ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שפ
סעי' ב' שבר כלי של פלוני בטור ס"ג הרא"ש ז"ל כתב אפילו לא אמר בפירוש ע"מ לפטור אלא הניזק אמר לו שבור כדי ושאלו המזיק אתה אומר ע"מ לפטור והשיב הניזק לא ואפילו נראה קצת בניחותא שמשמע שאינו נותן לו רשות ע"מ לפטור אפ"ה י"ל דבתמיה קאמר לא ובשל חברו כיוצא בזה חייב וכתב הב"ח דבשל חברו כיוצא בזה דלא אמר בפירוש ע"מ לפטור חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו אבל אמר בפירוש ע"מ לפטור פטור אפילו אמר לו עשה כן לאיש פלוני ומתניתין דעשה כן לאיש פלוני חייב איירי בדלא אמר בפירוש אלא בהן שהוא כלאו דומיא דרישא סמא את עיניו ע"מ לפטור חייב דלא מיירי באמר בפירוש אלא בהן שהוא כלאו עכ"ל ותמוה דהא אשלד"ע וכ"כ רש"ל וטו"ז אבל לשון הטור דכתב דבשל חבירו כיוצא בזה חייב משמע דוקא כיוצא בזה אבל פירש ע"מ לפטור פטור מורה כפירוש הב"ח ונ"ל דבטור אתי כפשוטו דהא לא מיירי כאן מנזקי גופו ומבואר בס"א דמיירי דתחלה נתן לו לשמור ואח"כ אמר לו שבור כדי וא"כ כיוצא בזה בשל חברו היינו ג"כ דהמצוה נתנו לו לשמור דאל"ה כמו בפירש ע"מ לפטור פטור נגד המצוה לו כן בלא אמר ע"מ לפטור פטור נגדו וודאי אצ"ל כלל דהמזיק חייב לבעל הכלי דמה יועיל מה שאמר לו אחר ע"מ לפטור וזה משנה שא"צ כלל אלא דמיירי נגד זה שאמר לו שישבר והיינו כיון שבא ליד מזיק מן יד זה שאמר לו לשבור א"כ מצוה זה או בפקדון בא לידו או גזל מבעל הכלי וא"כ בעל הכלי רצה גובה ממצוה זה דבשליחות יד יש שלד"ע ובגזל ובא אחר ואכלו רמ"ג ורמ"ג וכששילם המצוה לבעלים וחוזר על המזיק לשלם לו בזה תנן דחייב המזיק כשלא פירש לו ע"מ לפטור דאף דבשלו מפרשינן לשון תמיה כיון שאמר לו שבור פשיטא דלפטור קאמר אבל בשל חברו אפילו בממון דינו כגופו כיון דאפילו מקבל עליו לשלם אסור וחייב בהשבת גוף הכלי אך מ"ש הב"ח גם בסמא עין פלוני ע"מ לפטור פטור צ"ל בשליח מוחזק בכך כדלקמן ס"ס שפ"ח ופטור נגד המשלחו.
סעי' ד' ומצוה ברשד"ם סימן שד"ם ספינה שנשבה אנשי' ומשי של איש אחד שלא הי' בה ונתפסו קצת והשבאים ביד המלך וחבריהם השבאים שבחוץ רוצים להניח השבוים שת"י לצאת כדי שיניח המלך את התפוסים והמלך אינו רוצה להתירם עד יחזרו המשי פסק רשד"ם שם דהמשי זה כרודף אלו השבוים כנידון החמור שרצה להטביע הספינה וכמ"ש הרמב"ם במשא שהכביד ה"נ כופין אותו בעל המשי שימחול המשי כדי להציל השבוים מסכנות נפשות עכת"ד והנה לפי מה שפסק הרמ"א ויש"ש והש"ך כאן דדוקא טענו יותר מדאי וכן בחמור דוקא אם אין דרך להכניס חמור א"כ בעל המשי לא פשע בכלום צריכין השבוים לשלם לבעל המשי שהצילו עצמם בממונו וכופין בעל המשי שימחול המשי אף אם כעת אין לשבוים לשלם דאין לך דבר העומד בפני פ"נ רק צריך לשלם וכדלעיל סימן שנ"ט ס"ד ולפ"ז יש לומר כיון דספק הוא אם הי' ניצול המשי גם אם לא הי' מוחל דשמא כבר אינו ביד השבאים ושמא לא ירצו להחזיר אף אם לא יניחו התפוסים לצאת ובעל המשי מוכרח למחול המשי משום פיקוח נפש רק תובע מהשבוים שישלמו לו והרי הם מוחזקים ומספק אין להוציא מידם וכמו הך דהמקבל דף ק"י ע"ב וב"ב דף כ"ד ע"ב ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים ואפילו מה שהי' בעל המשי יכול למכור ספקו לאחר וליטול א"צ השבוים להחזיר לו כיון דאפשר לא הי' מציל מהמשי כלום והלוקח הספק הי' מפסיד הכל א"כ אפשר לא ניזוק כלל בגרמת השבוים רק מה שהי' יכול להונות ופטורים כדמוכח מתשובת הרא"ש שבטור לעיל סימן ר"ז סכ"ד ובדרישה שם דמה שהי' יכול למוכרה לאחרים בחייה על הספק לא חשוב הוציא על פיו כיון שבאמת טרפה ואינה שוה כ"כ ועמ"ש לעיל סימן רס"ד ס"ד דדעת תוס' רי"ד ומהרי"ק אינו כדעת רמ"א כאן שכתב דאם דרך להכניס חמורין צריכין לשלם לו אלא כיון דהחמור גורם ההיזק פטורין אף שניצולו בהשלכתו לכן אף דרמ"א וש"ך כתבו דכן עיקר למ"ד הוי ספ"ד וכע"ש די"ח וכיון דמודו רמ"א וסייעתי' דמותרין להשליך החמור דפ"נ הוא וכמבואר בד"מ וב"ח רק ס"ל דחייבים לשלם ולפי הי"ח הב"י ובאר הגולה ותוס' רי"ד ומהרי"ק פטורין א"כ יכולין לכופו להשליך החמור ולא לשלם דהמה מוחזקין.