אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שעז

סימן שעג

מה שנתן נתן וכו' בב"ב דף צ"ט ע"ב אמר הטעם דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ובשו"ת ד"ח ח"ב סי"ג הקשה הא צריך שיחזקו ברשות כמבואר בהג"ה וכאן הוי חליפין בטעות דכסבור שיתנו לו דרך שבתוך שדהו ועוד מ"ש החזיקו רבים מיחיד עיי"ש ולע"ד אף דבטעות הוא מ"מ נתייאש ומחילה בטעות הוי יאוש והפקר כמבואר בהג"א פא"נ ובהדיא מבואר בר"ש וברטנורה פח"י דאהלות גבי שדה בובין דמיצר שהחזיקו רבים משום יאוש זכו בו והובא בתוי"ט בב"ב שם ואף דאנן קי"ל דיאוש ל"מ בקרקע ה"ט כמ"ש פנ"י בפרק לולב הגזול דף למ"ד ע"ב משום דאנן סהדי דאינו מתייאש בלב שלם דהארץ לעולם עומדת וסוף בעל זרוע ליפול וכמו מדמי לא מייאש עיי"ש וא"כ היכא דטועה וסובר שזכה בו אחר סובר שלא יבא עוד לידו לעולם מתייאש בלב שלם וכמו בשור שהוזמו עדיו דכל שקדם וזכה בו זכה משום יאוש בעלים אך בלא"ה יאוש כדי לא קנה וש"ר ליכא בקרקע אלא הא דיאוש לבד ל"ק בלא ש"ר משום דבאיסורא אתי לידו וכמבואר במרובה דף ס"ו וכתבו תוס' שם בד"ה כיון דיאוש אינו כהפקר גמור דאלו הי' כהפקר גמור אף בתר דאתי לידו באיסורא יוכל לקנות מן ההפקר ועיי"ש ומה דאינו כהפקר גמור אף דכבר כתבתי לעיל סימן שע"א משום דגזלה אינו ברשותו וא"י להפקיר וא"כ בקרקע דאינו נגזלת הי' מועיל משום הפקר וא"צ שינוי רשות מ"מ בלא"ה אינו כהפקר גמור וכמ"ש תוס' במרובה דף ס"ט בסד"ה כל שלקטו עניים יהא הפקר דצ"ל יהא הפקר ולא מועיל משום יאוש דבסתמא אין מתייאש אלא לגבי עניים ואינו מועיל לפטור ממעשר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה והיינו כיון דאינו מתייאש אלא לגבי עניים הוי רק כמתנה ועד דאתי לרשות זוכה לא יצא מרשות בעלים לגמרי וכה"ג כתב הר"ן בפירושו לנדרים ס"פ אין בין המודר דף מ"ה דע"כ לא אמר ר"י דעד דלא אתי לרשות זוכה מפקיר יכול לחזור דאפקרי' רק באפי תרי דכה"ג הפקר כמתנה דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות בעלים דאדעתא דחד מהנך בלחוד אפקרי' ובאפי תלתא אוושי מלתא ואדעתא דכ"ע אפקרי' ול"ד למתנה והובא בנוב"ת חיו"ד סימן קנ"ד הובא בנ"צ לעיל ס"כ ואף דלמסקנא דגמרא בנדרים שם אף בפני חד הוי הפקר היינו כיון דהפקיר בפירוש הרי הפקירו לכ"ע וא"כ אם החזיק רק אחד וכה"ג מחמת חליפין בטעות הרי איגלאי מלתא דבטעות הי' ובאיסור אתי לידו וכיון דאינו מתייאש אלא לגבי' דהאיך אינו הפקר גמור וכיון דבאיסור אתי לידו א"א לו לזכות מיד המתייאש כיון דכ"ז שלא זכה בו עדיין של בעליו הוא אבל החזיקו בו רבים דמתייאש אדעתא דכ"ע עניים ועשירים יהלכון בו הוי הפקר גמור וזהו בו אף דבאיסור ע"י טעות בא לידם ולפ"ז נראה אם פירש שמחליף הדרך רק לזמן דלית בו משום יאוש עכ"פ על אחר הזמן לית בו משום מיצר שהחזיקו רבים וגם תוך הזמן אם הי' בטעות כגון זה דשלו לא הגיעו ומה שנתן נתן רק משום יאוש שהפקירו לכ"ע וזה ל"ד לשמיטה דמופקר גוף הפירות אף דלעיל סימן רע"ג ס"י מבואר בסמ"ע שם דהפקר לזמן הוי הפקר דילפינן משמיטה דג"כ ל"ה הפקר אלא שנה עיי"ש היינו אותו שנה אם זכה אחד בפירות זכה בהן לעולם משא"כ אם מפקיר רק לזמן שאפילו אם יזכה בו אחר יחזיר לו אח"ז זה אינו דומיא דשמיטה דקנין פירות לאו כקה"ג דמי וק"ו ומה אם הפקיר הגוף מהיום ופירות לא"ז ל"מ כמבואר בירושלמי פרק מי שאחזו ה"ג ומבואר בקצו"ח לעיל סימן רנ"ח כיון ששייר פרי לעצמו ל"ד לשמיטה דאינו נטישה גמורה א"כ כ"ש כששייר הגוף לעצמו דהיינו שהפקיר רק לזמן ולפמ"ש מלחמות פרק א"מ דיאוש לא מועיל בדבר שברשותו י"ל הא דיאוש בקרקע ל"מ משום דאינה נגזלת וחשובה ברשותו ומה דלא מהני משום הפקר כיון דאינו מפקירו לכ"ע רק מתייאש לגבי' דגזלן וא"כ במיצר שהחזיקו רבים מהני משום הפקר וז"ל הג"א פא"נ דמחילה בטעות הוי מחילה אף דקנין בטעות חוזר בדין שיכול לחזור כיון שהממון עדיין בידו וכן ההוא דחזיה דהדר גודא בארעא דלאו דילי' משום דלא מחל ולא הפקיר מידי אלא כסבור שאינו שלו ונמצא שלו א"כ אדם שי"ל ממון ומוכר לחברו ומוחל לו אעפ"י שהוא בטעות זכה חברו מידי דהוה אהפקרא בעלמא דחשוב הפקר א"כ שכנגדו קנאו ביאוש בעלים עכ"ל הרי בהא דהדר גודא אף דקרקע הוא הי' מועיל מחילה בטעות מצד הפקר ויאוש רק כיון דטעה וסבר שאינו שלו מעולם לא מחל כלום ולא הפקיר כלום א"כ כאן דידע שהוא שלו רק נתנו לרבים דסבור שיזכה בחליפיו נהי דבחליפין אינו זוכה מ"מ זה מחל והפקיר וצ"ל דס"ל להג"א דהא דיאוש כדי ל"ק משום דבאיסור אתי לידו ל"ש היכא דבא לידו ברשות חברו מחמת טעות כיון דלא נתכוין לגזול ואפשר מה"ט אף בקרקע מועיל דבגזלה דבאיסור אתי לידו ל"מ יאוש וצריך שינוי רשות ובקרקע ליכא ש"ר משא"כ כשבא לידו ברשות בעלים ולפמ"ש תוס' רי"ד הובא בקצו"ח לעיל סימן שנ"ד ס"ו היכא דבטעות מקח בא לידו ל"ה כמו גזלן ואלו הוי ידע הוי מהדר הוי כפקדון וברשות בעלים א"כ י"ל הא דיאוש כדי ל"ק משום דבאיסור בא לידו כמ"ש תוס' משום דיאוש ל"ה הפקר וה"ט משום דאינו ברשותו לא יכול להפקיר א"כ בבא לידו בטעות דחשוב ברשות בעלים מהני יאוש משום הפקר אף במטלטלין וזה שדקדק הג"א לומר דהוי הפקר וזוכה משום יאוש ועמ"ש לעיל סימן קכ"ג ואם החזיקו בו רבים מחמת דבעל המיצר כסבור דלא הי' שלו מעולם כנידון השאלה שבפנ"י ח"א ס"ד רשאי לקלקלו כיון דמבואר בר"ש וברטונורה דמשום יאוש בעלים אסור לקלקלו ורשב"ם פירש משום דמחל תה ל"ש אם כסבור דמעולם לא הי' שלו כמ"ש בהג"א דבכה"ג ליכא יאוש ומחילה והפקר וכמו באונאה דמי ידע דמחל וכ"כ הג"א פחז"ה סל"ו בשם ר"י וא"ז ודלא כהפנ"י דלמד טעות מעיקרא דלא ידע כלל אם שלו הוא מטעות שלאחר שידע דשלו הוא רק טעה דבדין מחזיקים מעכשיו מחמת שמכר או נתן להם ועיי"ש.

ואם החזיקו בו במה שנחו שם לפעמים או בהילוך שלא קפדי ב"א אפילו בחצרם אם הוא פתוח ל"ה חזקה אפילו ברבים שו"ת ד"ח שם.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה