ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק
בבא בתרא · דף מג:
שמירה בבעלים הוא פירשב"א שכ"א משמר קצת מן השותפות בביתו וקי"ל ש"ב פטור וכיון שהיה ראובן משמר מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבד מחלקו בבית שמעון הרי שמעון פטור מחלק ראובן שהרי ראובן עמו במלאכתו עכ"ל ויל"ד דהא הכל תלוי רק בתחלת השמירה אם היה בבעלים ולא תליא כלל בשעת גנבה כמו שהביאו תוס' דתניא בהדיא הכי ונ"ל דודאי מודה רשב"ם אם שמרו שניהם קודם שנגנב דהוי שמירה בבעלים אף דלא שמרו בשעת גנבה אלא בא לומר בהיפך אם לא שמרו תחלה רק אח"כ בשעת גנבה מ"מ הכא הוי שמירה בבעלים וה"ט דקשה מאי פסיקא לגמרא דשניהם משמרים דלמא מיירי שמואל באחד לבד משמר וצ"ל דא"כ למה הוי ש"ש מה שכרו כיון דלס"ד לא מיירי בהתנה וכמ"ש המרדכי דכה"ג גם ש"ח לא הוי וכן הסכים הש"ך בסימן ע"ו וגם לדעת רמ"א שם ס"ח עכ"פ ש"ש ל"ה ועכצ"ל דשניהם משמרים וכל חד נהנה מה שחברו משמר לו דבשכר זה משמר גם הוא לחברו לכן פריך דהוי ש"ב ועדיין מנ"ל לגמרא דהתחילו שניהם יחד לשמור דלמא התחיל לשמור רק אחד ואח"כ סמוך לגנבה שמר גם השני ועכצ"ל דגם כה"ג הוי ש"ב כיון דלא התנו מתחלה להס"ד שישמור אחד היום ואחד מחר א"כ כ"ז שלא שמר רק אחד לית לו שום שכר דאינו שומר רק מנדיבת לבו ורק כשהתחיל גם השני לשמור נעשה האחד ש"ש א"כ תחלת שמירה בשכר הוא בבעלים לכן אף שלא שמר השני רק בשעת שנגנבה מהראשון הוי ג"כ שמירה בבעלים:
וצל"ע גם בהתחילו שניהם לשמור זה קצת בביתו וזה קצת בביתו או במקום המשותף ואח"כ פסק אחד מלשמור ולא היה שום תנאי בינם אם הוי ש"ש באותו שעה גם בלאו טעמא דש"ב כיון דאין זה מחויב לשמור חלק חברו רק כשחברו משמר ג"כ חלקו ולזה הדעת נוטה וע"כ מדאמר שמואל דש"ש הוא ע"כ דסמוך לגנבה ושעת גנבה שניהם משמרים והכל תליא בזה רק בשעת גנבה בין התחילו לשמור יחד או לא ורק בהתנו שמור לי ואשמור לך תליא בתחלת השמירה אי הוי בבעלים ובזה מדוקדקין דברי רשב"ם:
גמרא כגון דאית לו סהדי להאי דעת התוס' דוקא דידעינן דיש לו עדים ובאס"ז הקשו למה לא ניחוש שיש לו סהדי כמו דחיישינן לבע"ח וכה"ג ולקמן דף מ"ו גבי ערב מעיד ללוה ולוקח שני לראשון הקשו תוס' מה מהני דיש לו ארעא דלמא יש עליו בע"ח כמו דחיישינן הכא במכר שדה ונ"ל לחלק דהכא ה"ט דקודם שמכר השדה היה בע"ד ופסול לעדותה רק ע"י המכירה יכשר וכשיש איזה חששא אוקמונין אחזקתו דפסול דמעיקרא דדלמא עדיין יש לו בשדה זו נגיעה ולא יצאה מרשותו לגמרי לענין פסול עדותה אבל בערב ולוקח אדרבה מעיקרא היו ודאי כשרים ולא נפסלם מחששא בעלמא וע"כ ה"נ דוקא שיש עדים שהיה שלו אבל אם ליכא עדים אמרינן אימר מעולם לא היה שלו ולא היה לו נגיעה בשדה זו: