ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שלט
סעי' י' לא תבעו בזהר קדושים מבואר דאף דא"ל הפועל יהא השכירות בידך מ"מ אין לעכב השכירות תחת ידו א"ל לבתר דיהיב לו וכן משמע מפשטא דלישנא דמשנה דקתני לא תבעו אינו עובר משמע מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא וכה"ג דייק הש"ס בפ' הפועלים דף צ' גבי חסום פרתי עכ"ל שעמ"ש ואינו ראי' דלפיכך קתני אינו עובר כיון דחיובא עדיין איכא לפרוע כשיתבענו וכדדייק בתר הכי שם בהמחהו מיעבר הוא לא עבר הא מיהדר הדר אך כיון דבזהר מפורש לאיסור יש להחמיר ואפשר נהי דדרשינן לא תלין אתך מדעתך ולא מדעת השכיר היינו דלא עביר משום בל תלין אבל ביומו תתן שכרו בכל אופן יש ול"ד להש"ג שמביא הש"ך סימן רל"ב דהתם במתנה נותן לו כ"ז שאינו תובעו עכ"פ מאריך לו הזמן משא"כ הכא דמצווה ביומו תתן שכרו כ"ז שאינו מוחל לו השכירות לגמרי אפילו אומר יהא אתך זמן מה לא מהני וכה"ג מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"ט דהנשבע לפרוע לחברו לז"פ די"ל הריני כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כמיני' וב"י שם מביא בבד"ה חולקים וסיים דראוי לחוש לדברי רשב"א ומזהר הנ"ל ראי' לדברי הרשב"א מדלא מהני מה שאומר יהא השכירות בידך ואפ"ת דש"ס דילן פליג היינו דדריש אתך מדעתך וגלי קרא בזה דלא תבעו אינו עובר ובריטב"א בב"מ דף קי"א מבואר דבלא תבעו אין בו עשה דביומו תתן שכרו ג"כ וכן משמע פשטות המשנה וסתימת הפוסקים.
או שתבעו ולא הי' לו מעות ליתן לו ואם הי' לו לאחר שהשלים פעולתו ולא פרעו וכשהגיע עמוד השחר לא הי' לו מעות נראה דעובר לפמ"ש אגודה הובא לעיל בב"י סימן ר"ז וביו"ד סימן רל"ב בנדר לפרוע עד שלשים יום והגיע יום שלשים וארעו אונס דל"ח אונס דה"ל לפרוע כשהי' בהשג יד וה"נ ובזה רעשו מ"ש הש"ך בשם ס"ח אם תשכיר סופר תתנה עמו שלא איתא בבל תלין מעולת שכיר שמא כשיתבע לא יהא לך ליתן לו ותפ"ת הקשה הא כשלא יהא לו אינו עובר ולפמ"ש א"ש דשמא כשבתבע לא יהי' לך ולפני התביעה הי' לו ועיין בש"ע א"ח סימן ק"ח ס"ח ומג"א שם.
ואם יש לו מקצת משכרו ואינו נותן לו עובר כמו אם פרע מקצת ואינו פורע השאר ויש לו וראי' לזה ממ"ש המל"מ פ"ה משבועות ה"ב בשם רדב"ז בנשבע ליתן או לפרוע מאה זוז לז"פ ובהגיע הזמן לא הי' לו כל המנה חייב ליתן מה שיש לו דעל כולה או מקצתה נשבע כיון דיש הנאה במקצת והמל"מ מסכים בפרעון דחיוב פרעון על כל פרוטה.
ואם יש לו פועלים הרבה ואין בידו שכר כולם כיון דמדינא צריך לחלק לכולם בשוה כדקי"ל ביש עליו בע"ח הרבה דזמנן שוה ואין לו לשלם לכולן וכמו שנתבאר לעיל סימן ק"ד ס"י עיי"ש ה"נ א"ל עשה ע"ד שנתבאר שם עובר בבל תלין דהא המקצת שהי' לו ליתן לפועל לא נתן.
וראי' לשלשה דינים הנזכרים מהש"ס בשבועות וב"מ שם דעבר זמנו אין השכיר נשבע משום חזקה דאינו עובר על בל תלין וקשה הא כשאין לו מעות אינו עובר ואפילו י"ל מטלטלין וכמ"ש הה"מ והובא בב"י כאן וכ"כ הריטב"א בב"מ שם א"כ שמא לא הי' לו מעות בעין וכמו דחיישינן בכ"מ דאשתמיט עד דה"ל מעות אבל הא הטעם דשכיר כשבע ונוטל מבואר התם דבע"ה טרוד בפועלים וע"י שפרע לאחרים כסבור שפרע לזה וכפרש"י בשבועות וע"כ לאח"ז חזקה לא עבר על ב"ת ומדייק מה תאמר שלא הי' לו מעות בעין ממ"נ אם לא ה"ל כלום משעת גמר פעולתן א"כ לא נתן לשום פועל ולא טרוד בפועליו לומר ע"י מה שפרע לאחרים טועה וסבור שפרע לזה ואם שילם לאחרים כבר ה"ל מעות עובר על ב"ת דה"ל לחלק לכולם ומידק דייק שלא יעבור וטרח וזבין או ללות ומזה מוכח כפוסקים דבשכיר צריך כפירת שתי כסף ואין נשבעין על פרוטה דאל"כ עדיין קשה כשכל שכרו רק פרוטה עבר זמנו למה לא ישבע ויטול שמא לא הי' לו ממון לשלם לזה ולחלק לכולם א"צ דפחות מפרוטה ל"ח ממון ואף דאמר ר"א בב"מ קי"א ע"ב אפילו שכרו לבצור אשכול אחד עובר משום ב"ת ופירש הריטב"א דהיינו אפילו השכר פחות מש"פ מ"מ רש"י ותוס' לא פרשו הכי משמע דס"ל דבפחות מש"פ ליכא בל תלין וכן משמע מסתימת הפוסקים שלא הביאו חידוש זה.
או שהמחהו הרא"ה בספר החינוך כתב דוקא אם קיבל עליו הפועל והקשה השעמ"ש א"כ איך ס"ד דברייתא דהמחהו עובר למה יגרע מלא תבעו ויותר קשה למה כתבו הטוש"ע שקבל עליו השולחני ליתן הא אפילו לא קבל עליו כיון שנתרצה הפועל הרי אינו תובעו ואינו עובר את"ד ולק"מ דבלא תבעו דוקא כל זמנו אבל לא תבעו תחלה ותבעו לבסוף עובר דל"ל אתך מדעתך ולא מדעת הפועל דהא תובע ומה שלא תבעו עד עתה כיון דא"י להכריחו לפרוע או האריך לו עד עתה אבל המחהו וקבל השולחני עליו וגם הפועל נתרצה נפטר השוכר מבל תלין אף דטרם כלות הזמן חוזר הפועל כדאמרינן בש"ס ב"מ דף קי"ב מיעבר לא עבר אבל מיהדר הדר וכן מבואר בחידושי ר"ן וריטב"א ונ"י דאף דחוזר הפועל ומהני חזרתו מ"מ תו אין השוכר עובר בב"ת ואף דהם דייקו מזה דהשולחני א"י לחזור ואנן קי"ל דיכול לחזור כמ"ש ב"י וסמ"ע וש"ך סימן קכ"ו מ"מ ע"כ מודי דליכא וזו בל תלין כמבואר מיעבר לא עבר ומיהדר הדר ונראה לדעתם הטעם דהא מאי דפועל יכול לחזור משום דגוף הממון לא מחל דהא המחהו אצל השולחני ודעתו ליקח מהשולחני וגם הבע"ה לא נפטר מגוף הממון דיחויב ליתן לשולחני אבל בל תלין מחל הפועל דהא השולחני לא שכרו ואין עליו ב"ת וגם בע"ה נפטר לגמרי מבל תלין דאף אם לא יתן לשולחני ביומו לא יעבור לכן תו אף דחוזר הפועל אין השוכר עובר בב"ת ומ"ש בתוספתא וירושלמי דשולחני עובר עכצ"ל כמ"ש מראה הפנים שם כשהמחהו אצל שולחני כששכרו וכשלא קבל עליו השולחני ליתן לא סמך עליו הפועל כלל ואף דנתרצה הפועל ליקח מהשולחני מ"מ כיון דלא קבל עליו השולחני לא מחל כלל לבע"ה דלא סמכה דעתו עליו אפילו שעה אחת ולא עדיף מלא תבעו תחלה.
ומ"מ אם רצה השכיר לחזור בו וכו' יש להבין ממ"נ אם חשוב מחילה דמחל השכיר לבעה"ב כשהמחהו אצל השולחני למה יכול לחזור בו הא מחילה א"צ קנין וא"ל חשוב מחילה למה אינו עובר כשחוזר השכיר ותובע ובנ"י הקשה לפוסקים דשולחני יכול לחזור א"כ לא מתחייב לשכיר ולמה כשחוזר השכיר ותובע לבעה"ב אינו עובר ונלע"ד דודאי השכיר מחל לבעה"ב באם השולחני לא יחזור בו אך כיון דאינה מחילה ברורה רק ע"ת צריך קנין כמ"ש סמ"ע בסימן כ"א סק"ה וטו"ז סימן ר"ז סט"ז ומבואר בסימן כ"א הטעם משום דהוי אסמכת ואיתא בב"ח סימן ר"ז ובמרדכי פרק שור שנגח דאסמכת קונה מן התורה וע"כ תו לא עובר כיון דמה"ת הוי מחילה כ"ז דהשולחני אינו חוזר והשכיר יכול לחזור דמדרבנן צריך קנין ולענין איסור אזלינן בתר ד"ת כמבואר בפרק הזהב דף מ"ח עיי"ש בפרש"י לענין מעות קונה וכן מבואר בא"ח סימן תמ"ב בחמץ שנתבטל מן התורה תו אינו עובר ואף דבממון י"ל הפקר ב"ד מ"מ אינו זוכה בו שיהא שלו מן התורה עד שיבא לידו כמ"ש ג"פ סימן ק"ב סק"ה וא"כ נהי דבע"ה צריך לשלם לשכיר כשחוזר בו ומוציאין ממנו מימ אין לשכיר אצלו מן התורה ולית בו משום פעולת שכיר.