ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצה
סעי' א' הריני משלם וכתב הרא"ש אף ששילם צריך לשבע שא"ב ול"א שמחל השבועה במה שקבל התשלומין דמסתבר טפי למימר שקבל התשלומין שלא יחזור בו והקשה הב"ח הא א"י לחזור כיון שקבל בב"ד ולע"ד י"ל השומר וויתרתי לשלם שלא אשבע כלל אבל אם מוכרח אני לישבע שא"ב אכלול הכל בשבועה אחת וכיון דמוחזק ודאי נאמן דע"ד כן רצה לשלם אבל כששילם אינו נאמן להוציא וגם כיון דשילם בסתמא ולא התנה א"י לומר כן דה"ל להתנות דעל מה סמך וכמבואר לקמן סימן של"ד ס"א בהג"ה דהמוציא עליו להתנות וכן לענין אמתלא דמהני בדיבור ולא במעשה ביו"ד סימן קפ"ה וגם להב"ח דגרסת הרי"ף דגרס אר"ה אמר הריני משלם משביעין אותו שבועה שא"ב עיקר ודוקא כשלא שילם י"ל דר"ה לטעמי' דס"ל בפ"ק דכתובות בו"ש ברי עדיף א"כ גם לאחר ששילם נאמן להוציא בברי דלא שילם רק מפני שלא ישבע כלל ול"ה דברים שבלב דאינו סותר דברי פיו וא"כ אין המפקיד יכול להתנצל שלא מחל השבועה שא"ב והא דקבל בסתם כדי שלא יוכל השומר לחזור כיון דגם כששילם יוכל לחזור אבל לדידן דבויס לאו ברי עדיף להוציא יכול לומר דלהכי קבל בסתם כדי שלא יוכל לחזור והרא"ש דקפיד על הגרסא משום דבכתובות שם כתב דברי גרוע ושמא טוב דל"ה למידע לכ"ע לאו ברי עדיף.
ואיני נשבע ראובן הפקיד אצל שמעון פקדון לשמור בחנם ואח"כ נאבד הפקדון ואמר שמעון לראובן איני רוצה לעמוד עמך בדין ולא לישבע הילך דמי הפקדון והשיב לו ראובן איני רוצה שתפסיד על ידי והחזיר המעות לשמעון אח"כ חזר ראובן ותבע את שמעון עבור הפקדון והשיב לו שמעון כבר הבאתי לך דמי הפקדון והחזרת לי וראובן מודה עיין רדב"ז ח"א סימן קט"ז שכתב שכבר נשאל הרמב"ם כיוצא בזה והשיב דאין לו עליו אלא חרם סתם שנאבד הפקדון ולא פשע בו והקשה עליו הרדב"ז דאם מצד מחילה נגע בו אפילו חרם א"צ עכ"ל ד"ג כנ"ז סכ"ח ולע"ד טעם הרמב"ם כמבואר לעיל סימן ע"א ס"א דאין מועיל הנאמנות שלא להחרים חרם סתם אפילו אם פרשו בפירש עיי"ש ש"ך ס"ק י"ז וי"ח וה"נ הוי כהימני' ופטרו רק משבועה ואפילו יהא כפטרו מחרם מ"מ א"י לעכב מלהחרים סתם כמבואר שם הטעם אח"כ ראיתי ברדב"ז שנדחק לתרץ באיזה תירוצים אח"כ כתב עוד כתב הרב ז"ל בתשובה שאפילו שכותבין בשטרות שיהא נאמן בלא שבועה ואפילו ח"ס שיכול להחרים עיי"ש ואיך לא תירץ קושיתו בזה וגם אינו ענין לשאלתו א"ו דכונתו עוד כתב היינו דבזה יתורץ עוד והד"ג ל"ד
סעי' ב' בהג"ה שילם וכו' תמוה דבס"ס מבואר אמר הריני משלם וכמבואר בסמ"ע וש"ך ופוסקים ונ"ל דפוסקים למדו מזה דכשאמר הריני משלם ואיני נשבע ויצא מב"ד א"י לחזור דאל"כ לא סמכה דעתו דמפקיד ולא מקני לו כפל כמבואר בתוס' ורא"ש אך ר"ת חולק וס"ל דיכול לחזור ובהג"ה ס"ס כ"ב הביא ב' הדעות ואף דדעת תוס' ורא"ש עיקר דכ"ד רוב פוסקים מ"מ א"א להוציא ממון דאין הולכין בממון אחר הרוב ואף לדעת רא"ש וסייעתי' שהביא רמ"א בכ"ד דל"מ תפיסה בספ"ד היינו כיון שתפס שלא ברשות משא"כ זה שמוחזק בממונו מעולם וכמבואר כ"ז בפוסקים בכללי תפיסה ועתו"ס פ"ק דכתובות וא"כ יכול המפקיד לומר כיון דעיקר כרוב הפוסקים דא"י לחזור לכן אמרו בש"ס כשאמר הריני משלם מקני לו הכפל דסמכה דעתו דבעלי הש"ס לא היו מסופקים בדין זה ואיני יכול להוציא מהשומר כשיחזור די"ל קי"ל דלא כרוב הפוסקים א"כ לא סמכה דעתי וא"כ השתא אישתני דינא ודוקא שילם ולכן לא חילק הרמ"א בין שואל לשאר שומר ובין אמר הריני משלם אחר שנשבע לקודם שבועה כיון דלדידן דוקא שילם לעולם.
והנה בש"ס יש כמה בעיות בזה ופסק הרי"ף דחולקין והרא"ש חולק עליו משום דהמע"ה והובא בטור ויל"ע דהא כתב הרא"ש בהמפקיד דהא דהכפל לנפקד דאזלינן בתר אומדן דעתא כשיתרצה לשלם הקרן דעתו להקנות לו גוף הפרה מעכשיו והא הרא"ש בב"ב פמ"ש סכ"ג כתב כיון דסלקא בתיקו מספקא לן אי שייך הכא אומדנא ול"מ רק היכא דברור לן אומדנא עיי"ש והיינו כיון דלא ברור האומדנא הוי דברים שבלב ול"מ כלל ה"נ י"ל כן אך לפי מה שאכתוב בסמוך דלב ב"ד מתנה א"ש די"ל גם כונת הרא"ש דאמדינן דעת המפקיד דניחא לו בכך לכן אף דלא נתכוין להקנות דלא עלה ע"ד כלל מזה לב ב"ד מתנה וא"כ ל"ש דבריש שבלב בספק ומה"ט לא ס"ל לפוסקים מ"ש הרשב"א היכא דיש עדים לשומר ושילם לא מקני לו כפל משום דלא עלה ע"ד מפקיד שישלם ולפמ"ש א"צ דעתו וא"כ כ"ש הוא.
לא שבח דמגופא רמב"ם פ"ח משאלה כתב דבהמה חוזרת למפקיד והקשו עליו דא"כ עכצ"ל דלא מקני לו גוף הפרה רק לכפילא וזה בעיא בגיטין דף מ"ב אי מהני וכמבואר ברמב"ם פכ"ג ממכירה דלא קנה רק אי תפס לא מפקינן וא"כ הכא ע"כ מקנה גוף הפרה ג"כ כמ"ש תוס' בר"פ המפקיד בד"ה כגון ורמזו בש"ך ולכן הוציא דברי רמב"ם מפשטן ונלע"ד דהנה אמרינן שבח דגופה לא מקני ואינו רוצה להקנות רק שבח דמעלמא חוץ לפרה והיינו אם מועיל הקנאת כפל לחוד אבל אם הדין דל"מ רק עם הפרה ודאי מקנה גם הפרה ודעתו של מפקיד להקנות הכפל על אופן המועיל ועיין רא"ש פ"ק דקידושין בשאל טבעת לקדש אף דכ"ע לאו דינא גמירי ואמר בלשון שאלה מ"מ דעתו שיהא לו הטבעת באופן שמן הדין יוכל לקדש בו ועיין בטו"ז ומג"א בא"ח סימן י"ד ס"ד וכה"ג כתב ש"ך יו"ד סימן ש"ה ס"ק י"ט בשם רש"ל לענין פדיון בכור תוך שלשים בסתם אף דכ"ע לאו דיני גמירי מ"מ דעתו שיהא על אופן דמהני עפ"י הדין עיי"ש וק"ו כאן דאין אומר כלל רק מצד אומדן דעת נעשה כאומר משום דרוצה להקנות הכפל א"כ ליכא אומדן רק על הקנאה המוכרחת לכפל ועוד דנראה דהך נעשה כאומר הוא משום דלב ב"ד מתנה כן וכמ"ש רמב"ן בפ"ק דגיטין דף י"ג ע"ב אהא דנעשה כאומר משתעבדנא וכ"כ אס"ז בר"פ המפקיד א"כ לב ב"ד מתנה על אופן המועיל ולכן מהני כאן ממ"נ אם פרה לכפלא ל"מ דעתם שיקנה גוף הפרה ואם מהני בל"ז לא קנה יותר מכפל דשבח דגופה לא מקני כ"ש גופה ממש וכיון דגבי עבד לקנס עלתה בתיקו ופסק הרמב"ם דמספק לא קנה ה"נ חוזרת הפרה ולענין תפיסה תליא במחלוקת הפוסקים אי בתיקו וטוען שמא מועיל תפיסה דה"נ גוף הפרה י"ל חמ"ק ול"ד לכפל דדעת רי"ף ורמב"ם בהבעיות דחולקין דמעלמא אתי וליכא חמ"ק והרא"ש דכתב דיש חמ"ק י"ל דס"ל גוף הפרה נקנה א"כ י"ל חמ"ק אבל לרמב"ם דפרה חוזרת ולא נ"מ רק לענין הקנס ליכא חמ"ק ומל"מ פט"ו מטוען ה"ט נסתפק להסכים דעת הרי"ף ורמב"ם דפסקו בהבעיות דחולקין בקנס לדעת רמ"ה שפסק בספק במטלטלין מוקמינן בחמ"ק ולעד"נ כמ"ש.
עוד נלע"ד דאם הקנה עמ"ל לאח"ז ובתו"ז נגנב דהכפל למקבל דהגוף אז שלו הי' כמ"ש ריטב"א פ"ק דקידושין דמתנה עמ"ל הקנאה גמורה וממון שלו וכשמחזירה הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאות דעלמא ומסתברא אם שעבדה לבע"ח היא משובעדת וכ"כ הרא"ש פרק לולב הגזול באתרוג במתנה עמ"ל דצריך לחזור ליתנו במתנה וכן לפמ"ש קצו"ח סימן רמ"א סק"ד בשם ר"א ודאי דהכפל שלו וכיון דמשכחת כה"ג אינו מקנה לו יותר מהמוכרח לענין השבח והכפל ע"כ חוזרת הבהמה לבעלה ולפ"ז י"ל קו' הרא"ש אהא דא"ד א"ר נעשה כאומר סמוך לגנבתה וא"ב אי קיימא אז באגם דא"כ למה סתמה המשנה דמשמע דהכפל שלו גם כשקיימא באגם סמוך לגנבה ולפמ"ש י"ל דלאשד רבא תרתי קאמר דנעשה ג"כ כאומר שיקנה סמוך לגנבה א"ל קיימא באגם אבל אי קיימא באגם נעשה כאומר שיקנה מעכשיו דדעתו שיקנה בזמן המועיל ונ"מ לגיזות וולדות שעד הגנבה.