אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסח

סימן רסז

סעי' ג' חצרו מהרי"ט ח"א סימן ק"נ כתב דידו ג"כ קונה שלא מדעתו ונתיבות הסכים לו כשמונח כולו בחלל ידו ולפע"ד יש להוכיח דאינו קונה מפר"י בע"ז דנ"ט ע"א דמים של רבים אין נאסרין ודיחיד נאסרין ומוקי לה דטפחינהו בידיה עיי"ש והא כיון שבאו לידו קנה שלא בכונה לזכות ולעולם הוי דיחיד אע"כ דלא קנה וכ"כ שם תוס' רי"ד וכ"כ תוס' בפחז"ה דף נ"ד בד"ה אדעתא דהיכא שיודע שהוא בידו ואינו מתכוין לקנות אינו קונה וגם בחצרו הדין כן עיי"ש.

חצרו אחד קיבל עליו שבת וקודם לילה בא צבי לחצרו וננעל הדלת מאיליו אחר הצבי והחצר משתמרת ובא אחר שלא קיבל עליו שבת ותפס הצבי לעצמו קנה השני כיון דבעל החצר לא מצי זכי משום צידה חצרו נמי לא זכי לו כדאיתא בב"מ דף ק"ב גבי שילוח הקן שו"ת גוא"י סימן ק"ד ולע"ד שאני הכא דמצי משוי שליח לצודו כדאיתא בא"ח סימן רס"ג סי"ז ושלוחו כמותו וחשוב מצי זכי לעצמו וה"נ חצרו נעשה שלוחו לזכיה ול"ל כיון דאיהו אסור לעשותו לא מצי משוי שליח לזכות לו דהא מ"מ יכול לצודו ע"י שליח והדר יזכה בו בעצמו ועוד הא מבואר בתוס' פ"ק דב"מ ד"י ע"ב סד"ה דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה דאם יש שלד"ע חלין הקידושין הרי אף דעברה הוא לולא דאשלד"ע חלין הקידושין כ"ש כאן דמותר לומר לאחר לצודו אף דבעצמו אסור לצודו מ"מ שלוחו כמותו והמעשה קיים משא"כ בב"מ דף ק"ב דלא מצי זכי ע"י אחרים דאפילו לקטן ועכו"ם אסור לומר ועוד לפמ"ש לבוש בהג"ה א"ח סימן רס"ג דאם קיבל שבת יש לו התרה כנדר וע"כ מותר לומר לאחר לעשות מלאכה כיון דאי בעי מתשיל ומצי לעשות בעצמו הובא במשב"ז שם א"כ מה"ט נמי אינו דומה להך דב"מ.

ולפמ"ש תר"י פ"ד דברכות דף כ"ז דאפשר לומר מה דאסור במלאכה לאחר שקיבל שבת הוא רק מדרבנן עיי"ש וא"כ בדרבנן הא מבואר פרק בכל מערבין ל"ח ע"ב ה"מ בישן דלא מצי אמר אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר עיי"ש הרי באיסור דרבנן חשוב מצי אמר עיי"ש בק"נ וכן איתא בפרק כירה דמ"ג טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן וכתב גליון תוס' שם דבאיסור תורה לא אמרינן שאם עבר עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דאינו אסור לצודו רק מדרבנן חשוב מצי זכה בו כיון שאם עבר וזכה בו זכה דלא חמיר ממקח הנעשה בשבת דלעיל סימן ר"ח ובב"מ דף ק"ב הוי איסור תורה חשוב לא מצי זכה אפילו נימא אי עביד מהני כיון דלכתחלה אסור מן התורה לא אמרינן שאם עבר.

קונה לו נ"ל אם מקצתה חוץ לחצרו או חוץ לד"א קונה המקצת שבחצרו דחצרו כידו או יד שלוחו דקונה מה שבידו אף דהשאר לא קני כדלקמן סימן רס"ט ס"ד ומ"ש נתיבות דבחצרו נמי כשמונח מקצת חוץ לחצרו לא קנה היינו מה שמונח חוץ לחצרו וכן בידו.

ש"ך סק"ב כתב רש"ל דמוכח מתוס' וכו' ובשו"ת גוא"י סנ"ט כתב דלא מוכח לפמ"ש ש"ך בסימן ר"ס ס"ק כו דבישל"מ אם א"י למי יחזיר יכול לעשות בו מה שירצה רק אם יתברר של מי הוא צריך להחזירו עיי"ש ולא נ"ל כלל כיון דאם יתברר צריך להחזיר עדיין אין לו בו זכי' להיות שלו וכשבא אחר ומצאו אחר יאוש זוכה בו לגמרי.

ומה שהקשה ש"ך על רש"ל דתוס' הוכרחו לזה כדי שלא תקשה על רבא ממשנה דחנות י"ל עפימ"ש ר"א במרדכי דמציאה לא קני חצרו משום דלא שכיח שיפול וכ"כ ר"י והביאו רמ"א כאן וראיית ר"א שם ממצא בחנות וא"כ מה מוכיח תוס' מחנות דדבר דאין רגיל לימצא אין חצרו קונה לו גם בטמון בגל ובכותל דבא לשם בכונה דרך הנחה נימא שאני חנות דבא שם דרך נפילה ולנפילה לא חיישינן דלא שכיח ואפילו לא יסברו תוס' כר"א מ"מ חזי לאצטרופי הא דנפילה לא שכיח עם מה שאינו רגיל לימצא שלא יקנה לו חצרו דבצירוף שניהם לא שכיח ביותר שתבא ליד בעל החצר מה שיפול שם וצ"ל כיון דאפלני בב"ב דף קע"ג אביי ורבא וס"ל לאביי דחיישינן לנפילה דרבים וע"כ ס"ל דשכיח וא"כ לאביי תקשי ממתניתין דחנות ועכצ"ל משום דאינו הוה לימצא וא"כ ה"נ במצא בגל וכותל כיון דנפילה שכיח אין לחלק דגם מטמון בגל וכותל ודאי יזדמן רק ע"צ המועט וכיון דהוכחת תוס' רק לאביי שפיר הקשה רש"ל דאם איתא דס"ל דגם בחצר אי אתי לפני יאוש לא מצי קני מה הוכיחו מחנות.

הג"ה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצרו קונה לו בנתיבות תמה דהא במרדכי למד זה ממשכונו של גר ביד ישראל דמה"ט אינו קונה מכח חצרו ומחבר בסימן ע"ב סל"ט פסק דבחצר משתמרת קנה המלוה ונ"ל לפמ"ש בהגמ"ר ריש שנים אוחזין בזה אומר כולה שלי וזה אומר חצי שלי דהל"ל כיון דמ"ד כולה שלי ודאי יש לו חלק בהטלית ואידך רק ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ויטול זה שאומר כולה שלי כולו אך משום דלא ידעינן זה רק עפ"י הודאות הטוען חצי שלי אמרינן הפה שאסר ול"ד לספק ויבם בנכסי סבא דהוי ספק וודאי בלא הודאות הספק ורמזו הד"מ לעיל סימן קל"ט וא"כ לעיל סימן ע"ב דמלוה ודאי יש לו חלק במשכון נגד מעותיו כמבואר שם ועל היותר אנו דנין אם ג"כ של מלוה דקנה לו חצרו לכן פסקינן בחצר משתמרת כפוסקים דקונה לו חצרו דלו יהא ספק שמא הלכה כהמרדכי מ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי ובמקום דאמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי אפילו תפס הספק מוציאין ממנו כמבואר לעיל סימן קל"ט ס"ד משא"כ כאן פסק רמ"א דאין מוציאין מיד זה שנטלו כיון דבעל החצר אינו ודאי יותר מזה ועיין אס"ז בפחז"ה דף ל"ג ע"א בד"ה קריבי' דס"ל לרשב"א כהגמ"ר הנ"ל.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה