ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תא
סעי' ב' ניזק שתפס כתבו תוס' ר"פ שור שנגח דו"ה דפעמים שהרביעי אין לו כלום ושלישי יש לו כגון שנזקי דו"ה שוים ונזקי שלישי יתרים ואפילו חמישי נמי פעמים שאין לו כל נזקיו אם נזקו יתרה על של רביעי שאינו נוטל רק חלקו של רביעי ובש"ג ומהרש"א תמהו למה לא יטול החמישי מגוף המזיק גם מחלק הבעלים וש"ך תירץ דבעלים י"ל אנוסים אנו ולא הייתי יכול לשמרו וה"ל כהוציאו לסטים דבעלים פטורים וקצו"ח הביא מרשב"א ותוס' ר"פ הכונס שכתבו אתא דתנן הוציא לסטים חייבין דפריך הש"ס פשיטא כיון דאפקוה קמה ברשותייהו דגם בשור תם נוטל הניזק גוף השור עיי"ש ובאס"ז ר"פ שור שנגח שם מסתפק הרמ"ה בזה ודעת נוטה כמ"ש הש"ך דהא פרצוה לסטים בלילה ויצאה והזיקה בעלים פטורים כמבואר בר"פ הכונס ומשום דבעלים אנוסים ה"נ כשנטלוה לסטים אם הם פשעו בה למה יפסידו בעלים הם אנוסים ואם אין ללסטים לשלם ודאי יפסידו הבעלים ואפילו יש להם מ"מ הרי ניזק נוטל מגופו והרי הגוף של בעליו ומה פשעו ואף דליסטים קנאו להתחייב באחריות אבל לא לחוב לבעלים לכן נראה דמבואר בהגוזל בתרה דף קי"ד בלסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש וכתבו תוס' במרובה דף ס"ט בד"ה כל דלאחר יאוש אף דיאוש לא קני היינו לגזלן אבל אחר הי' יכול לזכות לולא דגזלן צריך להשיבה לבעלים עיי"ש וא"כ הניזק משתלם מגופה דזוכה בהמזיק מיד שהזיק דהרי הבעלים נתייאשו וגזלן א"י לעכב דהא פשע בשמירתה ואם הי' שלו לגמרי הי' ניזק ג"כ משתלם מגופה ולחובת גזלן ודאי קמה ברשותו לכל מילי לכן פריך פשיטא ול"ל דנוקי בידוע שלא נתייאשו בעלים או כמ"ד סתם גנבה ל"ה יאוש ז"א חדא דלמה לו לדחוקי לתרץ דמיירי נגד הסתם דהא בלסטים ישראל איירי דאל"כ ל"ל לסטים חייבין דאטו מי צייתי לדידן וכמו דפריך בר"פ שום היתומים ועוד ע"כ מיירי בהכי דאל"כ כיון דניזק א"י להשתלם מגופה גם לסטים פטורין דבכל תם א"צ לשלם מעלי' וא"כ ע"כ מיירי כשהניזק משתלם וא"כ פשיטא דלסטים חייבין באחריות וכ"ז בלסטים אבל בניזק שתפס בשביל נזקו אינו רוצה לגזול חלק בעלים וליכא יאוש וכיון דמ"מ בע"כ תפסו ובעלים אנוסים וא"י לשומרו פטורים וש"ך דכתב דהוי כהוציאוה לסטים דבעלים פטורים היינו דעל הבעלים אין חיוב משום דלא שמרו ונ"מ במועד או בתם ולפני יאוש.
הג"ה וי"א עש"ך דהרז"ה ונמ"י כתבו אם תפס מועד נעשה ש"ש ומהא שמעינן דמאן דתפיס מידי מן לוה שלו למגבה מיני' הוה עלי' ש"ש והקשה כיון שתפס שלא ברשות ב"ד ה"ל גזלן וחייב באונסין ובשלמא בשור שהזיקו ל"ח גזלן דיש לו רשות לתופסו משא"כ בשאר בע"ח את"ד ולע"ד כיון דש"ך מודה היכא דרשאי לתפוס אינו חייב באונסין ה"נ בחוב לפמ"ש נמ"י בפרק המקבל אהא דבע"ח אפילו בחוץ לא ינתחנו גזרה שמא ימשכנו בביתו ז"ל וא"ת הא קי"ל ריש פרק המניח דעביד אינש דינא לנפשי' תירצו בשם ר"ת דהיינו בכלי של עצמו א"נ כשבא בתורת גבי' אבל הכא מיירי שבא בתורת משכון למשכן וכדפירש רבי במתניתין ור"ל דעל המשנה כתב דאם רוצה מעות או קרקע ולא לגבות מזה שממשרנו רק ממשכן שלא תשמיטנו שביעית זה חשוב משכון ובתורת גוביינא היינו אם רוצה לגבות חובי מזה וקצו"ח סימן צ"ז הביא דברי נמ"י וכתב דלא יכול להבין דהיכי שייכא תורת גבי' בלא ב"ד ומאן שם לו וע"כ אינו אלא למשכון עכ"ל ולא נדחה דעת ר"ת משום שהוא לא הבין וחילוק גדול יש דמשכון היינו שאינו רוצה לגבות מזה כלל אף ע"י שומת ב"ד ועיין לעיל סימן צ"ז סט"ו וא"כ גם רז"ה הכי ס"ל ולהכי דייקו רז"ה ונמ"י דתפוס למגבה מיני' ומ"מ כ"ז שלא שמוהו לו ב"ד ביד לוה לסלקו בזוזי וכדומה לכן לא הוי רק ש"ש.