ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצב
סעי' ז' מותר לו להשתמש במרדכי ס"פ המפקיד ז"ל הנפקד אחר שנשתמש בהן נעשה שואל ואם הי' מלוה על המשכון לגוי לא מיקרי פושע דפשיטא דמפקיד אין לו בריוח כלל כדאמר מותרין ישתמש בהן ולא קאמר אם הרויח בהן חולקין והיכא שהלוה לגוי באמנה פושע הוא ודמי להא דאמר גבי כיפי כל לא ידענא היכא איהנח פשיעתא הוא ומשום דאטרחוה לב"ד לא זכה במה דאייקר כיפי וה"נ אם כשחזר המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושילם זכה הנפקד ברבית כדין שואל דכל הנאה שלו בדיבור בעלמא שאומר הריני משלם לא אקני לי' כפילה עכ"ל ואינו מובן מה שכתב דהוי פושע כיון דמותר להשתמש בהן וכשמשתמש הן באחריותו יכול לעשות בשלו מה שירצה ול"ל כיון דהוי כשואל להשתמש אם נפסד מחמת השתמשות יהא כמתה מחמת מלאכה דהא כתב הרי"ף ור"ש בשם רה"ג דהוי לוה וא"כ ודאי חייב ועוד הא לא נפסד המעות אדרבה פרע הגוי גם רבית ומה ענין זה לענין הרבית של מי הוא לכן נ"ל אף דמותר להשתמש במעות פקדון היינו להעמידן בסחורה ובדבר בעין לא להוציאן לגמרי וכמו דאיתא בהמקבל לענין עסקא דאסור למשתי בתו שיכרא ואין נעשין מטלטלין אצל בניו אף הפלגא מלוה ופרש"י שם דף ק"ד ע"ב דצריך להיות קיימת ויסמכו עלי' בעלי' שלא תינתן להוציאה ה"נ לא עדיף מהפלגא מלוה של עסקא תדע דאם מותר למשתא שכרא למה בעל הבית אסור להשתמש אטו בעה"ב אין דרכו להוציא מעות לאכילה ושתי' ושאר הוצאות ביתו אע"כ אסור להוציאן לגמרי רק בעסק לכן רק שולחני וחנוני דנשארו חליפי המעות מותר להשתמש וגם כיון דרק מכח אומדנא מדלא חתמן ש"מ לא קפיד המפקיד שישתמש הנפקד א"כ כיון דמותר להשתמש אם נשארו בעין עכ"פ בסחורה סגי דלהכי לא חתמן ואין הוכחה על יותר מזה דלא קפיד גם אם יוציאן לגמרי דאפשר קפיד כדי שתהא סמיכתו עליהן לכן נהי דמותר להלוותן ברבית לגוי ג"כ דוקא על משכון דנמצא המעות בעין במשכון אבל בלא משכון הרי לא נשאר בעין כלל דכל אשראי ספק אתי לכן אם הלוה על משכון כל הריוח הרבית של נפקד דברשות נשתמש וכל הנאת שלו ונראה דהוי כסתם הלואה שלשים יום וגם יכול לבקש זמן ב"ד על הפרעון אבל כשהלוה בלא משכון פושע הוא דעל זה אין לו רשות א"כ ממון של מפקיד הרויח וכמו כפל ויוקרי דכיפי דהוא של בעלים לכן דוקא כששילם כשתבעו המפקיד אקני לו המפקיד הריוח אבל אם לא רצה לשלם מעצמו רק אטרחוה לב"ד או רק אמר הריני משלם אזי הריוח שיעלה מהמעות הוא למפקיד ונראה דבזה מחויב לשלם מיד ואין לו שום זמן כיון דבלא רשות הוציא הוי כגזלן וכדי שלא יהיו דברי מרדכי הללו סותרין למישב מרדכי הגוזל קמא סימן קכ"ה בשם ראב"י בביאור תשובת שה"ג דהיכא דלא הי' לנפקד רשות להשתמש במעות הפקדון ועבר ונשתמש בהן דהריוח לאמצע דהיינו דוקא מיום שתובע להחזיר לו פקדונו כדי להרויח וזה דחי לו אבל במה שעבר קודם שתבעו לא עלה על לב הגאון שיחויב בריוח וכפי הנראה גם הך דס"פ המפקיד לראב"י הוא עיי"ש צ"ל דבהמפקיד נמי כונתו על רבית שיעלה מן זמן התביעה של מפקיד וזה מדחי לו אף דאמר לשלם צריך למפלג בריוח וצ"ע בזה דמהראי' מכיפי משמע אף דשילם בע"כ והדר עלה ריוח אצל הגוי הוא של המפקיד כמו בכיפי דאייקר אחר דאגבי' ר"נ לאפדנא מיני' כדאיתא בהמפקיד דף ל"ה וצ"ל דגם בהגוזל לא קאמר רק אם שילם מעצמו קודם שבא מעות הפקדון לידי גוביינא אזי ריוח שעד יום התביעה לנפקד ומתביעה ואילך לחצאין אבל שילם בע"כ ע"י ב"ד או לא שילם רק אמר הריני משלם וטרם ששילם בא החוב עם הרבית לגוביינא אזי כל הרבית אפילו מלפני התביעה למפקיד כמו כפל ויוקרא דכיפי רק י"ל כיון דבא ע"י התעסקות הנפקד החצי ריוח שלו ומה שסיים המרדכי בהמפקיד כללא דמלתא היכא דגילה דעתו לשליח שנתן לו מעותיו כדי להרויח יש לבעל המעות חלק בריוח אעפ"י ששינה ר"ל אף דשליח משלם מעצמו תכף למשלח מעותיו כיון דשליח להרויח עשהו צריך ליתן חלק לבעל המעות ועדיין צריכין אנו למ"ש הנתיבות בד"ה אם בא דמרדכי ס"ל דשאני גזלן דקונה בשבח מלאכה משום תקנת השבים ור"ל דשאני הכא אף דשולח יד מ"מ אדעת להשיב נטלו אך רשב"ם שהביא מרדכי בהגוזל שם באמת הקשה על רה"ג הא גזלן אינו משלם רק כשעת הגזלה ולרשב"ם ל"ד להך דאייקר כיפי ולכפל משום דהתם לא נתכוין לגזול כלל לכן אינו קונה השבח רק אם אקני לו המפקיד וזה נראה דעת רמ"א כאן שהשמיט הך דמרדכי לחלק בין שילם מעצמו לשילם בע"כ או אמר הריני משלם שנתקשה הסמ"ע למה השמיטו אלא דנראה לו בזה דעת רשב"ם דגזלן אינו דומה להך דכפל וכיפי לכן לעולם אין למפקיד בריוח שלפני התביעה רק מיום תביעה ואילך משום מבטל כיסו וגם בזה חולק מהרש"ל כמ"ש הש"ך סקט"ו ונתיבות כתב הא דכתב המרדכי דדוקא שילם הריוח שלו דמיירי שגילו דעתם מפקיד או נפקד דיתעסק לטובת שניהם וזה ליתא דא"כ אף כשהלוה על משכון יחלוקו בריוח והנה אף דרש"ל ורמ"א השמיטו דעת מרדכי בזה מ"מ י"ל כיון דנפקד מוחזק פסקו כרשב"ם ואפשר דלא אהני להוציא מהמפקיד אם תפס כיון דמרדכי ורה"ג לא ס"ל הכי שו"ר בב"מ א"ע סימן צדי"ק ס"ט דאינו מותר להשתמש רק כשמעמידן בעין בעסקא.
חייב גם באונסין בע"ת הובא משבו"י ח"ג סימן קמ"ג בראובן ששלח לשמעון ע"י ציר נכרי שק צרור וחתום עם מטבע כסף ובתוכו צרור כמה מטבעות זהב ליקח בהן סחורה עבורו ויתן שכרו ושקל ראובן השק וכתב לו בכתב כמה משקלו וישגיח על חותמו וכשהביא הציר השק לשמעון נתן כתב להציר שקיבל על נכון השק מחותם ובשבוע שאחריו כתב שלא מצא בשק שום מטבע זהב ולא דקדקתי אחר החותם והמשקל תחלה מחמת שהציר מוחזק לנאמן והשיב דשמעון כיון שי"ל שכר הוי ש"ט ואין לך פשיעה גדולה מזו שלא השגיח על החותם ומשקל כמ"ש לו ואף ש"ח חייב דאלו הודיעו הכף הי' יכול להוציא מהציר עיי"ש.
ול"נ כלל דהא שמעון לא נעשה על הזהב שומר כלל לפי דבריו שנחסר טרם בא השק לידו ל"מ למ"ד לעיל סימן רצ"א ס"ה דבלא משיכה לא נעשה שומר אפילו אמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים אלא גם לרא"ש וסייעתי' שא"ה דהניח לפניו וקיבל עליו לשמרו כשהי' בעין משא"כ כאן כשפשע שמעון כבר לא הי' שום דבר מהזהב ומעיקרא לא קיבל עליו שמירה כשהי' הזהב רק יש לדון מצד גרמי במה שנתן כתב להציר דהוי כהלך ופטר חוב חברו כדלעיל סימן קכ"ג ס"ו אך לטענהו דסבר שודאי לא נטל הציר כיון שמוחזק לנאמן א"כ למ"ד גרמי קנס דרבנן פטור כשלא נתכוין להזיק ועיין שבו"י ח"א סימן ס"ד כתב דא"ל נתכוין להזיק פטור מדד"ג ועיין תומים סימן קכ"ו ס"ק ח"י ובש"ך סימן שפ"ו סק"ו מבואר דגרמי בשוגג פטור למ"ד גרמי רק קנסא ואפילו למ"ד דד"ג מדינא חייב מ"מ דוקא כשיברר המשלח בעדים אבל בלא"ה אינו נאמן ליטול בשבועתו אף דעשו תקנת נגזל במפקיד ליטול בשבועה כדלעיל סימן צדיק ס"י היינו בפקדון שקיבל השומר ופשע בו וא"י מה הי' אבל כאן הכסף שקיבל מחזיר והזהב לא הי' פקדון אצלו מעולם ומשום גרמ תליא בבעיא אי עשו תקנת נגזל במסור וכ"ש זה דשוגג הי' דגם בהזיק לא עשו תקנת נגזל כמבואר בש"ך סימן שפ"ח סק"ב בשם רש"ל ועיין לקמן ס"ס רצ"ח בהג"ה וא"ל דנעשה שומר על חיוב של הציר דכבר כתבתי בסימן ס"ו דליכא בחוב דין שומרים.
שיחזירם לבעליהם פרנס או גבאי שהי' בידו מעות קהל והחליף במטבע אחר להנאתו ונגנב כתב מהרא"ש דהוי כמו החזיר ליד בעלים שהוא פרנס ומח"א הלכות שומרים סכ"ה חולק דא"י לזכות לאחר בשלו רק ע"י אחר ולפמ"ש נתיבות בסימן שד"מ דפרעון א"צ קנין רק שידעו הבעלים י"ל כיון דפרנס כבעלים א"צ קנין אך מהמרדכי הגוזל קמא סימן קכ"ב ותשובת מיימוני למשפטים סכ"ט מוכח דלא סגי בדעת בעלים עד שיזכה לו הפרעון ע"י אחר דהא התם שהתנה שיוציא ויפרע אחרים יש דעת בעלים ורצונם שיהא פרעון מעות שייחד לפרעון.
הג"ה הכל לפי הענין ראובן נתן מעות לשליח להוליכן ללוי ונתן לו רשות להשתמש במעות בדרך כתב שו"ת עדות ביהוסף דתליא בפלוגתא דפוסקים בדמי אבדה אם חייב באונסין כיון שמותר להשתמש בהן ולע"ד דבריו אין מובנים כלל דהא מבואר בסימן רס"ז בסמ"ע ס"ק ל"ח וש"ך סקי"ז דלכך חייב באונסין לרי"ף ורמב"ם משום דס"ל דש"א ש"ש משום פרוטה דר"י ולכך ע"י היתר תשמיש נעשה שואל א"כ בנ"ד אין שום ספק דממ"נ אם שליח בחנם הוא הכל מודים דע"י היתר תשמיש נעשה רק ש"ש עכ"ל ד"ב כצ"ו סי"ג ולא ראם בש"ך עצמו שם שדחה דברי הסמ"ע ולא ס"ל כלל הסברא מעלינן חד דרגא ולדבריו לעולם הוי ספ"ד אם ע"י היתר תשמדש נעשה שואל.
ליתן הריוח ומהרש"ל חולק ובשו"ת ח"ס חו"מ סימן קע"ח דחה דברי רש"ל משום דהשולח יד לא נתכוין לגזול מעות הקרן רק הריוח עיי"ש ותמוה לי דהא מבואר ביו"ד ס"ס קע"ז ובחו"מ סימן קפ"ג ס"ג בשלח יד במעות משלחו ששלחו לקנות חיטין וקנה שעורין לד"ה קנה השליח לעצמו והריוח שלו עיי"ש הטעם בנתיבות וא"כ הכא שהוציא המעות בעל כרחו של מפקיד אין לך שינוי גדול יותר וקנה לעצמו והריוח שלו וכן אם הלווה ברבית דאין לך שינוי גדול מזה דהוציאם לגמרי שלא ברשות וא"כ אין לדונו רק משום מבטל כיסו של חברו ופטור ועשו"ת מהר"ם אלשיך סימן יוד דשולח יד בפקדון מה שקנה בהן הריוח שלו לכ"ע.
סעי' ח' ס"ק י"ט בש"ך א"ל היו הגנבים יכולין לשלוט בו אבל אם היו מוצאים אותו אף בלא"ה פטור כן מוכח בה"ה שמודה בזה לרשב"א וצ"ע דא"כ צ"ל דגם באינו אמוד מיירי כה"ג דהא בש"ס איתא דבאמוד חייב ואינו אמוד פטור והא לרשב"א באינו אמוד אינו פטור רק כשהי' יד הגנבים שולטת בו שאם יחפשו ימצאו כמ"ש בש"ך לעיל סקח"י וא"כ מה בין אמוד לאינו אמוד וצ"ל דבאינו אמוד ובאו לשמע הפקדון ודאי יחפשו אחריו וימצאו לכן פטור משא"כ באמוד דא"י האנסין מהפקדון וכשיתן להם משלו לא יחפשו לכן חייב זולת אם היו מוצאין אותי אף שהי' נותן להם משלו שלא היו צריכין לחפוש כגון דמונח עם ממונו וכה"ג אזי פטור גם באמוד לכן בסקח"י כתב הש"ך שאם יחפשו ימצאו וכאן לא כתב חיפוש.