אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שפב

סימן שפ

חייב לשלם לבעלים ברי"ף העלה דדינא הוא ולא קנסא וצל"ע הא הוי מצוה הבא בעברה כדאיתא ר"פ לולב הגזול דגזול ביוט"ב אינו יוצא משום מצוה הבא בעברה וה"נ גוזל חברו ואין לזה החוטף שכר מצוה וחיובו רק משום שהפסיד לבעל המצוה וא"כ הא קי"ל המבטל כיסו של חברו אף בריוח ברור פטור כדלעיל סימן רצ"ב בש"ך ס"ק ט"ו ולעיל סימן שס"ג ס"ו בגזל בית דקיימא לאגרא ולא דר בו הגזלן פטור וצ"ל דס"ל כסמ"ג הובא במה"פ על ירושלמי פא"נ ה"ג דמבטל שדהו חייב משום שאינו תלוי בדעת אחרים רק בטורח עצמו או ס"ל כתוס' פ"ק דסוכה ד"ט דמה"ב רק דרבנן וס"ל כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז דלפיכך במוכר לחברו איסור דרבנן ואכלו א"צ להחזיר המעות דחכמים לא העמידו דבריהם במקום ממון וחשוב כנהנה מהיתר ובשעמ"ש לעיל סימן רל"ד הביא ראי' לדבריו דאפילו עדיין לא פרע מחויב לפרוע אי אהני לו מדאורייתא ולא אהני לו מדרבנן וכאן עדיף טפי דאחשבי' למצוה והרי חטפו ולפ"ז י"ל טעם למ"ש יש"ש דבמצוה דרבנן א"צ לשלם דה"ט דממ"נ מדאורייתא אינו מצוה ומדרבנן לא עשה מצוה כיון דבא בעברה.

והוא יו"ד זהובים בחולין דף פ"ז איתא דכוס בהמ"ז שוה ארבעים זהובים והקשו תוס' הא עם בפה"ג יש חמש ברכות ותירץ רי"ו בספר אדם נט"ו ח"ד דלא מנו הרביעית מפני שהוא מדבריהם וקצו"ח תמה הא כל הברכות אינו רק מדרבנן לבד בהמ"ז וגם ברכת כיסוי ופה"ג דרבנן והנה היש"ש כתב ג"כ במצוה דרבנן א"צ לשלם וי"ל הטעם לפמ"ש הש"ך הבאתיו לעיל דבמקום ממון לא העמידו דבריהם אכן הא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדאיתא בפרק הזהב דף נ"ה ע"ב ואיכא מ"ד דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כדאיתא ביבמות דף ל"ו ע"ב ובכ"ד אך ברכת הטוב והמטיב חזינן דבמקום ממון לא העמידו דבריהם דהרי פועלים פטורים מלאמרה כדאיתא בפרק הי' קורא דפועלים אוכלן פיתם ומברכים לפניה ולאחריה שתים כן גרסה רוב הפוסקים כמ"ש ב"י בא"ח סימן קצ"א

בן לימול כתב הרא"ש פרק כיסוי הדם דאף שאמר האב לאחר למול את בנו לא זכה באותו מצוה לחייב אחר אם קדם ועשאה ול"ד לכיסוי דאמרה תורה ושפך וכיסה מי ששפך יכסה וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבים למולו וכתב הש"ך דמדברי הרא"ש מוכח דמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן את בנו לאחר למולו ות"ש סכ"ח השיג עליו הא שלוחו כמותו ומה ראי' מהרא"ש וקצו"ח כתב דשפיר מוכח דאם איתא דשליח כמותו בזה א"כ כי היכא דאם הי' האב רוצה למהלו וקדם אחר חייב ה"נ אם נתנו לשלוחו דשלוחו כמותו והשתא דקדמו אחר דאינו שלוחו הרי הפקיע המצוה מהאב עיי"ש ולע"ד י"ל כיון דהוי רק מבטל כיסו וחייב משום דבידו לעשות הוי ריוח ברור א"כ כשאינו רוצה למול בעצמו רק ממנה שליח תו אין בידו ותלוי בדעת אחר דשמא לא ירצה למול בתורת שליחות וא"כ הוי רק מבטל כיסו כמו במעות דתלוי בדעת אחרים וכמ"ש הסמ"ג הבאתיו לעיל דודאי אין האב יכול למולו מדנתנו לאחר דלכ"ע מצוה בו יותר.

עוי"ל כיון דחישב לעשות מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה א"כ מה שכר הפסידו הא רצה לעשות רק נאנס ע"י זה שקדם וצ"ל דמ"מ אינו ממש כעשה וטרח וא"כ כשעשה שליח וקדם אחר לא הפסידו כלום דה"נ חשוב כמותו ואינו ממש כטרח ועסיק בגופו דמה"ט מצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא ריש פרק איש מקדש תדע דהא מרגלא בפומא דאינשי בשם הגדולים דמי שמכבד חברו לברך בהמ"ז מכבדו במ"ם זהובים וכ"כ בש"ג ורי"ו כמבואר בש"ך שם סק"ד והרי המברך מוציא המסובין והוא שלוחם כמבואר בא"ח סימן קל"ג ע"א עיי"ש מג"א סק"ד וא"כ שליח ש"א כמותו א"ו מה דביני ביני שוה עשרה זהובים כל ברכה ועיין יד מלאכי סימן שד"מ דכף הדמיון אינו השואה גמורה ולע"ד יש רמז לזה בפ' נשא כף אחת עשרה זהב דהיינו החילוק של הכף.

ומ"מ מה שהקשה הת"ש על הש"ך שכתב כאן דאם האב מכבד אחר למול מבטל ע"ע משבת דף קל"ג דאמר ימול אפילו אומר האב לקוץ בהרת בנו מיכוין קאתי עשה ודחה צרעת ופריך ליעבד אחר ולש"ך הא מיעקר עשה דאבי הבן וא"א באחר עיי"ש לק"מ דהא איתא שם דף קל"ב ע"ב דצרעת עשה ול"ת וכתבו תוס' שם דלא ילפינן מהתם דלידחי עשה ל"ת ועשה דשאני מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות וא"כ תינח גוף מצות מילה נכרתו עלי' י"ג בריתות אבל העשה המוטל על האב דוקא לא אלים לדחות העשה ול"ת דצרעת די"ג בריתות יתקיימו ע"י אחר שימול.

ובהשמטות להגהות א"ב כתב דשליחות מועיל דאינו מצות שבגופו כתפילין אלא שבתוי"ט פ"ג דנדרים משנה י"א קרי לי' מצוה שבגופו ובמחכ"ת טעה דתוי"ט קאמר דהוי מצות שבגוף הנימול לא בגוף האב עיי"ש דכתב לפיכך לא נתלה למשה הצדיק עלי' מלא שעה דאין זכות תולה לעונש עון מילה דכל המצות הן חוץ לגופו וזו מצוה שבגופו ולפיכך אין כח בשום מצוה לתלות עונש עונה ואם כפי הבנת הגאון ר"ב זלה"ה איך ניצול כשמלה צפורה בנה ועדיין לא קיים משה בגופו ועמ"ש בחידושי ליו"ד סימן רס"ד.

אבל נתנו לאחר ליטול ובא אחר ומלו פטור לשון הרא"ש אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבים למולו ובדיבור שאמר האב למוהל לא זכה באותו המצוה לחייב לאחר אם קדמו עכ"ל וק"ל אטו מי שאומר לחברו אני נותן לך חפץ במתנה טול לך וקדמו אחר ולקחו או שרפו יהא פטור הא כ"ז שלא זכה האחר הוא של בעליו וחייב לשלם לבעליו ה"כ אם המוהל לא זכה עדיין של האב הוא ויחויב לשלם לאב דלזה המוהל רצה האב ליתן מתנה ואם לא יזכה בו יטלו לעצמו או יתנו וימכור לאחר והרי בהגוזל בתרא דף קט"ז אמרינן נהי דאדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה ולמד המג"א בסימן תמ"ח סק"ד שאם קנה ישראל אחר החמץ מגוי הלוקח צריך להחזיר לבעלים וא"צ להחזיר לו הדמים אם נתן לו יותר מן הראוי דאמרינן אדעתא דעכו"ם אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרה עיי"ש ובפחז"ה דף נ"ד ע"ב אמר נכסי' עכו"ם כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן מ"ט נכרי מכי מטי זוזי לידו אסתלק לי' ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידו הלכך הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה ופירשב"ם דוקא בלוקח מנכרי אבל לוקח מישראל נהי דלא קני לוקח עד דאתי שטר לידו אחר א"י לקדם ולהחזיק דכ"ז שלא החזיק הלוקח או בא שטר לידו יכולין שניהם לחזור עכ"ל ונ"ל בעובדא דהרא"ש לא תבע האב כלל לזה שקדם כמבואר שם ואפשר באמת הי' מחייבו אם יש שליחות במילה אפילו אינו רוצה כלל למולו בעצמו מחמת שאינו יכול למול ואם אין שליחות במילה עכ"פ יש לחייבו כשיכול האב למול בעצמו רק כיבד אהובו וא"כ אזדא קושית הקצו"ח מעל הת"ש ואפילו א"י למול בעצמו מ"מ מוטל עליו מילת בנו אפילו צריך לשלם שכר למוהל כמבואר בתשובת רשב"א וגם אסור לאחר למול שלא מדעת האב כמבואר ברמ"א יו"ד סימן רס"א בהג"ה מהרשב"א ורמב"ם וטור וא"כ המצוה שלו ומ"ש הרא"ש כיון דאין האב רוצה למולו כל ישראל חייבים למולו לאו דאזי אין המצוה והזכות שלו ליתן למי שירצה רק ר"ל דאין החיוב על זה שאמר לו האב למולו לבד יותר מאחריני ולא זכה בו בדיבור האב תדע דאם כונתו דחייבים כל ישראל ואין הזכות של האב א"כ למה סיים דלא זכה האחר בדיבור שאמר לו האב דמשמע משום דהדיבור אינו עושה זכי' תיפוק לי' דאינו של האב ליתן לאחר כיון דכל ישראל חייבים למולו א"ו הזכות של האב ליתן למי שיבחור ותמהני על העיר שושן שכתב אבל נתנו האב לאחר לימול ובא אחר ומלו פטור מן האב ומן המוהל מן האב פטור שהרי לא מנע ממנו המצוה ומן המוהל פטור דבמה זכה במצוה זו עכ"ל ולמה יפטר מן האב דלא וויתר שכר המלוה רק לזה שבחר בו ומנ"ל לע"ש זה הא לא נזכר בהרא"ש דפטור מן האב אם יתבענו ומשמעות לשון הרא"ש שלא כיבד האב לזה רק אמר לו למולו מחמת שאינו רוצה בעצמו למולו לכן אין האב תובע כלל לומר לזה לבד ויתרתי כי רק מחמת שלא רצה למולו אמר לזה ולא איכפת לו כשמלו אחר ואפילו דעת רא"ש לפטור אפילו יתבע האב י"ל לשיטתו אזיל בהא דכחש גופנא וצער אונס דלקמן סימן שצ"ד ס"ה ולפ"ד רמ"ה שם דאונס משלם את הצער אף דסופה להצטער תחת בעלה וכ"ד רי"ף ורמב"ם וסתם שם בש"ע כן ה"נ צריך לו לשלם זה שהזיקו עכשיו באונס אף דסופו הי' בא להיזק זה מרצונו מאחר.

פטור ר"ת פטר משום דגדול העונה אמן יותר מהמברך ומע"מ ס"פ כ"ה הקשה הא אמרינן ס"פ א"ד דחטיף ובריך ותירץ הש"ך כיון דשכר אמן שוה לשכר המברך רק ממהרין למברך תחלה א"ל לשלם לו בעד זה עשרה זהובים וכ"כ המג"א ס"ס ר"א וקשה כיון דממהרין למברך תחלה הרי יש בזה קפידא והוי גזל ומשביעין על כפירת זמן פרעון כדלעיל סימן ע"ג ס"ב דחשוב כפירת ממון א"כ ה"נ הוי גזלם וא"כ בוצע וברך הוא כדאיתא בב"ק דף צ"ד ואין לענות אמן אחריו כדאיתא בתוספתא הובא בב"י א"ח סימן קצ"ו אך אפילו למ"ד גדול העונה אמן מהמברך קשה כיון דבעל כרחו חוטף הברכה הוי גזל דמבואר לעיל סימן שנ"ט ס"ב דאסור לגזול אפילו ע"מ לשלם דבר יפה ממנו ומבואר בסמ"ע שם סק"ח אפילו התשלומין בעין ויפה מדבר שגוזל אם הבעלים כאן ואומרים ניחא לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו פשוט דלכ"ע אסור וא"כ כיון דחוטף הברכה בעל כרחו הוי איסור ואין לענות אמן אחריו וכ"ש דקשיין דברי הש"ך בסק"ד דהשיג על הסמ"ע שכתב דבאב ל"מ עניית אמן ובאותו ס"ק מסיק הש"ך דמי שיכול למול חייב בעצמו למול כמו השוחט דחייב בעצמו בכיסוי ואינו רשאי לכבד אחר ואם מכבד לאחר מבטל מצוה עשה ומצוה גדולה של מילה עיי"ש וא"כ במה שאחר מכסה ומלו אף שענה האב אמן לא נתקיים המצוה כתיקונה כרצון התורה שהאב בעצמו ימול והשוחט יכסה וודאי קפידא גדולה בזה וא"כ הוי החוטף בוצע וברך ואין לענות אחריו אמן ואיך כתב הש"ך דלא מסתבר לחלק כלל בעניית אמן בין אב לאחר ולע"ד כיון דלא נ"מ בזה"ז רק כשתפס אזי י"ל קי"ל דלא מהני עניית אמן אפילו באחר כ"ש באב ושוחט ואף דהאמר אינו מרויח מ"מ מבטל כיסו ש"ח הוי בעיא בירושלמי פרק איזהו נשך ה"נ ולעיל סימן רצ"ב מחלוקת פוסקים.

וגם כיון דהוי מצוה הבא בעברה דאינו מצוה וכמבואר בירושלמי הובא בב"י א"ח סימן קצ"ו נהי דלא גרע מכסהו הרוח דפטור מלכסות מ"מ אם נתגלה אפשר חייב לכסות והא דחייבו כ"ג ולא אמר שיגלה ויכסה משום דכסהו הרוח אסור לגלות כדי לכסות כמ"ש בית מאיר ביו"ד סימן כ"ח ובחידושי לא"ח כתבתי עוד בזה בסימן ר"א.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה