אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שלג

סימן שלב

סעי' א' השוכר את הפועלים כתב נתיבות דאם תקדים פרוטה לפועל קנהו וא"י לחזור דהוי כשכירות דגם במטלטין מעות קונה ועוד דדמי לקרקע כמבואר בסימן רכ"ז את"ד הנה פועל שכיר יום דמי לקרקע משא"כ קבלן כמבואר לעיל סימן רכ"ז סל"ג וסל"ו וא"כ קבלן תלוי בדעות הפוסקים אי שכירות מטלטלין נקנת בכסף כדלעיל סימן קצ"ח ס"ו עיי"ש פ"ת ופועל יום נקנה רק יכול לחזור דעבדי הם כמבואר בסימן זה ס"ג ויש ראי' לזה מדברי רשב"א שבהה"מ פ"ז דמלוה הי"ב דכתב דפועל שתקדים לו בע"ה שכרו משתעבד רק לא לגמרי כיון דיכול לחזור בו ועיין מל"מ פ"ט משכירות דין ד' ואשתמיטתי' דברי מהרי"ק שהביא בש"ע כאן ס"ג ועיין ד"מ יו"ד סימן קע"ו וטו"ז שם שקיצרו דברי הרשב"א ומשמע מלשונם דלא משתעבד בקבלת כסף ואינו אלא משתעבד רק גזה"כ שיכול לחזור וכעין שאמרו בפ"ק דב"מ דף יו"ד ונ"מ טובא דבע"ה א"י לחזור עוד יש נ"מ.

השוכר אחד שכר בע"ג עם סוס ותקדים לו שכר ואח"כ חזר בעה"ב הנה שכירות הסוס אי נקנה בכסף תליא בפלוגתא כמבואר בחידושי ר"ן ב"מ דף צ"ט דרשב"א ס"ל דמעות אינו קונה וכ"כ מח"א הלכות מכירה ס"י דנחלקו בזה רס"י ורשב"א עם רמב"ן ור"ן ולעיל סימן קצ"ח הובא בשם י"א דשכירות מטלטלין נקנה במעות וכיון ששכר הבע"ג עם הסוס בסך אחד תליא בפלוגתא דלעיל סימן רט"ז עיי"ש בטו"ז וכאן בנתיבות וא"כ בעה"ב י"ל קי"ל ועיין יד מלאכי בכללי תש"ע אות י"ב אך אם הי' מוצא להשתכר עם הסוס כששכרו זה ועתה אינו מוצא חייב דלאו משום שבת הוא דבמרדכי ר"פ הגוזל קמא מבואר דלפיכך חייב בעה"ב משום שקיבל עליו לשלם אף דל"ה רק גרמא ולולא שקיבל עליו הוה פטור אף לר"מ וכונתו כיון שקיבל עליו לשלם לפועל אחר שיעשה מלאכתו ועל זה סמך הפועל א"כ חייב גם בחזר ולא הניחו לעשות מלאכתו ועמ"ש לעיל סימן שי"ב סי"ד.

ובתשובת רמ"א ס"נ כתב ברב שנשכר לקהל וכשהגיע הזמן לבא חזרו הקהל דחייבים לשלם לו אף שנולד שינוי אויר אחר שחזרו ולא היו יכולים לקבלו ובשע"מ הרבה להקשות כיון דהשכירות הוא על כל יום ויום ואפילו לא היו חוזרים הי' מפסיד בשעת שינוי האויר עיי"ש ולע"ד תרמ"א בא על הקהל משני טעמים חדא כיון שהמתינו הרבה ולא חזרו עד הגיע הזמן לבא ולא מצא הרב אצל מי להשתכר עתה חייבים מדד"ג שהי' נשכר למקום אחר ועוד משום שרבים הם א"י לחזור ואם נולד שינוי אויר אחר החזרה נהי דאין לחייבם מטעם שני מ"מ חייבים מטעם ראשון שגרמו לו הפסד שהי' משתכר למקום אחר דשינוי אויר אינו רק במקום זולת מקום ולפיכך בורחין ממקום למקום ולא היו יכולין לקבלו דאם הי' בכל המקומות לא היו בורחין ממקומן ויכולין לקבלו ובזה נסתלקו קושית השעמ"ש מהך דעבד שברח וחלה ומהך דבא חגב ולא זרע דשם החיוב רק שלא עבדו ומה שלא השביח הקרקע אם הי' זורע לכן כיון דבלא"ה חלה ולא הי' אפשר לעבדו אפילו לא ברח ולא הי' שבח אפילו זרע כיון דבא חגב נמצא לא הפסיד לבעה"ב כלום משא"כ כאן אין החיוב לשלם השכירות ששכרוהו כיון דחזרו ולא הי' בקנין רק החיוב לשלם מה שהי' נוטל במקום אחר א"ל שכרוהו הם ותרי זה הי' נוטל אף אחר שנשתנה האויר אצל קהל זה ואפשר ס"ל לרמ"א די"ל הרב אולי אם הי' אצלם היו ניצולים בזכות התורה וכמו שי"ל בעל השדה דאלו זרע החוכר הי' נתקיים בו לא יבושו בעת רעה כדאיתא בב"מ דף ק"ו כ"ש כאן זכות התורה ואפילו נולד שינוי האויר מיד אחר שחזרו טרם הגיע הזמן לבא הרב אצלם י"ל אלו לא חזרו הי' מקיום בהם מיום הראשון אשר נתת לבך להבין וכו' נשמעו דבריך כדאיתא בפ"ק דתענית דף ח' ע"ב וב"י א"ח סימן תקע"א.

ומ"ש השעמ"ש דהשינוי אויר מכת מדינה היא ואף א"ל חזרו בהן היו מנכין לו בעת השינוי אויר גם הרמ"א בתשובה שם כתב דא"ל חזרו ואח"כ נשתנה האויר פסידא דמלמד כמ"ש מהרמ"פ ספ"ו ועכצ"ל דלא הוי מכת מדינה דהא מהרמ"פ שם וד"מ לעיל סימן שכ"א והמ"א שם ס"ל במכת מדינה דבע"ה צריך לשלם למלמד בלא ניכוי ועכצ"ל דהשינוי אויר רק אצלם ולא ברוב המקומות ונוגע רק לרב שנתקבל במקום זה ול"ד לגזרת המושל על כל מלמדי העיר.

סעי' ה' משרתת אחד שכר מינקת לבנו ואחר שהתחילה להניק נודע שהיא מעוברת השוכר ודאי יכול לחזור דהוי מום דביבמות מ"ב ע"ב איתא דמעוברת מיעכר חלבה אך גם המינקת יכולה לחזור אף דהוי כדבר האבוד דאנוסה דקשה לה להניק ואפילו ידעו שניהן יכולין לחזור לפמ"ש בשבו"י ח"ג סימן קט"ז דחלב מעוברת ארסיי וסכנה להעובר ולהיונק כידוע ומפורסים לכל עיי"ש.

סופר המקבל ואם קיבל ספר להגיה ורוצה לחזור טרם התחיל להגיה רק משך הספר עיין מבי"ט סימן קע"ו כה"ג בבעל רחיים לטחון עם בהמות וקיבל תבואה מאחר א"י לחזור דמיד שמשך התבואה נתחייב לטחון וכ"כ ריטב"א הובא בנתיבות ס"ס זה דאומן שמשך בגד לעשות זהו הקנין ושניהם א"י לחזור ובחידושי ליו"ד סימן ש"פ הבאתי מספר הישר לר"ת סימן תר"ח ושו"ת מהר"ם ב"ב החדשות סימן ר"י דשניהן יכולין לחזור.

סעי' ח' ואקחנו ממך בפמ"א ח"א סימן פ"ב כתב ביריד אחד שהביא אחד ברזל למכור והי' לאחד מבני העיר תביעה עליו וקנה ממנו הברזל ומשכו לרשותו ולאחר יום השוק טען הלוקח לא כיוונתי לקנות רק לתפוס על חובי והמותר קח ולך והשיב כיון דביריד היו הרבה לוקחים חייב הלוקח מדד"ג כמו לעיל ס"ב דאף דלא הלכו הפועלים חייב מדד"ג ואף דל"ה כונתו להזיק עיי"ש ובשבו"י ח"ב סימן קנ"ח כתב דאפשר כיון דלא נתכוין להזיק רק להנאת עצמו פטור ונתיבות לעיל ס"ב כתב דתק"ח הוא בפועלים דהא ודאי במוכר סחורה ולא קנו מידו אף שהפסיד המוכר עי"ז פטור עיי"ש ומפרט בנידון הפמ"א י"ל לא תקנו כיון דלוה לא רצה לשלם והוצרך זה לבא עמו במרמה ועם עקש תתפל ועוד הא גזלן שגזל חמץ ועעה"פ א"ל הש"ל וודאי הי' הנגזל אוכלו או מוכרו קוה"פ אם הי' אצלו דזה כל אדם מוכר חמצו לפני הפסח ומ"מ י"ל הרי שלך לפניך וכן הדין בשומר כמ"ש הש"ך בסימן שס"ג ומג"א סימן תמ"ה סק"ה ועיין חידושי רשב"א ואס"ז ב"ק דף מ"ה דאין לחייב השומר מחמת שהבעלים תיו עושים מעשה חדש למוכרו או לשוחטו להצילו עיי"ש ואף דשומר שהי' לו לקדם ברועים ומקלות חייב התם משום שאין הפקדון בעין להחזירו ועיין נתיבות סימן שס"ג סק"ג ושעמ"ש סימן קע"ו סי"ד ונ"צ סימן רצ"א ופ"ת סימן שס"ג סק"א.

הג"ה ע"ת ראשון מהרי"ק שורש קי"ח הוכיח זה מס"פ הכותב דגר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת דע"מ כן קיימה ואתמר עלה בגמרא דל"ש אלא מנה ומאתיים אבל תוס' ל"ל עיי"ש ולע"ד אינו ראי' דאפ"ת דסתמא נשאר ע"ת ראשון גם לענין התוס' מ"מ במה נתחייב הא שטר שנתן לה בגיותו חספא בעלמא הוא כפרש"י ותוס' ונ"י שם ומנה ומאתיים משום תנאי ב"ד כיון דע"מ כן קיימה תק"ח שישאר כתובתה כאלו עתה נשאת לו בתולה כמ"ש ק"נ שם אבל לענין תוס' ליכא תנאי ב"ד ול"ל משום דר"ג דהן הדברים הנקנין באמירה דזה דוקא בנושא אשה חדשה ומשום חיבה גמר ומקני ואף דגם מחזיר גרושתו דינו הכי בפוסק על עצמו ה"ט כיון דגרשה ול"ה דעתם להנשא שנית הוי פנים חדשות ויש חיבת נשואין משא"כ בגר וגיורת דל"ה דעתם להתגרש רק מצד אחר צריך לקדשה שנית מחמת שנתגיירו ליכא חיבת נשואין וכן מצאתי סברה זאת בדג"מ יו"ד סימן רס"ט דגיורת שנתגיירה עם בעלה א"צ לישב ז"נ משום חיבת ביאה דל"ד למחזיר גרישתו דנתייאשו א"כ אין ראי' לש"ץ וכה"ג דסגי באמירה דשכירות א"צ תנין משא"כ בנשואין ע"כ ליכא משום שכירות דא"כ ל"צ לדר"ג וטעם חיבת חיתון וכמ"ש הבית מאיר א"ע סנ"א דאינה מקדשה בעד אותו פיסוק רק בכסף הקדושין או שטר וביאה.

ואף דבר"ן ר"פ הנושא הביא מהרשב"א שהביא ירושלמי בפוסק לזון בת אשתו וגרשה והחזירה למ"ד בגר שנתגיירה אשתו עמו וקטן שהגדיל אין לה תוס' ה"כ ולפמ"ש יש לחלק נראה דהירושלמי לטעמי' דאיתא שם ר"פ הנושא דחיבת חיתון אינו בנשואין שניים ואנן לא קי"ל כן רק בפוסק לזון בתה ס"ל כירושלמי דבמחזיר גרושתו אין נקנה באמירה כיון דלא פסק על עצמו ליתן לאשתו כמבואר בשער המלך פכ"ג מאישות לכן יליף שפיר הרשב"א לענין לזון בת אשתו ובלאה"נ יש גרסות ופירושים אחרים בירושלמי זה עיי"ש בק"ע ופ"מ ועיין ב"ש סימן קי"ד סקט"ו

הג"ה וי"א שאם אמר לו דרך כעס שאינו פטור נ"ל ראי' לזה מפרק כל הצלמים מ"ד ע"ב התם לפי שעתה הוא רתח עלה והדר מפייס לה ובדף נ"ג שם יליף לה מקרא והי' כי ירעב והתקצף וקלל עיי"ש הרי דמה שעושה מחמת כעס לא חשוב ביטול ה"נ ל"ח מחילה וגם לדעת החולקין נראה דוקא אם נתרצה הפועל מיד אבל אם לא רצה אלא שאח"כ רוצה הפועל לילך יכול בעה"ב לחזור וכ"מ משו"ת מהרמ"ל שאלה מ"ז וכ"כ שעורש לעיל סימן כ"ב סק"ה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה