ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שסח
הג"ה וסתם גנבה הוי יאוש אפילו בעכו"ם לשון הטור סתם גזלה ל"ה יאוש מדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה דבלסטין הג"ה ישראל סתמא הוי יאוש ולסטין עכו"ם סתמא ל"ה יאוש ולפ"ז בגנב אפילו הוא עכו"ם סתמא הוי יאוש ויש"ש וש"ך הרבו לתמוה עליו בכמה קושית מהש"ס ומדברי עצמו של הטור בסימן ל"ז וסימן שס"א ולע"ד דברי הטור פשוטין דס"ל גזלן היינו בפרהסיא כמבואר במרובה דף ע"ט ע"ב וגנב סתמא דבעלים לא ידעו מי גנב וכמבואר בפרש"י בב"ק דף קי"ד אהא דמשנה פכ"ו דכלים וכן הוא בפרק אלו מציאות דף כ"ב ולסטים היינו שנוטל בחזקה בפני בעלים רק בצנעא ומיטמיר מאינשי וכמבואר בב"מ שם בלסטים מזוין א"ה היינו גזלן תרי גווני גזלן וכן אמר בהגוזל דף קי"ד היינו גזלן גוזל לעין כל ולסטים גוזל מבעלים בצנעא לכן פליגי בלסטים אי חייב כפל כדאיתא בהכונס דף נ"ז כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא לכן סתם גזלה ל"ה יאוש אפילו בישראל כיון דאיכא רואים ל"ש טעמא דמימר אמרי מי יימר דגזל אבל לסטים דסתמא ליכא רואים זולת הבעלים ובני ביתו ואין לו עדים כשרים ובישראל צריך עדים כשרים לכן סתמו יאוש ובעכו"ם כיון דבעלים צווחין בפניו זה שגזל ממיו וניכרין דברי אמת והם דיינו באומדנות לכן ל"ה סתמא יאוש משא"כ גנב גוי דבעלים א"י מי לתבוע וגם כשיחשוד אחד כיון דא"י לטעון ברי נגדו גם בעכו"ם קשה להוציא ומפרט דבעלים א"י אם גוי או ישראל גנב ורוב גנבי וכו' ובזה נסתלקו כל תמיהות יש"ש וש"ך ולשון הרמב"ם שהוא בלשון המחבר כאן ג"כ עזה"ד דתחלה אמר המציל מיד לסטים ישראל הוא שלו דמסתמא מתייאשים הבעלים והיינו כיון דמיטמר וליכא רואים ולא נקט מוכס כיון דלא פסיקא דבמקום רואים היינו גזלן ואינו מייאש וגם בב"ק דף קי"ד דקאמר מני מתניתין אי רבנן קשיא גזלן דהיינו מוכסין כפרש"י משום דל"ל מוכס שלקח שלא בפני רואים דא"כ היינו לסטים ולמה נקט מוכסין ולסטין עיי"ש ותו כתבו רמב"ם וש"ע בלסטים או מוכס עכו"ם לא מתייאשו בעלים בין לסטים דגוזל בצנעא בין מוכס אלם שנטל בפרהסיא ולסטים היינו שגזל רק שלא בפני רואים לכן סיים שעכו"ם מחזירין מיד הגזלן אף שאין שם עדים שגזל כיון דמיירי בלסטים שגזל רק שלא בפני עדים ויש"ש נדחק לשיטתו דלסטים היינו גנב מה זה שסיים הרמב"ם מיד הגזלן שאין שם עדים שגזל ולפמ"ש א"ש ולפיכך דייק מיד הגזלן דאם גנב שלא בפני בעלים גם בגוי הוי יאוש וכטור ורמ"א והש"ך נסתייע מתשובת מהר"ם שבמרדכי פרק הגוזל בתרא ונדחק מאד במה שסיים באנס ישראל ולע"ד דברי מהר"ם כהטור וז"ל סימן קס"ג שם ור"מ השיב על ראובן שהכיר ספריו ביד שמעון שגזלן העכו"ם ביום הגזרה וידוע שגנבום וגזלום וכו' לסטים גוי סתמא לא מייאש וא"ת הא תניא בתוספתא ווי שבא בדרך ומעות בידו ואנס בא כנגדו וכו' דמסתמא מייאש ההוא באנס ישראל עכ"ל פתח שגזלם העכו"ם וסיים שגנבום וגזלום אך היינו שגזלום בחזקה מהבעלים רק לא הי' בפרהסיא לכן אמר שגנבום וגזלום כיון דליכא רואים היינו גנבה וכיון דנטל בחזקה היינו גזלה ומ"ש וידוע לכל היינו מכח אומדנה כי ספרים לגוי מניין וגם ניכרין שהם ספריו של ראובן והידיעה עכשיו אבל בשעת גזלה לא היו רואים והתוספתא באנס ישראל אף דאנס היינו גזלן ובא בדרך כנגדו ונוטל בחזקה מ"מ כיון דבדרך אין רואים מתייאש הנגזל ומה שנסתייע הש"ך מהתוס' בב"ק דף קי"ד ע"ב דבגנבים עכו"ם סתמא לא מייאש הנה תוס' כתבו שם על המשנה דמכיר כליו דמוקי הש"ס שם שהיתה מחתרת חתירה בביתו ובני אדם שלנו בביתו יצאו וכלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני וא"כ הרי יודע בעה"ב גוים שלנו אצלו ויש כמה אומדנות על גנבים הללו וודאי בכה"ג בעכו"ם לא מייאש עוד נסתייע הש"ך מרי"ו נתיב ל"א ח"ד ונהפוך הוא דז"ל שם נטלו מוכסין חמורו או לסטים כסותו ונתנו לו אחר גזול הרי אלו שלו דסתמא מייאש בלסטים ישראל ואם כדברי הש"ך דמיירי דוקא בלסטים גנב הל"ל אחר גנוב וגם מוכס לאו גנב הוא אלא נוטל בחזקה אבל ודאי היינו דלסטים שנטל מבעלים באלמות רק שלא בפני רואים וכן מוכס דרי"ו שנטל בגזלה רק אין רואים ואין מפורסם כ"כ שיכול להתנצל שנטל כדין מחמת שרצה להבריח המכס וכה"ג והא דבש"ס דפריך לרבה ס"ל דמוכסין היינו גזלנין ול"מ יאוש לרבה כבר כתבתי משום דא"א לומר דמיירי בנטל שלא בפרהסיא דא"כ היינו לסטים ויותר י"ל לפמ"ש הש"ך דלרבה דבידוע שנתייאשו ג"כ ל"מ בגזלן לרבנן אין לחלק בין עכו"ם לישראל וא"כ ה"נ לא המ"ל במוכס ישראל שנטל שלא בפני עדים ולדידן דיאוש מהני בגזלן כששמענו שנתייאש שפיר כלל רי"ו מוכס ולסטים דבישראל סתמן יאוש ובאס"ז ב"ק שם מוכח להדיא מהר"ם מסקרסטה דגזלן ישראל שלא בפני עדים סתמו הוי יאוש וראיות הש"ך מהרי"ף ובעל המאור אינו ראי' כלל לפמ"ש דלסטים היינו גנב וגזלן כיון דנוטל בחזקה ובצנעא וכן מוכח מפרש"י בב"ק שם בד"ה אמרי מימר דאמרי לנגזל מי יימר כדקאמרת הבא עדים שגנבו ממך וקאי התם אלסטים ישראל ופרש"י דאמרי לנגזל וסיים שגנבו ממך היינו כיון דמיטמר קרי לי' ג"כ גנב ולכן פירש תחלה דאמרי לנגזל להודיענו דלסטים היינו שנטל בחזקה דאם שלא בפני בעלים ל"ש לחלק בין גוי לישראל והחלקת מחוקק סימן כ"ח ססק"א כתב דדברי רמב"ם וש"ע סימן שס"ח משמע דמחלק בין גזלן עכו"ם לגזלן ישראל כדעת הטור וברמב"ם פכ"ד מכלים משמע דבגזלן ישראל ל"ה יאוש וסותר א"ע ולפמ"ש א"ש דכאן בלסטים גזלן ובהלכות כלים בגזלן בפרהסיא כסתם גזלן ובתוס' רי"ד פרק מרובה דף ע"ט ע"ב כתב ז"ל כלל אומר כ"ז שהוא נחבא עב"א אעפ"י שעשה בפני הבעלים ובפני העדים גנב יקרא וכ"ז שלא נחבא מב"א אף שלא היו הבעלים שם גזלן יקרא עכ"ל וכונתו דהיינו גנב לענין כפל אבל שמו לסטים כיון שגזל מיד בעלים וזה שמו העיקרי ואף דלפעמים דרך מושאל מפרש הש"ס דגנב היינו לסטים היינו כיון דלסטים מורכב בשניהם אבל כשנאמרו שלשתן כמו בטור כאן גזלן ולסטים וגנב ע"כ כ"א בשמו העיקר.
ומצאתי בשו"ת מהר"י הלוי אחי הטו"ז ס"ז ר"ל תחלה רק באיכא עדים על הגזלה ל"ש טעמא דמי יימר וגם בישראל לא מייאש וסתר דברי עצמו מפרק האיש מקדש דף נ"ב ע"ב דאיתא שם ההיא איתתא דהוי קא משיא כרעא במשיכלא דמיא אתא האי גברא חטף זוזי מחברי' ושדא לה א"ל מיקדשא לי וא"ר לית דחש לדר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים והא אפילו לר"ש י"ל כיון דאיכא סהדי לא מתייאש ולא פליגי אלא בגזלן דומיא דגנב דליכא סהדי ותדע דאי פליגי רבנן ור"ש בדאיכא סהדי מה פריך בב"ק ונטלו מוכסין ולסטים כסותו דנתייאשו הבעלים אי רבנן קשיא גזלן הא רבנן מיירי בעדים ומתניתין בליכא עדים כמו שאמר ר"א שם דרישא מיירי בישראל ומשום דאמרי מי יימר א"ו דמיירי רבא דליכא עדים והא דאמר האי גברא דחטף היינו שהודה שחטף או יש ע"א שחטף את"ד ותמוה לי איך אחר שקדשה בפני שני עדים וחזקה כל מה שת"י אדם שלו נאמינו שחטף הזוז לבטל הקדושין ומבואר אפכא בפ"ב דכתובות דף ח"י דא"נ לומר אמנה כשחב לאחריני אפילו במגו ומשום דהוא נגד חזקה שמה שת"י אדם הוא שלו וכמ"ש הרשב"א והובא בש"ך לעיל סימן מ"ז ואפילו ע"א לא מהימן לבטל קידושין שבשני עדים כיון דמקדש יכול להכחישו ממילא ל"מ הודאתו לחוב וגם לשון המעשה בקידושין שם משמע דהחטיפה והקידושין הי' במעמד אחד והרי היו עדי הקידושין גם בחטופה ועיקר קושייתו ליתא דמ"ש שמא ר"ש ל"פ רק בגזלן דומיא דגנב דליכא סהדי אינו דסתם גזלן בפרהסיא וכמ"ש ועוד אין סברא דרבנן שיסברו כה"ג דאינו מייאש כיון דמיירי בישראל וכדאמר ר"א בב"ק דבישראל אמרי מי יימר ומה דפריך מני מתניתין כבר תרצתי לעיל עוד הקשה שם דאי דוקא בדאיכא עדים ס"ל לרבנן סתם גזלה ל"ה יאוש ל"ל לרבנן למפלג בין גזלן לגנב לפלגו בגזלן עצמו בין יש עדים וממילא נדע בגנב דליכא עדים דמתייאש דאמרי מי יימר ולק"מ כיון דגזלן היינו שגוזל בפרהסיא איך יחלקו בגזלן גופא בין יש עדים א"ל הא בליכא עדים היינו גנב ואינו גזלן ועוד דזה החילוק אינו רק בישראל וקמ"ל החילוק בין גזלן לגנב בין בישראל בין בגוי עוד הקשה מה דוחקי' דר"א לחלק בין לסטים גוי לישראל משום קושיא דרישא לסיפא לימא דרישא דמוכסין ולסטים הוי יאוש בדליכא עדים וסיפא בדאיכא עדים עיי"ש וג"כ לק"מ דסתם לסטים מיטמר מאינשי וליכא עדים ובלא"ה היש"ש ובאס"ז דחו פרש"י דר"א מכח קושיא דרישא לסיפא תירץ אלא דאמר דין בפ"ע ומצאתי בפנ"י לב"ק דף קי"ד שכתב כמ"ש בישוב דברי הטור שו"ר בנוב"ה חא"ע סימן ע"ז כתב בדעת רמב"ם לחלק בין גזל בעדים דגם בישראל לא מייאש ובין גזל שלא בעדים דבגזלן ישראל מייאש.
ואגב ראיתי שם הביא פרש"י בקדושין דף נ"ב ע"ב אהא דלית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים ופרש"י דר"ש בסדר טהרות ומייתינן לה בגמרא דהגוזל דתמוה כיון שהוא משנה למה צ"ל שהובא בהגוזל ועוד כבר הובאה במרובה שהיא לפני הגוזל ופירש סכ"ב דרש"י בא לתרץ דלא נימא דר"ש ורבנן פליגי רק בגזלן גוי ולא בישראל לכן כתב שהובאם בהגוזל דמוכח שם דגם בגזלן ישראל פליגי ולע"ד לא יכוין רש"י למה שלא עלה ע"ד שום אדם לחלק בגזלן בפרהסיא בין ישראל לגוי ועוד הא בטהרות בישראל ודאי מיירי וכמ"ש טו"ז וש"ך דהא לענין טומאה פליגי דהיינו בישראל ולכאורה י"ל דרש"י בא לשלול סברת הט"ז לעיל סימן שס"א דאף דלענין טומאה סתם גזלם לאו יאוש בעלים מ"מ בצירוף ש"ר הוי יאוש שפיר ומ"ש הטו"ז שם דלענין קדושי אשה ל"ח ש"ר אין כן דעת חרמו וחח"מ בא"ע סימן כ"ח סק"ב וא"כ כדי של"ת נהי דלית דחש לדר"ש היכא דליכא ש"ר אבל בההוא מעשה דקידש דיש שיר יש לחוש לזה כתב דמייתי לה בהגוזל לענין מוכסין ולסע"ן שנתנו לאאר דיש ש"ר ומ"מ לרבנן ל"ה יאוש אך פשוט יותר נראה בכונת רש"י דבטהרות אינו מבואר דפליגי בסתם גזלה אי הוי יאוש דבמשנה תנן לפי שלא נתייאשו הבעלים וי"ל בידוע שלא נתייאשו ופליג ר"ש בגזלן דהוי כצווח על ביתו שנפל כדאמרינן באלו מציאות דף כ"ד ע"ב כה"ג לזה פרש"י דמייתינן לה בהגוזל דמבואר שם דפליגי בסתם גזלה אי הוי יאוש.