ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תכא
סעי' ה' שנים שנתאבקו בטור כתב לשון הרא"ש שנים שנתאבקו יחד ואחד הפיל חברו לארץ ונפל עליו וסימא עינו של התחתון נראה דפטור מה' דברים אף דקי"ל אדם מועד לעולם היכא דהוי אנוס פטור כדאיתא בירושלמי הי' ישן ובא חברו ושכב אצלו הראשון פטור בנזקי שני ותניא ב' שרצו והזיקו זה בזה שלא בכונה פטורין ובנד"ז שהתאבקו מדעת שניהן והזיקו זא"ז שלא בכונה כי הדבר ידוע בב' מתאבקין יחד עיקר כונתם שיפיל אחד לחברו וא"א לאדם לצמצם ולכוין שיפלהו בנחת שלא יוזק כי בכל כחם הם מתאבקים וכ"א מכוין להפיל חברו ומחלו זה על זה ואדעתא דהכי התאבקו יחד וכתב בד"ה דיש לגמגם כי מתחלה נתן טעם לפטור מפני שהוא אנוס ומה שהביא ראי' מהירושלמי ומההוא דב' שרצו אינה ראי' דשא"ה שנתכוין להפילו ועשוי הוא להיות ניזוק ע"י ההפלה ואח"כ נתן טעם מפני שמחלו זל"ז וטענת מחילה ג"כ אינה טענה שהאומר לחברו סמא את עיני ע"מ לפטור חייב עכ"ל ונ"ל כונת הרא"ש להרכיב שני הטעמים כי בכ"א יש לדחות כמ"ש בד"ה משא"כ בצירופם יחד כי סמיית העין אונס גמור הוא שא"א לצמצם ולכוין שלא יוזק אך תחלתו בפשיעה דנתכוין להפילו וכמ"ש בד"ה לכן כתב עוד דמחלו זע"ז אלא דזה ל"מ אפילו אמר סמא עיני ע"מ לפטור אך על ההפלה לבד מהני המחילה וא"כ א"א לחייבו על ההתחלה כיון דמחל לו חברו הוי כלא עשאו כלל ולא פשע ממילא פטור על סמיית העין בלא מחילה כיון דאנוס הוא ואנוס פטור כדמוכח מהירושלמי.
וצ"ע מה מהני מחילתו הא הוי אסמכתא דסמך בדעתו שיתגבר על חברו ובמשחק בקוביא כתב הרא"ש בב"מ דף ע"ד דל"ה אסמכתא משום דאין בידו כלל ועל מה סמך וזה ל"ש כאן די"ל דסמך על כחו ולפי אומדן דעתו כסבור שכחו יפה מחברו וצ"ל דאזיל לשיטתו דס"ל כר"ת דאגב דבעי למיקני גמור ומקני כמ"ש בשו"ת הרא"ש סימן ס"ו ס"ט הובא בטור לעיל סימן ר"ז סכ"ה וא"כ כיון דלעיל סימן ר"ז סי"א הובא ברמ"א דעת הסוברין בערבונו מחול דהוי אסמכתא אף דמוחל וגם בסי"ב שם בסוף הג"ה י"ח אסברת ר"ה א"כ ה"נ אי תפס הניזק י"ל קי"ל דהוי אסמכתא כה"ג.
גם הראי' משנים שרצו והזיקו זא"ז אינו רק לדעת הרמ"ה שבטור לעיל סימן שע"ח דאלו להש"ע שם ס"ז הזיקו זא"ז חייבים וגם לבד"ה ולבוש שהבינו דטעם מחילה הוי טעם בפ"ע נראה דהא"ש לשיטתו אזיל דס"ל לקמן בסי"ב דאמר בפירוש ע"מ לפטור פטור וס"ל דכאן שנתאבקו אדעתא דהכי הוי כפירש ע"מ לפטור אבל לרמב"ם וש"ע דס"ל התם דאפילו פירש חייב לא עדיף כאן מפירש דהא בלבוש סי"ב כתב משום דהוי כמו מחילה בטעות שסבור הי' לסבול וא"י לסבול א"כ כ"ש כאן דסבור שלא תיקנו.
סעי' ו' מי שיש לו משרתו חושש שיגנוב לו יוכל להוציאו קודם זמן השכירות כ"ל דוקא אם חזינן דאמת מה"ט מוציאו אבל כשהמשרת מכחישו שאינו גנב לאו כל כמיני' דבע"ה להחזיקו בגנב כדאיתא בפרק כל הנשבעין אחזיקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ובריש פז"ב תנן דא"י לפסול עדיו של זה עד שיביא ראי' שהוא קרוב או פסול ושם בגמרא אפילו הוא ואחד עמו א"כ לפסול את העד בגזלנותא כיון דנוגע וכן לעיל ס"א בהג"ה מי שקבל על חברו שגנב לו א"ל יוכל לברר אינו פטור רק משום דלא כיון לביישו הרי אף דמוחזק הוא לא מהימן לומר דחברו גנב בלא ראי' ואלת"ה ל"ש חיי לכל משרת שכיזדמן לבע"ה משרת אחר בזול יותר וכדומה יאמר על הראשון דנגנב ויוציאו תו"ז ואפילו בשבועה נראה דלא מהימן כיון דחיוב ברור יש שמחויב להחזיק משרת זה על הזמן ששכרו כדמוכח מהנהו ראיות שכתבתי דצריך דוקא עדים ובפ"ת הביא משו"ת חוט השני שהקשה למה לא נשבע המשרת שלא יגנוב עיי"ש ולפמ"ש כיון דמברר דגנב פסול לשבועה כדלעיל סימן צ"ב ס"ג ואפילו מברר רק שגנב ממנו די"ל מורי התירא הוכחתי לעיל סימן צ"ב דפסול לשבועה ונראה דא"צ כאן לברר בעדים כשרים ממש רק מברר עפ"י קרובים או שיש רגל"ד לפי ראות הב"ד סגי כיון דיש מקום לחשדו אדעתא דהכי לא שכרו ובטול השכירות עכ"פ מכאן ולהבא כדאיתא פרק הגוזל דף ק"י ע"ב ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה אף דתוס' שם כתבו דבנפילה מן האירוסין איירי דאם מן הנשואין ודאי מקדשה נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה עיי"ש דוקא התם דא"א להתקדש לחצאין דאומר לאשה היום את אשתי אינה יוצאת בלא גט כדאיתא בפ"ג דנדרים דף כ"ט משא"כ הכא אפשר לשכור על זמן שירצה וא"כ י"ל מה ששכרתיך על זמן ארוך משום דהיית נאמן בעיני עד דאתרע נאמנותך ואף דתוס' שם כתבו במכר ל"ל כן משום דתליא ג"כ בדעת המוכר היינו התם דמזל דלוקח גרם משא"כ זה דבבחירתו אתרע וגם ל"ל אם הי' מתנה בפירוש הי' המשרת ממאן בתנאי לומר אף שיהא גנב יוכרח להחזיקו ובכה"ג אף שנתקלקל אח"כ מבטל למפרע מכח האומד וכמ"ש בצלעות הבית ס"ו דומה לזה וא"כ אין סתירה לדברי משו"ת חוט השני דכה"ג דלא נתברר בעדים כשרים שגנב אף דאתרע נאמנותו מ"מ בשבועה מהימן וכמ"ש לעיל סימן צ"ב.
סעי' י"ג בהג"ה וכן מי שהוא תחת רשותו עמ"ש לעיל סימן ד' דלכאורה זה סותר למ"ש המחבר דיכול להכותו אף שאינו ברשותו וכתבתי לחלק דכשיש פנאי להביאו לב"ד הוא דוקא כשהוא ברשותו ובלבוש השמיט תיבת תחת רשותו וס"ל דלאו דוקא הוא אלא קמ"ל דל"ד ברואהו מכה חברו רשאי להכותו אלא גם בכל עבירה אך לשון תה"ד ורמ"א משמע דדוקא תחת רשותו ובש"ע של התניא כתב וכן הרואה בחברו שעושה איזה דבר עבירה אחרת והוא תחת ידו ורשותו להכותו רשאי להכותו כדי להפרישו מאיסור עכ"ל משמע דר"ל דהאי וכן קמ"ל רק דבשאר עבירה נמי דינא הכי והאי דנקטי תה"ד ורמ"א תחת רשותו ל"ד רק לומר שהוא תחת רשותו להכותו ולא נ"ל דמה צ"ל זה דודאי אם א"י להכותו לא יכהו ומ"מ תניא עצמו גבי הרואה ישראל מכה חברו כתב דמצוה להכותו כדי להפרישו מאיסור וכאן כתב רשאי להכותו וה"ט דבמכה חברו אין פנאי להמתין להביאו לב"ד.