ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא מציעא · דף ג.
גמרא אר"ח הקשה ר"ן פרק שה"ד למה ישבע הא קי"ל שע"ד והוי שעבוד קרקע וי"ל הביע דטעין לא לויתי ועדים מעידין רק שלוה דמלקוחות לא גבי שמא פרע ומיניה גבי דכאומר ל"פ ואכתי איכא למידק מודה במקצת דחייב רחמנא היכא משכחת את"ד ותמוה דמיושב בתירוצו דמעיקרא שו"ר בתומים סע"ה תמה כן ונ"ל דס"ל דלא חיישינן לקנוניא רק בריעותא דנפל דלקמן די"ג ואף דמ"מ אינו רק עד אחד י"ל בע"ד דדייק במלתא דרמיא עליו נאמן כשנים כמו דנאמן מה"ט בעל המקח לומר לזה מכרתי אף שאין מקחו בידו וכפרש"י לעיל ב' ע"ב וכתבו משום דכל עד אחד דאינו נאמן משום דאימר אומר בדדמי לכן ברמיא עליו לדייק נאמן ותינח במודה במקצת אבל כשאמר לא לויתי אתרע דהוחזק כפרן ואימר מערים לטרוף מלקוחות ועוד ליכא לחייב לקוחות עפ"י עדותו דנגדם הוא רק ע"א דל"ל דמידק דייק דאדרבה טען לא לויתי ומפטור לפטור לא דייק כמבואר בחו"מ סע"ט ורק בהכחשוהו עדים לא מהימן על עצמו לומר דלא דייק אבל נגד לקוחות אינו רק כע"א: עוי"ל לפי המבואר בכריתות פרק א"ל די"ב דאומר לא נטמאתי ובאו עדים שנטמא מתרצין דיבורו לא עמדתי בטומאתי והקשו תוס' גם בלא לויתי נתרץ לא עמדתי בהלואתי ותרצו דלענין קרבן דוקא מתרצינין שלא יביא חולין בעזרה אבל ממון להפסיד לאחריני לא עיי"ש ומשום דאיהו דאפסיד אנפשיה וכ"כ תוס' בפרק שה"ד דמ"א ע"ב בסד"ה כל וא"כ לענין לקוחות נתרץ דיבורו דל"ל לחוב לאחריני לא נתרץ דלמה נחוב ללקוחות יותר ושוא"ת עדיף אבל מודה במקצת ס"ל להר"ן דמהימן גם נגד לקוחות כיון דדייק וליכא ריעותא ובש"ך חו"מ סימן ס"ט סק"ו מסיק דל"ח לקנוניא נגד לקוחות אם ליכא ריעותא ומזה סעד לפוסקים שהביא הש"ך חו"מ סימן ק"ו ס"ב סק"ו דאם הלוה מודה ל"ח לקנוניא:
שלא תהא גדולה הודאות פיו וק"ל לרש"י בב"ק ק"ז דבפקדון גם כופר הכל חייב לישבע דל"ל חזקה אין אדם מעיז כיון שלא עשה לו טובה א"כ ה"נ במלוה דהעיז וכפר הרי יצא מן חזקה זאת א"כ זולת טעם דחשוב כמודה במקצת חייב שבועה ונ"ל דחזקה אא"ת אא"כ י"ל עליו היינו דעכ"פ יש לו עליו קצת מתביעתו דאזי אפשר יתבע יותר ופרע מידק דייק ודמפרע ל"ד כדאיתא בפרק הכותב וכ"כ הלח"ם וכן מצאתי בזכרון אהרן וכ"כ נה"מ סימן ע"ו סק"י וא"כ י"ל דלכן מצריך לפטור כופר הכל משום חזקה דאינו מעיז כיון דחזקה אא"ת אא"כ י"ל עליו אבל כאן דנודע דחייב לו קצת ליכא על השאר חזקה דאא"ת ופטור הנתבע משבועה בלא חזקה דאינו מעיז:
ובזה מתורץ קושית התוס' בב"ק דף ק"ז ד"ה ע"פ על רש"י מסלעין דינרין דלקמן דמשמע דכופר הכל א"צ לישבע וכונתם דמבואר לקמן דפטור לרע"ק במודה שתים משום הילך והא לרע"ק בשלש הוא כמשיב אבדה דהיה יכול להעיז לטעון שתים דשטר מסייעו וכפרש"י א"כ נהי דהילך הוא ככופר הכל ליחייב כמו בפקדון כיון דיכול להעיז ומה פריך לר"ש דהילך פטור זהו כונתם ומהרש"א כתב שם דא"י מאי קושיא לרש"י ולפמ"ש מתורץ קושיתם כיון דשתים ודאי חייב תי ליכא חזקה דא"א תובע ול"צ לחזקה דאינו מעיז:
אשתמוטי ק"ל מה"ט גופא ליכא מגו דכפר דאינו רוצה רק להשתמט מה דשיער בעצמו שא"א לו לשלם כעת יותר ולמה צריך לחזקה דא"א מעיז:
בפרק הכותב דפ"ח א"ר שתי תשובות בדבר הקשה הרשב"א דלימא עוד תשובה דבתובע ל"ש אשתמיטי ונ"ל דבאסיז הקשה הר"ש דהא הוי מגו מממון לממון ואיך אמר מגו דכפר הכל ותירץ דשא"ה דבא להציל עצמו מכל תביעות וא"כ בתובע ל"צ לאשתמוטי דבלא"ה הוי מגו מממון לממון. ע"ב אם ירצה לומר מזיד הייתי הקשו תוס' הא אאמע"ר ולע"ד דוקא דלא חזינן דעבר אבל בעבר ואין ידוע אם מזיד יצא מחז"כ ובחו"מ סל"ד מבואר דפסול לעדות ולא תלינן בשוגג או אנוס בכה"ג מעיר ובחידושי לסנהדרין ד"ט כתבתי שמצאתי כן בראשונים דף ד' תוס' ד"ה הצד וא"ת כ"ה יוכיח ונ"ל די"ל משום חזקה דא"א מעיז כדרבה ובע"א י"ל אא"ח ולא לו נמי חזקה אבל בהוכחש מעדים הרי העיז: