ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תכד
סעי' ט' בהג"ה נצ"ב כ"כ הרא"ש והקשו ש"ג ונ"ל הא יכולה למחול כגוף הכתובה ונ"ל לפמ"ש בסימן ס"ו סכ"ו מהמח"א פי"א מזכי' דדעת ריטב"א דמחילה כמתנה ולדבריו צריך שיתרצה הלוה במחילה ויזכה ולתוס' ורשב"א מחילה רק סילוק שעבוד ואפילו בע"כ של לוה מהני וכתבתי שם דאם צריך דעת הלוה א"כ במוכר שט"ח לחברו ומחלו א"א לההיזק להעשות רק בסיוע הלוה וכשאין למוכר לשלם הל"ל דישלם הלוה וכתבתי שם דזה דעת ראב"ן אך דעת ש"פ דמחילה מטעם סילוק אמנם לפמ"ש תוס' בפ"ק דפסחים ד"ו בד"ה התם דמצי מסלק דהא דמקבל צ"ב מנכרי ולדות פטורין דהוי יד נכרי באמצע אע"ג דמצי למסלק לנכרי בזוזי דשא"ה שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' אבל של ישראל לא נכנסה לרשות הגוי ע"י שעבוד וכ"כ תוס' בפא"נ וא"כ אף דבשאר מחילת חוב אינו רק סילוק כיון דמלוה להוצאת נתנה ועל נכסי לוה לית לו רק שעבוד ומצי מסלק לי' בזוזי לא נכנסו לרשות מלוה אבל בנצ"ב דמעיקרא שלה היו ונשאר שעבודה עליהם לכשימות או יגרשה תגבם בנדוניותה א"כ לא יצאו מרשותה עדיין וכ"ש הוא דאפילו למוכרם אין הבעל רשאי וא"כ נהי דחידש לנו הרא"ש בתשובה דיכולה למחול לבעל נצ"ב ונתקשה הב"ש בסימן צדי"ק סט"ז למה מהני מחילה כיון שהם בעין ותירוץ כיון שהם באחריותו ויכול למוכרם בהסכמתה עיי"ש מ"מ ודאי משום מתנה הוא ולא סילוק בעלמא כיון דכה"ג לענין בכורה הוי כיד נכרי באמצע לא רק שעבוד וא"כ אין הבעל זוכה בע"כ וא"כ מסייע בהיזק ללוקח וכיון שאין לה לשלם יחויב הבעל וכמ"ש הש"ך בסימן של"א סק"א בדעת רא"ש וטור דק"ל דמושיט פירות שמעון לפרת לוי משום דהמושיט מזיק בידים אם יש לו צריך הוא לשלם ואם אין לו ישלם בעל הפרה כיון דההיזק נגמר ע"י פרתו.
בטוה"נ וכתב בע"ת בשל"ו דאם אין קונה יקחם הנחבל בעצמו בטוה"נ ואם יש מותר בטוה"נ מדמי החבלה א"צ הנחבל ליתן המותר להאשה עד שעה דקניא נפשה עכ"ל ר"ל דאינו קונה מנ"מ שלה רק לפי ערך דמי חבלתו והשאר נשאר לה וכן מצאתי בדרישה.
ובקצו"ח הקשה הא בע"ת ס"ל בש"ג ח"ה ס"י דשומא הדרא כמו שלקחה בזול אף אם נתייקרה א"כ מה ירויח הנחבל במה שיקנה עכשיו כיון דלאחר מות בעלה נמי לא יטול רק דמי החבלה ולא מה ששוה הנ"מ עכשיו יותר את"ד ולא נראה כלל כיון דשומא הדרא רק משום ועשית הישר והטוב כדאיתא בפרק המפקיד דף ל"ה א"כ תינח כשלית פסידא למלוה לא במה שעומד המעות כיון דאוכל הפירות בלא נכייתא ולא בענין השומא דלעולם לא יחזיר זולת בדמים שנישוה לו אבל נחבל זה אין לו פירות בחיי בעל ואם אחר מות הבעל לא יקח רק דמי חבלתו המתין בחנם והרי מפסיד וכדאיתא ריש מכות דזה שוה מעות מה שממתין ואינו מקבל מיד מעותיו ור:
הוא לעיל סימן נ"ג ס"ג וגם כיון דלא יקח אף שימות הבעל תחלה רק דמי חבלתו א"כ עתה שיש ספק שמא תמות האשה תחלה אין לשום לו רק טוה"נ של דמי החבלה כגון שטוה"נ של נ"מ שלה שוה רק שליש דמי הנ"מ מחמת שהוא רק על ספק ואם נ"מ שלה שוה שלש מאות ודמי חבלתו מאה מוכרת לו כל נ"מ שלה בדמי חבלתו אבל א"ת שאפילו ימות הבעל קודם שומא הדרא ולא תתן לו רק מאה א"כ עכשיו שיש ספק שמא תמות תחלה האשה אין שוה לנחבל רק שליש מאה וא"כ מפסיד שנוטל בעד מאה רק שליש ממאה ואם כן אין זה ישר וטוב וע"כ מחליטין לו ועוד הא בבע"ת שם מבואר משום דנוטל יותר ממה שהלוה מחזי כרבית אבל באמת אינו רבית כיון דמכר גמור הוא מדינא וגם פירות אוכל וכתב שם גד"ת דכיון דכשהדרא אינו נוטל יותר לא ניכר כל כך כרבית במה שאין מנכין לו הפירות עיי"ש וא"כ תינח מלוה שהלוה מנה ונישום לו קרקע במנה וכשנתייקר ויקח מלוה מאתיים מחזי כרבית דזוזי יהיב וזוזי שקיל אבל נחבל דלא יהיב זוזי אף שיטול עכשיו יותר מכפי מה ששוה החבלה לא מחזי לעין הרבית וכה"ג אמרינן בב"מ דף ס"ג וביו"ד סימן קע"ה ס"ו הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום העירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן כיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל מחזי כרבית אבל פירות אף דבאו לידי שומא מ"מ כיון דנוטל רק פירות לא ניכר לעין ה"נ אף דחבלתו נישום מ"מ לא ניכר לעין כשיקח עתה יותר,
סעי' י' שחבלה בבעלה בטור תשובה לגאון אשה שחבלה בבעלה כל מה שקנתה אשה קנה בעלה כיון שכתובתה תפוסה בידו לא מפקינן וכתב שעמ"ש דמזה סתירה למ"ש הש"ך בספר ת"כ סימן ק"ל דאף דמהני תפיסה בספ"ד אם יש למלוה שטר א"י הלוה לעכב החוב עבור תביעה אחרת שיש בו ספ"ד משום דשטר כגבוי והרי הכא נמי יש להאשה כתובה ואפ"ה חשוב הבעל כתפס וכן מוכח מרמב"ן וכ"ן שבאס"ז פא"נ שהשיגו על הראב"ד דס"ל דא"ר שתפס הלוה מהני מהא דמשכנתא שהוא א"ר אין מנכין משטרא לשטרא ואמאי ליהוי כתפס אלמא בשטר נמי חשוב הלוה כתפס את"ד ולהשעמ"ש יסתר הרמב"ן א"ע דכתב כיון שהשטר מוחזק ביד המלוה כאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו הובא בסמ"ע סימן מ"ד סק"י וכן הביא בת"כ שם מתשובת רמב"ן דלכך אמרינן מגו להוציא בשטר דהוי כאלו מוחזק בממון ולא דהוי כגבוי לגמרי דקי"ל שטר העומד לגבות אינו כגבוי ואם נאמר דמהרשב"א הוא מ"מ כבר ראי' להשיך ממנו ומהך דמייתי שעמ"ש ל"ק דכבר כתבו התומים ונו"ב דנהי דמלוה בשטר ל"ח מוחזק ממש מ"מ גם לוה ל"ח מוחזק וא"כ י"ל כיון דיש ספק מוקמינן אחזקה דמעיקרא שהי' חייב דבלא שטר כיון דלוה מוחזק ותפיס אין מוציאין ממנו בחזקה דלא עדיף מרוב אבל בשטר הוי כמונח באגם ומהני חמ"ק ובנתיבות בדיני תפיסה סכ"ד הביא מהמהרש"א וריטב"א בכתובות דף ע"ו דאשה כיון דהשטר בידה נקראת מרה קמא נגד ספק וא"כ דוקא בספק אבל היכא דודאי חייב רק אין ב"ד נזקקין להוציא כניזקין בזה"ז וכא"ר אבל כשא"צ להוציא יכול לעכב א"כ אף דיש לשכנגדו שטר מ"מ כיון דא"צ ב"ד שיוציאו ממנו והחיוב ודאי יכול לעכב אצלו ונראה אף להחולקין על הש"ך מ"מ היכא דיש ללוה תביעה אחרת על המלוה ואם יהא אמת הי' דינן דזה גובה וז"ג כמבואר בסימן פ"ה ס"ג בזה ודאי י"ל דהוי בעל השטר כגבוי דודאי עומד לגבות אף לדברי לות לא ינוכה זה בזה ועל זה ודאי אין סתירה מדברי הגאון שבכאן כיון דאין לאשה כלום ל"ל זה גובה וזה גובה לכן הבעל תופס ממה שהי' פורע לה.
מחייבים אותה למכרם לבעלה בטוה"נ ברא"ש פרק החובל כתב דגם לאחרים תוכל למכור הנ"מ ונצ"ב והקשה ש"ג בפרק החובל הא כיון דיכולה למחול לבעלה לאחר מכירה אין למכור כמו הכתובה והפ"ח בפרק החובל כתב דתמכור גוף הנצ"ב כשהם בעין כיון דיש לה שייכות בהם שאין הבעל יכול למכרם ואחר שתמכור לאחרים לא מהני מחילתה לבעל וכ"ד סמ"ע כאן סקי"ח דנצ"ב כשהם בעין א"צ למכור דוקא לבעל דתוכל למכור גם לאחר דלא תוכל למחול וכ"כ בסקי"ז ולי צ"ע הא כיון דהשתא הנצ"ב הם של הבעל רק אם יגרשה או ימות קודם לה תגבם האשה הוי דשלב"ל ואף דהבעל א"י למוכרם מ"מ אינן שלה כ"ז שיושבת תחתיו וא"כ צריכה למכור השטר שיש לה עליהן והוי כמכירת שט"ח דמהני מחילה ובנ"י פרק החובל כתב דיכולה למכור נצ"ב ובא"ע סימן צדיק סי"ג יש שני דעות בזה וע"ש ח"מ וב"ש ואחרונים נדחקו מאד לזה מהני מכירת נצ"ב כיון דמהשתא לא מצי חייל וגם מריא"ז פרק החובל שם מבואר דנצ"ב שמכרה לאחרים מהני מחילתה לבעל ובאב"מ שם כתב כיון דא"י להוציאן הוי כמשכון אצלה ומשכון מטלטלין קנוי למלוה והביא ראי' מהרא"ה שכ"כ בעסקא כיון דאסור למשתי בהו שכרא הוי כפקדון ויכול להקנותן עיי"ש ולי צ"ע דשאני עסקא דודאי של הנותן הוא משא"כ נצ"ב דהן של הבעל לגמרי רק אם יגרשה או ימות בחיי' תטלם ועדיין לא נתברר מי ימות קודם ומה"ט חשבו אותן הפוסקים לדשלב"ל דאל"כ הא כיון דא"י לסלוקי בזוזי בלא"ה למפרע הוא גובה כדמוכח בפכ"ש דף ל"א א"ו שא"ה משום דהחוב ודאי לכן אי לאו דיכול לסלוקי בזוזי לכ"ע למפרע גובה משא"כ כאן דשמא תמות האשה קודם הוי כהתם שמא יסלקה בזוזי ומשכון המוחזק ביד המלוה שאני כמו שפרש"י במשנה בפכ"ש שם ומחוסר גוביינא לא הוי שהרי אצלו נתון איגלאי מלתא דמשעה שהרהוני אצלו הוי דידי' עכ"ל ועיין נתיבות סימן ע"ב סק"ה ונתיבות סימן ס"ו ס"ח סקי"ב דכתב דמשכון נמי ל"מ מכירה לגבות ממנו אף שיחזיר המוכר וימחול החוב רק דיכול לעכב המשכון ולא להחזירו דלזה לבד יש לו קנין במשכון עיי"ש וא"כ כאן שאינו ת"י לוקח ל"ל כן וי"ל מחמת דמעיקרא שלה היו לא יצאו מרשותה עדיין כיון שנשאר לה זכות בהן וכמ"ש לעיל ס"ט.