ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף קעו.
אר"פ הלכתא בתוס' הקשו דבקידושין דגובה מהיורשים דשעבודא דאורייתא והרי"ף תירץ דמשום נע"ד אוקמוה אד"ת ואינו מובן דמה צריך טעם לאוקים על ד"ת ונראה לפימ"ש הריטב"א בקידושין שם דטעם מ"ד של"ד דאין קנין לחצאין עיי"ש וא"כ מ"ד שע"ד י"ל דס"ל דעכ"פ יש שעבוד גמור דנכסיו ערבין דכ"מ שימצאם יפרע מהן ועכ"פ ל"ה שעבוד לחצאין אך לאחר שהפקיעו חכ"ז השעבוד נכסי מהלקוחות ממלא. אין שעבוד נמי לחצאין לגבות מיתמי ואינו חל בחיי לוה כיון דיכול למוכרם אלא משום נע"ד אוקמוה אד"ת כאלו גם לענין לקוחות נשתעבדו וס"ל לר"פ דמשום נע"ד לבד לא היו מפסידין ליורשים אלא כיון דמה"ת בלא"ה נשתעבדו:
עוי"ל דמ"ד שע"ד ע"כ דחל השעבוד בשעת הלואה א"ל יפרע מעות יתפרע מקרקעות אך כיון שהברירה בין שני דברים אי חל הפרעון על הקרקעות או על מעות דבשעת הלואה לא נודע מאיזה דבר יתפרע קי"ל א"ב רק כשעומד להתברר כמ"ש יש"ש בב"ק וכאן אין עומד להתברר דשמא מעות לא יהיה לו והקרקעות ימכור ולא יטרף לפי תק"ח ממלא גם מיתמי בטל השעבוד משעת הלואה כיון דאין עומד להתברר לכן צ"ל דמשום נע"ד אוקמוה אד"ת כיון דע"י תק"ח דאין טורף מלקוחות בא ריוח ליתמי תקנו משום נע"ד דישארו אד"ת דאינן מפסידים חכז"ל ליתמי כלום רק לא ירויחו על ידם: