אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שלד

סימן שלג

סעי' א' אם אין הפועל יודע אם שלח שליח לשכור מלמד ואירע אונס אח"כ וידע השליח ולא התנה והמלמד לא ידע ועתה חוזר הבע"ה מחמת האונס או דבע"ה לא עשאו שליח רק דרכו להשכיר לו מלמד כי הוא קרובו פסק מהר"ם מינץ סכ"ח דבעה"ב ודאי פטור אלא אף השליח פטור דהוי רק גרמא ולא קיבל עליו וג"כ שוגג מה דלא שם לבו להאונס כששכרו ואפילו אמר שכרך עלי אפשר דפטור דהוי רק כערבות עבור בע"ה וכיון דבע"ה פטור גם הוא פטור ול"ד להך דריש סימן של"ב דשם כבר נעשה המלאכה את"ד.

הג"ה ומת תוך הזמן עיין מח"א פרק הו"ז משכירות העלה דעיקר דשכירות ליומא ממכר על כל הזמן וצריך לשלם כלו והשיג על הש"ך דכאן בסק"ב ובספר אורחות משפט נתיב מ"ז רמז לעיין במח"א ולפ"ז תפס המשכיר אין להוציא מידו אך כלים אשר מונחים בחדר המושכר לא חשוב תפיסה דאם שכירות ממכר אינו ברשות משכיר עיין סימן שי"ג.

מיהו י"ח עש"ך דגם לדעה ראשונה אם כבר קיבל השכירות א"צ להחזיר דכיון דנתן השכר נתרצה שיהא שלו אפילו יארע אונס וכמ"ש התוס' ע"כ ובשו"ת מהר"ח א"ז סימן ס"ו כתב דדוקא שהי' בידו לשמור השכר עד סוף הזמן ולא עשה כן גילה דעתו דנתרצה אבל אם שכר מלמד ללמוד עמו ולא רצה המלמד להשכיר עצמו רק כשיקדים לו השכירות ומת השוכר בתחלת הזמן לא שייך לומר גילה דעתו וגם המלמד לא הפסיד כלום ומה שקיבל יחזיר הכל עכ"ל וצ"ע לפמ"ש הרא"ש בב"מ דף ע"ז בהשוכר את האומנין ס"ג דכל אונס דלא איבעי לאסוקי אדעתייהו לא פועל ולא בע"ה א"נ תרוייהו ה"ל לדעת פסידא דפועל דהמע"ה וידו עה"ת עכ"ל א"כ בהקדים השכר מחמת שלא רצה הפועל רק בהכי מ"מ הבע"ה הוא המוציאו גם מהתוס' אין מוכרח דפליגי אטעם זה ומה שכתבו משום דנתרצה ולא משום דהמע"ה דנ"מ כשנתן השכר אחר ששכרו וכמ"ש תה"ד סימן שכ"ט דלטעם דהמע"ה פסידא דפועל דבתחלת השכירות ה"ל לפועל להתנות כיון דאיהו מוציא ה"ל לחוש לעצמו יותר וכיון דלא אתני מחל על האונס ולטעם כיון דנתן השכירות נתרצה אפילו נתן אח"כ ולפ"ז בין נתן השכירות מיד כששכרו מחמת שלא רצה השוכר באופן אחר ובין נתן לו מדעתו אז או אח"כ ואירע אונס אפילו חזר בע"ה ותפס צריך להחזיר כפ"ב כיון דהי' צריך להוציא ה"ל לחוש לעצמו ולהתנות לשיטת הרא"ש ותה"ד ולמהר"ח א"ז כשלא רצה להשכיר עצמו עד שיקדים שכרו ואירע אונס צריך להחזיר לבע"ה ולכן אם תפס בע"ה י"ל קי"ל כמהר"ח א"ז ובירושלמי פרק מי שאחזו ה"ו חד ב"נ אקדים פריטי לאילפא ונגב נהרא ופסק ר"נ דא"צ להחזיר המעות ולא נזכר אם חקר ר"נ אם הקדים הפריטי מחמת דבעל הספינה לא רצה להשכיר עצמו רק בסכי וסתמא הכי הוי דחזקה א"א פורע לפני זמנו בלא הכרח גם אמר שם דר"נ פליג אר"י דאמר שם בקידש ע"ת שיביא ליום פלוני ואירעו אונס ולא בא דבטלו הקדושין וגם פליג ארבנן דמשנה שם במגרש ע"מ שתשמש את אביו שתי שנים ומת דאינו גט עי"ש ומנ"ל שמא רי ורבנן מיירי שלא רצתה האשה לשמש אביו א"ל שיגרשה תחלה והמקדש לא רצה לבא ליום פלוני אצלה א"ל תקבל קדושין תחלה וגם אמר שם דר"א דס"ל דאם נגב נהרא צריך להחזיר המעות פליג אר"נ ולימא דר"א מיירי שלא רצה בעל הספינה להשכיר עצמו רק כשיקדים המעות ועוד דוחק גדול דהמשנה ור"י ור"נ ור"א כולהו מיירי בהיפך מהטבע בנוהג שבעולם שלא להקדים השכר זולת כשאינו רוצה פועל בלא"ה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה