ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות פקדון סימן רצא
סעי' א' ש"ח ראובן הי' לו חוב אצל גוי שלשה זהובים ושמעון ת"ל ארבע זהובים חוב אצל הגוי ונתן להם משכון והניחו שמעון אצל ראובן ופשע בשמירתו ונגנב ומוכרחין לשלם מה ששוה יותר על החוב צריך ראובן לשלם כולו וגם הארבע זהובים לשמעון אבל הרבית א"צ לשלם מה שהי' שמעון נוטל מהגוי אם הי' המשכון קיים דל"ח מוחזק וא"ל פשע ראובן משלמין להגוי בשוה אף דלשמעון י"ל יותר במשכון זה ואם הי' המשכון הי' נוטל רבית יותר מראובן מ"מ כיון דהחיוב על גופם שלא שמרו כראוי חייבים בשוה שו"ת מהר"ם מינץ סכ"ט וכנלע"ד אם ראובן נוטל שכר שמירה משמעון חייב לשלם לשמעון גם הרבית דפועל חייב גם במניעת הריוח עיין סימן קפ"ג ס"א וסימן ש"ו ס"ג ודוקא כשפשע בשמירה ומטעם גרמי ותקנה עיי"ש אבל כשלא פשע אף דש"ש חייב בגו"א היינו על מה שמשך אבל הרבית דל"ח מוחזק לית בו משיכה.
סעי' ד' הדין עם שמעון מהרי"ק כתב דל"מ דנפטר מהפסד שנתגלגל מחמת חיוב המכס אלא אפילו מהפסד שנתגלגל שלא מחמת חיוב המכס דאף מה שאינו מחויב במכס צריך להודיע ולא הודיע מ"מ פטור דקבלת השמירה הי' בטעות כשאלו בחזקת תם ונמצא מועד דמצי למימר אריא לא קבילת עלי ופטור אף מח"נ ודחה השעמ"ש ראייתו דהתם י"ל אלו תם הי' אפשר לא הי' מזיק משא"כ כאן דקנס שבא מחמת שלא הודיע מין סחורה שהוא מוליך הי' אף אם לא הי' פורעין מזה מכס תדע דבדינר זהב וא"ל שהוא כסף חייב לשלם כסף ולא של זהב די"ל נטירותא דזהב לא קבילת עלי ולא אמרינן דקבלת השמירה הי' בטעות ואף של כסף לא ישלם את"ד ולא עיין יפה במהרי"ק שטען השליח שאלמלא אמר לו ראובן שאינו פורע מכס לא הי' מטפל בספר ההוא כלל להוליכו עמו דידוע דבסחורה המחוייבת מכס יש טורח מרובה וסכנת עלילת יותר משאינה מחוייבת מכס עיי"ש וא"כ ודאי מוטעה על כל השמירה דאפילו הי' מתרצה משלח שלא יקבל השליח עליו חיוב רק כמו מסחורה שאין משלמין מכס מ"מ לא הי' מקבל עליו אלו ידע דצריך לפרוע מכס כיון שיש טורח מרובה בפרעון המכס וסכנת עלילות בגוף ומה יועיל לו מה שיפטר מלהחזיר הקנס למשלחו דמ"מ יסוכן בגופו ואם ישלם המכס יש טורח מרובה משא"כ בדינר של זהב אם הי' יודע שהוא זהב והי' מתרצה המפקיד בקבלת אחריות כסף הי' מקבל עליו השומר נטירא דחד טרחא לכסף וזהב וזהו שכתב רמ"א שאין רצונו לטרוח בדבר המכס.
אך ראיית מהרי"ק לכאורה יפה דחה השעמ"ש ונראה דמספק א"א לפטור השומר כמבואר בסמ"ע בסימן זה סק"י דכשאפשר לתלות א"ל פשע לא הי' נעשה האונס אף שתתלי' באונס הוא ענין רחוק תלינן בו וכן הוא במהרי"ק שורש ט"ו אף דאפשר דההיזק לא בא מחמת פשיעת השומר מ"מ חייב מספק אם אפשר בא מחמתו והוכיח כן מהש"ס בהא דשוכר את החמור להוליכה בהר ב"מ דף ע"ח והביאו ב"י לעיל סימן קע"ו וא"כ ה"נ אין לפטרו מספק לומר שמא לא הי' נגח אלו הי' תם אף שלא שמרתיו כיון די"ל אפשר גם אלו הי' תם הי' נגח והרי נגח עד עתה ג"כ עד שלא נעשה מועד ואלו שמרו לא הי' נגח א"כ חייב מספק שמא מחמת חסרון שמירתו בא הנזק דודאי אלו שמרו אף שמירה פחותה הי' פטור כיון שהוא מועד ואדרבה תם צריך שמירה מעולה כדלקמן סימן שצ"ו וא"כ ע"כ מיירי דלא שמרו אף שמירה פחותה וא"כ כיון דיש לתלות דמחמת שלא שמרו הי' נגח אף אלו הי' תם חייב מספק וא"כ עכצ"ל מה דמקשה לימא תורא שאילי אריא לא שאילי היינו דבשלמא כשכבר נעשה שומר חייב אף מספק אבל כאן י"ל אף שקבלתי עלי אחריות נזקו א"ל אשמרנו היינו משום דכסבור הייתי שהוא תם ולא יגח גם אם לא אשמרנו ואלמלי הייתי יודע שהוא נגח ועלול ליגח בלא שמירה לא הייתי שואלו מחשש שלא אבוא לפסידא כשלא אשמרנו ע"כ לא נעשה שומר כלל אף על חיוב ח"נ ה"נ בנידון מהרי"ק י"ל אלו הייתי יודע דפורעין מכס לא הייתי מקבל השמירה כלל מחמת חשש הפסד שעלול לבא ע"י המכס דכך לי הפסד ע"י המכס כהפסד ע"י שהשור נגח וכיון די"ל לא הייתי מקבלו כלל ממילא אינו שומר כלל ופטור אף מהיזק שהי' נעשה אף אם לא פורעין מכס כמו דפטור מהיזק שהי' נעשה אף כשלא הי' מועד משום דאינו שומר כלל.
סעי' ה' עד שימשוך כן גם דעת רשב"א אף בש"ש וכתב רמ"ה שבאס"ז ב"ק דף צ"ט ע"ב דגם אם הקדים השכר לש"ש אינו ברשותו לנטורי רק בטבח משתעבד לעשות הפעולה כשכיר ועיין מח"א פ"ז משומרים הביא מתשובת רשב"א סימן אלף קל"ד דראובן דאמר לשכנו שמור ביתי ומה שבתוכה ותשכיר חדר ממנו ותטול לך השכר והשכיר החדר דהוה ש"ש וכתב המח"א דמיירי דנטל כבר השכר דמתחייב בכסף שקיבל דכסף עביד קנין עיי"ש ולענ"ד אפילו לא נטל עדיין השכר מהחדר מ"מ משתעבד כמו תן מנה לפלוני ואתקדש לך דמקודשת מדין ערב כדאיתא בפ"ק דקדושין ולעיל סימן ק"צ ס"ג ה"נ מה שנהנה השוכר מהחדר של ראובן כאלו נהנה השומר דהא קיבל עליו השמירה בעד זה שנתן לו רשות להשכירו וברשותו השכירו ע"מ שלא יקבל בעה"ב שכר ואפילו לא נהכה השוכר עדיין רק נתקיים השכירות באחד מדרכי הקנין סגי דהוי כנתנו כשומר בעד שכר שמירה שידור בו והקנה לו באחד מדרכי הקנין כיון דמשכיר א"י לחזור הוי כהקדים לו השכירות ומשתעבד בהנאה זאת כמו בכסף וכמ"ש הנתיבות ריש סימן ש"ו וממילא הכא מה דחשוב הנאה לשוכר מבעה"ב כאלו נהנה השומר והרמ"ה לא ס"ל כהרשב"א דתקנו משיכה בשומרים דוקא משיכה ולא כסף כלקוחות וכ"ד תוס' רי"ד בפרק מרובה דף ע"ט כהרמ"ה ומח"א ונה"מ לא ראו דבריהם.
שמשיכה קונה הקשה בקצו"ח ל"ל קרא למעט שומרין בשטרות ת"ל דבשטרות משיכה ל"ק עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודי' ובשומרין ל"ש כתיבה ולרמב"ם שומר שטר חייב בפשיעה והיכי משכחת קנין משיכה במקום שקונה גבי שטרות עיי"ש ונלע"ד דהא רמב"ם יליף לה בפירה"מ במרובה מהא דאמר שם דף ע"ט ובב"מ דף צ"ט כדרך שתקנו משיכה בלקיחות תקנו בשומרים הרי מן התורה א"צ משיכה ואפשר משום דמהימן לו ובהנאה דנפיק עליו קלא דאינש מהימנא נער ומשעבד נפשו וזה עומד במקום קנין כדאיתא בב"מ דף צ"ד לענין מתנה ש"ח להיות כשואל רק תק"ח בשומרין כמו בלקוחות ואיתא בהג"ה פרק הזהב דהיכא דאין לו מה למשוך לד"ה מעות קונות וא"כ ה"נ בשטרות דבשומרין לא שייך כתיבת דקני לך ואין לו עה למשוך יותר מגוף השטר אוקמוה אד"ת וכן שכר פועל לשמור זרעים דחייב באחריות אף דלא עשה שום קנין משום דאין מה למשוך דא"י למשוך הזרעים טרם קצירה והוי כמו עובר דבהמה שבהג"ה ומתורץ קושית מח"א בהלכות שומרים ס"ז.
סעי' כ"ג שהחביאה עש"ך משום דא"ל החביאה אפילו הי' המעות של הבן הי' הבן מקפיד וא"כ הוי פשיעה לנגד הבן וחייבת לשלם ובהגהות אמ"ב הקשה למה לא יהא כבעליו עמו במלאכתו שהבן מחויב לעשות כרצון אביו ואמו ולע"ד כיון דיכול לפטור עצמו שילך מהם ללמוד תורה כמבואר ביו"ד סימן ר"ם סי"ג ל"ח שאול לאו"א ולפמ"ש נתיבות בסימן שמ"ו סי"ב הא דכתב התם בשתלא דבני עיר דדוקא ביום שעוסק במלאכתם משום דכשהאחר צריך להשפלא הוי כשכיר לו לבד דהוברר דאותו שעה שאול לו לבד לכן אפילו כשאין אחר צריך לו לא נקרא משועבד להשואל כיון דאי הי' אחר צריך לו באותו שעה לאו משועבד לו כלל וטעם די"ח שם משום דגם בשעה שעוסק במלאכת אחר יש טובה לכולם שנעשה פנוי מעסקיו שיהא יכול לעסוק במלאכת השואל אח"כ ממילא סר כעוסק במלאכת כולם אף כשאינו עוסק רק במלאכת האחר לכן אף שאינו עוסק כלל במלאכה מ"מ כיון שמחויב לעסוק הוי לעולם עמו במלאכתו ועיי"ש וא"כ ה"נ הקב"ה ואו"א שותפין וכשעוסק במצות הקב"ה פטור מלעסוק בכיבוד או"א ואפילו א"ל אביו אל תחזיר אבדה אין לשמוע לו וכן כשאמר לו אביו השקני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת יעסוק במצוה עיין ביו"ד סימן ר"ם סי"ב וא"כ כיון דאם הי' צריך לעשות מצות הקב"ה א"צ לשרת אביו ל"ח ומשיעבד לו אם אינו עוסק במלאכתו.
סעי' כ"ו שומר שמסר לשומר במב"ט ח"א שאלות השניות סכ"ג פסק בראובן שנתן לשמעון מטוה לארוג ושמעון נתנה ללוי אורג אחר של"מ ראובן ואחרי שארג לוי הבגד תובע ראובן משמעון כי הבגדים שארג הוא לו לא נכנס בהם כ"כ צמר כמו שנכנס עתה שנתנו לאורג אחר וטוען שמא לוי השאיר מן הצמר אצלו ואותך הייתי מאמין ולא ללוי דהדין עם ראובן אף דאין על שמעון שבועת שומרים מ"מ חייב היסת אף בשאר טענת ואף דטענת ראובן אינו ברי ודאי מ"מ סי' מגיע לשמעון חרם י"ל ללוי אינו מאמין את"ד ושעמ"ש תמה מאוד כיון שגוף הטענה אינה ברי האיך יש לחייבו משום שומר שמסר לשומר הא אף פשיעה גמורה אם המפקיד א"י כמה הי' הפקדון שוה פשיטא דא"י להוציא ממון בספק מאומד הדעת וכ"ש בשומר שמסר לשומר כה"ג שאינו חייב ש"ד וגם התובע טוען ספק עיי"ש ועיינתי במבי"ט דהאריך דשמעון חייב לשלם מחמת דלא מהימן לוי בקב"ח נגד ראובן וסיים דחייב לפרוע מה שאמרו שני אנשים בקיאים אם יוכלו לברר שנשאר צמר ביד לוי כיון שפשע שמעון שנתן הבגד ללוי בלא רשות ראובן והדברים סותרים בתכ"ד דאם מכח בירור עדים בקיאים חייב שמעון למה לו טעם דאת מהימן לי בקב"ח ולוי לא מהימן ובכל התשובה מבואר דבלא בירור ועדים חייב שמעון לשלם לכן נ"ל דיש חסרון איזה תיבות וכונתו דאם עדיין לא פרע ראובן השכירות יכול לעכב מהשכירות נגד חסרון הצמר שנראה לו לפי אומד דעתו אף דאינו רק טענת ספק ומשום דמבואר בהזהב דף נ"ח בהקדש נהי דשלומי לא משלמי אגרייהו מיהא לפסיד פרש"י דע"מ לשמור נוטלין שכר שליחות והרי לא השלימו מלאכתן וא"כ ה"נ אם לא שמר שמעון כראוי והי' הפסד בצמר לא השלים מלאכתו ואין מגיע לו שכירות ומצאתי ראי' זו בנתיבות סימן ש"ה באומן לענין ש"ב ובסימן שס"ג לענין השא"נ דאף דאין חייבים על ההיזק מ"מ אין להם שכירות דאין שכירות משתלמות רק לבסוף אם השלים מלאכתו ושמר כראוי שלא הי' שום הפסד א"כ אף דאומדן דעתו של ראובן ל"מ להוציא מספק מ"מ מועיל לו לפטרו משכירות דשמעון א"י להוציא ממנו וע"כ אף שיהא הבגד ביד שמעון מ"מ כיון דטוען שמא לית לו מגו דלקוח וסוף סוף מוכרח להחזיר הבגד לראובן רק טענתן על הדמים חשוב שמעון מוציא וא"י להוציא מספק וכדאמרינן בב"מ דף ק"י ע"ב ביתמי אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי ועל היתומים להביא ראי' ומבואר לעיל סימן קט"ו ס"ה אפילו ב"ח טוען שמא והבגד ביד לוי וא"א להוציא ממנו בלא השכירות כי יש לו מגו דלקוח וקבלת חרם שלו מהני נגד שמעון דהא האמינו בעצמו ומ"מ מגו של לוי ל"מ לשמעון כדמוכח בסימן נ"ח עיי"ש נתיבות סוף סק"א ושאמ"ש שם וא"כ מוכרח שמעון לעדות הבגד מלוי וליתן לו שכרו וא"י להשמט מראובן דראובן בע"ד דידי' ומוכרח להחזיר לו בגדו א"כ ממילא מוכרח שמעון לשלם מספק כפי מה שיש רגל"ד שנשאר צער ביד לוי וכ"ז עד כדי השכירות אבל על היתר משכירות או אם כבר פרע ראובן השכירות אין שמעון חייב רק ע"י בירור עדים בקיאין.
הג"ה לפני המפקיד ולא מיחה פטור מעשה באחד ששכר בע"ג להביא סחורה ושלח הבע"ג משרתו וידע השוכר ולא מיחה ונגנב הסחורה בדרך ופסקתי אף די"ל כשאין למשרת לשלם פטור הבע"ג מ"מ שכרו מפסיד דנהי דבלא מיחה פטור היינו דנכנס השני במקומו דראשון א"כ הוי כשכר את השני ומנכה לו השכירות דהא מה דפסק שכר לבע"ג הוא בעד שיביא סחורתו בשלימות ומה איכפת לו שהעמיד אחר במקומו דא"א לאחוז החבל בתרין ראשין דלענין השכירות יהא כהוליך הבע"ג הסחורה ולענין הגנבת אינו כן ואפילו כבר פרע מ"מ הרי לא השלים מלאכתו וכדמוכח בהזהב דף נ"ח דש"ש מפסיד שכרו אף היכי דפטור מגו"א בהקדש וכדומה א"כ ה"נ ע"מ כן פסק שכר לבע"ג שיביא לו הסחורה בשלימות ומצאתי ראי' לזה בשעמ"ש סימן ע"ב סק"י בביאורו דברי שער אפרים באם המלוה מסר המשכון לאחר וידע הלוה ונגנב דפטור מהחוב אף דפטור המלוה מלשלם המשכון כיון דידע הלוה מ"מ לענין החוב דהוי כפירש שא"ל יחזיר המשכון יפסיד החוב מה לו ללוה בזה שמוסרו המלוה לאחר מ"מ לא נתחייב לשלם חובו עד שיחזיר משכנו לידו עיי"ש וזה כדברי דה"נ לא נתחייב שכר לבע"ג עד שיביא לו סחורתו בשלימות ובאס"ז בהזהב דף נ"ח ז"ל אגרייתו מיהת לפסדו דלהכי יהבו להו שכר דלנטרנהו מגו"א ואפילו קבלוהו מכבר יש להם להחזיר עיי"ש הרי בשליח עיקר השכר בעד טרחת הדרך לא בעד השמירה מ"מ אי נגנב אין לו שכר וה"נ אף דהשכירות בעד העגלה והסוסים מ"מ לא השלים מלאכתו.
אך לענ"ד המנהג דהאחריות מגו"א על בע"ג אף דשלח משרתו בידיעת שוכר וכיון דהמנהג כן הוי כהתנו כמבואר לעיל סימן מ"ב סט"ו וסימן ע"ב ס"ה וסימן ער"ב סט"ו וסימן שכ"ח ובשו"ת חת"ס חחו"מ סימן צ"ו דמה שהוא ממנהג הסוחרים אפילו הוא שלא כד"ת אין לשנות דמנהג תורה הוא כדאמרינן בב"ק קט"ז ואל ישנו ממנהג החמרים עיי"ש וא"כ אפילו עולה ההפסד יותר מהשכירות צריך הבע"ג לשלם.
ואם יש עדים ששמר השני כראוי בשבו"י ח"ג סימן קמ"ח כתב דאם נגנב משלם הש"ש לש"ח והש"ח פטור מלשלם לבעלים אף דאמרינן בשוכר שהשאיל ומתה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו הכא שאני דנתן מכיסו שכר לש"ש לשמור שמירה מעולה יותר כדין ש"ש דאלים שמירתו גם ר"י מודה דזה מיקרי עושה סחורה בממונו דזה ודאי מקנה לו הפקדון והוא שלו ומה"ט פליג ר' יוחנן בהמפקיד דף ל"ז על ר"א ושמואל וס"ל דמודה ר"י בראשונה שכבר אמר הריני משלם דזוכה בהכפל דעושה סחורה בשלו וראי' מדתנן שם דף ל"ה השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה ופטור והשואל ישלם לשוכר ואמר ר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו ש"ח והא שמואל ור"א ס"ל דר"י חולק אף בראשונה בש"ח שמשלם דאינו זוכה בהכפל וכיון דשני מתניתין הללו פלוגתא דת"ק ור"י למה קתני בסיפא דינו דוקא בשוכר ושואל ולא כללן בחדא בשו"ח א"ו בהא מודה ר"י את"ד מבואר מדבריו דעיקר ראייתו אליבא דמ"ד דחולק ר"י אף בראשונה דה"ל לכלול בחדא ועכצ"ל דש"ח שמסר לש"ש עדיף אף מש"ח שאמר הריני משלם ונמצא הגנב דלר"י הכפל לבעלים אבל כאן משלם לש"ח רק לר' יוחנן שוין ובתרוייהו מודה ר"י ובהכי א"ש לכ"ע למה נקטה המשנה פלוגתא דת"ק ור"י דוקא בשוכר ושואל ודבריו תמוהין חדא דאין שום סברא לחלק דהא כל חיובו דשואל משום דכל הנאה שלו בחנם והרי השוכר משלם בעד זה למשכיר א"כ הוי כנותן השוכר מכיסו לשואל ובעד זה מתחייב בשמירה מעולה לאונסין ומ"מ לר"י שואל משלם למשכיר וה"נ בש"ח שמסר לש"ש וראייתו אינה כלום דאדרבה יותר רבותא לר"י בשוכר ושואל דמתה כדרכה דמ"ה מ"ל הכא מ"ל התם ואלו היתה בבית שוכר ודאי ג"כ היתה מתה והי' פטור וכל חיובו דשואל משום דשוכר השאילה לו בחנם א"כ הוי כזה נהנה ע"י מעותיו וזה לא חסר ומ"מ פליג ר"י דכיצד הלה עושה סחורה ק"ו בש"ח שמסר לש"ש ונגנב בבית ש"ש נהי דלא חשוב הש"ח פושע כיון שמסרה לבר דעת מ"מ בא ההפסד ע"י מסירתו לש"ש דשמא לא הי' נגנב מבית הש"ח ואפשר גם ת"ק ל"פ בהא ופנ"י שם נתעורר בקושית השבו"י ותרצה באו"א ועוד מבואר בתוס' פ"ק דב"ק דף י"א ע"ב בד"ה ל"מ ש"ח שמסר לש"ש ז"ל פירש דפטור אם נגנבה ומיהו ש"ש כי משלם משלם לבעלים כדאמרינן בהמפקיד דהלכה כר"י דאמר אין הלה עושה סחורה בפרתו ש"ח ואף דיש לדחות דתוס' קאי שם על ר"א והוא ס"ל דר"י חולק גם בכפל כשאמר הריני משלם אף דמוציא מכיסו ע"כ ה"נ בש"ח שפרע שכר לש"ש מ"מ הרי עיקר ראיית השבו"י אליבא דר"א דס"ל חולק ר"י אף בראשונה דה"ל לכללנהו א"ל מודה ר"י בש"ח שמסר לש"ש והרי בתוס' להיפך ועוד כיון דלמ"ד זה עכצ"ל הירץ אחר למה נקטה המשנה פלוגתא דר"י בשוכר ושואל ממילא אין ראי' גם לר' יוחנן ועוד באס"ז שם בב"ק מבואר בשם מהר"י כץ והרמ"ה ומאירי לפסק הלכה דש"ש משלם לבעלים לא להש"ח וכ"כ היש"ש שם ס"ס ל"ב ופנ"י בפרק המפקיד דף ל"ו בד"ה בפרש"י ול"מ ומ"ש תוס' כן לר"י אף דכתבתי דאפשר גם ת"ק מודה בש"ח שמסר לש"ש היינו דלר"י פשיטא להו וכ"נ דעת הרמב"ם דבפ"א משכירות ה"ו כתב שומר שמסר לשומר אחר והוסיף בשמירתו ומתה ההנאה לבעלים כיצד השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר וכו' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל פתח בסתם שומר וסיים וכן כל כיוצא משמע דבא לומר בש"ח שמסר לש"ש ונגנב דל"ל דמסר לשואל דממ"נ אם שלא בידיעת הבעלים הוי שולח יד ואם בידיעתו ודאי הוי רק שליח הבעלים להשאיל וברור אלו ראה השבו"י כל הנהו פוסקים לכ"כ לכן אפילו קי"ל א"י לומר הש"ח אם תפס אח"כ יצא לאור הפ"ת ומצאתי מקצת ממה שכתבתי עיין בו סימן ש"ז.
סעי' כ"ז חייב אף בדברים עש"ך ס"ק מ"ט מתשובת רא"ש שנסתפק באם התנה ש"ח להיות חייב כש"ש וטוען שנאנס אם חייב שבועה ומשמע דפשיטא לי' דבגו"א ודאי חייב ולקמן סימן רצ"ו ס"ה הבאתי דספ"ד הוא.
סעי' כ"ח אם שאל השומר את הבעלים עטו"ז ועמ"ש לעיל סימן ע"ב ס"ג ולקמן סימן ש"ה ס"ו.