אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שעג

סימן שעא

סעי' א' השבח נוטל מגזלן ואם שוה אלף ולקחה בת"ק נוטל אלף כן כתב הראב"ד הובא בבע"ת ש"ג ח"ו סי"ג וכן כתוב בטוש"ע לעיל סימן קט"ז בטרפה בע"ח ויל"ע דלעיל סימן שס"ג ס"י כתבו טוש"ע אפילו שכרו בפחות מכדי דמיו מראובן צריך ליתן לשמעון כל השכר הראוי ליתן לו ויחזיר ויתבע מראובן מה שנתן לו עכ"ל ולמה לא יתבע מראובן מה שנתן לבעלים כמו כאן דצריך הגזלן להחזיר לו מה שהי' שוה יותר כשלקחה איברא דנתיבות פירש דיתבע מראובן מה שנתן לשמעון ואינו במשמע כלל דא"כ הל"ל דיתבע מראובן מה שנתן לשמעון ובחוו"ד ס"ס קע"ב תפס על הטו"ז ג"כ מחמת שהבין דיתבע מראובן מה שנתן לנגזל ול"נ כלל ולע"ד ל"ש לא שדי זוזי בכדי רק במכר דאם אתה אומר דלא יחזיר לו השבח או מה ששוה יותר נמצא שדי זוזי בכדי דעמדו מעותיו בחנם דהנגזל טורף קרן ושבח וכל לוקח דעתו אם יהא בו ריוח ירויח ע"י המעות שנתן ואפילו לקח בהקפה מ"מ הא יצטרך לשלם ומאז יעמוד המעות בחנם א"ל יהא אחריות על המוכר לכן סתמא משעת מכירה על אחריות נחית ולא חלקו חכז"ל משא"כ שכירות דאינה משתלמת רק לבסוף וכשמשלם כבר נהנה כדי שכירותו ואם נמצא שהבית אינו של המשכיר ויחויב לחזור לשלם לנגזל מ"מ לא מפסיד כלום דגזלן יחזיר לו מעותיו ומעותיו לא עמדו בחנם רק מעות המגיע לנגזל לכן אפילו אם נאמר במשכנתא בנכייתא ונמצא שאינו שלו דגם בזה אחריות ט"ס על השכירות שצריך המלוה לשלם לנגזל דלא כטו"ז שם מ"מ התם נמי כמכירה דכל מגמת המלוה להקדים המעות להרויח לדור בזול ועושה דרך משכון ושייך לומר לא שדי זוזי בכדי ולפע"ד מה"ט כתבו טור וש"ע בסימן שס"ג שם שני פעמים דחוזר ותובע מראובן מה שנתן לו ולא סגי במ"ש תחלה והב"ח מחק בפעם שנית ומשום דק"ל דכבר כתבו ולפמ"ש קמ"ל דאין לו רק מה שנתן לו ולא מה שהי' שוה יותר ומ"ש הנתיבות לפי סברתו דאחריות מה ששוה יותר מכפי מה ששכרה על הגזלן להחזיר לשוכר דלפיכך צריך השוכר ליתן לנגזל מה ששוה שכר הקרקע אף דשכרה בפחות ולא י"ל אלו ידעתי שאצטרך לשלם יותר לא נכנסתי וכמו בהא דסימן שמ"א דהניח להם אביהם פרה שאולה ולא ידעו היורשים שאינה של אביהם ואכלוה משלמין רק דמי בשר בזול ומשום דשוכר אין לו פסידא דיחזיר על הגזלן ואדעתא דהכא נחית וכמו דבע"ח טורף השבח מלוקח ואינו מחזיר לו ההוצאה משום דיחזיר הלוקח על המוכר והוציא אדעת כן להשתלם מהמוכר ויורשים נוטלים ההוצאה מבע"ח דאין להם על מי לחזור ומכח זה הוליד הנתיבות שם לחלק בין שוכר לשואל בית לדור בו עיי"ש ובענ"ד ל"נ כלל דהא מבואר ברא"ש פ"ק דב"מ סימן רל"ח דבע"ח אינו מחזיר ההוצאה ללוקח ונגזל מחזיר משום נע"ד תקנה הוא לבע"ח ועוד שבא בגבולו של בע"ח שנכנס בשיעבודו ועוד דהא נחת לה על דעת להשתלם מן המוכר וכל הנהו טעמי ליתנייהו כאן דל"ש נע"ד וגם אינך טעמי דבשלמא לוקח מן לוה כיון דקלא אית לי' דמה"ט גובין מהלקוחות מלוה בשטר למ"ד של"ד מה"ט נמי אמרינן דלא ה"ל לכנוס בשעבודו של בע"ח גם לענין ההוצאה וגם שייך הטעם דאדעת להשתלם מב"ח נחית דקלא אית לו משא"כ לוקח או שוכר שדה מגזלן ולא הכיר בה מה ה"ל למעבד ולא נחית כלל להשתלם מנגזל דלא ידע אם גזולה היא ועוד התם כבר הוציא על שדה שנשתעבד ע"ד להשתלם ממוכר משא"כ כאן עדיין לא הוציא מכיסו ונכנס ע"ד רק לשלם שכירות בזול ולא רצה מעולם להוציא יותר ולתבוע משום אדם ואיך נכופו להוציא מכיסו עתה וצווח איני רוצה להוציא כלל ולא נכנסתי ע"ד כן ועוד התם ההוצאה על השדה ובע"ח חשוב מוחזק לדעת כ"פ גם כשאינו אפותקי כמבואר בסימן קט"ו ס"ה אמרו רבנן היכי דקאי תיקום דשמא אדעת להשתלם ממוכר הוציא משא"כ כאן דשוכר לא פרע עדיין וצווח דלא נחית כלל אדעת כן לשלם לנגזל יותר ממה שפסק לגזלן ובעיקר הקושיא נראה דבשלמא בשר אינו הכרח ויכולים היורשים לומר אלו ידענו שנצטרך לשלם לא אכלנו בשר כלל משא"כ בית מוכרח לכל אדם וכמו ששיערו חכז"ל לשלם בשר בזול משום דזה רגיל שאם מוצא בשר בזול אוכל וא"י לומר לא הייתי אוכל ה"נ לא יוכל לומר לא הייתי נכנס לשום בית דאין אדם דר בשוק ואה"נ דאינו מעלה שכר רק הפחות שבשכירות שלא הי' יכול לשכור בית דירה פחות מזה השכר ובנ"י הלשון מעלה שכר לשמעון כמו ששוכרים שאר בתים והיינו אם שכר מראובן בדמים קלים עד שלא נמצא שום בית בשכר קל כזה צריך לשלם לשמעון כמו ששוכרים שאר בתים דאלו בא לשכור משמעון הי' מוכרח לשלם לו עכ"פ כמו ששוכרים שאר בתים דלא ימצא בזול יותר ובחוץ לא ישב לכן לא כתב כמו ששוכרים בית כזה תדע דכל הראי' משום דלא אמרו בגמרא נמצא הבית של שמעון משלם לשמעון רק מעלה שכר כמבואר בנ"י ואין הכרח יותר מזה דכיון דאם שכר מראובן בשכר קל שלא הי' מוצא בית בשכר קל זה צריך להעלות על פסיקתו שכר שהי' מוכרח מש"ה נקט האי לישנא.

ויותר נראה דהא מבואר לקמן סימן שע"ח דמזיק ממון חברו בשוגג חייב ובאונס פטור וגם מבואר ברמב"ם פ"ו מחובל ולקמן סימן שע"ח דמזיק ברשות הניזק גם בשוגג חייב וברשות המזיק פטור בשוגג ולרמב"ם שם ולקמן סימן שע"ט ס"ד אפילו הכניס ניזק לרשות מזיק ברשות אם לא נתכוין המזיק להזיק פטור וא"כ בשלמא הך דלעיל סימן שמ"א דכסבורים היורשים דהפרה של אביהם ואכלוה פטורים מדין מזיק דאנוסים הם דחזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו וקי"ל בב"ב דף קע"ג לפקדון לא חיישינן ואפילו לא יהיו רק שוגגים הא הוא ברשות המזיק ולא מבעיא לרמב"ם וש"ע דאפילו נכנס ברשות פטור אלא אף לראב"ד ורש"י וטור דבהכניס ניזק לרשות מזיק ברשות חייב המזיק בשוגג מ"מ הכא נהי דבעל הפרה הכניס ברשות אביהם כשמת כלתה רשותו דנפול קמי יתמי וכדאמרינן בהגוזל עצים דף ק"ד ע"ב אדאתית שכיב ר"א והתקבלתי דר"א לגבי יתמי לאו כלום וא"כ הוי לגבי יורשים הכניס שלא ברשות ואפילו שוגגים פטורים כ"ש דחשיבי אנוסים כיון דחזקה מה שת"י אדם הוא שלו וכדאיתא ביו"ד סימן קפ"ה באשה שיש לה ווסת ושמשה שלא בשעת ווסת ונמצאת טמאה דחשיבי אנוסים אפילו לא בדקה משום חזקה ארח רק בזמנו בא אבל כששכר בית מראובן ונמצא שהוא ביתו של שמעון הרי נכנס לרשות ניזק שלא ברשותו והזיקו שם דאפילו בשוגג חייב ואינו אנוס דל"ש בזה חזקה מה שת"י אדם כיון דל"ש תפיסה בקרקע כמו במטלטלין והרי במטלטלין עשו תק"ה להחזיר ללוקח מעותיו ובקרקע לא עשו תק"ה ומבואר בסמ"ע לעיל סימן שע"א סק"א משום דבקרקע בקל יודע של מי הי' הקרקע אבל במטלטלין אין לעמוד עליהם אם גנוב או גזול הוא וא"כ מה"ט גופא ל"ח אנוס בקרקע דבקל הי' יכול לדעת אם של ראובן הוא משא"כ במטלטלין וע"כ בפרה שאולה דמשום מזיק פטורים רק חיובם משום דנהנו י"ל אם היינו יודעים שאינה שלנו לא היינו רוצים ליהנות לשלם ע"כ משלמים רק דמי בשר בזול כפי דרך העולם כשמוצאין בזול רוצים ליהנות ולשלם אבל בבית דבקיימא לאגרא לבד חייב אף דלא עביד למיגר ולא נהנה מ"מ חייב משום מזיק כדלעיל סימן שס"ג ס"ו ע"כ ה"נ צריך לשלם מה שראוי ליטול בו שכר מאחרים דאם זה לא הי' רוצה ליהנות ביוקר בעל הבית הי' מוצא אחרים ביוקר ומחמת דזה נכנס בו לא נמצא שוכר אחר כמ"ש תוס' בכיצד הרגל דף כף בד"ה זה נהנה ולפ"ז ברור לדינא דשואל בית מראובן ונמצא הוא ביתו של שמעון והבית קיימא לאגרא חייב לשלם כל מה שראוי ליטול שכר בבית כזה ואפילו הוא גברא דלא עביד למיגר כלל ועיין שו"ת רא"ש כלל ק"א ס"ו ותוס' ר"פ המניח בד"ה ושמואל ועיין הה"מ פ"ה משאלה ה"ב ז"ל דשא"ה כיון שהממון ברשות הנפקד וכו' אבל מי שאנסוהו להביא ממון חברו שהוא ברשות חברו בדין שיתחייב שהרי ממון זה ברשות בעליו ואין אנו יכולין לומר בכאן מחמת מעשיו של בעל הממון בא האונס לזה עכ"ל וה"נ בפרה שאולה בא האונס ליורשים מחמת מעשיו של בעל הפרה שהשאיל הפרה לאביהן אף דמשאיל לא פשע ואנוס ג"כ ע"י מיתת שואל מ"מ בפקדון בנידון הה"מ ג"כ אנוס המפקיד מ"מ פטור הנפקד כיון דהאונס ע"י מעשה המפקיד בא לנפקד משא"כ בשוכר בית משמעון והוא של ראובן דהבית ברשות ראובן ולא הכניסו לרשות שמעון נמצא אונס של השוכר לא ע"י מעשה בעה"ב בא.

סעי' ג' אעפ"י שחוזר בעל השדה כ"כ נ"י פרק השואל כיון שנתן לו רשות בב"ד לעקור אילנו וא"כ שניהם רוצין בדבר והוי כאומר לחברו בב"ד רצונך השבע וטול שא"י לחזור בו ונ"י לשיטתו דבפרק י"נ כתב דאמר בפני ב"ד רצונך השבע וטול וקבל הלה הוי כאלו צוו כן הב"ד ואף שלא נשבע זה עדיין א"י הלה לחזור בו וא"כ לפי מה דפסקו רמ"א ואחרונים לעיל סימן כ"ב דדוקא ביצא מב"ד או עכ"פ שאין עסוקין עוד באותו ענין ה"נ דוקא כה"ג א"י לחזור דהיינו שאמר לו כן בפני ב"ד והלה קבל טרם שחזר זה ויצאו מב"ד או אין עסוקין עוד באותו ענין.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה