם אף שיהא טבל וזה אפשר לחול כשיבורר דאף שיאכלו ב"ב של ר"ג הרבה וישארו קצת באופן שלא יהא אפשר שיקרא עליו שם מעשר על הנאכל למפרע מ"מ הקנין יחול בלא מצות מעשר וכיון דאפשר לחול כשיבורר חל ג"כ למפרע וכיון דר"ג עשה בב"א הקנין וקריאת שם מעשר ותלאן זב"ז אמרינן מגו דחל הקנין חל המעשר אף דלענין המעשר כיון דאינו מבורר הוי כדשלב"ל וכמ"ש מהרי"ט ולענין המעשר ל"ל דיכול לחול כשיבורר דכל התקנה מחשש שיאכלו ב"ב טרם שיבא ר"ג לביתו וא"א לחול שם מעשר על הנאכל כבר מ"מ חל במגו דקנין לכן לא סגי בקריאת שם לבד ודברי רבא יבואר לפנינו בס"ד:
וכי ר"י ורע"ק בצד חצרו היו עומדין והקשו תוס' הלא משתמרת החצר ונ"ל לפמ"ש דהא דחל הקנין אף דאינו מבורר משום דאפשר לחול כשיבורר והנה הקשו אמאי יכול השוכר לזכות הא חצר השכורה זוכה למשכיר כדלקמן דף ק"ב ועיקר התירץ היוצא מדברי הש"ך ואחרונים בסימן שי"ג משום דעד"ז שכרו שיהא יכול לזכות ע"י מה שהונח בו לדעתו והנה בנזיר די"ב איתא דכ"מ דל"מ עביד השתא לא מצי משוי שליח וא"כ א"א כאן לזכות ע"י חצר ששכרו אדעתא שיהא שליחו לזכות לאחר שיתברר דגם עושה שליח ממש לא מהני כה"ג שיזכה לו אח"כ אם א"י לזכות עכשיו ועכצ"ל שיזכה מיד ע"י חצר זה ועכשיו אינו מבורר ועכצ"ל דיזכה להם החצר מתורת יד אף שאינו עומד בצדו א"כ אף דהוי חצר המשתמר אינו מעלה ארוכה כאן לומר משום שליחות לא נבעי עומד בצדו כמ"ש הר"פ וראשונים דמעלה דחצר המשתמר א"צ עומד בצרו דמשום שליחות הוא וחצר שאינו משתמר דל"ד לשליח דיש בו דעת להשתמר אינו רק משום יד לכן צריך עומד בצדו כיד וכאן עכצ"ל משום יד אף דמשתמר:
עוי"ל דבש"ך חו"מ סימן ר"ב כתב דאם קנה חצר עם מטלטלין שבתוכו אינו קונה המטלטין ע"י החצר בתורת חצר כיון שאינו חצרו מכבר וכתב קצו"ח הא אמרינן גיטה וחצרה גיטו וידו דעבד בכ"א דחצרה משום ידה משא"כ חצר דגברא משום שליחות לא מהני רק אם הוא חצרו כבר עיי"ש וי"ל הטעם דאי לאו דילפינן שליחות מקרא לא הוה ידעינן ולכן אין לך בו רק כשליחות הכתוב ועיין נו"ב חא"ע סימן ע"ט אמנם אחרונים השיגו על הש"ך מכאן דבאין כאחד ועכצ"ל דמהני משום יד דגם חצר דגברא משכחת משום יד כמו חצר שאינה משתמר כנז"ל ולכן הוכיח שפיר דגם בחצר משום יד לא צריך עומד בצדו:
רבא אמר וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין לפמ"ש לעיל דלכך לא אכפת לו כאן מה דאינו מבורר עכשיו משום דאפשר שיחול כשיבורר והא בסודר הדרא למרה ונ"ל דאטו מוכרח להחזיר הסודר מיד ואם אין להם כזה ליתן לר"ג עד שיבא לביתו מ"מ יתן ר"ג להם סודר במתנה ואח"כ יקנו ממנו הפירות בהאי סודר וישאר הסודר לעולם ביד ר"ג וכה"ג מבואר באס"ז לקמן בפרק הזהב דף מ"ו בשם ס"ח בהא דהיה עומד בגורן ובשו"ת שם מבואר דמכר בית בבתיו בקנין או בכסף ושטר לית בו משום ברירה והרי קנין הוא ק"ס דהתם ל"ל קנין חזקה דהרי עדיין לא בירר איזה בית ועוד אפילו נעל ועשה חזקה הרי טרם שנתברר כלתה חזקתו ובלא"ה סתם קנין היא בסודר ועכצ"ל כמ"ש דנשאר הסודר ביד המוכר: