אור ברסלב
ערך שי שס בבא בתרא › דף קלג:

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

בבא בתרא · דף קלג:

דף קכז:

הכותב נכסיו לאחרים בעה"ט במתנת שכ"מ הביא ירושלמי חד ב"נ אפקיד גביה דר"א ב"מ א"ל אי הוו בנוי דהנייה סב פלגא והב להון פלגא ש"מ בלשון מתנה מעביר נחלה אפי' למי שאינו ראוי ליורשו בלא שיור ומ"ש בטופס השטר שיור ארבע זוזי כדי שיהא רוח חכמים נוחה הימנו ובשו"ת חת"ס חחו"מ סימן קנ"א הביא מתשב"ץ ח"ג ס"ס קמ"ז הביא טופס שטרות מראשונים שיור ד' זוזי כדי שתהא רוח חכמים כוחה המינו וזה הלשון ממש מתוקן עכ"ל ובאמת בתשב"ץ לא כתב ממש מתוקן רק יותר מתוקן מלשון השטר שנשאל שם עליו אבל מ"מ י"ל דגם זה אינו ברור דיי"ח ועיי"ש בחת"ס הוכיח מפ"ד דכתובות דף נ"ג דגם בנותן מתנה בחייו הוי כמעביר נחלה אם אינו מניח ליורשיו עכ"פ מנה יפה ולי נראה במתנה שרי לפי מה דאיתא במגילה פרק בה"ע דף כ"ו ע"ב דאי לאו דהוה לו הנאה מניה ל"ה יהיב לה הדר ה"ל מתנה כזביני וכתב הר"ן שהוא כמחויב לשלם לו גמול וצ"ע בתוספות פ"ק דגיטין דף י"ב דבמתנה ל"ה תן כזכי דשחרור א"ל דעביד ליה נייח נפשיה ליה משחרר ליה מש"ה חשוב כתוב ותן כזכי ומצאתי ברא"ש שם סימן י"ט דבמתנה נמי אמרינן בפרק הנזקין א"ל דעביד ליה נייח נפשא לא הוי יהיב לו י"ל דל"ד דרגילות כ"פ שאדם נותן לקרובו או לאוהבו אע"ג דלא עביד לו נייחא מעולם אבל אין דרך לשחרר עבדו א"ל דעביד ליה נייח נפשו וטובה עכ"ל ולפ"ז י"ל דבית הכנסת. ג"כ אין דרך ליתן לאחרים א"ל דקבל טובה מהם ויותר י"ל כיון דאל"ה אסור דבמה תפקע קדושתה וה"ט נמי בשחרור דאסור בחנם וא"כ אין ראיה מכתובות דיהיב נדן לבתו דעשה משום אהבת בו או לכבוד יהודא ב"מ כדאיתא התם ולא משום איזה גמול ול"ל כיון שנושא בתו ומתחייב לפרנסה יהא כשכירות דהא איתא בפרק הנזקין בערב דכתובה לא משתעבד דמצוה הוא דעבד ולא מידי חסריה ובאה"ע סימן ב' ס"א בהג"ה איתא דהממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר ועיין נתיבות סימן פ"א סק"ב וב"מ אה"ע סימן נ"א ומג"א סימן קנ"ג סי"א ס"ק כ"ז ולפ"ז הכל לפי הענין אם נותן משום דעביד ליה נייחא שרי דהוי כפרעון חוב ואל"ה י"ל דאסור אפילו כשמשייר ומטופס השטרות אין ראיה דשמא במחלק לצדקה והקדש דשרי לבזבז לפני מותו רק שמשייר וכמ"ש בפ"ת סימן רפ"ב ראיה מיו"ד סימן רמ"ט ומ"מ צ"ע מהא דירושלמי איך קיבל ר"א ב"מ כיון דאין רוח חכמים נוחה הימנו דנותן ונראה דודאי מצוה ליתן לת"ח או לצדקה והקדש ומ"מ יש בזה קצת חטא דאין רו"ח נוחה הימנו וכעין שכתבו תוס' בפ"ק דתענית דף י"א בד"ה אמר שמואל דיושב בתענית נקרא חוטא שמצער עצמו ומ"מ המצוה שהוא עושה בתענית גדול יותר מן העברה שמצער עצמו מידי דהוה אמתענה ת"ח בשבת דקורעין לו גז"ד ונפרעים ממנו תענית של שבת עיי"ש לכן ה"נ אאת"ל דשקולים החטא והמצוה לא היה צריך ר"א ב"מ למנוע מלמקבל ולהפסיד לעצמו ואולי דזה כונת ראב"ע שם לפני זה הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליו הוא אומר ותהי עונותם על עצמותם היינו רק על עצמם ולא על המקבלים ולית בזה משום ל"ב לת"מ אם הם עניים או ת"ח כיון דיש בו ג"כ מצוה והיינו דאמר הירושלמי כהדא חד ב"נ עובדא הנ"ל דלכאורה מעשה לסתור ולפמ"ש א"ש דעל המקבל אין איסור ובדבר הפסד כמה פעמים לא גזרו כמו לענין מלאכת חוה"מ וכה"ג כתב ה"מ הובא בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז וש"ך בכללי הוראה בס"ס רמ"ב:

עוד נראה דשאני בהניח בניו בודאי דעיקר ירושה דאורייתא ודאי אף דמדינא מהני כשלא נתן לאחרים בלשון ירושה מ"מ עקר ירושה דאורייתא כמו שפירשב"ם משא"כ עובדא הנ"ל דצוה על העתיד אם ינהגו כשורה דלאו ודאי עקר וכדמחלק בפרק המגרש דף פ"ד ע"ב ע"ב לענין מתנה עמש"ב ובידם לנהוג כשורה ואינהו אפסדו אנפשייהו והא דאמר כהדא למימר דבאופן זה שרי וס"ל שפיר כת"ק ופלגא שנתן בהחלט לראב"מ משום דלת"ח שרי כשאינו נותן הכל:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה