אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסז

סימן רסו

סעי' ה' ונתן סימנים בפא"מ דף כ"ח ע"ב מוקי להא דאמר את האבדה ולא אמר סימני' היינו דלא אמר סימנים מובהקין דידה ופירש הראב"ד שבאס"ז כיון שיש בה סימן מובהק ולא אמר ש"מ דלאו דידי' הוא ושאר ראשונים פרשו דלא אמר סימנים שראוי להחזיר בהן ועש"ך לקמן סק"ו ולע"ד י"ל עוד לפי מה דמספ"ל אי סד"ר ואיתא בגמרא שם כ"ז ע"ב משום דניחא לבעל אבדה למיהב סימנים ולמשקלי' והיינו כשאין בו רק סימן בינוני א"כ לולא התקנה גם לו לא היו מחזירין אבל כשיש בו עוד סימן מובהק וזה א"י שמא אחר אבדו ויודע סימן מובהק דידה ולא ניחא לו שנחזיר בסימן בינוני דידה ועוד כיון שיש בה סימן מובהק אינו תקנה שלא יפסיד בעל אבדה דישים ללבו סימן מובהק שבה לכן בסימן הגלוי ודאי יש לפסוק כהראב"ד ומוכח לראב"ד דלרמאי לא מחזירין אפילו בסימן מובהק לגמרי דהא פירש המשנה דלא אמר סימני' היינו סימנים מובהקין ביותר ועל זה סיים המשנה והרמאי אעפ"י שאמר סימני' אין מחזירין לו וכפירש הה"מ פי"ג מגו"א בכונת ראב"ד בעל השגות עש"ך סק"ב.

סעי' כ"ה אם נאנסו חייב הראשונים הקשו הא קי"ל בהפקיד מעות מותרין כר"נ בפרק המפקיד דף ל"ג דנאנסו פטור ותירץ רבינו אפרים דבדמי אבדה דבלאו היתר שימוש ש"ש הוא לרב יוסף ע"י הנאת היתר שימוש במעות נעשה שואל והסכימו לו רז"ה וריטב"א ותוס' ורא"ש דחו תירוצו דאטו ע"י תוס' שכר יצא מדין ש"ש לשואל לכן העלו דהלכה כרבה דש"א ש"ח והא דתנן בפרק א"מ דע"י היתר שימוש בדמי אבדה חייב באחריותן היינו דנעשה ש"ש ולע"ד י"ל לפי המבואר לעיל סימן ע"ב ס"ד בשם רשב"א בהלוה מעות על משכון והתיר לו להשתמש בו ונשתמש בו ל"ה כשואל משום דלאו כל הנאה שלו ולפ"ז ה"נ המפקיד רוצה שישמור לו הנפקד מעותיו ומתחייב לשמור שמירה מעולה כש"ש בשביל היתר שימוש בהמעות ונהנה המפקיד ואולי צרורין ל"ה מקבל לשמור ועכ"פ ל"ה מתחייב כש"ש והרי מרויח המפקיד הפרוטה שהי' צריך לשלם לנפקד שיהא ש"ש א"כ לאו כל הנאה של נפקד ועיין בתומים שם כתב להדיא דהא דחייב כשהוציא משום דהוי כלוה ולא כשואל דל"ת כל הנאה שלו עיי"ש וזה נראה כונת ר' נחמן בב"מ שם דף מ"ג הואיל ונתנה מהנה וע"כ מהנה למפקיד להיות ש"ש ול"ה כל הנאה שלו אבל בדמי אבדה דמוכרח להיות כש"ש לרב יוסף בלאו היתר שימוש במעות א"כ היתר השימוש כל הנאה שלו ונעשה שואל ור"ה דמחייב במעות פקדון באונסין ס"ל ע"כ מתחלה להלואה לקחם וכמ"ש הש"ך בסימן רצ"ב לענין נפסלו המטבעות אבל את"ל דמפקיד יכול לחזור בו כ"ז שלא הוציאן הנפקד ל"ה כהלואה והמעות של מפקיד ולא יתחייב באונס דאין כל הנאה שלו ע"כ פריך שם שפיר למעול גזבר אפילו לא הוציאן ומתורץ קושית פנ"י שם.

ולפ"ז י"ל דגם רי"ף ורמב"ם וסייעתם דפסקו בדמי אבדה דחייב באונס משום דפשיטא להו דבכל אבדה כרב יוסף דהוי ש"ש אבל לדידן דמספ"ל אי הלכה כרבה א"כ מספק א"א לחייב המוצא בגו"א א"כ בדמי אבדה מגיע הנאה לבעל האבדה דע"י היתר השימוש נעשה המוצא ודאי ש"ש וא"כ לאו כל הנאה של המוצא וודאי אינו נעשה שואל אפילו יתפוס בעל אבדה לא יוכל לומר קי"ל כרי"ף וסייעתי' דגם הם יודו לדידן דיש קפ"ד דע"י היתר שימוש לא נעשה רק ודאי ש"ש וודאי אינו שואל.

ואף דראב"ד שהביאו רא"ש ונ"י בב"מ תירץ תירץ אחר לרי"ף דשאני דמי אבדה דסמכה דעת המוצא יותר להוציאן דאינו ירא השתא יבא בעל אבדה לכן חייב כשואל הא באס"ז בב"מ שם מבואר דראב"ד גופא תירץ כרבינו אפרים רק תירץ עוד תירץ זה וא"כ ראב"ד גופא מספ"ל איזה תירץ עיקר ובכל טענת קי"ל כמיעוט פוסקים קשה לפמ"ש תוס' בשילהי פ"ק דכתובות הא דאין הולכין בממון אחר הרוב דוקא כשבא המעות לידו מדעת בעלים ומצאתי בנתיבות בכללי קי"ל הקשה ג"כ זה ותירץ לפמ"ש מהרי"ק וש"ך בספר ת"כ דטענת קי"ל הוי כטענת ברי דאומר אני סומך על מיעוט פוסקים הללו דפשיטא להו הדין כמותי וא"כ כשהפוסק גופא מספ"ל ל"ל קי"ל אם רבים פשיטא להו דלא כוותי' וה"נ הרבינו אפרים ורז"ה וריטב"א ס"ל דלא כוותיה ול"ל דתוס' ורא"ש ג"כ לא ס"ל כתירץ רבינו אפרים דהא הם מחמת דלא ס"ל תירץ זה הוכיחו דהלכה כרבה דש"א ש"ח ובדמי אבדה רק ש"ש ועיין זבל"א ח"ג באות קי"ל

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה