אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שמט

הלכות גנבה סימן שמח

סעי' ג' ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל בשבו"י ח"א סימן קע"ז כתב דדוקא כשלא נהנה הקטן ממנו ולפיכך כתב הרמב"ם פ"א מגנבה ד"ח אם אבדו וראי' מלעיל סימן רל"ה סט"ו עיי"ש וסתימת המחבר לא משמע כן וח"ו לא דקדק המחבר בלשון הרמב"ם ושינה לשונו ונתן עקום לטעות אבל בכונה שינה לומר דאם אינו בעין אפילו נהנה ממנו פטור וכונת הרמב"ם ג"כ רק שאבדו ואינו בעין ואפילו אבדו ע"י אכילה והנאה וההיא דסימן רל"ה שאני שלוה הקטן ומטעם שכתב הרא"ש פרק בתרא דכתובות ס"ז כדי שימצא לו מלוה בשעת דחקו ולא בא לידו מדעת בעלים ל"ש ה"ט ובמל"מ פ"ד ממלוה באמצע הי"ד בד"ה והיכא שהקטנים עצמן הלוו ברבית כתב בשם הרשב"א הלוו ברבית ואכלו פטורים דאכילת קטנים לאו כלום כדאיתא בפרק הגוזל ומאכיל דף קי"ב אהא דהגוזל והניח לפני הקטנים ואכלו חייבים פריך הש"ס קטנים מי מחייבו לא יהא אלא דאזוקי ומיהו אם הרבית קיים חייבים להחזיר כמו קטן שגנב ובהג"א פרק החובל כתב דקטן שהזיק חייב לשלם כשיגדיל ותמוה דא"כ מה פריך קטנים מי מחייבו לימא דחייבים לכשיגדילו את"ד המל"מ הובא בתשובת רע"ק סימן קמ"ו ואפילו תאמר דשבוי לא ס"ל הך דיוק די"ל דהש"ס משמע לי' דחייבים הקטנים בעודם קטנים ולהכי פריך מ"מ עכ"פ מוכח דבעודם קטנים פטורים כשאכלו והרי מבואר ברא"ש הנ"ל דכשלוו ואכלו חייבים בעודם קטנים לשלם וא"כ איך יפרנס הרא"ש הך דפרק הגוזל דאפילו אכלו פטורים וע"כ מחלק בין לוו ובין בא לידם שלא מדעת בעלים וא"כ אין לו ראי' גם לשיגדל ועוד הא הש"ס מדמי אכילה להזיקו דפריך לא יהא אלא דאזיקו א"כ כמו בהזיקו פטורים לעולם ה"נ כשאכלו וכ"כ להדיא המאירי באס"ז ב"ק שם דאם אין הגזלה קיימת בקטנים פטורים אפילו אכלוה שהקטן פגיעתו רעה ופטור בכל ענין ואינו משלם לעולם עכ"ל וכ"מ והתפארת שמואל פרק החובל ברא"ש ס"ט וגם דיוקו בלשון הרמב"ם אינו דשייך לשון אבדה ע"י הנאה ואכילה כיון שמאבד ממון הבעלים והעד רועה זונות יאבד הון במשלי כ"ט ופירש הראב"ע שמפרנס הזונות.

אף לאחר שינידל מהרמ"פ נשאל ע"ז מהא דאיתא פרק הגוזל עצים דכפי' רפרם לר"א על ששרף שט"ח של חברו בילדותו ואגבי בי' ככשורא לצלמי ולע"ד כיון דלצי"ש חייב לשלם כמ"ש שבו"י ומבואר בס"ח ראי' מיאשיהו ומבואר במרדכי פ"ב דב"מ דכופין למי שיכולת בידו על לפנים משוה"ד והיכא דצריך לצי"ש וודאי רב אשי רצה לצי"ש ואפילו יהא רק ממדת חסידות אלא דהיינו אם חשוב מזיק כשעשהו גדול וחייב מדינא אזי כשעשהו בקטנותו ראוי מצד חסידות או לצי"ש אבל אם גדול ג"כ פטור דלא דיינינן דד"ג ואינו חייב רק לצי"ש לא יתכן לומר אם עשהו בקטנותו שג"כ מחויב לצי"ש דא"כ קנון וגדול שוים לכן רב אשי דהי' סובר דגדול השורף שטר פטור מדינא ע"כ הוא דעשה בקטנותו פטור לגמרי ורפרם כפי' מחמת דס"ל דדיינין ד"ג א"כ גם קטן חייב לשיגדיל עכ"פ ממדת חסידות וכיון דידע דודאי ר"א רוצה להתחסד רק טועה בדין לכן כפי' ומהרמ"פ תירץ דבילדותו היינו לאחר יג"ש וק"ל נהי דר"א הי' סובר דלא דיינין דד"ג מ"מ גרמא בעלמא נמי חייב בדיני שמים כדאיתא ר"פ הכונס וברא"ש פרק הגוזל עצים ססי"ג וודאי ר"א מעצמו יצא יד"ש ועוד מה ראי' מייתי הש"ס ופוסקים דדיינין ד"ג מהא דאכפי' רפרם לר"א אפשר כפאו לצאת יד"ש דכפינן למי שיכולת בידו כמ"ש המרדכי א"ו כמ"ש.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה