ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שיז
סעי' ב' ישבע המשכיר היסת ויוציאנו הלשון מהופך דצריך לצאת מקודם ואח"כ ישבע היסת וכן לעיל סימן שי"ב סט"ז מ"ש דבעה"ב נשבע היסת ומוציאו מן הבית ג"כ מוציאו קודם וכן לעיל סימן ק"מ ס"א ונוטל את שלו ג"כ מדינא נוטל קודם שלו ואח"כ נשבע לפמ"ש הש"ך בסימן קל"ה סק"א ובסימן ע"ב סי"ח ס"ק פ"ב וס"ק פ"ז דה"נ קרקע בחזקת בעלים כמו התם וכ"ש אם טוען המשכיר על השוכר שיצא מן הבית והשוכר טוען שכבר הקדים לו שכירות על להבא או יש לו אצלו חוב ולא יצא עד שיפרע חובו וזה מכחישו דדינא דצריך לצאת ואח"כ ישבע היסת דלא עדיף ממטלטלין היכא דלא מהימן המלוה במגו ויש הכחשה כמה הלוה לו דהדין דנוטל משכונו והדר נשבע לוה היסת כמבואר בש"ך סימן ע"ב ס"ק פ"ב ופ"ז ואדרבה תפיסת מטלטלין עדיף ממה שדר בקרקע ולפמ"ש לעיל סימן נ"ד ס"ב צ"ע דבשלמא במטלטלין אפשר להשליש משא"כ כאן דדינא דיצא תחלה ל"ל דתופס עד שישבע הבעה"ב משום דשמא לא ירצה לישבע דה"נ יאמר הבעה"ב שמא לא ירצה לצאת ובכ"מ שצריך תובע לישבע מחויב נתבע להשליש כמבואר לעיל סימן פ"ב ס"ג ואפשר כיון דא"א להשליש וא"ל ירצה בעה"ב לישבע היסת לא נחתינן לנכסי' ואם ישבע נוציא השוכר מהבית לכן ישבע המשכיר קודם.