ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שסז
סעי' א' ויודיע עב"ח משמע מדבריו דאף בהודה לו בפניו כשנשבע צריך להוליך אחריו וש"ך סק"ד השיגו מהתוס' ב"ק דף ק"ד ע"א שכתבו דכיון דהודה לו בפניו והניחו בידו והלך הרי הוא כהפקידו בידו ואמאי יהא צריך להוליכו אחריו א"ו מיירי כשהודה שלא בפניו אלא בפני עדים ע"כ ולע"ד דוחק גדול הוא לפרש כן לשון הש"ס דקאמר נשבע אע"ג דקאמר לי' יהיו לי בידך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידי' משמע דקאמר לו ממש וקושית תוס' י"ל עפימ"ש תוס' בב"ק דף ק"י ע"ב בד"ה כסף מכפר מחצה מכאן נראה דכהן א"י למחול כיון דהוי כפרה וכתב הפנ"י שם אף דבגזלן מהני מחילה היינו כיון שכבר הי' שלו ה"ל כנתנו לו עכשיו במתנה אבל הכהן לא זכה בו כלל א"כ אינו יכול ליתן לו במתנה כל שלא זכה בו עדיין וכ"ש דבמחילה גרידא לא ה"ל כפרה עכ"ל וכ"ז כשלא נתייאש מן גוף הדמים אבל כשנשבע ונתייאש כמו שמסיים המחבר ורמב"ם תו מה שנותן הגזלן אחר שהודה הוי פנים חדשות כחיוב חדש מגזה"כ דיאוש מהני בחוב כדלעיל סימן קס"ג ס"ג בהג"ה דלאחר יאוש כזוכים מן ההפקר ובשאר גזלה אמרינן בפחז"ה דף מ"ד נהי דמגופה מייאש מדמי מי מייאש משמע משום דודאי אינו גומר בלבו להתייאש מדמי' דעתידין בעלי זרוע ליפול אבל כאן שנשבע ונתייאש גם מדמי' א"כ הוי כחיוב חדש ולא מהני מתנה ומחילה אף דמודה בפניו ואמר יהא לי בידך ובזה יש להבין דברי רמב"ם ומחבר בסוף סעי' זה מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינם באים עוד לתבעו ותמה הש"ך למה המציא טעם חדש מלבו דהא בש"ס אמר הטעם כיון דנשבע ובעי כפרה לא סגי עד דמטי לידי' אך לפמ"ש י"ל דהי' קשה לו לרמב"ם למה לא יועיל הודאה לנגזל והנגזל יאמר יהא לי בידך אפילו שלא בפניו דתו הוי כקבלו והדר הפקידו אצלו ולמה יעכב הכפרה וכקושית תוס' ואף דכתבתי משום דכבר נתייאש ל"מ מחילה ומתנה וה"נ ל"ל דהוי כפקדון כיון דעדיין לא זכה בו הנגזל וכמ"ש הפנ"י בכהן מוחל אך לא דמי דהתם אין מיוחד שום כהן ויכול ליתנו למי שירצה אבל כאן דע"כ צריך ליתנו לנגזל זה כיון שעומד לגבוה כגבוי דמי וכה"ג מחלק בשו"ת פרי תבואה הובא בפתחי תשובה יו"ד סימן רכ"ח סק"ל לכן כתב הרמב"ם שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינם באים עוד לתבעו וכפירש הש"ך אף שמודיעו אינו בא לתובעו שחושב שלא יחזיר לו אף שהודיעו וכיון דלא יבא לתובעו לא הוי עומד לגבות בודאי ולא כגבוי דמי וע"כ לא מהני יהא לי בידך ואף דיאוש כדי ל"ק וגם מוכח מב"ק דף ק"י ע"ב דנשבע מה דמשלם אח"כ ל"ה מתנה רק בכהנים מ"מ אחר יאוש ל"ה ברשות מרי' כ"כ כמו לפני יאוש כמ"ש תוס' ר"פ הגוזל ומאכיל בד"ה גזל דמה"ט אם אכלו אחר קודם שנתייאש חייב לנגזל ואם אכלו אחר שנתייאש פטור אף דלא קנהו וכ"ז שקיימת חייב להחזיר.
מאחר שנשבע צ"ע אם נשבע בלא שם וכינוי רק הזכיר שבועה וארור כיון שאינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר כמבואר ברמב"ם פ"ב משבועות ה"ד וראב"ד שם מודה לו בעדות ופקדון וכאן אמר בש"ס כיון דבעי כפרה אפשר דהיינו כפרה דקרבן ומפרט לפי מה דאמר שם בש"ס תחלה בנשבע הטעם משום דכתוב יתננו לו ביום אשמתו וזה דוקא בנשבע בשם דמביא אשם.