אור ברסלב
ערך שי שס בבא מציעא › דף טו:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא מציעא · דף טו:

דף טו.

גמרא א"ר הלכתא י"ל שבח ואפילו לא פירש לו את השבח הרמב"ם פ"ט מה"ג ז"ל גזל שדה ומכרה והשביחה לוקח וכו' ושאר שבח ממוכר ובהשגות א"א בשקיבל עליו אחריות ותמה הה"מ דהא רבא פסק אפילו לא פירש לו השבח ונ"ל דס"ל כפרש"י לעיל י"ד ב' דמיירי בגזל שדה משובחת והוכספה ביד גזלן ומה שתמהו תוס' למה לא פירש לענין שבח היתר על הוצאה ועוד דסותר א"ע דפירש אח"כ בשבח היתר על הוצאה לית ליה דנגזל נ"ל דהא דרש"י מיאן לפרש כרשב"א דמיירי בשבח ממילא דזה ודאי לא שקיל מנגזל דהנה כתבו הרז"ה וראב"ד ורמב"ן דהכיר בה עכצ"ל דלא פירש אחריות ובלא הכיר בה מיירי נמי בהכי ובפרט של שבח ודאי לא פירש ועיין באס"ז וכן מדבעי פירש לו השבח מהן מכלל דע"כ בלא פירש מיירי והנה אף דאחריות ט"ס משום דלא שדי אינש זוזי בכדי להפסיד אבל לענין שבח דממילא ל"ש זה וע"כ ל"ל אחריות ט"ס ועכצ"ל לענין שבח דמחמת הוצאה מיירי ועתה אמינא יותר דגם לענין שבח דמחמת הוצאה ל"ל ט"ס רק לענין מה שהוציא אבל על יתר ממה שהוציא ל"ש לומר דשדי זוזי בכדי דלא הפסיד כלום ומתחלה על ספק זה מוציא אם יטרפו ממנו יחזירו לו עכ"פ ההוצאה וא"ל יטרפו ממנו ירויח ואח"כ מצאתיו בטו"ז ביו"ד סימן קע"ב סקי"ד וע"כ פרש"י דהוצאה מנגזל שקול ולענין יתר מהוצאה ל"ל דמיירי כיון דלא כתב לו אחריות על השבח לכן פירש שגזלה משובחת דגם הוצאה לא שקיל מנגזל ובטור חו"מ סימן שע"ג כתב דלענין הוצאה ג"כ שייך לומר שכר מעותיו עומד ונוטל בהכיר בה שאינו שלו לדידן ולשמואל לפ"ז גם בלא הכיר וא"כ רבא עלה קאי לשיטת רש"י דמיירי בגזלה משובחת וזה דעת הראב"ד: עוד נ"ל לתרץ דעת רש"י וראב"ד דלענין חיוב על השבח מתחייב מה שאינו חייב כיון דהמעות שקיבל המוכר מחזיר בלא"ה ובשלמא על הוצאה הוי כאומר לו זרוק כיס לים והנה אינו ודאי שישביח ואם ישביח שיטרפו ממנו והוי דאי ישביח ויטרפו ממנו יחזיר וקי"ל כל דאי אסמכתא כמבואר בחו"מ סימן ס"א ס"ה דעל יתר מהוצאה הוי אסמכתא ואפילו בגרם מניעת ריוח כתב הש"ך שם דהוי אסמכתא אך כ"פ ס"ל דל"ש אסמכתא רק בקנס וכן בתולה בד"א יש מחלוקת עיין פז"ב ברש"י ותוס' וחידושי ר"ן שם דכ"ז ולפוסקים דאינו אסמכתא היינו אף די"ל אלמלי ידע דיבוא לידי כך לא היה מתחייב מ"מ אינו ודאי רק בקנס ותולה בד"ע אבל תולה בד"א ואינו קנס י"ל אולי גם בלבו גומר ומתחייב וכיון דליכא למימר אנן סהדי על דברים שבלבו לגרע דבריו שבפה הוי דברים שבלב ואינן דברים ועתוס' פרק א"מ מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב והנה הא דאמרינן אחריות ט"ס היינו אף דלא פסקו בפירש אנן סהדי דאדעת דהכי נחתו ול"ה דברים שבלב ועיין באס"ז לעיל דאחריות ט"ס לאו דהתנו וסופר שכח וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן ל"ט ס"ד סקי"ד בשם כ"פ וא"כ בשבח היתר על הוצאה דל"ל דאנן סהדי דגמר בלבו להתחייב אף אי באמת נתחייב בלבו הוי דברים שבלב כל החיוב ואינו סותר דברי פיו רק כיון דהורגלו לכתוב כן ודאי עד"ז נחתו אבל ל"ל אנן סהדי דגמר בלבו להתחייב רק כשכתב אחריות מפורש על כל השבח הרי נתחייב בפיו רק דנאמר אולי בלבו לא גמר להתחייב לא הויין דברים לאוריעו דברי פיו וזה יסוד מוסד בכל עניני אסמכתא לחלק בין אם נתחייב בפירש או מצד אומדנא ויש ספק אי הוה אסמכתא אכן כ"ז בגזלה אינו משובחת אבל אם הוכספה ביד גזלן אולו הלוקח לא היה משביחה היה הנגזל חוזר על הגזלן א"כ מה נ"מ לגזלן לשלם לנגזל או ללוקח ולית בו משום אסמכתא וזה דברי רש"י וא"ת שבח ישלם הנגזל היינו יתר מהוצאה הוי אסמכתא דעל הוצאה ל"ש אסמכתא דעפ"י הוציא וכמבואר בחו"מ סימן ס"א ובמהרי"ט הובא בקצו"ח סימן סמך וודאי דוחק לרש"י לאוקמה בשנגזל אומר לו טול עצך ואבניך ע"כ מתרץ רש"י דגזלה משובחת וליכא משום אסמכתא ממילא אמרינן אחריות ט"ס ואנן סהדי דנתחייב באחריות וכן א"ש דברי ראב"ד דרבא על גזלה משובחת קאי:

ולראב"ד י"ל עוד דרבא לשיטתו דכה"ג ל"ה אסמכתא לפמ"ש תוס' לקמן בפא"נ דס"ו לר"ה ור"נ דאם קבל מעות ועשה לו טובה אסמכתא קניא ותחלה כשר"ל ר"נ בהלוהו על שדהו הוי אסמכתא אותיב לו רבא והודה לו ר"נ ואף דרבא ס"ל גבי נתן לו שדה באריסות ואמר האריס שיסתלק כשיפסיד או ישלם אלפא זוזי הוי אסמכתא כדלקמן דף ק"ה ודף ק"ט התם ל"ל משום דעשה לו טובה והורידו לשדהו גמר ונתחייב דכל הטובה כשיטול פירות ואם יפסיד לא הגיע לו שום טובה משא"כ כשהלוהו מיד עשה לו טובה וא"כ הכא במקח דהגיע למוכר טובה דמי המכר בשעת דוחקו למעות לית בו משום אסמכתא אבל אנן קי"ל כשהלוהו על שדהו הוי אסמכתא ה"נ צריך שיפרש השבח וכיון דאינו אסמכתא בודאי מהני וכמ"ש לעיל וגם לרבא ור"נ דבעשה לו טובה ליכא אסמכתא היינו דשמא גמר והקנה וממילא אף א"ל גמר והקנה בלבו הוי דברים שבלב ועמ"ש לקמן בפא"נ דמשום שעשה לו טובה י"ל לכ"ע ל"ה אסמכתא ורק בהלואה פליגי דל"ל משום דעשה לו טובה יתחייב ביותר דהוי רבית עיי"ש:

עוי"ל דדעת הרמב"ם דאם מתחייב בדשא"ק אינו גומר בלבו ופטור ורבו החולקים ואחד מהראיות שלהם מאחריות דשבח אך ודאי לא פליגי מקצה לקצה וגם החולקים מודו די"ל שמא לא גמר בלבו להתחייב רק דהוי דברים שבלב ולרמב"ם אנן סהדי דלא גמר בלבו וא"כ אם כל החיוב רק מכח אומדנא באחריות כיון שי"ל שאינו גומר בלבו תו כל החיוב דברים שבלב כיון דליכא אומדן גמור לומר אנן סהדי דגמר בלבו להתחייב לכן צריך שיכתוב מפורש והנה בפכ"ה ממלוה הי"ג גבי אחד שערב לחברו על כל מה שילוה כתב הרמב"ם דהוי דשא"ק ובהשגות ז"ל וא"כ לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת דאמיד ורגיל נשתעבד עכ"ל והיינו דאומדין עד כמה גמר ונתחייב ולפ"ז גם מוכר דשא"ק בסך כך אף דלא גמר והקנה לגמרי מ"מ מועיל כפי מה דאמדינן עד כמה גמר והקנה וכן בגזלה משובחת והוכספה דאזי הלוקח משלם בעדן דאם לא ישלם לוקח צריך הגזלן לשלם לנגזל א"כ עד אותו שיעור אמדינן דעתו דמשתעבד בכל לנו וע"כ פרש"י כיון דכל הסוגיא מיירי בדלא פריש אחריות א"א שיתחייב בשבח שא"ק רק נגד הוצאה דודאי מתחייב וכמו לענין אסמכתא דבהוצאה ל"ה אסמכתא וכמ"ש מהריב"ל דדבר דמסלק אסמכתא מועיל נמי בדשא"ק הובא בלח"מ פכ"ה ממלוה מ"מ הנגזל ישלם הוצאה ע"כ פרש"י דגזלה משובחת וכן עולים דברי הראב"ד:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה